מפגן כוח מרשים של תנועת 'קבלה לעם'
גורואים ומורים רוחניים
החוק "לטיפול בכתות פוגעניות" – עימות עם חה"כ עליזה לביא
אתמול התארחתי בתוכנית לונדון את קירשנבאום כדי לדבר על הצעת החוק "לטיפול בכתות פוגעניות" שעברה קריאה טרומית שלשום. הצבעתי על שני פגמים מהותיים בחוק, שמסכנים את חירויות הפרט וחופש הדת של כולנו, ונותנים למדינה כוח חסר תקדים לפרק קבוצות דתיות/רוחניות/אידיאולוגיות שלא מוצאות חן בעיניה. הפגמים הם ההנחה שלמנהיגי כת יש שיטות מיוחדות ל"שליטה בתהליכי חשיבה", ושינוי חוק האפוטרופסות כך שיכלול חברי "כתות פוגעניות".
שימו לב שחה"כ עליזה לביא, שחתומה על הצעת החוק, אינה יכולה להסביר מה מבדיל בין דת לגיטימית לכת, וכן מהי בדיוק "שליטה בתהליכי חשיבה". זה לא בגלל שהיא לא יודעת, אלא פשוט משום ש*אין* הסברים כאלה. לצערי הצעת החוק מתבססת על מחקר רשלני והנחות מוצא חסרות תוקף. אני קורא לחתומים על הצעת החוק, חברי כנסת משמאל ומימין, לשקול את העניין שוב. כרגע מדובר בחוק רע שמכניס בדיונות מסוכנים לספר החוקים של מדינת ישראל.
קצת על מרדכי גפני והתנועה האינטגרלית
במוסף G של גלובס פורסמה היום כתבה יפה של ורד קלנר על הרב ד"ר מרדכי גפני, הגורו המבריק של היהדות המתחדשת, מקים קהילת 'בית חדש בתל אביב, שברח מישראל אחרי שהוגשו נגדו תלונות על ניצול מיני סדרתי בשנת 2006. גפני מנסה עכשיו, ומצליח למדי, לבנות את עצמו מחדש בארה"ב בתוך התנועה האינטגרלית. משום כך יצאו נגדו כמה וכמה רבנים ורבות מתוך ה-Jewish Renewal, שמטרתם להזהיר את מי שלא מכיר אותו ואת מעלליו. בראיון אני מדבר עליו וקצת גם על התנועה האינטגרלית, ועל איך שהוא מנצל את הגותה לצרכיו. עוד מדבר בו הרב דיויד אינגבר מקהילת רוממו במנהטן.
"שליטה הכרתית" יוצאת משליטה
רק שלשום כתבתי על הצעת החוק המסוכנת "נגד כתות פוגעניות" והנה אתמול התפרסמה כתבה (של יוסי אלי) על פרשה שנוגעת לאותה בדיה המכונה "שליטה בתהליכי חשיבה" ובה מעורב עו"ד אביגדור פלדמן.
מסתבר שד.א., מנהיג משפחה פוליגמית ברסלברית המואשם בסדרת מקרי התעללות מחרידים בילדי משפחתו המורחבת, תובע את פלדמן על ניגוד עניינים לכאורה.
ד.א. טוען כי פלדמן נדרש להוכיח, לצורך ההגנה עליו כעו"ד המייצג אותו, כי התזה בדבר "שליטה מנטלית" שמקדם המרכז הישראלי לנפגעי כתות איננה מוכרת בעולם המדע (מה שעובדתית נכון). זאת כדי הוכיח כי ד.א. לא שלט מנטלית בנשותיו ובילדיו, וכי הבגירים שבהם אשמים בכל מה שביצעו לכאורה בפקודותיו.
ד.א. טוען כי גילה בדיעבד שפלדמן מייצג גם את אברהם קוגמן, חסידו של המקובל המטורלל אליאור חן, ושם הוא ניסה להוכיח את ההפך הגמור: שקוגמן היה נתון במצב של "שבי מנטלי" בידי חן, וזאת כדי לפטור את קוגמן מאחריות למעשיו. ד.א. טוען שפלדמן היה מחויב לקוגמן יותר מאשר לו, ולכן כשל בהצגת המקרה שלו עצמו, ובהגנה שאין דבר כזה "שבי מנטלי".
בקיצור, סלט משפטי שלם, והכל סביב השאלה המאוד משמעותית של אחריותו של אדם למעשיו. האם אין איזה כתב משפטי שירים את הנושא החשוב כל כך הזה?
הצעת חוק רעה "לטיפול בכתות פוגעניות"
השבוע תעלה כנראה להצבעה טרומית בכנסת הצעת חוק "לטיפול בכתות פוגעניות". ההצעה מבוססת על דו"ח שהוגש למשרד הרווחה ב-2011 שמבוסס בעצמו על עבודה של המרכז הישראלי לנפגעי כתות. עם כל הרצון הטוב שהושקע באלה ועם כל הבעייתיות של קבוצות דתיות חדשות שונות, לצערי הצעת החוק אינה טובה ומהווה סכנה לחירויות הפרט של אזרחי ישראל.
הצעת החוק כוללת התייחסות ל"שימוש בשיטות של שליטה בתהליכי החשיבה ובדפוסי ההתנהגות", שלכאורה מתבצע על ידי מנהיג/ת הקבוצה על חסידיו/ה. ובכן, אין שום דבר כזה בעולם כלל. אין "שליטה בתהליכי חשיבה", כלומר לא מעבר ללחץ קבוצתי, ניצול מצוקות וחולשות וענייני כריזמה שכולנו חשופים אליהם כל הזמן. אין שום עדות מחקרית שיש שטיפת מוח, שליטה הכרתית, היפנוזה המונית ומתמשכת או כל דבר כזה. כשיצא הדו"ח כתבה קבוצה של חוקרי דת ורוחניות חוות דעת המציינת זאת.
נכון, יש אנשים שנותנים את כל כספם למנהיג/ה, יש ששוכבים איתו/ה, יש שמנתקים מגע עם משפחתם. כל זה יכול להיות נוראי, אבל זה עדיין חוקי, וטוב שכך. בגירים יכולים לעשות את כל זה אם הם רוצים.
למה אפוא מדברים על "שליטה בתהליכי חשיבה"? כדי לשכנע אותנו שאותם בגירים לא באמת רוצים. שהם נשלטים וחסרי יכולת בחירה. כפי שכתבתי בעבר, החשש שלי הוא שהמדינה מחפשת דרכים לפרק קבוצות כאלה למרות שפעמים רבות הן אינן עוברות על שם חוק.
אמנם בהצעת החוק ישנה התייחסות לעבירות על החוק מצד הקבוצות האלה, אבל ישנו גם סעיף שמבקש לשנות את חוק האפוטרופסות כך שיכלול "אדם הנמצא תחת השפעה של כת פוגענית". כלומר שירותי הרווחה יהיו יכולים להחליט מי עושה משהו שלא מוצא חן בעיניהם וכנראה נמצא תחת "שליטה בתהליכי חשיבה", ולמנות לו – אדם בגיר המעיד שהוא עושה את מה שהוא עושה מרצונו! – אפוטרופוס. זוהי סכנה ברורה לחופש הפרט ולחופש הדת והפולחן.
יש מה לעשות נגד קבוצות פוגעניות שכאלה בלי להכניס לחוקי ישראל מושגים שאין להם ביסוס עובדתי כמו "שליטה בתהליכי חשיבה" ובלי לפגוע בחופש הדת ובזכויות הפרט שלנו. אני קורא לחברי הכנסת החתומים על החוק לשקול שנית את תמיכתם בו.
עברה הצעת חוק המכניסה יחסי גורו-תלמיד למסגרת יחסי מרות לענייני מין
אני אמביוולנטי למדי כלפי הצעת החוק של ח"כ מיכל רוזין שעברה אתמול הצבעה טרומית, למרות שאני מבין היטב את ההגיון שעומד מאחוריה. הצעת החוק מכניסה גם יחסים בין איש דת/מורה רוחני לסל יחסי המרות שבמסגרתו אסור לקיים יחסי מין. מכיוון שרבים הם הגורואים והמורים הרוחניים שמשתמשים במעמדם כדי לנצל מינית את תלמידיהם/תלמידותיהם, אכן ראוי שהחוק ייתן הגנה מול מקרים כאלה.
ועם זאת, צריך לזכור שני דברים: יחסי מורה רוחני ותלמיד הם גמישים ונזילים הרבה יותר מיחסי פסיכולוג או רופא או מנהל עם הפציאנט או העובד שלו. מי הוא בעצם גורו? כל אדם שמלמד אותנו שיעור רוחני? נותן לנו שיעור יוגה? קורא לנו את ההילה? האם נפסול יחסי מין בכל המקרים האלה? האם בכל מקרה כזה תיתכן הגשת תלונה בדיעבד?
שנית, מדובר בעניין של חופש דת. כאשר אני הולך לפסיכולוג אני הולך לקבל טיפול. כאשר אני נמצא במערכת יחסים עם מורה רוחני אני ממש את זכותי לחופש דת. לפעמים מימוש שכזה כולל יחסי מין (טנטרה? שבתאות? חילופי זוגות/מין חופשי כאמצעי לשחרור מהאגו?). האם המדינה אכן רוצה לפסול את הנתיבים הרוחניים האלה?
יכול להיות שכן. אני לא חושב כך, אבל אולי רבים סבורים שהמחיר כדאי לעומת התמורה. כי אכן כאמור מורים רוחניים רבים מנצלים מינית את תלמידיהם. אני עצמי חשפתי לפני שנים את הניצול המיני שהפעיל המורה הרוחני שי טובלי על תלמידיו וסיימתי למעשה את הקריירה שלו בישראל (הוא בברלין למי שמחפש). ועם זאת, אני רוצה שוב להזהיר מפני פעילות המכוונת כנגד קבוצות דתיות חדשות ("כתות"). רבות מהן פוגעניות, אבל רבות מבטאות חיפוש רוחני אמיתי של פרטים שזכותם המלאה לעשות דברים מוזרים. אסור שהמדינה תמנע את האפשרות הזאת.
דיון על חקיקה נגד כתות
אתמול השתתפתי בדיון בערוץ הכנסת בעניין חקיקה בענייני "כתות". יחד איתי היו מנהלת 'המרכז הישראלי לנפגעי כתות', רחל ליכטנשטיין היקרה, ועו"ד רון אביטל שכותב דוקטורט במשפטים על אפשרות חקיקה שכזו. מה שטוב בערוץ הכנסת הוא שיש הרבה זמן לדבר, והדיון היה אמור להיות מעניין עוד יותר משום שהיתה אמורה להשתתף בו חה"כ מרב מיכאלי. אבל היא ביטלה ברגע האחרון, וזה קצת עצבן אותי, אז אולי שמים לב שאני לא הכי רגוע. אבל בסה"כ היה נחמד.
שיחה עם דוד ויצטום על ענייני קבלה וגאולה
אתמול ב'חדשות הלילה' בערוץ הראשון דיברתי עם דוד ויצטום על תופעת המורים הרוחניים שממליצים על גאולה דרך חטא. בסופו של דבר התפתחה שיחה על ענייני קבלה וגאולה יותר מאשר על ענייני כתות ותנועות, אבל היה בסך הכל חביב.
שלמה קאלו נפטר
שלמה קאלו נפטר היום בבוקר. קאלו, אפשר לומר, היה זקן השבט של הניו-אייג' הישראלי. הוא היה מנהל מעבדה שזכה לאירוע "הארה" בתחילת 1969 ששינה את חייו. אחריו אסף סביבו תלמידים, והחל במלאכת תרגום (מתרגומים לאנגלית) לעברית של הקלאסיקות של הרוחניות המזרחית (הדהרמפדה, היוגה-סוטרות), ובעצם הנגיש אותם לראשונה לקורא העברי. אחר כתב כמה ספרי הדרכה רוחנית בעצמו. באותה תקופה מעגלי המחפשים הרוחניים היו מצומצמים בהרבה מהיום, והוא העמיד את אחת הקהילות הרוחניות מונהגות הגורו המשמעותיות הראשונות בישראל, קהילה שהחזיקה מעמד עד לזמן הזה.
קאלו באופן מעניין עבר תהליך מנוגד לרוב המחפשים הרוחניים של ימינו. כפי שכתבתי בהזדמנות, במהופך למהלך היותר מוכר של נטישת הדת המערבית, על המיתולוגיה והתיאולוגיה שלה, לטובת רוחניות אינדבידואלית המתבסמת מרוחות המזרח הרחוק, עם הזמן החל קאלו להיות מוקסם מדמותו של ישו מנצרת בפרט, ומהמיסטיקה הנוצרית בכלל (ג'וליאן מנורוויץ' ופטר דונוב חביבים עליו במיוחד). בעשור האחרון של חייו ראה בישו את המשיח עליו התנבאו נביאי ישראל. ההיסטוריה המקראית של העם היהודי תפסה מקום מרכזי בהגותו הדתית, והוא גרס שגאולה אמיתית תבוא לא מהארה רוחנית, אלא כחסד שמימי מישו.
נפגשתי עם קאלו לפני שבע שנים. דיברנו על דרכים רוחניות שונות ועל מורים רוחניים מהעבר ובני זמננו, והתרשמתי מדמותו מלאת היושרה והוודאות. הוא היה איש אמת, נאמן לדרכו, סגפן באופיו, ובעל כישרון כתיבה ייחודי. יהי זכרו ברוך.
איינגר מת
מורה היוגה הנודע ב.ק.ס. איינגר מת היום בגיל 95. איינגר הוא אולי האחראי המרכזי לכך שיוגה עבור רוב בני המערב פירושה תרגילי-גוף ולא דרך רוחנית רבת מימדים. איינגר לא הכחיש שבמקורה היתה היוגה תרגול מדיטטיבי שכלל אתיקה שלמה, אולם הוא הדגיש את הפרקסיס הפיזי, את נחיצות הדיוק שבתנוחות, ושיבח את היתרונות הבריאותיים, ופחות את הרוחניים, של היוגה. איינגר התחיל לתרגל יוגה בתור נער חולני מאוד, והתרגול חיזק את גופו והבריא אותו. הוא פתח מרכז לימוד בפונה בשנות השלושים, ובשנות החמישים פנה לאירופה (בתיווכו של יהודי מנוחין, אגב). שם היתה לו הצלחה אדירה, בעיקר אחרי פרסום ספרו, Light on Yoga, ב-1966. בהמשך נפתחו מרכזים של תנועתו בכל העולם המערבי, והוא השפיע על מאות אלפים, אם לא מיליונים.
מינים 