הרב אריאל, השכרת דירות ללסביות, הצעת השרה לבני

* הרב אריאל פסק שאין להשכיר דירות לזוג לסביות. זו לכאורה ההלכה. על מה הוא התבסס? לא ידוע. אין לזה תקדים. עוד ראיה לכך שאין דבר כזה "ההלכה". עוד ראייה לכך שלפעמים המילה "ההלכה" משמשת מעטפת לביטוי והכשרת הגזענות או ההומופוביה הפרטית של רב זה או אחר. ומזעזע שהאדם הזה היה מועמד רציני לתפקיד הרב הראשי.

* לרבנים מותר לפסוק הלכה. למעשה, מדי פעם זה התפקיד שלהם. להלכה מותר להיות מעצבנת. למעשה, מדי פעם זה התפקיד שלה.

* נכון, איסור השכרת דירות לערבים או להט"בים הוא תועבה וחרפה לתרבות ולדת היהודית, אבל כן, הוא חלק ממנה, לפחות נכון להיום. לאסור על אמירת הפסיקות האלה לא יעלים אותן, וכן יפגע בחופש הביטוי, שמה לעשות, גם רבנים זכאים לו. יש גבולות לחופש הביטוי, אבל גזענות או הומופוביה אינם מעבר להם, וטוב שכך.

* ומה עם רב עיר, שהמדינה משלמת את משכורתו? האם גם לו ניתן להיות גזען או הומופוב? השרה לבני מקדמת תקנה שתאפשר לפטר רב עיר שמתבטא באופן גזעני או פוגעני (או משהו). אז מצד אחד, נכון, לא הגיוני שהמדינה תעסיק אדם שקורא אקטיבית לגזענות או אפלייה. מצד שני, האם אנחנו באמת רוצים רבני מחמד שלא יוכלו לצאת נגד הקונצנזוס? חשבו על ערכו של רב שייצא נגד הטייקונים, או שרים מושחתים. לא היינו רוצים שיפוטר והיינו רוצים שקולו יישמע. האיזון כאן הוא עדין ודורש חשיבה.

* כפתרון חלקי, אני בעד החוק שלבני מציעה ובעד האפשרות לפטר רבני ערים. אבל לדעתי את הרב אריאל אין לפטר בגלל פסק ההלכה האחרון, גם לו היה אפשר. לדעתי דרוש הרבה יותר מפסק הלכה מכוער אחד כדי להביא לפיטורי רב עיר. את הרב שמואל אליהו, למשל, הייתי מעיף מזמן, על מכלול של דברים, ובדיוק אחרי שהלהיט את הרוחות לפני מהומות נגד ערבים בצפת.

* הבעיה עם רבני ערים אינה שהם לפעמים גזענים, או נבערים, או מושחתים. כלומר, כל אלה בעיות חמורות, אבל פתרון מהותי לא יבוא על ידי האפשרות לפטר אותם (למרות שמדי פעם זה בהחלט נצרך). פתרון מהותי יבוא כשהציבור יוכל לבחור אותם, או לבחור אחרים תחתיהם (ישירות או על ידי גוף בוחר). אז גם גזענים יוכלו לקבל את עונשם בקלפי (איך רמת גן תיראה אם היא תבחר שוב את אותו הומופוב?). לצורך כך צריך שינוי יסודי ברבנות הראשית לישראל.

13 תגובות

  1. חשבת על האפשרות העצובה שאם היו בחירות, הרבנים הללו דוקא כן היו נבחרים? אתה באמת חושב שלאנשי רמת גן או צפת אכפת מה אתה חושב עליהם?

    אהבתי

  2. בס"ד
    כרגיל, גם אתה וגם אחרים כמוך שלא ממש מנסים ללמוד או להבין הלכה ואת ההקשר שלה במכלול, חוץ מהנסיון הנואש שלכם "לחדש" את היהדות, חורצים דין ומנצלים פלטפורמה מתעתעת כמו הבלוג הזה כדי להצביע על ה"אמת" של עצמכם בניגוד ל"שקר" של הרבנים.
    שינוי אכן אפשרי בתנאי שהוא מתרחש על פי הכללים של ההלכה.
    כהארת אגב, לא קיים מתח בין ההלכה לבין הרוחניות. ההלכה היא כלי הנגינה של הוירטואוז ביצירה האלוקית. ועל אחת כמה וכמה בסימפוניה של עם ישראל.

    אהבתי

  3. אם לא ידוע לך על מה הפסק של הרב אריאל מתבסס, אתה יכול לשאול מי שכן יודע. לי הוא דווקא נשמע מסקנה הלכתית סבירה מאוד, כמעט 1+1 הלכתי. אם יש סיבה להתנגד לפסק, היא רק מסיבות הלכתיות "חיצוניות" קצת.

    אהבתי

  4. בניגוד לדבריך זו אינה הומופובויה.
    זו החלטה מתוך שיקול דעת ומתוך מערכת ערכים, לא מתוך פוביה או תחושת בטן.
    הגיע הזמן שאנשים יוכלו להתווכח ויכוח ערכי בלי להתייחס אל בר הפלוגתא שלהם כאל אדם הלוקה בפרעה נפשית (פוביה).
    לדעתי התייחסות כמו זו שבמאמר גובלת בפחדנות. האם אינך יכול לעמוד על עמדתך בלי לייחס פוביות לזולת?

    אהבתי

    1. רק להבהיר: אין כאן שום אמירה לגבי מצבו הנפשי של הרב אריאל. הומופוביה היא ביטוי שמשמעותו התנגדות להכרה בלגיטימציה של ההומוסקסואליות בחברה, זה הכל. אין מה לתרגם את המילה מילולית. כמו שגזענות לא קשורה בהכרח לגזע (הרי "ערבים" או "יהודים" אינם גזעים) וכמו שאנטישמיות אינה קשרה לכל ה"שמים".

      אהבתי

      1. איני מסכים שהומופוביה היא פשוט מילה המתארת התנגדות ליחסים הומוסקסואליים. הביטוי הומופוביה נטבע כגידוף כלפי המתנגדים ליחסים הומוסקסואליים, כאילו הם לוקים בהפרעה נפשית. וגם אם לא התכוונת באמת לתאר הפרעה נפשית במובנה הקליני, בחרת להשתמש במילת גידוף שאין לה מקום (הרי ודאי תודה שהבחירה בה ולא ב״אדם הרואה בשלילה זוגיות הומוסקסואלית״ לא נובעת רק מאורכו של הצירוף האחרון).

        אהבתי

        1. ההומופוביה היא גידוף כפי שאנטישמי זה גידוף. אני מודה שיש לזה מטען שלילי, אבל ככה מתארים את התופעות האלה. אם תמצא מילה אחרת אשמח להשתמש בה. "מתנגד וכו'" זה ארוך מדי.

          אהבתי

          1. אנטישמי הוא גידוף רק כשמשתמשים בו כלפי אדם שאינו אנטישמי.
            תאר לעצמך שאדם שרואה בשלילה זוגיות הומוסקסואלית יכנה אותך הומו-אובססיב או הומו-נוירוטיק (או אפילו הומופיל) האם זה היה תורם לתרבות הדיון או לא (כל הכינויים הנ״ל קצרים יותר מאשר ״אדם הרואה בחיוב כל זוגיות בהסכמה בין בני אדם חיים ובוגרים שאינם נשואים לאחר ואינם קטינים ואינם תחת יחסי מרות ו/או יחסי עבודה בעלי אופי הייררכי מובהק״. כך שיש תירוץ טוב מדוע להשתמש בהם).

            אהבתי

          2. ע"י שימוש במילה הומופוביה אתה מנסה לצייר את המתנגדים למיסוד יחסים חד-מיניים כפועלים מהבטן ולא מהראש (בדיוק כפי ההתייחסות המקובלת לאנטישמיות, והתייחסות של הוגים מסויימים ללאומיות). זו דרך קלה להתחמק מדיון ענייני בסוגיה ובעיניי זה לא מאוד הגון.

            בנוסף, הזעקה שקמה סביב תשובתו של הרב אריאל מרגישה כצביעות. אין שום חידוש בכך שעפ"י ההלכה האורתודוקסית קיום יחסים חד מיניים הינו אסור. לפי זה מתבקש שלא לתמוך במימוש פומבי של יחסים מסוג זה. אפשר כמובן שלא להסכים עם התפיסה האורתודוקסית, אך האם אתה באמת "מזועזע"?

            אהבתי

              1. אני עדיין לא מבין איך אתה קובע בכזו נחרצות שאין כאן שום הלכה. אתה באמת לא יודע או שזו היתממות?

                אהבתי

                1. אני קובע שאין כאן שום הלכה משני טעמים: ראשית, כי פשוט אין הגיון הלכתי כאן. כל מי שמבין משהו בהלכה יודע את זה. שנית, מפני שלו היתה כאן דאגה הלכתית היה הרב אוסר להשכיר דירה גם לזוג חילונים הטרוסקסואלים שאינם נשואים. הרי גם הם עוברים על איסורים חמורים. או לכהן וגרושה. או לכל מי שממזר ובני זוגם. בקיצור, נטו הומופוביה.

                  אהבתי

                  1. אני מתפלא עליך:
                    א. ההלכה אוסרת לסייע לאדם אחר לעבור עבירה (הרחבה של "לפני עיור לא תיתן מכשול"- משנה תורה סוף הלכות רוצח ושמירת נפש).
                    ב. יתכן שתוקפו של האיסור קל יותר כאשר לאדם האחר מתאפשר לעבור את העבירה גם ללא הסיוע המוגש (מה שנקרא בלשון ההלכתית "תרי עברי דנהרא"). בכל מקרה, הדבר אסור.
                    ג. בהתאם לכך, אכן ישנה בעיה להשכיר דירה לזוג שחי באיסור – כהן וגרושה או ממזר ובן זוגו. הדבר לא חדש וכבר נידון בספרות ההלכה. במקרה של סתם זוג חילוני, אגב, אין את הבעיה הזו (כי מי אמר שהם חיים באיסור דווקא?).
                    ד. לפי כל האמור, פסק הרב אריאל דווקא מובן – הוא פשוט מיישם מה שנאמר לגבי סיוע לעוברי עבירה מסוג א' גם לגבי סיוע לעוברי עבירה מסוג ב'.
                    ה. בספרות ההלכה עלתה מדי פעם (בעיקר מאז המאה ה-19) השאלה כיצד ניתן להגיש מאכל למי שלא מברך עליו. למען האמת, לא מצאו לכך היתר של ממש , מלבד טענה מהפכנית-קצת של ר' שלמה זלמן אוירבך, שאם תיגרם טינה בשל אי-הגשת המאכל הרי שיש כאן הכשלה באיסור חמור יותר, ועדיף להגיש את המאכל. במקרה בו לא ניתן להתחמק באלגנטיות, הטיעון הזה יכול לשמש דרך להתיר גם השכרת דירה לעוברי עבירה.

                    אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s