האמריקאים בעד הצגת סמלים דתיים בפומבי

סקר חדש של מכון Pew מגלה ש-44% מהאמריקאים מסכימים להצגת סמלים נוצריים בפומבי [תיקון: על מוסדות ציבור], ועוד 28% מסכימים לכך בתנאי שגם סמלים ל דתות אחרות יוצגו. זאת לקראת עונת הכריסמס, בה כל שנה מתקיים פולמוס כאשר צד אחד (כנראה ה-20% שלא מוכנים לכל הצגה של סמלים נצריים בציבור) זועק על נוכחות הדת במרחב הציבורי במסגרת הצגת "סצנת הלידה" של ישו במרכז קניונים, ואילו הצד השני צווח על "המלחמה בכריסמס" שלכאורה מנהלים הליברלים במטרה לערער את יסודותיה הנוצריים של ארה"ב.

image

אני עם ה-44%. במדינה בה יש רוב נוצרי מובהק, ושהחברה בה היא תולדה של התרבות הנוצרית, מותר (ואף ראוי) להציג סמלים נוצריים בפומבי [תיקון: שאלת הצגתם על מבני ממשל וכו' מורכבת יותר, ובעיקר בארה"ב]. נחמד שהם יהיו מלווים בסמלים של דתות אחרות, פשוט מפני שזה מעודד סובלנות, אבל גם בלי זה, אין שום רע בחגיגת המורשת התרבותית. הזעקות כנגד זה נשמעות לי כעמדה אנטי-דתית, כזו שמוכנה לקבל סמלים לאומייים, צבאיים ומסחריים בפומבי ללא שום בעיה, אבל נזעקת על סמלים דתיים, כאילו יש בהם סכנה מיוחדת לשלום הציבור. מעין "פגיעה ברגשות החילוניים" של הקהל, שבעצם מקפלת בתוכה לא מעט חוסר סובלנות.

אגב, באותו סקר התברר ש-65% מהאמריקאים מאמינים בכל תכני סיפור חג המולד: לידת הבתולין, מסע שלושת החכמים (ה- magi), ובשורת המלאך לרועים שאכן כן, המושיע נולד. חנוכה שמח.

על חיות וזכויות אדם

בשבוע שעבר פסק בית משפט במדינת ניו יורק, בהרכב של חמישה שופטים, שלטומי – שימפנזה בן 26 שמוחזק בחווה פרטית – אין זכויות, שהוא רכוש ולא person, ולכן אי אפשר לכפות על הבעלים שלו לשחררו. זו פסיקה חשובה שמסיגה המאבק של התנועה המבקשת להעניק זכויות אדם לבעלי חיים לאחור.

העותר, Steven Wise שעומד בראש ה-Nonhuman Rights Project, ביקש מבית המשפט להכיר בקוף כאדם לצורך הבאתו לבית המשפט תחת צו habeas corpus, דבר שהיה מחייב את בעליו של טומי להסביר למה מותר לו להחזיקו בשבי. ווייז טען שטומי הוא "ישות אוטונומית", ושהוא "דומה לנו מאוד, וסובל כמונו."

בית במשפט קבע שקביעות אלה אינן נכונות. "על פי הבנתנו חוסר היכולת [של טומי] לשאת אחריות חוקית וחובות חברתיות מביאה לכך שלא נכון יהיה להעניק לו זכויות על פי חוק, כגון הזכות לחירות והזכות להיות מובא לפני שופט, כפי שאנו מעניקים לבני אדם."

אני חושב שבית המשפט נגע בדיוק בנקודה. שיח הזכויות לא יכול להתנתק מההנחות שעומדות בבסיסו, והן שזכויות ניתנות לסובייקטים אוטונומיים שמסוגלים לבחור בין טוב ורע ולכן גם להבין שיש להם חובות (למשל, לכבד את זכויותיהם של אחרים). טומי אינו מסוגל להבין זאת. היכולת לבחור, והעובדה שהבחירות שלנו מבטאות את הזהות הפרטית והחברתית שלנו, הן שהופכות את הבחירות שלנו למשמעותיות בעינינו, ולראויות להגנה. הזהות של טומי ענייה ורדודה הרבה יותר, והבחירות המעטות שהוא מסוגל לערוך מבטאות זאת.

זאת ועוד: נאמר שנקבע שלטומי יש זכות לחירות, ונאמר שאנחנו משחררים אותו בטבע. נאמר שאנחנו מתבוננים איך שטומי חובר ללהקת שימפנזים והופך לחבר בה. נאמר שאחרי כמה ימים טומי ניגש לשימפנזה נקבה וכופה עליה יחסי מין. אם לטומי יש זכויות, ודאי שהבחירה שלו לאנוס את השימפנזה ההיא מגיעה מתוך הבחירה האוטונומית שלו, ולכן היא מרושעת ופלילית. ועוד: אם לטומי יש זכויות, ודאי שגם לשימפנזה ההיא יש זכויות, כמו הזכות לבחור לקיים יחסי מין ולבחור לא לקיימם. מכאן שעלינו כעת להתערב בנעשה, לעצור את טומי, ולהגיש נגדו תלונה בגין אונס. כלומר עלינו לאסור את טומי כמה ימים בלבד אחרי ששחררנו אותו, בעוד הוא עצמו לא מבין כלל על מה ולמה.

אפשר אולי להשתמש באמצעים אחרים כדי לשחרר את טומי (חוק צער בעלי חיים, ענייני תברואה וכו'), אבל טוב עשה בית המשפט בנ"י שקבע ששיח הזכויות לא מתאים לבעלי חיים.

הרב חיים נבון על הפרדת דת והפרטת דת

in-God-we-trust

הרב חיים נבון כתב מאמר (מוסף 'שבת' של 'מקור ראשון' האחרון) על יחסי דת ומדינה בישראל, בו הוא מחד מדגיש את חיוניות אי-הפרדת דת ממדינה בישראל, ומאידך קורא להפרטת שירותי הדת, דהיינו לסיום ההגמוניה האורתודוקסית מטעם המדינה.

לגבי אי-הפרדת דת ממדינה, אני מסכים איתו. צריך להבין: יש מודלים רבים של יחסי דת ומדינה, וגם במדינות שנחשבות בהחלט ליברליות (כמו אנגליה, שוודיה, גרמניה) ישנה כנסייה רשמית או מימון של שירותי דת. זה מקובל. נבון מוסיף וטוען נכונה לדעתי שההפרדה בין דת ומדינה עבור הדת היהודית עוד קשה יותר מעבור הנצרות, דווקא משום אופייה האתני-לאומי של היהדות, לעומת אופייה האוניברסלי ובד בבד פרטי-סובייקטיבי של הנצרות. זה כמובן לא אומר שמדינת הלכה באה בחשבון. זה אומר שתמיכה ואכיפה של מוסדות דת ושל מנהגים (חגים, תכני לימוד) מסויימים של הדת אינה סותרת בהכרח משטר דמוקרטי-ליברלי, וייתכן שאף רצויה.

לגבי הפרטת שירותי הדת, לפחות במובן של סיום הכפייה האורתודוקסית, אני ודאי מסכים, וכל מאמר של רב אורתודוקסי התומך בכך הוא מבורך. אמנם, הרב נבון מבסס את נימוקיו כאן התפיסה הקפיטליסטית הבסיסית ועל ההנחה ששליטה ממשלתית בגוף ציבורי מתגלה בדרך כלל כבלתי-יעילה, ואף מתדרדרת לשחיתות. הוא גם מרגיע את קוראיו וחוזה שגם במקרה כזה רוב אזרחי ישראל היהודיים יהיו מעוניינים ממילא עדיין בשירותי הרבנות האורתודוקסית: "אם אנחנו מאמינים שה'סחורה' הרוחנית שלנו היא הטובה ביותר – ואני ודאי מאמין בזה – אין לנו מה לפחד מתחרות, ואין לנו שום סיבה להסתתר מתחת לסינורה של המדינה."

יכול להיות שזה נכון, ויכול להיות שלא (לדעתי חלקים ניכרים מהציבור יבחרו אחרת, ודאי ככל שיעבור הזמן), אבל גם אם כן, הייתי שמח אם במקום נימוקים תועלתניים היה הרב נבון מציג עמדה עקרונית ובהירה: למדינה אסור לכפות חוקי דת על איש, נקודה. בין אם זה יעיל ובין אם לא, דת הנכפית על אדם ריקה מערך. למעשה, יש לה ערך שלילי. אני מחכה לרב שיצעק את הדבר המובן מאליו הזה לדעתי.

פייגלין, השב"כ והעלייה להר

2014-12-10_141209

פייגלין טועה: בכך שמשטרת ישראל מונעת את עליתו להר היא כנראה מונעת אלימות. המהומות בירושלים שככו ימים ספורים אחרי שההר נסגר לעליית יהודים ושפוליטיקאים מהימין הפסיקו לדבר על שינוי הסטטוס קוו בהר. בדברי ימי הר הבית עוד יסוכם כיצד חברי כנסת (ושר אחד) חסרי אחריות הביאו בהתבטאויותיהם על שינוי הסטטוס קוו להרס עבודה של שנים של הפעילים למען תפילת יהודים בהר הבית. מהרגע שהקמפיין המוצדק הזה עבר לידיים של מירי רגב וחבריה מהליכוד, ובטח מהרגע שאורי אריאל נכנס לתמונה, היה אפשר לספור את הימים עד לפיצוץ, שאכן הגיע (כמובן, לא רק בגלל הר הבית, אבל בהחלט גם בגללו). ושוב צריך לומר: הפתרון יבוא רק דרך משא ומתן.

מתן פלג כותב על הריסת כיפת הסלע

לתנועת 'אם תרצו' יש מנכ"ל חדש, בעל תפיסה תיאולוגית חדשנית- ראו להלן מתוך ראיון שמתפרסם איתו בגליון 'עולם קטן' שיחולק היום בבתי הכנסת (הוסיפו את המילה "אני" בהתחלה). שמו מתן פלג, והוא גם כתב ספר חדש, רומן חצי-אוטוביוגרפי, "בין רישיקש להר הבית". בקטע מהספר, שמתפרסם יחד עם הראיון, נידונה בין הגיבור לחברו האפשרות לירות מרגמה על כיפת הסלע. קשה להאמין, אבל יש מצב שעוד נתגעגע לרונן שובל.

2014-12-04_2013552014-12-04_202518

 

אתאיזם בשירות האימפריאליזם

התקפה חזיתית, קטלנית, על אבירי "האתאיזם החדש" – האריס, היצ'נס ודוקינס. הכותב, לוק סאבג', לא רק מבקר את הבנתם השטחית והמשטיחה בדתות העולם (פשיטא), אלא מביא ציטוטים שמציירים אותם כאדונים-לבנים נאו-קונ'ז קולוניאליסטים מהותניים מהסוג הדוחה ביותר. על פי סאבז' השלושה הם ממגיני האימפריליזם החרוצים והפשטניים ביותר כיום. הנה שני ציטוטים סיכומיים:

Beneath its many layers of intellectual adornment — the typical New Atheist text is laden with maudlin references to Darwin, Newton, and Galileo — we find a worldview intimately familiar to anyone who has studied the language of empires past: culturally supremacist, essentializing and othering towards the foreign, equal parts patronizing and paternalistic, and legitimating of the violence committed for its own ends.

Beneath its superficial rationalism, then, the New Atheism amounts to little more than an intellectual defense of empire and a smokescreen for the injustices of global capitalism. It is a parochial universalism whose potency lies in its capacity to appear simultaneously iconoclastic, dissenting, and disinterested, while channeling vulgar prejudices, promoting imperial projects, and dressing up banal truisms as deep insights.

מדינה בעלת צביון אשורי

אחד ההבדלים המרתקים בין החוק המקראי למערכות חוקים אחרים שהתפתחו בסביבה בימי קדם נוגע לענייני מה שנקרא "הענשת תמורה", דהיינו הקביעה בחוק שקרובי משפחתו של עובר העבירה ייענשו "תמורתו".

בעוד חוקי אשור וחוקי חמורבי מלאים בדוגמאות הנוגעות לכך (בנאי הרג את בנו של בעל הבית? בנו שלו ייהרג. הכית את בתו ההרה של אדם והיא הפילה ומתה? בתך שלך תומת, וכו'), במקרא אנחנו לא מוצאים דינים שכאלה. אדרבה, ספר דברים מתעקש ש"לא יומתו אבות על בנים, ובנים לא יומתו על אבות – איש בחטאו יומתו", והנביאים שבים וקובעים כאידיאל שאין לאפשר מצב בו אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה. זאת מפני שהמסורת היהודית רואה בכל אדם עולם מלא, ומוצאת בו, ביחידותו החד פעמית, את צלם אלוהים, לא פחות.

חשבתי שכדאי שנדע מה המסורת היהודית אומרת על העניין הזה. לקראת זה שנעגן את המסורת בחוק הלאום, כולל מוסר הנביאים וכל זה. זה הרי כל כך חשוב לנתניהו ולבנט. פשוט צריך להיזהר לא להפוך בטעות למדינה בעלת צביון אשורי או בבלי.

2014-12-04_115157

התפרים הגסים של ההלכה – טבילת גיורות

הרבנית ד"ר מיכל טיקוצ'ינסקי מסבירה בצורה ברורה שאין הכרח הלכתי לעדותם של דיינים גברים בטבילתה של הגיורת במקווה. הפרטים שהיא מביאה כל כך חד משמעיים עד שקשה שלא לתמוה, ולהתחיל לחשוד, מדוע המנהג בישראל התקבע כפי שהתקבע. אלה בדיוק הנקודות במסורת שניתנת לנו הזדמנות להבחין בתפרים הגסים שלא מצליחים להסתיר את המלאכותיות שבמלאכת פסיקת ההלכה, ולכן מגלים לנו את המניעים העמוקים שהביאו לכך שמנהג מסויים התעצב כך ולא אחרת. מרתק, ובמקרה הזה גם מטריד ממש. והעובדה שמדינת ישראל גם כופה את ההליך הזה על המתגיירות דרך מוסדותיה הרשמיים היא לא פחות משערוריה.

הרב טאו על דת ומדינה

הרב טאו, נשיא ישיבת 'הר המור' ומנהיגם של חלק מהחרד"לים הציונים דתיים, פרסם מאמר על דת ומדינה בחוברת שחולקה בבתי הכנסת בשבת האחרונה. לבד מהבעת התנגדות חד משמעית למפלגת 'הבית היהודי' על כך שהיא מכילה חילונים (כלומר, חילונית) ולא נלחמת מספיק על אופיה הדתי של המדינה, הוא גם כותב באופן כללי על היחס הראוי לדעתו בין דת ומדינה. בקצרה, הכנסת אמורה לקבל הוראות מהרבנות הראשית, שהיא הסמכות העליונה לענייני דת.

2014-12-01_080911

שלוש הערות:
1. הרב מבדיל כאן בין ענייני דת לעניינים אחרים, אבל אנחנו יודעים שמסורת ההלכתית רואה בכל דבר ועניין (כלכלה, חקלאות, לבוש, מלחמה) תחום שראוי לבחון אותו אל מול חובותינו כלפי האל. אולי כוונתו היא פשוט למנות את הרבנים הראשיים למנהיגים רוחניים עליונים, אייתוללות-סטייל?
2. מצד שני, אם הכנסת אמורה לקבל הוראות בכל תחום מהמומחים לתחום, האם זה אומר שבענייני חקיקה או ממשל בכלל היא אמורה לקבל הוראות מפרופסורים למדעי המדינה?
3. לרב דרוש מגיה, ואולי עורך.