משהו על השמאל המזרחי האנטי-ציוני

כבר כמה זמן אני כמעט אומר מה שיש לי מה לומר על השמאל המזרחי האנטי-ציוני, אבל עוצר את עצמי כמובן. הבוקר כנראה שתיתי יותר מדי קפה, אז הנה פליטת מקלדת קטנה. זה לא קשור ישורות לענייני דת, אז אני מתנצל בפני המנויים על הבלוג אם הפרתי את הבטחתי הלא כתובה.

לילך בן דוד כותבת באתר 'שיחה מקומית' שכל כניסה של מזרחי למפלגה ציונית כרוכה בויתור על המזרחיות שלו: "תנאי הסף הנוקשים לכניסה לברית הציונית היו מאז ומעולם ויתור על הזהות האתנית הפרטיקולרית של כל מי שנכנס בשעריה". כור ההיתוך הידוע, נכון. לאור זאת בן דוד רואה בכל הצבעה למפלגה ציונית "יאוש אנטי-פוליטי" הנובע מ"הלך רוח ניהיליסטי", לא פחות. גם יוסי יונה לדעתה, רב זכויות ככל שהינו, הופך למשת"פ מאכזב.

2015-01-23_102216

ומה מציעה בן דוד? "שותפות מדוכאים אמיצה". עם מי? טוב, קודם כל צריך לדעת בן דוד לצאת "החוצה מגבולות הקולקטיב היהודי המדומיין". יצאתם? יופי, אז הנה עצתה של בן דוד: "אני מוצאת את השותפות", היא כותבת, "בברית הלאומית הדמוקרטית, בבל"ד". לדעתה רק שם תבנה ותכונן "ברית אופוזיציה אמיתית של כלל הקבוצות האתניות והלאומיות המדוכאות תחת הציונות".

מה אפשר לומר? אפשר כמובן לדבר על סוג של עמדה דו-פרצופית שרואה בלאומיות הפלסטינית זכות והכרח ובזו היהודית תועבה. אפשר גם לדבר על נאיביות תמימה שבמסגרתה בל"ד יכולה להציע משהו שייראה איכשהו כמו שיקום כלשהו של המזרחיות היהודית המסורתית. אבל אני רוצה לדבר על משהו אחר. אני רוצה לדבר על סתירות קשות בהגיון הפנימי של הטיעון עצמו.

שהרי בן דוד נושאת על נס את "הזהות האתנית הפרטיקולרית" המזרחית, שנמחקה (וזה נכון) על ידי הציונות. לצורך חזרה אליה או הגנה על מה שנשאר ממנה היא מתעלמת מהדברים הבאים:

  1. שחזור או שימור זהות מסורתית משלבים באופן בלתי נמנע א) מלאכת פיברוק מיוזעת של יסודות שבמבט לאחור נחשבים "אותנטיים", ושבהווה אינם אלה פולקלור על סטרואידים; ב) נאמנות מאולצת למערך אנכרוניסטי של ערכים (כגון סולידריות קהילתית), ומצד שני התכחשות בוטה לערכים אחרים שאפיינו את אותה מסורת עצמה (כגון פטריארכאליות); ו-ג) הפעלת כוח באופן תמידי על מנת לתחזק את המסגרת המשוחזרת שמונשמת מלאכותית נון-סטופ על ידי המאמצים אותה, באופן שדוחה מראש ומדכא את כל מי שחורג ולו במעט ממנה (שהרי הוא או היא הופכים מיד למכשילים ומכבידים על המאמץ) ושמגביל מראש את מספרם לקהילה קטנה, או פשוט כת של נלהבים לעניין.
  2. גם כשהיא התקיימה באופן טבעי אותה זהות אתנית פרטיקולרית לא היתה מעולם "טבעית" או "אותנטית" יותר מהזהות הציונית (או כל זהות אחרת), אלא היתה מאז ומעולם לא יותר מאשר "קהילה מדומיינת" הנענית לתנאים החברתיים והתרבותיים שבזמנה ובמקומה. ההתרפקות על העבר וההנגדה שלו ל"קולקטיב היהודי המדומיין" היא חסרת תוקף ובסופו של דבר אוריינטליסטית.
  3. אם כבר ב"קולקטיב היהודי המדומיין" עסקינן, בן דוד מתעלמת מכך שעם כל הכבוד לזהות המזרחית הפרטיקולרית ומה שנשאר או לא נשאר ממנה, הניסיון להעצים אותה על ידי דיכויה או ריסוקה של זהות אחרת הוא עניין אלים ומגונה למדי. כי הנה החדשות: רוב היהודים במדינת ישראל הם ציונים. רובם, אגב, גם בעלי זהות יהודית מאוד פרטיקולרית, עד כדי כך שהיא לא ממש מאפשרת להם להזדהות עם אנשי בל"ד. אפשר להצטער על זה ואפשר לשמוח מזה, אבל צריך קודם כל להכיר בזה. הרצון להכחיד את הזהות הציונית, כמו גם הרצון לעמעם את הזהות היהודית, הוא לא פחות מאשר חזרה אירונית (או צינית, אם זה נעשה במודעות מלאה) על האלימות הסימבולית שהפעילה הציונות על כל אותן זהויות שנגרסו בתוכה. אני מבין למה בל"ד ישמחו לעשות כן, אבל לא ברור לי למה פעילי שמאל מעוניינים לשתף עם אלימות שכזאת פעולה.

השמאל המזרחי האנטי-ציוני מעולם לא היה כוח משמעותי בחברה הישראלית, וזאת מהסיבה הפשוטה שאפילו יוצאי ארצות האסלאם (דהיינו, "מזרחים") הפנו לו גב. גם עבורם תמיד היה מדובר באליטיזם אינטלקטואלי מנותק מהמציאות. למעשה, יש יותר מזרחים שמזדהים עם האליטיזם של מרצ מאשר איתו. הייתי מציע שהגיע הזמן לחשבון נפש, אבל ברור לי שאין סיכוי שהצעה כזאת תתקבל. שהרי אני בסך הכל גבר אשכנזי.

אביחי בוארון על מחיקת מסגד אל אקצה

העובדה שלא נקבל כאן תגובה לאמתנצלת סטייל "מה אתם מתפלאים שבמפלגה דתית יש מי שקורא לבניית בית המקדש? הרי זה חלק מהמסורת היהודית, בדיוק כמו איסור בשר וחלב!" מראה שכולנו, כולל המגזר הדתי, יודעים יפה מאוד לבחור איזה חלקים של המסורת אנחנו מאמצים ואיזה לא. כך בנוגע ליחס לנשים, כך בנוגע ליחס ללהט"בים, כך בנוגע ליחס ללא-יהודים, כך בנוגע ליחס לארץ ישראל. אז אל תתחבאו מאחורי המסורת. קחו אחריות על העמדות שלכם.

2015-01-21_070554

(חשיפה של נדב פרי)

כנסיות אוונגליסטיות שונות משנות את עמדתם לגבי נישואים חד-מיניים

בגליון הנוכחי של Time יש כתבה גדולה (בלינק התקציר בלבד, הכתבה למנויים) על התזוזות בעמדת הכנסיות האוונגליסטיות בארה"ב בנוגע לנישואים חד-מיניים. הדרישה באה בעיקר מהדור הצעיר, והיא מבקשת סובלנות ואף הכרה באפשרות של הומואים ולסביות להתחתן. העמדה המסורתית של האוונגליסטים כמובן שוללת את העניין, וכפי שהכותבת Elizabeth Dias מבהירה, אין כאן רק דאגה לעתיד החברה או מוסד המשפחה. אחד המאפיינים המרכזיים של האוונגליסטים הוא תפיסת הכתוב במקרא באופן מילולי וכתקף נצחית. מכיוון שהתנ"ך והברית החדשה אוסרים על יחסים הומוסקסואלים, אישורם יהיה פניה נגד עקרון אוונגליסטי מרכזי.

ועם זאת, זה קורה יותר ויותר. תנועות למען העניין קמות בתוך העולם האוונגליסטי וכנסיות/קהילות אוונגליסטיות אמריקאיות שונות מכריזות שהן תכרנה בנישואים חד מיניים. פעמים רבות הדבר מביא לגירושן מהזרם האוונגליסטי הספציפי ואף לפרישה של חברי קהילה/כנסייה רבים. על פי הכתבה משום כך רבים שמאמינים שזה נכון למרות זאת לא עושים את הצעד הזה. כפי שמציינת הכתבת, הכרה בנישואים חד-מיניים לא יכולה שלא להשפיע גם על היחס לנשים באופן כללי, ובדרך כלל עמדות מסורתיות (נאמר, שרק גברים מובילים את התפילות) מתערערות. זמנים לא פשוטים לפטריארכיה.

נישואי להט"ב בארה"ב – תשובה עד יוני

לא מצאתי ידיעה בעברית על התפתחות חשובה בפולמוס נישואים חד מיניים בארה"ב. בשבת הודיע בית המשפט העליון בארה"ב שהוא מקבל לעיון תביעות שנוגעות לאיסור על נישואי להט"ב, ויכריע בשתי שאלות: א) האם על פי החוקה חובה על כל מדינה בארה"ב לאפשר ללהט"בים להתחתן; ב) האם מותר למדינות לא לאפשר זאת, אבל הן מחוייבות להכיר בנישואים כאלה שנערכו במדינה אחרת בארה"ב. התשובות תתקבלנה עד יוני.

השאלה הראשונה שהשופטים אמורים להכריע לגביה בעצם שואלת (מומחים לעניין, תקנו אותי אם אני טועה) האם נישואים חד-מיניים הם חלק מזכויות האזרח, ולכן חובה לאפשרם בכל ארה"ב. כלומר, מדובר בהכרעה משמעותית ביותר. כרגע נישואים חד-מיניים אפשריים על פי חוק ב-36 מדינות (ו-D.C) בארה"ב, כלומר כשני שליש מהאיחוד. גם דעת הקהל בארה"ב "בשלה", אפשר לומר, להכרעה חיובית בעניין. מנגד, קבוצות שונות מתנגדות כמובן, בין אם מטעמים דתיים או שמרניים, או מטעמים של חוסר רצון לכפייה פדרלית על המדינות השונות.

כך או כך, ההכרעה תגיע הרבה לפני הבחירות הבאות בארה"ב, ולמרות שיהיו לה השלכות ארוכות טווח, תשובה חיובית לגבי הזכות של להט"בים להתחתן תוציא עבור הרפובליקאים את הערמונים מהאש, ותחסוך מהם התפתלויות.

אלעזר שטרן מצטרף ליש עתיד

אלעזר שטרן מצטרף ל'יש עתיד', וכמו שהוא אומר, עבור רבים הוא מאז ומעולם היה שם. שטרן היה חבר כנסת מקצועי ויעיל, שיחד עם עליזה לביא ניסה, ולפעמים הצליח, לשנות את הקשר בין הציבורי החילוני לממסד האורתודוקסי ששולט לו בכל מני תחומי חיים. הם היו מצליחים יותר אם 'הבית היהודי' לא היה נאבק בהם שוב ושוב.

מכאן מצטיירת תמונה מעניינת: 'יש עתיד' הופכת להיות (גם) מפלגת הציונות הדתית המתונה והפרוגרסיבית: שטרן, לביא ושי פירון (אפשר להכניס לכאן בקלות גם את דב ליפמן) כחבורה שיכולה להיות אפקטיבית מאוד בהפיכת הכפייה הדתית למעיקה פחות, או אפילו להסרתה בשדות שונים (שטרן, למשל, אמר היום שהוא בעד תחבורה ציבורית בשבת). יהיה להם פחות כוח הפעם, ללא ספק, אבל אפשר לקוות שהם יפעלו במרץ.

מה שכן, צריך לשים לב שלא מדובר בתוספת כוח ממשית ליהדות הפלורליסטית או לזרמים הלא-אורתודוקסים, לפחות לא על פי הרקורד של הכנסת היוצאת. כל אלה לא חרגו ממה שהם רואים כמסגרת האורתודוקסית. שוב: מדובר בציונות דתית מתונה, לטוב ולרע.

הרב ישראל רוזן על חתונה שלא ברבנות

במוסף 'שבת' של מקור ראשון מראיין אריאל הורוביץ את הרב ישראל רוזן, ובין השאר שואל אותו על נישואים מחוץ לרבנות. ראו התשובות שלו להלן. מסתבר שלרב רוזן אין בעיה להשיא זוגות שמעוניינים להתחמק מאיבוד קצבת ביטוח לאומי על פי חוק. אבל יותר מכך: למרות שהרב רוזן "לא תומך ולא מעודד" נישואים של בני זוג דתיים שפשוט לא מתאים להם להתחתן ברבנות, הוא רומז שהוא עצמו כבר חיתן זוגות כאלה.

מעבר לכך שמדובר בעוד עדות למעמדה העגום של הרבנות הראשית אף אצל שומרי מצוות, התשובה של הרב רוזן חושפת לפניכם, חילונים יקרים, את כל הסיפור כולו: החרדים לועגים לרבנות ולא משתמשים בשירותיה. לציונים הדתיים יש מספיק רבנים שיאפשרו למי מהם שרוצה להמשיך לקבל קצבאות או סתם לא להתחתן ברבנות לעשות כן. ודווקא החילונים, שרבים מהם לא ממש מזדהים עם ערכי הרבנות הראשית ולא מעוניינים שייכפה עליהם לשתף רב אורתודוקסי באחד הרגעים המשמעותיים בחייהם – אותם מכריחים. וכמובן, בכל פעם שתעלה הצעת חוק לנישואים אזרחיים או ברית זוגיות הממסד האורתודוקסי יפתח בצווחות על "סכנה לעם ישראל" ורשימות יוחסין. המיסים שלכם מממנים כבר כפייה דתית, עכשיו קבלו גם צביעות באותו מחיר.

20150116_102549

הערות ראשוניות על רשימת הבית היהודי

1. אני שמח שאורי אורבך ואבי וורצמן בפנים, גם אם קיבלו פחות ממה שמגיע להם. אנשים הגונים ורציניים.

2. חבל לי שניסן סלומינסקי ומוטי יוגב בפנים, אם כי הסיבות שהם לא מוצאים חן בעיני (העברות כספים מפוקפקות, הצטיינות בצעקות) הן כנראה בדיוק אלה שמוצאות חן בעיני חלק מהמצביעים.

3. אנשים שכמועמד חילוני-לאומני העדיפו לבחור את רונן שובל על פני דני דיין – כנראה לא אבין אתכם לעולם.

4. הרב רונצקי בפנים, ולדעתי יאבד את דרכו בכנסת. מבחינת הגשמת מטרותיו הוא הרבה יותר אפקטיבי כעסקן חיצוני. כמובן, ימים יגידו אם ההערכה הזאת נכונה.

5. מעניין אותי לדעת כמה קולות קיבלה אנט חאסכייה. מעניין כמה הצביעו בבית היהודי עבור מועמדת מוסלמית.

6. בסך הכל הרשימה צבועה בגוון צהבהב חרד"לי, ובנט יהיה חייב להשתמש בשריונים שלו כדי לאזן אותה. אבל זה אומר לא מעט על המתפקדים: רבים מהציונות הדתית המתונה (או מאלה שהתפקדו בעקבות שריונו של ינון מגל) נשארו בבית, ונתנו למחנה ה"תורני"/"אמוני" להכניס את האנשים שהם מזדהים איתם יותר. יחד עם שריוני תקומה המצב דיז'ון. אין מה לצפות לרפורמות סטייל עליזה לביא או אלעזר שטרן.

הרשימה:
1. נפתלי בנט
2. אורי אריאל (שריון תקומה)
3. איילת שקד
4. אלי בן דהן
5. ניסן סלומינסקי
6. אורי אורבך
7. ינון מגל (שריון בנט)
8. שולי מועלם (שריון לאשה)
9. בצלאל סמוטריץ' (שריון תקומה)
10. מוטי יוגב
11. אבי וורצמן
12. ניר אורבך
13. יהודית שילת (שריון לאשה)
14. הרב אביחי רונצקי
15. אורית סטרוק (שריון תקומה)
16. רונן שובל
17. שרה אליאש (שריון לאשה)
18. זבולון כלפה (שריון תקומה)
19. אביחי בוארון
20. משה סולומון
21. דני דייין

לא כל הטרוריסטים מוסלמים, אבל לא כל המאמרים המנסים להראות את זה טובים

ככה לא עושים את זה. מאמר היום בדיילי ביסט מביא נתונים שמראים שלא "כל הטרוריסטים מוסלמים". זה כמובן נכון וברור לכל בעל ידע היסטורי או כללי מינימלי. הבעיה היא שהמאמר יוצא מגדרו כדי לגמד את שיעור הטרור המבוצע בשם האסלאם בעולם, עד כדי כך שהוא מספר לנו שבחמש השנים האחרונות פחות מ2%(!) מפעולות הטרור באירופה בוצעו על ידי מוסלמים.

הכותב, Dean Obeidallah (במקרה מוסלמי), מפנה אותנו למקורות שונים, שעל פיהם מרבית פעולות הטרור בוצעו על ידי קבוצות בדלניות, כלומר כל מני קהילות אתניות ולאומניות שמבקשות אוטונומיה. אלא שהמעיין בנתונים רואה שפעולות הטרור האלה כמעט שלא הורגות איש: ב-2013 למשל, 152 פעולות טרור באיחוד האירופי הרגו שבעה איש. הפיגועים האחרונים בצרפת יותר משילשו את כל הטרור הלא-מוסלמי הזה (בהנחה שהשבעה לא נרצחו על ידי אותם 2%) בשלושה ימים.

ואכן, "פעולות טרור" כאן הם שם כולל לכל מני פעולות אלימות נגד מוסדות ואנשים, בכללם, למשל, אלימות פיזית כנגד מבצעי הפלות בקליניקות בארה"ב או פעולות גרפיטי של תג-מחיר בשטחים. אז כן, אם מחשיבים את כל אלה כטרור בדיוק כפי שההתקפה על שרלי הבדו היא טרור, מסתבר שהטרור הג'יהאדיסטי הוא מיעוט.

ה-IRA באירלנד, המחתרת הבסקית, הנמרים הטאמילים, באדר מיינהוף ודומיהם, המחתרות היהודיות למיניהן (לפני ואחרי קום המדינה) – רבים ורעים בחרו בדרך הטרור. ממש ממש לא רק מוסלמים. אבל לא צריך לגמד את הבעיה על ידי מה שיכול להיתפס כמניפולציות סטטיסטיות.

רונן שובל רפורמי וכל הג'ז הזה

הרשימה הרצינית שלי על שובל הצליחה להוליד צרור של בדיחות. ראשון עלה אייטם ב'כיפה' שמצביע על כך שהזכרתי ששובל גדל בקהילה רפורמית. שובל הגיב שם בהאשמות שמנסים להכפיש אותו. היום הגיעה תגובה באייטם נפרד, שאליה כבר הגבתי חזרה, ועוד תגובה, מאת ידידו של שובל בצלאל סמוטריץ' (שמאמין, אגב, שלציונות הדתית מגיע יותר תקציבים כי היא מנהיגה את העם), שמנסה להזים את השמועות ששובל רפורמי. מהומה רבה על לא מאומה, אבל אין להכחיש שזה מתוק שב'בית היהודי' מוטרדים יותר מזה ששובל סוחב שורשים רפורמים מאשר מזה שהוא מקבל השראה מהוגים פשיסטים.