אלוהים ומפלצת הספגטי המעופפת

פולמוסים על קיומו של אלוהים הם לדעתי דרך מגוחכת למדי לבזבז את הזמן, אבל למי שבעניין, קית' דה-רוז, פרופ' לפילוסופיה מאוניברסיטת ייל, יוצא בראיון בנ"י טיימס נגד הטיעון האנטי-תאיסטי שמבקש למצוא אנלוגיה בין אמונה באלוהים לאמונה במפלצת הספגטי המעופפת (או בורייציה של ברטרנד ראסל, כוס התה שחגה סביב כדור הארץ).

דה-רוז טוען שהטיעון הזה נשען על ההנחה שאין צורך להסביר למה לא צריך להאמין בדברים ביזאריים, ומספיק פשוט להעלות ספקות באשר לקיומם. בניסוח קצת יותר אקדמי אוהבים לומר שלתיקוף קיומן של תופעות חריגות נדרשות ראיות חריגות (דהיינו, אם אין לך ראיות חריגות בטיבן, אין סיבה להאמין שקיימים דברים חריגים).

אלא שדה-רוז טוען שאלוהים אינו דומה למפלצת הספגטי המעופפת בכך שבעוד שזו האחרונה נראית ביזארית לכולנו, אלוהים לא נראה ביזארי למסה עצומה של בני אדם (למעשה לרוב בני האדם בעולם). כלומר המשתמשים בטיעון הזה מתעלמים מכך שאנשים רבים, שפויים ואינטליגנטים, מאמינים באלוהים. "הנקודה המרכזית היא", הוא טוען, "שאם יש אנשים רבים ונבונים שלא מסכימים איתך, אתה צריך טיעון טוב כדי לטעון שהם טועים." (דהיינו, צריך טיעון על דרך החיוב, ולא מספיק רק לומר שלא הגיוני שהם צודקים.)

הרב פינטו מודה בשוחד

באוגוסט 2009 קנה איש העסקים אילן בן-דב את 'פרטנר' ב-5.29 מיליארד שקל. הוא עשה זאת אחרי שקיבל עצה מפורשת מהרב הצדיק יאשיהו פינטו בעת שביקר בקבר ה'פלא יועץ' בבולגריה. בראיון לשלום ירושלמי אמר אז בן-דב ש"ישבתי תקופה ארוכה עם הרבה מזומנים ביד. לא רציתי לעשות עסקה עד שלא תגיע הציפור עם עלה הזית. עכשיו יש תיקון".

הרב יובל שרלו כתב אז שבקשר בין אנשי עסקים לרבנים-צדיקים האמונה נתפסת כ"סוג מסוים של עיסקה, שאינה מחייבת אלא הליכה לקבר צדיק בלווי רב, תרומת כסף, תחושה פנימית של משהו טמיר ונעלם [...] והכל בעטיפה של אמונה, מיסטיקה וסוד. האם לא זו ההגדרה של עבודה זרה?"

אחרי ששוויה של פרטנר נפל ביוני 2012 והגיע ל-2.8 מיליארד שקלים, בן-דב החליט שהתיקון נגמר והיונה עפה. הוא מכר את חלקו בחברה וסיכם את תקופתו כיו"ר הדירקטוריון במשפט: "פרטנר הייתה גדולה עליי". לא צויין האם הוא התייעץ עם הרב פינטו לפני שהחליט לבצע את המכירה.

ה'פלא-יועץ', הרב אליעזר פאפו, היה ידוע בצניעותו. בספרו 'יעלזו חסידים' הוא כותב: "כל מעשיך יהיו לשם שמיים. לא יהיה אדם אוכל וישן וכוונתו שיהיה בריא ושמן לעשוק בדברי העולם הזה, ולהיות רודף אחר הממון."

הרב יאשיהו פינטו חתם השבוע על עסקת טיעון עם משרד המשפטים, אשר במסגרתה הודה במתן שוחד של מאות אלפי שקלים לתת־ניצב אפרים ברכה.

מאז שנות השבעים הולך ומתעצמת ההקבלה בין הרוחניות העכשווית לשוק החופשי, עד שזו הופכת ממה שהיה פעם "תרבות נגד", המאתגרת את ההגיון התועלתני-קפיטליסטי, לאחד מזרועותיו היעילות ביותר של השוק.

חוקר הדת והתיאולוג הפרוטסטנטי הארווי קוקס כתב פעם על תקופתנו ש"הסכנה היא שהדת תהפוך ללא יותר מאשר מחלקת שרות של הציביליזציה הגלובלית, אשר אינה עוד מעצבת את ערכיה אלא רק מתקנת את הנזק הרוחני שהיא גורמת." ואפשר להוסיף שלפעמים היא עצמה גורמת את הנזק.

דיון על חקיקה נגד כתות

אתמול השתתפתי בדיון בערוץ הכנסת בעניין חקיקה בענייני "כתות". יחד איתי היו מנהלת 'המרכז הישראלי לנפגעי כתות', רחל ליכטנשטיין היקרה, ועו"ד רון אביטל שכותב דוקטורט במשפטים על אפשרות חקיקה שכזו. מה שטוב בערוץ הכנסת הוא שיש הרבה זמן לדבר, והדיון היה אמור להיות מעניין עוד יותר משום שהיתה אמורה להשתתף בו חה"כ מרב מיכאלי. אבל היא ביטלה ברגע האחרון, וזה קצת עצבן אותי, אז אולי שמים לב שאני לא הכי רגוע. אבל בסה"כ היה נחמד.

'מהלכת בדרכה' מאת מלכה מפיוטרקובסקי

אם אני לא טועה, לפניכם ספר ההלכה הראשון שראה אור מידי אישה בארץ ישראל (כן, לא במדינה ישראל, בארץ ישראל) אי פעם. 'מהלכת בדרכה: אתגרי חיים במבט הלכתי-ערכי' (הוצאת ידיעות ספרים) מהווה מאורע תקדימי ומרגש, שיכול גם ללמד עם התפתחויות חברתיות ותיאולוגיות לא קטנות שמתרחשות סביבנו.

מלכה פיוטרקובסקי, אשת ההלכה המלומדת, מוציאה מבחר מתשובותיה ההלכתיות, תשובות שנתנה למגוון אנשים שפנו אליה. הפרק הראשון מוקדש לשאלה שמהווה בסיס לכל שאר הספר: האם מותר לאישה ללמוד תורה? בעוד שבמשנה מצוטט ר' אליעזר כאומר ש"כל המלמד בתו תורה – כאילו לומדה תפלות", ובתלמוד הירושלמי נקבע כי "ישרפו דברי תורה ואל ימסרו לנשים", היחס לנושא כיום שונה לחלוטין, אם כי יותר בציונות הדתית מאשר אצל החרדים.

פיוטרקובסקי עוקבת אחרי התמורות, שהתחילו אצל הרמב"ם, אבל הפכו משמעותיות רק בתחילת מאה העשרים(!), כאשר ב-1917 מייסדת שרה שנירר את בית הספר הראשון של מה שתהיה לימים רשת 'בית יעקב', בו למדו בנות לראשונה תורה. שנירר קיבלה היתר הלכתי מהחפץ-חיים, שפסק שאמירות חז"ל מתייחסות לתנאים בזמנם, ואילו בזמננו יש דווקא צורך ללמדן. פסיקה שהיא משמעותית לא רק בקביעתה, אלא גם בדרך שהיא מנומקת, שהיר יש כאן שיקול מטא-הלכתי שיכול תיאורטית לשמש כדי לשנות גם איסורים אחרים.

הפסיקה של פיוטרקובסקי עוסקת בעיקר בסוגיות של בין אדם לחברו. היא מנסה למנוע עוולות, ובתוך כך למנוע מההלכה להיות סיבתן של עוולות (למשל, אצל נשים 'עגונות'). "נקודת המוצא שלי", היא כותבת, היא "שלא ייתכן ששמירת הלכה תגרום לעוול ומצוקה להולך בדרכה", וגם זו הכרעה תיאולוגית כמובן, מטא-הלכתית. אפשר לקוות שהספר הזה ימדד גם על פי ערכו ההלכתי, ולא רק על פי זה הפמיניסטי, שכן ראוי שכך. הוא כתוב היטב, מעניין ומפגין רגישות ובקיאות הלכתית מרשימה.
mehalehet_bedarka(2)

שיחה עם דוד ויצטום על ענייני קבלה וגאולה

אתמול ב'חדשות הלילה' בערוץ הראשון דיברתי עם דוד ויצטום על תופעת המורים הרוחניים שממליצים על גאולה דרך חטא. בסופו של דבר התפתחה שיחה על ענייני קבלה וגאולה יותר מאשר על ענייני כתות ותנועות, אבל היה בסך הכל חביב.

פאגניזם ללא פחד אינו ממש פגאניזם

אני לא מכיר את בעלת הבלוג הזה, אבל היא כתבה רשימה מצויינת על אחד הכשלים המרכזיים של הנאו-פגניזם העכשווי מנקודת מבט דתית. היא מתחילה את הרשימה מלגלוג על טקסט נאו-פגאני שמוקדש לאלה המצרית הקדומה סחמת, אלה שעל פי המיתולוגיה הרלוונטית ניסתה להשמיד את האנושות כולה, ועל פי הטקסט הנידון מצויינת להעצמה נשית. אבל הכותבת לא עומדת רק על חוסר הדיוק, אלא על חוסר המהות הפגאנית עצמה. הנה העיקר:

וישנה גם ההכחשה של כל מה שלא חביב או מגניב במיתולוגיות הנבזזות. האימה הקמאית האמיתית העומדת כמדומה בשורש הפגאניות הקדומה – הסגידה לכוחות הגדולים ממך, שיכולים למחוץ אותך, ויעשו זאת באופן שרירותי מהסיבות הקלושות ביותר – זרה לגמרי לאנשים האלה. היא דורשת קרבה וכפיפות לטבע, לגחמות של של מזג האוויר ושל חיות פרא, למגפה ולרעב, שכבר לא קיימות כלל במערב אירופה ובצפון אמריקה. ההכרה הבו-זמנית בגדולה ובאדישות זרה לבני המערב, החיים במקדשו מאיר הפנים של אלוהי ההשכלה וההומניזם, הלומדים מגן הילדים על ערך עצמי והתפתחות אישית, ומגיעים לטבע כמו התמימים שבתיירים. [...] גם כשהיא מצהירה אחרת, בלב לבה הניאו-פגאניות מאמינה שהטבע נחמד. גרוע מכך, שהכל נחמד. הם לא יודעים פחד; ובלי פחד, כל העניין הוא משחק.

הכותבת עומדת היטב על לב העניין: הפחד. השרירותיות. הקרבה אל היסודות, אל הטבע (הטבע ממש, זה האכזרי). ללא אלה איזה מין פגאניות יש כאן?!? והאמת היא שזה לא נגמר בפגאניות. כלל המאמינים במערב איבדו מגע עם יסודות משמעותיים מהעולם הדתי הפרה-מודרני. עם היראה, עם האלימות, עם ההקרבה, עם הפולחן ההמוני, עם האקסטזה, עם המאגיה. הזה לא משהו שאפשר לעשות איתו יותר מדי, אבל לדעתי כדאי מאוד להיות מודעים לו.

שינויים באופי התפילה בכנסיות בארה"ב

הנ"י טיימס מביא ידיעה קצרה שסוקרת שינויים בקהילות הכנסיות בארה"ב בין 1998 ל-2012. עולה שמקהלות פחות שרות, יותר קמים, צועקים ורוקדים ספונטנית, יותר מדברים בלשונות, ויותר משתמשים במצגות מוקרנות. במילים פשוטות, הגישה האוונגליסטית הולכת וצובעת את אופיין של הכנסיות כולן, וגם הן שמות דגש על הבעת רגשות וחיפוש חוויות רוחניות. משהו דומה קורה עם כניסתם של ניגוני קרליבך למניינים אורתודוקסים-יהודיים רבים, ומדובר במגמה שלא תעצר בזמן הקרוב.

2014-09-13_202043

אתמול היה יום היסטורי בתולדות ציונות הדתית

ערן וולקובסקי "לוכד את הרגע" היום ב'הארץ': בנט כופה את חילונה של המפלגה הדתית-לאומית. אתמול היה יום היסטורי בדברי ימי הציונות הדתית: המפד"ל הפכה ז"ל רשמית, ונפתלי בנט הפך לשליט יחיד על רשימה שבבחירות הקרובות תתמרכז ותקרוץ ללאומנים החילונים כמו גם למסורתיים, תיקח קולות מהליכוד ומש"ס, וכל זאת תוך ניסיון לשמור על הבייס, כלומר על קולות הציונות הדתית. כנראה שזה יצליח לו.

היו בטוחים שכבר עכשיו יושבים עסקנים ור"מים במעגלי סיעת תקומה ו(להבדיל)ישיבת הר המור ומטכסים עצה כיצד לבצר את כוחם הפוליטי, להגן על השפעתם, להבטיח את תקציביהם, וכמובן, "לשמור על עם ישראל". ייתכן שיגיעו למסקנה שהאופציה היחידה שלהם היא איחוד כוחות עם אנשי 'עוצמה לישראל' ולווייניהם הקיצונים מחד, והחלק מש"ס שדרעי דוחף החוצה מאידך (והרב טאו כבר הצביע ש"ס בעבר). אפשר להעריך שנראה גישושים לאיחוד שכזה, שאם יצלח יהיה מעניין לראות אותו מתמודד עם אחוז החסימה החדש. קשה להאמין שלא תתייצב מפלגה דתית-לאומנית מימין לבנט, ולאיחוד כזה של כלל הנדחים יש אפילו סיכוי להיכנס לכנסת.

2014-09-12_084702

יחסי אמריקאים והדת המוסלמית

מכון Pew משחרר נתונים בקשר ליחס אזרחי ארה"ב לאסלאם. כפי שניתן לקראות, המצב כעת הוא ש-62% מאזרחי ארה"ב "חוששים מאוד" מעלייתו של האסלאם הקיצוני העולם, ו-53% מעלייתו בארה"ב פנימה. בנוסף, 50% מהאמריקאים סבורים שהדת המוסלמית מועדת לעודד אלימות יותר מדתות אחרות. כל הנתונים האלה מהווים שיא של השנים האחרונות. ככל שיותר מבוגרים, לבנים, לא-משכילים ורפובליקנים, כך הנטיות המוזכרות כאן מתגברות – צעירים, שחורים והיספנים, משכילים יותר ודמוקרטים סבורים כך פחות.

2014-09-11_121246

סיפור יפה על קומוניסטים שמאמינים בגלגול נשמות

הדלאי לאמה התראיין ביום ראשון לעיתון הגרמני Welt am Sonntag, ושם אמר כדרך אגב ש"היו לנו דלאי-לאמות במשך חמש המאות האחרונות, הדלאי לאמה ה-14 [הוא עצמו - ת.פ.] פופולרי מאוד, בואו נסיים עם דלאי-לאמה פופולרי."

הדלאי לאמה הוא ראש אחד מארבעת המסדרים העיקריים בבודהיזם הטיבטי, והיה עד לכיבוש הסיני של טיבט גם המנהיג הפוליטי של טיבט. צורת השלטון שם היתה כנראה הבלתי-דמוקרטית ביותר אי פעם, שכן תפקיד הדלאי-לאמה אפילו לא הועבר בירושה (כמו מלוכה), אלא הועבר בגלגול נשמה, כלומר הדלאי לאמה הבא הוא גלגול של הדלאי לאמה האחרון. במילים אחרות, מדובר באותו בן אדם (למעשה, סוג של ישות שמימית) שוב ושוב. אחרי מותו של הקודם מחפשים תינוק שהוא הבא, וחוזר חלילה.

בקיצור, מהציטוט לעיל נראה לכאורה שהד"ל החליט לסגור את הבסטה. כך הבינו כלי תקשורת מרחבי העולם, מה-Wall Street Journal ועד אל-ג'זירה. הקטע המעניין הוא שגם הסינים הבינו כך, וראו בכך סיבה לדאגה. הד"ל הוא הסמכות הרוחנית הגדולה ביותר עבור הטיבטים, וזה הנוכחי כבר בן 79. הסינים מאוד מעוניינים שהוא ימות, ושהם "ימצאו" אם הגלגול הבא שלו. כך הם יוכלו לגדל את הד"ל הבא, ולהפוך את הסמכות העליונה של הטיבטים ליס-מן שלהם (כפי שהם ניסו לעשות עם הפנצ'ן לאמה, למי שמכיר). כבר ב-2007 הם ניסחו תקנה מיוחדת על פיה סין ממנה כל מנהיג דתי בתחומה, מתוך כוונה לעשות כן גם לד"ל.

על כן מיהר משרד החוץ הסיני לשחרר אתמול הודעה על פיה "הדלאי לאמה ה-14 פועל מתוך מניעים שאינם מן העניין ומבקש לעוות ולשלול את ההיסטוריה, ובכך לגרום נזק לסדר הנורמלי של הבודהיזם הטיבטי." במילים אחרות, סין הקומוניסטית מתעקשת שהדלאי לאמה ייוולד מחדש אחרי מותו. מרקס ואנגלס משתנקים בקבריהם.

ובסופו של דבר, כנראה שהד"ל בכלל לא התכוון שהוא יפסיק להתגלגל. באותו ראיון עצמו הוא אמר ש"הוא מקווה ומתפלל שאחזור לעולם הזה כל עוד יש יצורים מודעים שסובלים. [...] אני רוצה להיוולד מחדש, היכן שאהיה לעזר.". ראו דיווח מפוקח במגזין הבודהיסטי Tricycle.