תפילה על הר הבית – או ריבונות?

2014-11-22_130609בגליון 'בשבע' האחרון הקדיש הרב אליעזר מלמד את מדורו השבועי לענייני הר הבית. הוא פותח בפסקאות להלן, בהן הוא מסביר איך למרות שכל גדולי הדור אוסרים הלכתית לעלות להר הבית, כיום מותר לעלות, ולמה גם הרב צבי יהודה קוק היה חוזר בו מאיסורו אם היה חי היום. ולמה? בין היתר, כי היום מדובר במאבק על ריבונות, והעלייה להר הבית היא חלק ממאבק זה.

עכשיו, לי אין שום בעיה עם עליית יהודים להר הבית בין אם ההלכה מתירה או אוסרת. עם זאת, כדאי להבהיר משהו: כאשר העניין הוא זכות תפילת יהודים בהר הבית, והאנשים שנאבקים למענה תמהים על אנשי שמאל ליברלים שאינם תומכים בזכותכם להתפלל על ההר, אני תמהה איתם. אבל אם העלייה להר הבית מתרחשת לא לצרכיי תפילה אלא כהפגנה ואשרור של ריבונות, הרי שאי אפשר לבוא בטענות לאנשי שמאל על שהם מתנגדים לה, ובמקרה כזה גם אני מתנגד לה.

אין שום סיבה שאיש שמאל כמוני, שרואה את הר הבית כשטח הנתון במחלוקת בינלאומית ובמאבק פוליטי בין ישראל לפלסטינים, מחלוקת ומאבק שהוא סבור שיכולים וצריכים להיפתר במשא ומתן מדיני ופשרה מוסכמת, יתמוך במהלך כוחני שנועד להנציח את שלטונה של ישראל על המקום. שימו לב אפוא ש*אם בזה מדובר*, אין לדעתי שום ליברל שאמור לתמוך במאבקכם, ויש סיבות טובות מאוד לכל ליברל להתנגד לו. (ואני בכלל לא מדבר על הצהרות על בניית המקדש).

וכתב יפה בעניין לאחרונה מיכאל מנקין, מנכ"ל 'מולד'.

חוק הלאום כתומך באקטיביזם שיפוטי, ודווקא בענייני דת

חוק הלאום שיעלה היום להצבעה בממשלה הוא חוק רע, שבא בזמן נורא. הוא מבכר את יהדותה של המדינה עם פני העקרונות הדמוקרטיים שלה, שבלעדיהם החברה כאן תהפוך לפחות מוסרית ופחות משגשגת. הוא יגביר את המתח בין יהודים לערבים בתוך המדינה, ובין מדינת ישראל למדינות שתומכות בא בדרך כלל מבחוץ. ובנוסף לכל זה, הוא חוק שדורס את הגבול בין דת למדינה ומקדם אקטיביזם שיפוטי בצורה הבוטה ביותר – דהיינו, לגבי ענייני דת.

ביום חמישי שעבר התקיים ראיון מעולה, מאלף ממש, בין ירון לונדון לפרופ' רות גביזון. גביזון הבהירה בו מדוע היא מתנגדת לחקיקת חוק הלאום (כאן מדקה 12, ציטוט בקירוב):

העיגון החוקתי [...] לוקח מילים שכאשר הם עמומות ועשירות ורבות מובנים אפשר להסכים עליהן בקלות. ברגע שאתה נכנס לשאלות יותר מדוקדקות, קצת יותר קשה להסכים עליהן. [...] אנחנו מתווכחים לא רק מהי התורה, אלא האם היהודיות של היהודים במדינה היא התורה, או היהודיות היא מה שיהודים שחיים כאן מסכימים ביניהם. בדיוק אלה השאלות שאתה לא רוצה להכריע בהן [בצורה משפטית]. השאלה היא איפה השאלות האלה נידונות. מי המפרש שלהן. [...] כשאתה מדבר על חוק, הפרשן המוסמך לחוק הוא בית המשפט. זה נהיה שאלות של משפטנים. אני לא חושבת שטוב למדינה שמשפטנים יחליטו מהי היהודיות של המדינה, מיהו יהודי, מה המשמעות של יהודיות. [...] הדברים האלה צריכים להיות דינמיים. העיגון המשפטי הופך אותם לעניינים מוסדיים. [...] זה לא בריא לחזון של המדינה. דווקא לחלק היהודי של החזון במדינה, זה לא בריא שהוא יהפוך למשהו שצריך להיות מוכרע בבתי המשפט של המדינה.

כלומר דווקא מתנגדיו הגדולים של האקטיביזם השיפוטי הם שיביאו את בית המשפט לקבוע מהי היהדות, מה היא קובעת, מהו מוסר הנביאים, מהו מוסר יהודי, ומהי המורשת היהודית בכלל. ואז עוד יכעסו על בג"צ בכל פעם שהוא יקבע שהיהדות היא לא בדיוק מה שהם חשבו.

2014-11-23_081045

ישו היה נשוי. שוב.

כמו שלג בירושלים, אחת לכמה שנים מישהו קם וטוען שישו היה נשוי, ואלמלא האירועים האלימים בסביבתנו הייתם בוודאי שמים לב שאנחנו שוב במעין אקלים שכזה. מצד אחד, שוב גילוי (כלומר, "גילוי") של שמחה יעקובוביץ', במאי סרטים דוקומנטרים, שלכאורה פיענח איזה טקסט ארמי שפירושו הסודי מגלה שלישו היתה אישה וילדים, ופרסם על זה ספר תחת הכותרת “The Lost Gospel”. וכמה בשורות אבודות שכבר עברנו בחיים הקצרים שלנו.

מצד שני, ה-Atlantic מפרסם בגליונו האחרון מאמר ארוך על הפפירוס הכתוב קופטית שהציגה לפני שנתיים החוקרת המכובדת קרן קינג, ואשר לפני חצי שנה אושר בבדיקות מעבדה שהוא אכן עתיק (כתבתי על זה כאן). בפפירוס המקוטע נראית שורה ובה ישו אומר "אשתי". כמובן שגם אם כך כתוב באיזה פפירוס מלפני 1500 שנה זה עוד לא אומר שזאת האמת ההיסטורית, אבל זה עדות שלפחות נוצרים מסויימים סברו כך. המאמר באנטלנטיק מסביר למה למרות בדיקות המעבדה יש קונצנזוס בעולם המחקר שהפפירוס מזוייף (בקצרה, המילים והמשפטים בו יותר מדי דומים לאלו שבפפירוסים אחרים, מה שמעלה חדש להעתקה).

מצד שלישי, החוקר ג'יימס טבור פרסם טקסט קצר בהאפינגטון-פוסט, ועוד כמה טקסטים לא קצרים בבלוגו, שבהם הוא מסביר למה הוא השתכנע שלישו היתה אשה, כלומר שהיה נשוי. לא קראתי את רשימות הבלוג, אבל הרשימה בהאפינגטון פוסט מביאה את הטענות הרציניות ביותר ששמעתי לעניין. טודור לא מסתמך על פפירוסים אפוקריפים או ספרים עתיקים בארמית, אלא מנתח את הברית החדשה עצמה ומעלה שאלות על סבירותם של סצנות וטקסטים בה. למשל, הוא מזכיר שפאולוס המליץ לא להתחתן, ושפאולוס מצביע על עצמו כדוגמא למי שבחר היטב ונשאר רווק, אבל באופן מוזר לא מזכיר באותה נשימה ולמען אותו טיעון את ישו. וראו עוד טיעונים שם.

כמובן, כל עיסוק בחיי המין של ישו נשמע כמו שידור חוזר ולא מוצלח של הספר/סרט 'צופן דה-וינצ'י, מה עוד שגם השידור הראשון היה חלש. תמיד כיף ללעוג לכנסייה ועוד לעשות בדרך הון תועפות, וזה ודאי אינטרס של רבים. העובדה שישו היה נשוי גם מפריעה להשערה המעניינת שהוא היה בכלל הומו, השערה שגם למענה ניתן למצוא עדויות טקסטואליות מענינות (כפי שעשה תאודור ג'נינגס בספרו The Man Jesus Loved). אבל… מי יודע. רק אלוהים ומריה מגדלה.

מקתוליות לפנטקוסטליזם בדרום אמריקה

מכון Pew פרסם סקר ענק שבוצע בדרום אמריקה – 30 אלף איש ב-18 מדינות – שמראה שהכנסייה הקתולית, הדומיננטית מאוד שם, מאבדת חברים לטובת הכנסיות האוונגליסטיות (בעיקר לאלו הפנטקוסטליות) וגם לטובת "חוסר-הגדרה", כלומר אנשים שמעדיפים לא להיות מזוהים עם כל זרם דתי. התהליך הזה נמשך כבר שנים, וכפי שאפשר לראות בטבלה מימין, רוב הנוטשים את הקתוליות מחפשים קשר אישי יותר עם האל – והרי אפשר לומר שזה בדיוק מה שהביאה המהפכה הפרוטסטנטית. הכנסיות הפנטקוסטליות באופן ספציפי מדגישות דת פנימית וחוויתית, שמרוכזת סביב הקשר האישי של המאמין עם ישו. בהתאם לכך, העוברים אליהן, על פי הסקר, מחוייבים יותר לדתם, מתפללים יותר ומגיעים יותר לכנסייה. הם גם שמרנים יותר בדעותיהם, ולמשל יותר נוטים להתנגד לנישואים חד-מיניים. המעבר כאן הוא אפוא לא משמרנות לליברליות, אלא מדתיות בעלת אופי שהיינו מכנים בישראל "מסורתי", לדתיות אדוקה יותר של משמעת עצמית.

2014-11-13_204547

לא-יהודים בבתי כנסת אמריקאים

קהילות לא-אורתודוקסיות בארה"ב מארחות יותר ויותר לא-יהודים, כך על פי ג'ודי מלץ, שמדווחת על מחקר של פרופ' יעקב אריאל. הלא-יהודים הם כמובן בני זוג של יהודים, אם כי גם "מחפשים רוחניים", שבאים לבדוק מה יש ליהדות להציע. פעמים רבות הם הרבה יותר רציניים בגישתם מהיהודים שם. ולפעמים הזוגות המעורבים הולכים בשבת לבית הכנסת, ביום א' לכנסייה. דת בעידן הפוסטמודרני.

דת ומדינה בישראל – הספר

לאחרונה יצא ספרם של הפרופסורים דני סטטמן וגדעון ספיר על "דת ומדינה בישראל" (הוצאת אונ' חיפה וידיעות ספרים). באווירה הכל כך עמוסה ומתוחה בנושא זה בישראל, קשה להאמין עד כמה השיח בעיני דת ומדינה בישראל הוא דל, ואני לא מתכון רק לרמת הטיעונים. פשוט כמעט שלא יצאו ספרים בנושא. על כן ספרם של סטטמן וספיר הוא חיוני ומבורך. טרם קראתי אותו, וכשאקרא ודאי אכתוב עליו. בינתיים הנה ביקורת של הרב חיים נבון שהתפרסמה עליו היום באתר 'מידה'.

36200049013b

דוחקים את הקץ בהר הבית

20141107_0709212

הר הבית במרכז בעניינים. רק עיוור לא רואה את זה. לא, הוא לא "הסיבה" למהומות, אבל הוא בהחלט בין הסיבות העיקריות, לאלימות, לטרור, להחזרת השגריר של ירדן, למתח העולה וגואה עלינו כמו לבה מתוך הר געש פעיל. רק לפני חודש כתבתי כאן שמהר הבית ייצא מעגל הדמים הבא, והיסו אותי אנשים טובים ורציניים כחששן לחינם, כזורע אימה ומבטל זכותם של יהודים לתפילה, זכות שכתבתי כמה וכמה פעמים שאני תומך בה. אבל מה לעשות וחופש הדת לא מתיר כל דבר בכל תנאי ובכל זמן. לא זביחת בתולות לירח ולא העלאת ירושלים לעולה.

כמו בשנת אלפיים, הר הבית הוא בדיוק האבוקה שמציתה את מדורת ההבלים כולה. אנחנו חוזים במו עינינו בעוצמתו המטרפת של מקום קדוש, של המקום הכי קדוש. שימו לב איך שוחרי המקדש מסרבים להירגע, מסרבים להרגיע את הרוחות. אני מוכן להעריך שהם ימשיכו בסירובם, גם בימים הבאים. הר הקסמים כבר כישף אותם, והם מוכי מזבח.

ופלא בעיני שדווקא אלה שצריכים להיות הראשונים להבין כוחו של סמל ושל מיתוס ושל אמונה מסוגלים לדמיין שרק עבורם ההר חשוב, ואילו שלצד שמנגד – שרחוק מלהיות נקי כפיים בעצמו! – זה לא ממש משנה. אנשים שהמושג "זכויות תפילה" תקף בעיניהם רק עבור עצמם ושחופש דת הוא הדבר ההופכי בדיוק ממה שהם מבקשים משתמשים בשיח הזכויות כדי לקפוץ ראש אל קץ הימים ולהביא על כולנו בכוח מקדש וגאולה – או חורבן, בדיוק כמו בימי בית שני. מיעוט זעיר מבין אזרחי ישראל מתפנק ומזדעק על שלא נותנים לו הכל ועכשיו – אולי מאמין, אבל כל כך מפחד מדרך ארוכה. דוחקים את הקץ, ומבקשים להתקרב אל האש. וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה', וַתֹּאכַל אוֹתָם.

אורי אריאל בעד לבנות את המקדש בשנים הבאות

שר השיכון והבינוי אורי אריאל אמר אתמול ב"כנס מחקרי שילה" ש"אנחנו צריכים שייבנה בית המקדש האמיתי בהר הבית" ושהוא מקווה שאחרי הבחירות הבאות המציאות הפוליטית תשתנה כך שתהיה אפשרות לבנות את בית המקדש השלישי. (כך על פי 'מעריב' ואתר 'מידל-איסט מוניטור' – ראו קישורים בתגובות.)

אם זכרוני אינו מטעני, מעולם לא נאמרו דברים כאלה מפי שר בממשלת ישראל. שימו לב שאנחנו כבר לא מדברים על הזכות להתפלל בהר. השיח השתנה, ובמהירות. במצב הרגיש שאנחנו נמצאים בו דיבור של שר בממשלה על בניית המקדש במקום מסגד אל-אקצה כבר בשנים הבאות היא חסרת אחריות. ראוי שראש הממשלה יבהיר את עמדתו בעניין. לא יזיק אם הוא יעשה זאת על ידי פיטורי השר.

הרב פרומן נגד עליה להר הבית

תוך עלעול בספר החדש שמקבץ מאמרים של הרב מנחם פרומן ז"ל, נתקלתי בפסקה להלן, חלק ממאמר שלם, אשר תחת הכותרת "לחכות בדממה לחסד" מציג את עמדת הציונות הדתית ביחס להר הבית ובית המקדש. כפי שאפשר לראות, העמדה היא שלא עולים, לא עושים דבר. הוא אף פונה לפלסטינים ומבקש להרגיע אותם ש"תפיסת עולם אקטיביסטית בנושא ההתיישבות בכל רחבי ארץ ישראל יכולה להיות מאוד פאסיבית בנושא הר הבית." שנת הפרסום: 1991. אני משאיר לכם להסיק מה השתנה מאז ולמה כיום חלקים לא קטנים בציונות הדתית מדברים אחרת לחלוטין.

2014-11-05_124738

החלטת הממשלה בעניין הגיור עברה

הממשלה העבירה את ההחלטה שמאפשרת הקמת בתי דין חדשים לגיור. כמה דברים קצרים על זה:

1. כל ביזור של הכוח שיש לרבנות הראשית הוא חיובי. הגוף המסואב הזה, שאיבד אפילו את אמון שומרי המצוות, מאבד אט אט מכוחו, ועל כך יש לשמוח.

2. לא מהפכה ולא נעלי שבת. חלקים גדולים מציבור העולים שאינם נחשבים יהודים פשוט לא מעוניינים להתגייר. גם מבין אלה שכן, השאלה היא עד כמה יקלו על ההליך, ועד כמה יתעקשו על קיום מצוות אחריו. כמובן שדרישה לקיים מצוות תהרוג את הסיפור עוד לפני שהתחיל.

3. בחוק המקורי לא היה דבר על רפורמים וקונסרבטיבים – זה ספין. התנועות הלא-אורתודוקסיות דווקא ביקשו בברור שהעניין יעבור בהחלטת ממשלה ולא בחוק, משום שחוק יכול לעצור את ההישגים בתחום הגיור שהעניק להם בית המשפט העליון, שבאין חוק איפשר להם לגייר בתנאים מסויימים.

4. הרבנים הראשיים נותרו החותמת האחרונה על כל תעודת גיור, אולם זה לא באמת משנה. קשה להאמין שיובאו לפניהם תעודות מבית דין של רבנים ישראלים אורתודוקסים והם יחליטו לא לאשר. הסקנדל שיתפתח מזה יהיה עצום, ומעמדם יהיה בסכנה. כלומר, הם יהיו חותמת גומי (בדיוק כפי שהם עצמם אמרו).

5. ואפרופו, הציטוטים בצילום הם של הרבנים הראשיים, מלפני חמישה ימים בלבד. אז קבעו הרבנים הראשיים ש"הצעת הממשלה חמורה לא פחות מהחוק". אם כך, אני בטוח שברגעים אלה הם משלימים עם הגזרה ומגישים את מכתבי ההתפטרות שלהם. הרי לא יעלה על הדעת שהם יסכימו לעבור על איסורי הלכה מפורשים, נכון? לא יעלה על הדעת שהם יתנו יד ללא פחות מאשר "איום על שלמות עם ישראל", נכון? ודאי שלא. אני בטוח שיש להם עקרונות מוצקים שהם לעולם לא יוותרו עליהם, בוודאי בכל הנוגע להלכה ולשלמות העם. נכון?

2014-11-02_144926