ערוץ 14 מפיץ תיאוריית קונספירציה הומופובית

יש בימינו כנראה קבוצה סודית של חורשי רע שמעודדים תיאוריות קונספירציה, כי פתאום הן בכל מקום. Qanon כמובן, וספקני הקורונה, אנשי העליונות הלבנה עם "ההחלפה הגדולה" שלהם, הביביסטים ואב"ח עם ה"הגמוניה" שתפרה תיקים, ועכשיו זה, כתב הפלסתר ההומופובי שהוא המאמר החדש של גלי בת חורין, באדיבות ערוץ הימין עכשיו 14.

את עיקרו לא קשה לסכם: להט"ב אינן ראשי תיבות של נטיות מיניות, אלא סיפור כיסוי לתנועה אידיאולוגית שמטרתה פירוק החברה כולה. על פי גב"ח בסיס התנועה הלהט"בית הוא שנאה, החזון הוא מהפכה, הדרך היא איבה והשתקה, וכל דבר בין לבין – פונדקאות, טראנס, תיאוריות קוויריות, מצעדי גאווה – הוא רוע ורשע. והכל נועד לפירוק החברה.

מצעדי גאווה, למשל, מכוונים לא לעורר מודעות לזכויות להט"ב, אלא לעורר שנאה, וזאת על מנת להשיג תקציבים. וכדי לפרק את החברה. הלהט"ב, אפוא, הוא על פי המאמר אוסף של "ארגונים אנרכיסטים", שאין להרשות להם להיכנס לבתי הספר, ושיש להאבק בהם ולמנוע מהם השפעה על החברה.

גם השמאל אינו פרו-להט"בי כלל. אישים כצ'ה גווארה משמשים את גב"ח על מנת לקבוע שהשמאל עויין במהותו את ההומואים, וחובר ללהט"ב כיום רק "משנאה משותפת לממסד" וכמכפיל כוח – כדי לפרק את החברה. מעבר לכך משתמשים הלהט"בים ב"טרור" על מנת להשתיק ביקורת ולא לאפשר את עצירתם.

על פי גב"ח "אחד מרגעי ההולדת" של להט"ביסטן היה אצל הרברט מרקוזה. בעמוד האחרון של ספרו 'האדם החד-מימדי' היא מוצאת כמה משפטים על מיעוטים מעמדיים ועדתיים שנמצאים מחוץ לסדר הפוליטי ולכן מאתגרים אותו. זוהי עבורה הראייה לכך שכל הסיפור הוא "מרקסיסטי" ונועד "לעורר תסיסה חברתית ולאגור אנרגיות זעם שיציפו לבסוף את הרחובות, יפילו את הסדר הקיים ויתחילו את המהפכה" – כדי לפרק את החברה.

כך הגענו למצב שבמסגרתו "ארגונים שממתגים עצמם תחת השם להט"ב פועלים בשירות התנועה הבין-לאומית שמפעילה אותם. ממנה הם שואבים את הרעיונות והשיטות, וכך הם מפיצים את המהפכה."

—

לסיכום, לפנינו עוד תיאוריית קונספירציה על אליטה סודית, זדונית, קוסמופוליטית ופרוגרסיבית, שמנסה לחבל בחברה ולהשתלט על העולם. התבנית הבסיסית זהה לזו של הפרוטוקולים של זקני ציון, תיאוריית "ההחלפה הגדולה" או טרללת Qanon. רק החליפו "יהודים" או "דמוקרטים" ב"קומוניסטים" או "הומואים" ויש לפניכם את עיקרי המאמר של גב"ח.

כמו בכל תיאוריית קונספירציה, גם כאן מבנה-על שקרי ומסועף תלוי על גרעיני אמת, שלא יכולים לשאת את משקלו אלא אם הם נתמכים ברצון עז להאמין. ורצון כזה יש. גב"ח בסך הכל פורטת לפרטים את מה שהרב טאו מלמד כבר שנים בישיבות הקו (על פיו לכאורה זכויות להט"ב מקודמות על ידי "קבוצה קטנה מאוד של אנשי שמאל קיצונים מאוד שיש להם מגמה מפורשת לעקור את הקודש מליבותיהם של ישראל"), או מה שפייגלין רמז לו פה ושם.

בעיקר היא מספקת לימין האנטי-ליברלי טיעונים להומופוביה לגיטימית לכאורה. הרי הם לא באמת שונאים הומואים חלילה, הם רק לא רוצים שהקבאל האנרכיסטי יפרק את החברה.

עוד נקודה: המאמר מציב במובלע את הלהט"בים הליברלים מול הרדיקלים. גב"ח מלקטת את הדוגמאות הקיצוניות ביותר של להט"ביות רדיקלית, שאכן מבקשת לחתור תחת הסדר הקיים (הפטריארכלי, פאלוגוצנטרי וכו'), והופכת אותם ל"סוד" שמאחורי תנועת הלהט"ב כולה. לכאורה הרדיקלים משתמשים באחרים כדי להשלים את זממם.

עולה מכך שלכאורה אין בעיה עם הומואים שמקבלים את כללי המשחק, מקימים משפחות וכו'. בעוד שהומופובים ינצלו את המאמר כדי לסכם התקדמות בזכויות להט"ב בכלל, ודאי יהיו להט"בים מימין שיכריזו שהם באמת נגד "הקיצוניים", ושגב"ח צודקת.

גב"ח עצמה, אולי כדאי להזכיר, אמרה רק לפני כמה שבועות ש"הערבים" הם "קבלני משנה" של השמאל כדי "לרצוח יהודים", ולפני שבוע קראה " נתניהו היקר, כשתחזור לשלטון אנא נהג כדיקטטור". מדובר, אפוא, בתמהונית אנטי-דמוקרטית שקשה להבין למה ערוץ תקשורת מפרסם בכלל. אבל הנה אנחנו.

המאמר מבולגן, כתוב וערוך גרוע. הוא קופץ מנושא לנושא ולא קוהרנטי. לעיתים הנבלים הם הלהט"ב, לעיתים כוחות עלומים הדוחפים אותם מאחור. פעם להט"ב הם פרטים עם מצוקות לגיטימיות, פעם הם יחידים פגומים פסיכולוגית ומלאי זימה. כמיטב המסורת הקונספירטיבית (והאנטישמית), עקביות היא לחלשים. לצערי באווירה הנוכחית אפשר להניח שהמאמר יהיה אפקטיבי.

הכניסה לפוליטיקה של הרב טאו – שלושה מאמרים מצויינים

אתר העין השביעית פרסם סדרה של שלושה מאמרים על תופעת מפלגת נעם שממש לא כדאי לפספס. המאמרים מכסים את התופעה בצורה מרשימה ומציעים שלוש דרכים שונות להסביר אותה.

 

המאמר הראשון (והמקיף ביותר) הוא של מורדי מילר, שחקר במשך שנים את החרד"ל. מילר מציע סקירה ארוכה של יצירת מעגל ישיבות 'הקו' של הרב טאו, ומסביר את השינוי בטקטיקה לאחרונה – מצפייה שקטה למשיח לאקטיביזם פוליטי – באופן תיאולוגי.

 

על פי מילר עד לא מזמן חשבו שהחילונים הם חול, ועתידים להתעורר ולחזור בתשובה אוטוטו, ואילו כיום סבורים שמפני שאנחנו ממש לפני הגאולה כוחות הטומאה התעוררו, ומפיצים את טומאתם בכל מקום – לכן, למשל, ישראל היא גיי פרנדלי ומנסים לשלב נשים בצה"ל. דוגמאות מובהקות להתפשטות הטומאה.

 

"בניגוד לחול," כותב מילר, "שאינו קדוש אך בעל עומק וחיוניות […] הטומאה היא חלולה ומסוכנת. הטומאה באה להרוס לשם ההרס, בלי שום היגיון. היא שורפת הכל כדי להביט בלהבות." מול הטומאה יש להילחם אקטיבית. לכן הרב טאו יוצא להפגין בעצמו והקים מפלגה.

 

את המאמר השני כתב ד"ר אהוד פירר. פירר מוצא סיבה הרבה יותר פשוטה לשינוי בהתנהגות המסדר של טאו. הוא תוקף את העניין מהכיוון הסוציולוגי ומסביר שמדובר בדינמיקה די קבועה של קבוצה משיחית. תחילה מדובר באליטה אינטלקטואלית, יצירתית ונלהבת, שמתכנסת על מנת ליצור אוונגרד רוחני. בשלב השני החומות בין הקבוצה לציבור הכללי מתגבהות, והיא מסתגרת מהעולם. בשלב השלישי, כותב מילר:

 

"אנשי הקבוצה מבינים לפתע שלאחר שנים ארוכות של בניית חומות בינם לבין העולם שבחוץ, הוא כבר חדל מזמן מלהתעניין בהם. הם מבינים פתאום שבמקום להיות אוונגרד רוחני שעוסק בבניית התודעה המהפכנית, הם הפכו – לפחות בעיני הציבור – לסתם חבורה של תמהונים המדברים בשפה שאיש לא מבין. לכן הם מחליטים שהגיע הזמן להפסיק את ההסתגרות ולצאת החוצה כדי להשפיע, לפני שיהפכו באופן סופי להערת שוליים בהיסטוריה. אבל לאחר שנים של הסתגרות, הם מגלים שהעולם השתנה. הם כבר לא מבינים את העולם וכבר לא מדברים את שפתו."

 

והמאמר השלישי שייך לד"ר שלמה פישר, שאני משתדל לקרוא כל מה שהוא כותב מפני שיכולת הניתוח שלו את החברה הישראלית בכלל ואת הציונות הדתית בפרט היא מבריקה לדעתי. פישר מתבונן בעניין שוב מהכיוון התיאולוגי. פישר מזהה את ההשפעה שינק הקוקיזם מהתנועה הרומנטית (הגרמנית בפרט), ומסביר כי "הרעיון המרכזי של התיאולוגיה הפוליטית הקוקיסטית הוא שיצורים נבראים, ובמיוחד בני אדם, ועם ישראל בפרט, שואפים (מבחינה פנימית) לחזור למקורם האלוהי."

 

עכשיו, יהודים אמורים לחזור למקורם האלוהים על ידי, בשלב ראשון, לחיות חיים של לאומיות גאה על אדמתם, ובשלב שני כמובן לשאת עול תורה ומצוות. פישר מסביר שהשלב הראשון הוא נקודת החיבור בין הציונות הדתית הקוקיסטית לבין הציונות החילונית המפא"יניקית, מתוך צפיה, כמובן, שהשלב השני בדרך.

 

אבל מה אם לא רק שהשלב השני לא מגיע, אלא שהשלב הראשון מתערער? "אם הטבע מעוות (כפי שטוענים החרד"לים ביחס לאוריינטציה חד-מינית) אז אי אפשר לחזור לעצמיות ולאותנטיות. במקרה הזה אי-אפשר להגשים את האידיאלים האלוהיים ולחזור למקור האלוהי. יש סיכול של כל המהלך." לכן, טוען פישר, הקיבעון האובססיבי כלפי תופעת הלהט"ב והמאבק כלפי הפמיניזם: מבחינת אנשי הרב טאו תופעות אלה מחרבות את הבסיס הבריא של החברה כולה, וממילא לא מאפשרות את התקדמותה אל הגאולה.

על זכויות וזהויות – תשובה ליואב שורק

בגיליון מוסף שבת הקודם של מקור ראשון פורסם מאמר מעניין של יואב שורק בו הוא קורא למעשה לא להביע תמיכה בלהט"בים, על מנת לא לעודד את התופעה. שורק בונה את מאמרו על כמה הנחות יסוד, שרובן מפוקפקות, ושאחת מהן, העיקרית, פשוט מנוגדת למציאות הפשוטה. היום התפרסמה בעיתון תגובתי, להלן:
—

במאמרו יוצא יואב שורק כנגד הסובלנות שהוא מוצא אף בחברה שומרת המצוות כלפי להט"בים, ומייחס סובלנות זו לכוונות טובות, אולם לעיוורון לגבי השלכותיה. לדידו של שורק קבלת להט"בים בחברה פירושה קבלתה של המהפכה המינית, שממילא עומדת מאחורי התופעה. שורק מייחס את הלגיטימציה שמקבלים להט"בים בעולם המערבי המודרני לשתי הנחות מוצא. האחת היא שמימוש תשוקה מינית הוא דבר חיובי; השנייה, שמשיכה מינית היא יסוד הזוגיות. משום שניתן למצוא בהלכה עמדות הפוכות לחלוטין, מסיק שורק שעמדת התורה מנוגדת לא רק למשכב זכר, אלא לכל משלבי החיים ההומוסקסואלים בכלל.

ברם בחינה קרובה של התופעה תלמד אותנו שבעוד ששתי הנחות המוצא לעיל, בדרגות שונות של חריפות, אכן מאפיינות את המהפכה המינית, הן אינן עומדות במרכז הקבלה של המיניות ההומוסקסואלית. הסיבה שאנחנו סובלניים כלפי להט"בים אינה מפני שמתירנות מינית הפכה ללגיטימית (להט"בים רבים אינם מתירנים), אלא מפני שמדובר עבורנו בעניין הנוגע לכבוד האדם. הומוסקסואליות היא מימד של זהות, ומגדירה באופן מקיף את חייו של הפרט. להיות הומו אינו מתמצא בתשוקה או בפעולה מינית מסויימת. מדובר בקשת שלמה של רגשות וזיקות, כמו גם מיקום חברתי מסויים. זה הביטוס שלם. לומר שמדובר רק בפעולה אסורה דומה לאמירה שאין זהות ציונית דתית כלל, אלא רק יהודים שומרי מצוות שמחזיקים בתפיסה ציונית. ברור לנו, וכל דתל"ש יאמר מיד, שיש זהות ציונית דתית.

כיבוד הרבדים המשמעותיים ביותר של העומד מולנו היא העקרון על פיו אנחנו קובעים מה אצל הזולת חשוב מספיק בכדי שיזכה להגנה מיוחדת. היסודות האלה (הם נקראים בפינו "זכויות"), הם אותם מימדים של זהות שבלעדיהם לא יהיה האדם שמולנו הוא עצמו, או לחילופין, לא יוכל לממש את מלוא הפוטנציאל שבו. חופש הביטוי, חופש התנועה, האוטונומיה על גופנו, חופש הדת והמצפון הם כולם מימדים בסיסיים בזהות שלנו, וחשובים, אני בטוח, לשורק לא פחות מאשר לכל אחד אחר. באותה מידה גם האפשרות לבטא את המיניות שלנו ללא פחד, ללא כפייה ועל פי רצוננו קשורה באופן עמוק לזהותנו. אם לא נכבד אותה, לא נכבד את עצמנו או את האדם שמולנו.

שורק מבין את האיום שבהגדרת הומוסקסואליות כזהות, ולכן הוא שולל דבר זה במפורש בסוף מאמרו. אולם עצם שלילתו המילולית של דבר לא יכולה להעלימו. עבור מרבית ההומואים והלסביות נטייתם המינית היא חלק מהותי מזהותם האנושית, ועל כן מכבודם העצמי. בהכחשתה של מציאות פשוטה זו שורק לא רק שאינו מכבד את תודעתם העצמית של אחיו ורעיו, אלא מכסה את עיניו מרצון אל מול מציאות פשוטה.

התפתחויות אורתודוקסיות, החרד"ל בלחץ

מן הסתם כבר ראיתם את מודעת התמיכה של 250 רבנים ברב יגאל "הם סוטים" לוינשטיין. בין הרבנים החתומים: דב ליאור שקרא "לנקות" את הארץ מערבים, שמואל אליהו שקרא "לנקום בחילונים", אליקים לבנון שאמר ש"רבנים יכולים לפרוץ את גבולות הדמוקרטיה", וראובן בן אוליאל, שנגד בנו עמירם מתנהל בימים אלה משפט בחשד לשריפתה של משפחה פלסטינית בשנתה בכפר דומא. בקיצור, מיטב להיטי הציונות הדתית הפונדמנטליסטית.

 

המודעה מדכדכת ומעציבה, ובעיקר מבהירה לנו את קווי המתאר של הקבוצה שעומדת מולנו, כלומר מנגד לכל מי שחשובים לו השוויון לפני החוק, החופש מאפלייה, הסולידריות, ריבוי הדעות, הפמיניזם, חירות המחשבה והדמוקרטיה. חשוב לדעת וחשוב להפנים מול מי יש לנו מחלוקת אידיאולוגית ותרבותית עמוקה. חשוב גם לעמוד על הערכים שלנו ולא לוותר.

 

אבל יש גם צד אופטימי במודעה ההיא, שאפשר ללמוד מהמודעה שצירפתי להלן: מודעה של ארגון הרבנים צהר, מלפני 9 שנים (שנתיים אחרי דקירתו הראשונה של שליסל). המודעה זועקת נגד מצעד הגאווה בירושלים, וקוראת להפגין נגדו. מי שהביא את המודעה הוא אריה יואלי, עורך אתר סרוגים, שמנסה להצביע על חוסר העקביות בעמדת 'צהר', שכמובן לא מתבטאים כך יותר. אבל למעשה מדובר בדוגמא יפה להתפתחותה האורתודוקסיה בישראל. שינויים מתרחשים כל הזמן. ולטובה. ואכן, הרב דוד סתיו אומר ליואלי בתשובה לשאלתו: "תם עידן האיומים וההפחדות, היום זה עידן השיח."

 

שיח הוא בדיוק מה שהרב לוינשטיין לא מוכן לקיים. למעשה, את דבריו של הרב לוינשטיין יש להבין בדיוק על רקע הסיפור הזה: החרד"ל לחוצים מפני שהם מבינים שהמיינסטרים, לא רק בחברה החילונית אלא גם בזו הדתית, ברח להם. אל תתרשמו אפוא מאותם 250 רבנים קיצונים. רוב הציונות הדתית במקום אחר.

לא מטורף בודד

"מנאצי ה' ומחרפיו, מנוולים טמאי הנפש … עיצרו את האסון" – פשקווילים שניטלו לפני מצעד הגאווה בשכונות גאולה ובית ישראל בירושלים. יש להדגיש: מדובר בפלגים חרדיים מסויימים, ממש לא בכל החברה החרדית. ועוד: חופש הביטוי מאפשר וחייב לאפשר כאלה ביטויים. עם זאת יש הבדל בין להתנגד למצעד הגאווה ובין לכנות את הצועדים מנוולים, ולומר ששליסל הוא משוגע בודד, איש נטורי קרטא שאין לו קשר לחלקים מהציבור החרדי, זה פשוט לא נכון. יש לי גם עדות מאדם שהיה ברחוב יחזקאל בירושלים אחרי המצעד ומספר שהחדשות על הדקירות נחגגו בשמחה רבה.

הרב דוד בצרי הוא מהמוכרים שבמקובלים כיום. כבר ב-2004, אחרי מצעד הגאווה בירושלים, שנה לפני תקיפתו הראשונה של שליסל, הוא אמר כי "בגלגול הבא ההומואים יהפכו לשפנים וארנבות. זו לא סטייה או מחלה אלא תועבה. אפילו בהמות לא מתנהגות כך. טוב תעשה המדינה אם תאסור אותם". ב-2011 אמר: "מי שמתגאה בתועבה – הוא האדם הכי מתועב שבעולם." השאלה כאן שוב היא יחס הציבור אל בצרי. האם בצרי ימשיך להיות מקובל בחצרות חרדים? האם יוזמן גם לאירועים של הציונות הדתית?

הרב שלום ארוש​ הוא אחד הרבנים מהמעגלים הרחבים של חסידות ברסלב. הוא עומד בראש רשת מוסדות חינוך חרדית שנקראת "חוט של חסד". האם ידוע כמה כספים מעביר משרד החינוך לרשת? האם ידוע מה שר החינוך מתכוון לעשות בקשר לזה? לפני חודשיים בדיוק השתתף ארוש בהפגנה כנגד תפילת נוצרים באתר קבר דוד בהר ציון בירושלים. על פי יאיר אטינגר מ'הארץ' הציב הרב ארוש סדרת תנאים לקיום התפילה הנוצרית. אלה הועברו למשטרה, שמסרה אותם למתפללים הנוצרים כהנחיות מטעמה. בעקבות אותן דרישות נאסר על הבישופ להיכנס עם צלב על מטהו, לא הודלקו נרות וקבוצת האנשים שהגיעה עד הקבר עצמו צומצמה לעשרה בלבד. כך מגביל ארוש, באישור משטרת ישראל, חופש הפולחן של נוצרים בישראל. והנה לכם הקשר בין פעילות אנטי-להט"בית לפעילות אנטי-נוצרית.

חייבים לעמוד כנגד הניסיונות האלה להגביל את חירויות הפרט וחופש הדת. חייבים להגן על הדמוקרטיה שלנו. אני קורא לכל מי שהחירות במרחב הציבורי חשובה לו לצעוד איתנו במצעד הגאווה בשנה הבאה בירושלים הבנויה.

האוונגליסטים הרפובליקנים ונישואים חד מיניים

מאמר מעניין בנ"י טיימס על המבנה החברתי של המפלגה הרפובליקאית, לקראת הפריימריז למועמד שלה לנשיאות. כמו בפעם שעברה, המועמדים יאלצו להתחבב על הבסיס האוונגליסטי השמרני של המפלגה, ולכן להתבטא נגד הפלות ונישואים חד-מיניים.

הבעיה היא שהבסיס הזה (האוונגליסטים הלבנים אגב, לא אחרים) מונה רק 18% מהאוכלוסייה בארה"ב, ושונה בדעותיו מהשאר בשאלות שכאלה. בעוד 77% מהיהודים, 60% מהקתולים ו-60% מהפרוטסטנטים הלא אוונגליסטים תומכים באפשרות של נישואים חד-מיניים, רק 28% של האוונגליסטים הלבנים תומכים בכך.

כלומר המיעוט הדתי-שמרני הופך לנטל על תדמית המפלגה בקרב רוב הציבור, ואף בקרב שאר מצביעיה היא. וכל דמיון למפלגה דתית שמרנית אחרת במדינה אחרת על אחריות הקורא בלבד.

אוונגליסטים מתגמשים בעניין להט"בים

כתבה ארוכה ב-POLITICO על התזוזה ביחס של נוצרים אוונגליסטים כלפי נישואים חד-מיניים. ראשית, איש כבר לא יורה אש וגופרית על הקהילה ההומוסקסואלית. את מרב המאמץ משקיעים המתנגדים בהגנה על עסקים שונים מתביעות משפטיות בגין סירובם לשרת זוגות חד-מיניים. אבל גם שיעור המתנגדים עצמם קטן: לפני עשור תמכו בנישואים חד-מיניים 10% מהאוונגליסטים, והיום 25%. עוד 25% מתנגדים לעניין, אבל לא לחקיקה שתאפשר אותו. ארגונים שמקדמים את המאבק בחקיקה פרו-להט"בית מדווחים על צמצום התרומות שלהם מהציבור האוונגליסטי, מקור התרומות העיקרי שלהם. Jeremy Thomas, סוציולוג המתמחה באוונגליסטים, טוען שהם יאמצו לחיכם את הקהילה בתוך 20 עד 30 שנה.

השאלה היא כמובן איך מתרצים את זה מבחינה תיאולוגית. אוונגליסטים ידועים ברצונם להיצמד לטקסט ה-Bible כפשוטו, והתנ"ך אפעס לא נלהב מיחסי מין בין זכרים, הברית החדשה כנ"ל. מה אפוא עושים? התומכים בעניין משווים את הפסוקים המגנים הומוסקסואליות לאלו המעודדים עבדות, וטוענים שאלו כמו אלו אולי נכתבו בהשראה אלוהית, אבל לא ממש על ידי הקב"ה, וממילא טובים לזמנם ולא לזמננו. אוונגליסטים רבים מגנים את המהלך הזה ולא מוכנים לקבלו. חלקם מבינים לאן הרוח נושבת ומדברים על התבצרות בקהילות שבהן הומוסקסואליות תהיה עדיין חטא, אל מול הציבור הרחב ששכח מה בכלל הפריע למישהו בעניין הזה עד לפני עשרים שנה.

העם הבריא והקדוש לא חושב כפי שהרב אריה חושב שהוא חושב

הרב דרור אריה סבור שרוב עם ישראל הקדוש והבריא מתנגד לנישואים חד-מיניים ש"סוטים מקדושת המשפחה" ו"פוגעים בבריאות ובנורמליות ובקדושה של עם הסגולה" (בטאון 'עולם קטן' של היום). דא עקא, על פי סקר הארץ-דיאלוג מסוף 2013 קיים רוב מובהק בציבור הישראלי שדווקא תומך בהכרה חוקית של נישואים חד-מיניים. האם
1. הרב אריה מתכוון לעם אחר;
2. עם ישראל לא קדוש ובריא כפי שהרב אריה חושב;
3. הרב אריה לא קדוש או בריא ובאופן כללי לא ממש בקשר עם המציאות;
(בין הפותרים נכונה יוגרל וטו של מפלגת 'הבית היהודי')

 

הרב אריאל, השכרת דירות ללסביות, הצעת השרה לבני

* הרב אריאל פסק שאין להשכיר דירות לזוג לסביות. זו לכאורה ההלכה. על מה הוא התבסס? לא ידוע. אין לזה תקדים. עוד ראיה לכך שאין דבר כזה "ההלכה". עוד ראייה לכך שלפעמים המילה "ההלכה" משמשת מעטפת לביטוי והכשרת הגזענות או ההומופוביה הפרטית של רב זה או אחר. ומזעזע שהאדם הזה היה מועמד רציני לתפקיד הרב הראשי.

* לרבנים מותר לפסוק הלכה. למעשה, מדי פעם זה התפקיד שלהם. להלכה מותר להיות מעצבנת. למעשה, מדי פעם זה התפקיד שלה.

* נכון, איסור השכרת דירות לערבים או להט"בים הוא תועבה וחרפה לתרבות ולדת היהודית, אבל כן, הוא חלק ממנה, לפחות נכון להיום. לאסור על אמירת הפסיקות האלה לא יעלים אותן, וכן יפגע בחופש הביטוי, שמה לעשות, גם רבנים זכאים לו. יש גבולות לחופש הביטוי, אבל גזענות או הומופוביה אינם מעבר להם, וטוב שכך.

* ומה עם רב עיר, שהמדינה משלמת את משכורתו? האם גם לו ניתן להיות גזען או הומופוב? השרה לבני מקדמת תקנה שתאפשר לפטר רב עיר שמתבטא באופן גזעני או פוגעני (או משהו). אז מצד אחד, נכון, לא הגיוני שהמדינה תעסיק אדם שקורא אקטיבית לגזענות או אפלייה. מצד שני, האם אנחנו באמת רוצים רבני מחמד שלא יוכלו לצאת נגד הקונצנזוס? חשבו על ערכו של רב שייצא נגד הטייקונים, או שרים מושחתים. לא היינו רוצים שיפוטר והיינו רוצים שקולו יישמע. האיזון כאן הוא עדין ודורש חשיבה.

* כפתרון חלקי, אני בעד החוק שלבני מציעה ובעד האפשרות לפטר רבני ערים. אבל לדעתי את הרב אריאל אין לפטר בגלל פסק ההלכה האחרון, גם לו היה אפשר. לדעתי דרוש הרבה יותר מפסק הלכה מכוער אחד כדי להביא לפיטורי רב עיר. את הרב שמואל אליהו, למשל, הייתי מעיף מזמן, על מכלול של דברים, ובדיוק אחרי שהלהיט את הרוחות לפני מהומות נגד ערבים בצפת.

* הבעיה עם רבני ערים אינה שהם לפעמים גזענים, או נבערים, או מושחתים. כלומר, כל אלה בעיות חמורות, אבל פתרון מהותי לא יבוא על ידי האפשרות לפטר אותם (למרות שמדי פעם זה בהחלט נצרך). פתרון מהותי יבוא כשהציבור יוכל לבחור אותם, או לבחור אחרים תחתיהם (ישירות או על ידי גוף בוחר). אז גם גזענים יוכלו לקבל את עונשם בקלפי (איך רמת גן תיראה אם היא תבחר שוב את אותו הומופוב?). לצורך כך צריך שינוי יסודי ברבנות הראשית לישראל.

זכויות להט"בים על הפרק, בישראל ובעולם

בעוד שעות ספורות תחל ההצבעה בוועדת השרים על כמה מההצעות לשיפור חייהם של זוגות חד-מיניים בישראל – חוק האוסר אפלייה על רקע נטייה מינית, וחוק הפותח רישום במסמכים רשמיים לא רק ל"שם האב" אלא גם ל"שם האם" (עבור צאצאי זוגות לסביות). חשוב מאוד שחברי הכנסת ישמעו בברור את קולו של הציבור: 70%(!) מהציבור הישראלי בעד שוויון זכויות מלא ללהט"בים. (הכתבה עם תוצאות הסקר המלא).

כתבתי בעבר ואכתוב שוב: השינוי בדעת הקהל שעבר ביחס לקהילה ההומוסקסואלית במערב מאז שנות השישים הוא חסר תקדים בהיקפו, ומבטא מהפך חברתי ותודעתי אדיר. לשם דוגמא, ב-1988 רק 12% מהאמריקאים (השמרנים יותר מהאירופאים בנושאים שכאלה) סברו שיש לאפשר ללהטב"ים להתחתן. ב-1996 שיעור המסכימים לרעיון גדל ל-27%. ב-2006 כבר היה מדובר בסביבות 40%, וב-2013 מדובר ב-54% (סקר גאלופ). בתוך פחות משלושים שנה שיעור הסבורים שראוי לתת לקהילה את הזכות להתחתן יותר מריבע את עצמו. זו תופעה מדהימה.

על פי הסקר שמפרסם הבוקר 'הארץ' 59% מהציבור בישראל תומך בנישואים חד מיניים. שיעור גדול יותר מזה של ארה"ב, אבל קטן יותר מזה של מדינות שונות באירופה. רק לפני שלושה ימים פרסם מכון Pew נתונים בנושא על אירופה. לקביעה כי "יש לאפשר להומואים ולסביות לחיות את חייהם כרצונם" ענו בחיוב 89% מהשוויצרים, 83% מהנורבגים, 81% מהגרמנים, 92% מההולנדים, 82% מהצרפתים, 80% מהספרדים, 84% מהבריטים. לעומתם, התייחסו לאותה קביעה בחיוב רק 44% מהפולנים, 28% מהאוקראינים ו-25% מהרוסים. הסקרים שונים, אבל אם נתייחס לשאלה הכללית יותר (70% מהישראלים בעד מתן שוויון זכויות מלא ללהט"בים) נראה שישראל נמצאת במקום טוב במחצית העליונה של הטבלה.

הגיע הזמן לממש את העמדות האלה בחקיקה. בעבר כתבתי ששינוי ההגדרה של נישואים כך שיכללו זוגות חד מיניים אינו מובן מאליו לדעתי. אף שאני תומך בכך, מדובר בשינוי תרבותי משמעותי ביותר, ואני מבין את ההתנגדות לכך. עם זאת לא מובנת לי ההתנגדות מהצד הדתי להכללת זוגות חד-מיניים ב'ברית הזוגיות'. איך זה מאיים על מוסד הנישואים? עוד פחות תהיה מובנת התנגדות לאיסור אפלייה על רקע של נטייה מינית, או שינוי הרישום במסמכים. על אילו ערכים זה מאיים? אל תספרו לי שמדובר ב"צביון היהודי" של המדינה, מפני שבאותה מידה, כמסתבר, זה גם הצביון הרוסי או האוקראיני. רבותי חברי הכנסת, תנו למי שרוצה להקים זוגיות או בית להט"בי בישראל אפשרות שווה לעשות זאת. הגיע הזמן.