הרבנים רוזן וליאור מאבדים עשתונות

זה לא הדבר הכי חשוב שקורה עכשיו, אבל כדאי להיות מודעים לכך. הרב ישראל רוזן כתב במאמר לפני כמה ימים שדרושה "כניסה דורסנית" לעזה, כולל הרג של אזרחים, מתוך שאנו מחקים את דרכי החמאס עצמו(!). אתמול פסק הרב דוב ליאור שמותר להרוג חפים מפשע ולמעשה "מותר לשר הביטחון להורות אפילו על החרבת כל עזה כדי שהדרום לא ימשיך לסבול" – כלומר לכאורה על פי ההלכה מותר להשמיד מיליון וחצי איש כצעד הגנתי מרקטות ופצמ"רים. חסרי המוסר האלה מביישים את המסורת היהודית ואת כולנו.

 

2014-07-22_113042

 

עדכון 18:05:

עוד שתי הערות על דברי הרשע של הרב ליאור, אחת לימין ואחת לשמאל.

1.
לימין, ראו נא דברים אלה, שנכתבו על מצור צה"ל על ביירות:

במדה מסוימת חובה זו מוטלת גם על רבני ישראל, להפעיל את מידת הרחמנות שבתורה ושבהלכה, ביחוד כאשר ההלכה היא ברורה בנידון זה ומחייבת, פן יצא חילול השם חס וחלילה שיאמרו שתורת ישראל מאפשרת הריגת חפים מפשע עם מרצחים ללא הבחנה.

כלומר על פי דברים אלה דעות כמו של הרב ליאור הן חילול השם, ואילו תורת ישראל אינה מאפשרת הריגת חפים מפשע בכוונה תחילה יחד עם מרצחים. הכותב הוא הרב שלמה גורן (שו"ת משיב מלחמה חלק ג, עמ' רסד). לא בדיוק שמאל קיצוני. (ותודה לאליעזר באומגרטן שהביא ציטוט זה לידיעתי)

2.
שמאל, שורה כמו "מותר לשר הביטחון להורות אפילו על החרבת כל עזה כדי שהדרום לא ימשיך לסבול" שכתב הרב ליאור היא שורה חמאסית משני טעמים. ראשית, זו שורה שהחמאס היו כותבים כדי להצדיק הרג של אזרחים ישראלים "כדי שעזה לא תמשיך לסבול". אלא שהכיבוש, המצור, התנאים האיומים במקום הכי צפוף בעולם שהוא הכלא הגדול בעולם – כל אלה אינם מצדיקים ירי על אזרחים. בדיוק כמו שמניעת ירי רקטות על אזרחים של צד א' לא מצדיק ירי ארטילרי על אזרחים של צד ב'. העיקרון הוא פשוט: המטרה לא מקדשת את האמצעים.

ואפרופו קדושה, זו נקודת הקישור השנייה. הן אצל החמאס והן אצל ליאור לא מדובר רק בסכסוך על טריטוריה או ריבונות לאומית. עבורם שניהם מדובר בסכסוך דתי, בו יש לפעול כבאי כוחו ומבצעי דינו של האל. מכאן גם הנחישות החד-מימדית והדוגמטיות חסרת הרחמים. זה הראש. אלה אנשים שיכולים להיות נחמדים מאוד לאחיהם וחבריהם, אבל לגלות רשעות ושפלות איומה כלפי כל מי שהם תופסים כאויב האל, ללא כל התחשבות בנסיבות וללא שום נכונות לפשרה. צריך לזכור שיש גם אנשים כאלה.

ישמרו אותנו האלים

התפילות לשלום החיילים והפסוקים מהתנ"ך ממלאים את הפייס, אבל יש מי שלא בעניין המונותאיסטי. להלן צילומסך מתוך הפיד שלי, של דף ששייך לארגון ישראלי של נאו-פגאנים (כדי למנוע נאצות והתנכלויות טשטשתי את שמם). הם מבקשים מאלים אחרים להגן על חיילי צה"ל. שימו לב שאין להם בעיה להיות פטריוטים (ולעתים אף מיליטנטים). פאגניזם אינו פציפיזם. ומי יודע, אולי האלים האלה יעשו עבודה טובה. עם רחל אמנו זה עבד לא רע.

2014-07-18_1654352

תמיכה לישראל בקרב האמריקאים מאז 1978

עוד נתונים של מכון Pew מגלים העדפה ברורה לישראל בסכסוך האזורי בקרב אמריקאים. אפשר גם לראות תנועה לאורך זמן: מ-1978 עד תחילת תהליך אוסלו התמיכה בישראל ירדה בעקביות, ומאז עלתה חזרה, עד שהיום היא גבוהה משהיתה אז. אצל הפלסטינים מאז 1994 התמיכה יורדת. כמו כן, כפי שהיה אפשר לצפות, רפובליקנים מזדהים עם ישראל יותר מדמוקרטים או עצמאיים.

2014-07-17_211139

מי הדת הכי אהובה בארה"ב

מכון Pew שחרר סקר שנעשה במאי-יוני לגבי תחושותיהם של אמריקאים כלפי דתות שונות בארה"ב. כפי שאפשר לראות, כולם אוהבים יהודים, והמוסלמים מחובבים הכי פחות. אם אני לא טועה בסקר מלפני כמה שנים האתאיסטים היו במקום האחרון. בתוך הלינק תמצאו חלוקות על פי גיל ושיוך פוליטי – בקרב הרפובליקאים האוונגליסטים בראש ורק אחריהם היהודים. בקרב צעירים אתאיזם, הינדואיזם, בודהיזם ואיסלאם מחובבים יותר מאשר בקרב מבוגרים.

2014-07-16_195616

נשים כבישופיות בכנסייה האנגליקנית

המועצה הכללית של הכנסייה האנגליקנית קיבלה אתמול החלטה לאפשר לנשים לכהן כבישופים. כלומר בישופיות. לפני שנתיים הצעה דומה נדחתה, ועתה העניין אושר, לקול מחאות השמרנים, עשרים שנה אחרי שנשים הורשו לכהן ככהנות. הארכיבישוף מקנטנברי, מנהיג הכנסייה המונה כשמונים מיליון מאמינים, תמך במהלך, שדרש שני שלישים מכל אחד משלושת הבתים במועצה (בישופים, כהנים והדיוטות) כדי לעבור. ההחלטה עברה ברוב עצום (95%, 87% ו-77% בהתאמה). ההחלטה משמעותית מפני שהכנסייה האנגליקנית נחשבת הקרובה ביותר לכנסייה הקתולית מבים הזרמים הפרוטסטנטים המשמעותיים. ההחלטה תהווה אתגר למערכת היחסים המתחממת בשנים האחרונות בין הכנסייה הקתולית לאנגליקנית.

מאמר קצר שלי על החתירה לסיום המבצע ותוצאותיו

אז מבצע שהתחיל ללא חשיבה אסטרטגית הולך להיגמר ללא הישגים. אכן מפתיע. אבל כמה דברים כן התרחשו: אבו מאזן (שוב) נחלש, חמאס (שוב) התחזק. להלן מאמר קצר שלי עם הפרטים בעקבות שיחות עם שני פעילים חברתיים פלסטינים.

מכתב רבני חיובי

להלן מכתב רשמי מקבוצה של רבנים ורבניות הממוען למשפחתו של מוחמד אבו ח'דיר בו הם מביעים צער וכאב על שהנער נרצח בידי יהודים. כמה דברים משמעותיים כאן: ראשית, מדובר ברבנים בכירים ומרכזיים בציונות הדתית. שנית, השפה שבה מגנים החותמים את המעשה היא חד משמעית ("בני בליעל", "בושים ונכלמים"); שלישית, השתתפותן של נשים כחלק אינטגרלי מ"מכתב רבנים" רשמי. זו ההנהגה רוחנית שהייתי מצפה לה מרבנינו: לקיחת אחריות וסימון קווי המתאר המוסריים בצורה בהירה וברורה. נקודה של אור. המכתב נשלח גם באנגלית וערבית.

2014-07-14_095011

מאמר דעה שלי על מבצע 'צוק איתן'

בנט וליברמן מתלהמים לחינם: כיבוש הרצועה מנוגד לאינטרסים של הימין. על מבצע שמנוהל ללא חשיבה אסטרטגית ועל ההכרח להגיע להכרה שללא פתרון מדיני אנחנו נידונים לשוב ולהפציץ, לשוב ולהיות מופגזים שוב ושוב. מאמר דעה שלי ב-nrg.

מה שראיתי אינו ניתן להשגה

האירועים האחרונים הזכירו לי שיר ישן של רבינדרנת טאגור. תרגמתי אותו מאנגלית (הוא תורגם לאנגלית מבנגלי על ידי טאגור עצמו). הנה התרגום ואז המקור.


כשאלך מכאן, לו זו תהיה מילתי האחרונה: מה שראיתי אינו ניתן להשגה.
טעמתי מדבשו הנסתר של הלוטוס הנפרש על פני אוקיינוס האור, ועל כן אבורך;
לו זו תהיה מילתי האחרונה.
בגן המשחק האינסופי של הצורות שיחקתי, ובו שזפו עיני את זה שאין לו צורה.
כל גופי ואבריי התענגו ממגעו אשר מעבר למגע,
ואם הסוף יגיע כאן, שיבוא.
לו זו תהיה מילתי האחרונה.

When I go from hence
let this be my parting word,
that what I have seen is unsurpassable.
I have tasted of the hidden honey of this lotus
that expands on the ocean of light,
and thus am I blessed
—let this be my parting word.
In this playhouse of infinite forms
I have had my play
and here have I caught sight of him that is formless.
My whole body and my limbs
have thrilled with his touch who is beyond touch;
and if the end comes here, let it come
—let this be my parting word.

ואיך הם הזכירו לי? מפני שהמשפט הפותח של השיר הזה נכתב על ידי ווליפרד אוון (Wilfred Owen) בפתק האחרון שהשאיר לאמו לפני שיצא שוב לשדות הקרב של מלחמת העולם הראשונה. אוון היה חייל שראה את חבריו מרוסקים מפגיעות פגזים, ונפצע בעצמו. הוא נשלח להחלים מפציעותיו ולקה בהלם קרב עמוק. ב-1918, זמן קצר לפני תום הלחימה, הוא התנדב לחזור לחזית, למרות שלא התבקש. הוא נהרג מפגז שריסק אותו ללא זכר. לאמו נשאר רק הפתק ועליו המילים: "כשאלך מכאן, לו זו תהיה מילתי האחרונה: מה שראיתי אינו ניתן להשגה."

על ח'ליפים וח'ליפות

"ח'ליף" הוא כמובן המחליף של הנביא מוחמד (עליו השלום וכו'). התואר הזה מקנה למחזיקו להנהיג מלחמת קודש (ג'יהאד) תוך גיוס כל המוסלמים וכל המסגרות הפליטיות המוסלמיות תחת פיקודו. לפני שבוע הכריז אבו באכר אל-בגדדי, מנהיג דאע"ש, שהוא הח'ליף, וקרא לכל המוסלמים לקבל את מנהיגותו. הבעיה, כפי שמבהירים שני כותבי המאמרים להלן, היא שח'ליף כבר מזמן אינו תואר שמעלה בעיני המאמינים תמונה של ממלכה איסלאמית מפוארת המונהגת על ידי חוקים אלוהיים לטובת האנושות כולה, אלא של חבל ארץ נחשל המונהג על ידי פסיכופט מקצץ-ידיים לטובתו האישית.

אחמד ראשיד, שהיה בעברו לוחם גרילה ומאז פרסם כמה ספרים על האיסלאם באזור, משווה את דאע"ש לטליבן, ומותח קווי דמיון בין כשלונם של האחרונים לנהל מדינה מתפקדת למה שכנראה יקרה גם לדעא"ש. הנשלטים בדרך כלל שונאים את השליטים, כל מי שיכול בורח, והאזור הופך לשממה אכזרית. ב-2001, אחרי חמש שנות שלטון טליבן באפגניסטן, רבים נטשו את האזור תחת שליטתו והוא הפך מוכה רעב.

ריצ'רד בולט מסביר על ההיסטוריה של הח'ליפות, מונה כמה ח'ליפים שניסו בעבר להצדיק את התואר שלקחו לעצמם, ומסביר למה אף אחד בעולם המוסלמי לא לוקח את יומרתו של אל-בגדדי ברצינות. למעשה, הוא טוען שהקפיצה הזאת מעל לפופיק רק מזיקה לדעא"ש, שכבר זוכה ללעג. המנהיג הרוחני של האחים המוסלמים במצריים, יוסוף אל-קרדאווי, קבע שהכרזתו של אל-בגדדי מנוגדת לשריעה ובטלה, וכמובן שאל-קאידה, שדעא"ש לקחו ממנו את גביע העולם בטרור, לא מוכן להשלים עם יריקה כזו על כבודו המדולדל.

אל-בגדדי מכריז שהוא הח'ליף

אל-בגדדי מכריז שהוא הח'ליף