הזוהר

מבוא חדש ומצויין לזוהר

היום ל"ג בעומר, ואין מועד מתאים יותר מאשר להמליץ על ספר חדש שהוא מבוא מקורי ומצויין לספר הזוהר.

'בדרך עץ החיים' של מלילה הלנר-אשד ושל עמרי שאשא (ידיעות ספרים) הוא מבוא מקיף לזוהר, שעל פי המסורת נכתב על ידי רבי שמעון בר יוחאי במאה השניה לספירה, ועל פי המחקר החל להתגבש במאה ה-13, עם חלקים שנוספים לו בהמשך.

הזוהר הוא יצירה מרהיבה של מדרש פואטי אשר דרך עלילותיהם של רשב"י וחבורתו חושף את שני סודות הקבלה, חכמת הנסתר הרשמית של המסורת היהודית: את המבנה המורכב, הדינמי והפגום של העולמות האלוהיים; ואת הדרך שבה אנחנו כאן יכולים להשפיע ולתקן את אותם עולמות, על מנת להביא בסופו של דבר את הגאולה השלמה.

יש כמובן כבר ספרי מבוא לזוהר, גם כאלה שנכתבו לאחרונה כמו זה של הרב פרופ' אברהם יצחק (ארתור) גרין או זה של פרופ' דניאל מט (שגם תרגם את הזוהר כולו לאנגלית).

המיוחד בספר של הלנר-אשד ושל שאשא הוא שהוא נכתב במקור בעברית, ובהמשך לכך שהוא מרבה להביא ציטוטים מהזוהר, פעם בארמית זוהרית, ומיד ליד תרגום לעברית. בכך הוא מאפשר מגע ישיר ובלתי-אמצעי עם הטקסט הזוהרי עצמו ועם מקבילו העברי, דבר שלטעמי הוא יקר מפז.

הנה למשל, ככה זה נראה (נקרא קצת זוהר ביום הילולת רשב"י):

וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם, דְּנָטַל רשׁוּ בְּקַדְמֵיתָא. מִכָּאן אוֹלִיפְנָא דְּמַאן דְּמִתְחַבֵּר בְּאִנְתְּתֵהּ בָּעֵי לְמִפְגַּע לָהּ וּלְבַסְּמָא לָהּ בְּמָלִין, וְאִי לָאו לָא יָבִית לְגַבָּהּ, בְּגִין דִּיהֵא רֵעוּתָא דִּלְהוֹן כַּחֲדָא בִּדְלָא אִנִּיסוּ. (זוהר, חלק א, מט)

והתרגום:

וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם (בראשית כח, יא), שנטל רשות בראשונה. מכאן למדנו שמי שמתחבר עם אשתו, צריך לפייס אותה ולהמתיק לה בדברים, ואם לא, לא ישכב אצלה, כדי שיהיה רצונם אחד לא אונס.

כן, הזוהר, כמו הקבלה בכלל, הוא מיני מאוד. כוחותיו השונים של האל מזדווגים ביניהם, ואם כך מתרחש למעלה, ודאי שכך גם אמור להתרחש כאן למטה, בינינו. בריאת האדם בצלם פירושה, על פי הזוהר, ש

כל דיוקנאות של הסודות העליונים של העולם העליון, וכל דיוקנאות של הסודות התחתונים של העולם התחתון, הכל נחקק בבן האדם העומד בצלם אלוהים. (זוהר, חלק ב', עה)

האדם הוא "עולם קטן", מיקרוקוסמוס שמקביל וקשור למקרוקוסמוס היקומי-אלוהי. על כן כל מעשי האדם משפיעים על שלמות האל, והרי כך בכלל יכול האדם להתיימר לפעול למען תיקון העולם – ותיקון האלוהות.

והאדם, הוא ישות שלמה, גוף, נפש ונשמה. מיניותו חשובה מפני שרק פעולה שלמה, עם כלל ישותו, יכולה להביא להשתלמותו של האל על כלל ישותו והוויתו.

החכמה שנצרכת לו לאדם: אחת, להתבונן על סוד קונו. ואחת, לדעת את גופו, ולהיוודע מי הוא… ואחת, לדעת ולהתבונן בסודות נשמתו: מי היא נפש זו שבתוכו? …ואחת, להסתכל בעולם הזה ולדעת את העולם שהוא בו, ועל מה נתקן. (זוהר חדש, ע, ט"ד)

איזה יופי.

הזוהר והמדע על בראשית(?!)

Captureבשבועיים האחרונים עברתי יחד עם הסטודנטים שלי כאן על מיתוס הבריאה הלוריאני. אני מלמד 'מבוא למיסטיקה יהודית', וכמובן שצללנו אל תוך הצמצום-שבירה-תיקון, כלומר סיפורו של האינסוף שמנסה לטהר עצמו משורשי הדין ולא מצליח, מנסה שוב ולא מצליח, ומנסה בפעם השלישית, ואולי, מי יודע, נראה בעתיד אם הוא יצליח.

קבלת האר"י מותחת את הבריאה לאורך זמן ומעניקה לתהליך לא רק אופי נראטיבי, אלא גם אופי פרוזאי. כלומר, זה מעין רומן על משפחה. יחסים רומנטיים ומיניים הם הדימוי העיקרי – ובעצם יותר מדימוי – של המקובלים לתיאור האיחודים הפנימיים בין ה"פרצופים", והיה זה אתגר מופלא לחשוף קבוצה של סטודנטים אמריקאים בני 19 למתחים המינייים של המשפחה האלוהית, ולפורקניהם.

איכשהו, דווקא הפן הזה, העסיסי למדי, שבמסורת הקבלית, לא ממש זוכה לתשומת לב בפרשנויות הנאו-קבליות של תנועות רוחניות עכשוויות. הקבלה הפופולרית בזמן הזה, בין אם של 'המרכז לקבלה' ובין אם של 'בני ברוך', מתמקדת בעיקר בקבלה כדרך רוחנית, כלומר כשיטה להתפתחות אישית.

לפני כחמישים שנה גם זה לא היה. אז הקבלה, ועוד יותר ממנה מסורות פילוסופיות ומיסטיות מהמזרח הרחוק, שימשו כדי לתת מקבילה לתגליות באסטרונומיה ובמכאניקת הקוונטים. להיטים כמו The Tao of Physics של פריטיוף קפרה או The Dancing Wu Li Masters של גארי זוקוף (ולמהדרין גם חיבורים במשקל כבד כמו Wholeness and the Implicate Order של דיויד בוהם) סיפרו לנו שהמדע המערבי מגלה רק עכשיו את מה שחכמי הודו וסין ידעו כבר לפני אלפי שנים. הז'אנר הזה היה פופולרי להפליא, הפך הרבה אנשים לעשירים מאוד. ואז דעך.

אבל הנה אנחנו כאן. דניאל מט הוא מבחירי חוקרי הקבלה בעולם, וכפי הנראה גם קנה לעצמו אלמוות בכך שלא מזמן השלים את תרגום הזוהר כולו לאנגלית, בתרגום מופתי, מדעי ומוער. ספרו החדש, 'אלוהים והמפץ הגדול' (הוצאת ידיעות ספרים שאוהבים), מכוון לקהל הרחב, ומביא, ובכן, מקבילות בין "סיפור הבריאה העכשווי", כלשונו של מט, דהיינו הנראטיב שמצייר המחקר המדעי על המפץ הגדול, לבין סיפור הבריאה כפי שהוא מתואר בקבלה, מתוך ניסיון לגלות לא רק אמת בשניהם, אלא השראה, פליאה ורוח.

למען האמת אני לא יודע אם הוא מצליח מפני שלא קראתי את הספר. אבל אני רוצה להביא שני דברים. כאן, את התיאור של הזוהר לרגע הבריאה (מתורגם מארמית לעברית) מתוך הספר. ובתגובות, רשימה של אירועים שמט, שכרגיל הוא שכני כעת בברקלי, עורך בישראל לרגל צאת הספר בעברית.

אז הנה הזוהר (ח"א טו ע"א):

ניצוץ של קדרות יצא בתוך סתום הסתימות מסוד אין-סוף, אד בגולם. […] לא נודע כלל, עד שמתוך דוחק בקיעתו האירה נקודה אחת סתומה עליונה. מעבר לאותה נקודה לא נודע כלל. ועל כן נקרא 'ראשית'.

ההרצאה שלי בכנס הבינלאומי לחקר הזוהר

ההרצאה שלי בכנס הבינלאומי לחקר הזוהר בשבוע שעבר, תחת הכותרת "'אין כל צורך לתקן את העולם': קבלה וזוהר בתנועות נאו-קבליות". אני מדבר על השינויים בתפיסת הקבלה בקבלת הרב אשלג וממשיכיו. מגיבים על דברי פרופ' יהודה ליבס, פרופ' ארתור גרין, פרופ' בועז הוס ופרופ' משה אידל.

ספר חדש ליהודה ליבס

ספר חדש ראה אור, מאת פרופ' יהודה ליבס, פולחן השחר: יחס הזוהר לעבודה זרה, בהוצאת כרמל. הוא נראה מעניין מאוד. הנה הכריכה:

בהקדמה כותב ליבס:

המחקר שלפנינו יוקדש למאמר זוהר אחד, המתאר את אחד מפולחנות עבודה זרה, הוא פולחן השחר […] הזוהר עצמו מוצא בפולחנות עבודה זרה יסודות אמיתיים, שהם חלק מעבודת האל על פי השקפתו שלו, והגיעו לעובדיהם בקבלה אמיתית בירושה ממלאכי שמיים, מאדם הראשון, מחנוך, או מאברהם אבינו.  […] הזוהר מכיל אפוא מעין נוסח מוקדם של הרעיון הנפוץ במחשבת הרנסאנס [וברוחניות הניו-אייג'ית – ת.פ.] בדבר קיומה של philosophia perennis, כלומר חוכמה מתמדת, משותפת לכל, שחלקים ממנה מתגלים גם בדתות אליליות.

מעיון ראשוני נראה שליבס מגייס את הידע העצום שלו בשפות עתיקות שונות כדי לשזור יחד ממצאים שונים לכדי מחקר מרתק. אני מקווה מאוד לכתוב על הספר עוד.