בלתי נתפס שדווקא הממסד הדתי הוא זה שפועל יותר מכל להרחיק אנשים מן היהדות. לא מדובר כאן אפילו על כפיה דתית, אלא על מונופול תאב שררה שנלחם בכל כוחו דווקא במי שמבקש להתחתן כהלכה. את אותם דפוסים אנו מזהים בשורה של תחומים ובהם הגיור, הכשרות, סדרי בתי הדין ועוד. קו מקשר עובר בין כולם: הנסיון הבלתי מתפשר להנציח את הבירוקרטיה הדתית המנותקת, גם במחיר של פגיעה בתושבים רבים וביהדות.
עליזה לביא
החוק "לטיפול בכתות פוגעניות" – עימות עם חה"כ עליזה לביא
באר מרים והיחס הראוי ל"כתות"
כתבה טובה וחשובה של יאיר אטינגר, שמעלה את שאלת היחס לקבוצות חברתיות או דתיות קטנות שמתנהגות מוזר או דוחה לדעתנו. במדרשת "באר מרים" בירושלים נמצאות עשרות צעירות דתיות, רווקות אם הבנתי נכון, שכולן תלמידותיו של הרב אהרן רמתי. הן מנתקות קשר עם משפחותיהן ולא ברור טיב יחסיהן עם רבן.
לכאורה, התנהגות כיתתית מזעזעת. אבל מה לעשות, בדמוקרטיה זה ב"ה מותר. אטינגר כותב: "האם המדינה — המשטרה או שירותי הרווחה — צריכה להתערב כשאנשים בגירים מחליטים למשל לחזור בתשובה, או "להתחזק" או לתרגל מדיטציה תוך התקשרות עם קבוצה סגורה והתנתקות ממשפחתם?"
התשובה שלי: לא. לאנשים בגירים צריך לתת את החופש לחיות כרצונם. וכן, גם את החופש לטעות. כי כשנותנים לנו רצון חופשי אנחנו לפעמים עושים איתו דברים שליליים. אבל הרי אחרת הוא לא היה באמת חופשי, נכון? זה המחיר שעלינו לשלם עבור היכולת והזכות שלנו לחיות כרצוננו, והחובה שלנו לאפשר לזולת לחיות כרצונו. המדינה אינה גננת ואל לה להתערב בנושאים שנמצאים בלב לבן של חירויות הפרט כמו חופש דת ומצפון. ומבחנה של הדמוקרטיה הוא דווקא ביחס אל מיעוטים שלא עושים לרוב נעים.
אטינגר מצטט את ח"כ עליזה לביא, שאומרת: "אני פועלת בהתאם להמלצות הוועדה המקצועית שהוקמה, בעקבות פרשת גואל רצון. אני מאמינה שחקיקה מסדירה בנושא, שתתמקד בהסדרת המושג 'כת פוגענית' ופעילותה, תסייע בהתמודדות עם כתות פוגעניות, תעלה את המודעות לנושא והיא תהיה בבחינת הצלת נפשות"
לדעתי צריך מאוד להיזהר עם זה. כמה מהמלצות הועדה שהוקמה בעקבות פרשת גואל רצון הן מסוכנות לחירויות הפרט שלנו. קבוצה של חוקרי דתות, ביניהן אני, כבר כתבה בעניין זה מכתב רשמי לשר הרווחה ובו מנינו את חסרונות הדו"ח ההוא. ראו גם כאן הרחבה שלי על הנושא. הניסיון לעזור לגברים ונשים במצוקה הוא כמובן ראוי, אבל הפנייה לחקיקה כדי לאפשר למדינה להתערב ולפרק קבוצות חברתיות או דתיות שלא מוצאות חן בעיני פקידיה יכול להביא לתוצאות שליליות מאוד.
אני, וכמוני גם עמיתיי למחקר, נשמח לדבר עם כל מי שיוזם חקיקה בעניין ולהציג את הנקודות שאנחנו סבורים שאסור להתעלם מהן לפני שמקדמים מהלך שכזה.
אלעזר שטרן מצטרף ליש עתיד
אלעזר שטרן מצטרף ל'יש עתיד', וכמו שהוא אומר, עבור רבים הוא מאז ומעולם היה שם. שטרן היה חבר כנסת מקצועי ויעיל, שיחד עם עליזה לביא ניסה, ולפעמים הצליח, לשנות את הקשר בין הציבורי החילוני לממסד האורתודוקסי ששולט לו בכל מני תחומי חיים. הם היו מצליחים יותר אם 'הבית היהודי' לא היה נאבק בהם שוב ושוב.
מכאן מצטיירת תמונה מעניינת: 'יש עתיד' הופכת להיות (גם) מפלגת הציונות הדתית המתונה והפרוגרסיבית: שטרן, לביא ושי פירון (אפשר להכניס לכאן בקלות גם את דב ליפמן) כחבורה שיכולה להיות אפקטיבית מאוד בהפיכת הכפייה הדתית למעיקה פחות, או אפילו להסרתה בשדות שונים (שטרן, למשל, אמר היום שהוא בעד תחבורה ציבורית בשבת). יהיה להם פחות כוח הפעם, ללא ספק, אבל אפשר לקוות שהם יפעלו במרץ.
מה שכן, צריך לשים לב שלא מדובר בתוספת כוח ממשית ליהדות הפלורליסטית או לזרמים הלא-אורתודוקסים, לפחות לא על פי הרקורד של הכנסת היוצאת. כל אלה לא חרגו ממה שהם רואים כמסגרת האורתודוקסית. שוב: מדובר בציונות דתית מתונה, לטוב ולרע.
עליזה לביא בכנסת הרבנים של התנועה הקונסרבטיבית
אני מאוד מעריך את חה"כ עליזה לביא. בפעולתה לשינויים בנושאי דת ומדינה היא עושה עבודה חשובה, עבודת קודש, וזאת בחכמה, בנחישות ומתוך הבנה רגישה של השדה הפוליטי והחברתי. הוידאו מטה מציג את לביא מדברת בפני כנסת הרבנים של התנועה הקונסרבטיבית בשבוע שעבר, ומגלה כמה וכמה זוויות מענינות על פועלה. שימו לב (ציטוטים בקירוב):
דקה 19: הדיאלוג הפנימי ב'יש עתיד' על חקיקת דת ומדינה: מיניתי נשים כדייניות, לפיד סומך עלי לחלוטין.
דקה 42: רב הכותל: הוא חבר של חברי כנסת רבים, גם חילונים, ולכן הצעת החוק שלי להשוואת גודל עזרת הנשים לגודל עזרת הגברים תקועה. אין לי רוב בממשלה לקדם אותה לשלב החקיקה.
דקה 47: על נישואים אזרחיים/ברית הזוגיות: אנחנו עובדים עם ישראל ביתנו ועם התנועה כדי לתת מסלול אזרחי לכולם, כולל כוווולם.
דקה 1:04: על היהדות הקונסרבטיבית: מילים חמות מאוד.
דקה 1:11: על הרבנות הראשית: מסלול הנישואים האזרחיים ישנה את הרבנות. אני שונאת את מה שקורה ברבנות.
דקה 1:12: על תיקון ליל שבועות עם רבני צהר, ללא נציגי התנועות הלא-אורתודוקסיות. היא מצטערת על זה, אבל כרגע לדעתה אין ברירה. לא יכולה לשבור את הכלים. היא עצמה התחילה את התיקון ב'צוותא' בתל אביב אחרי שבבית הכנסת שלה לא נתנו לה ללמד בשבועות, כי היא אישה.
דקה 1:16: על נישואים אזרחיים/ברית הזוגיות – ב': בכך אני מקווה שתינתן הלגיטימציה לחתונות באמצעות הרבנים הקונסרבטיבים. לפיד עצמו בכלל רוצה לסגור את הרבנות ואת בתי הדין.
דקה 1:18: הרב ג'ולי שונפלד (ראש כנסת הרבנים) מגיבה לח"כ לביא. קטע מאוד אמוציונאלי, בו שונפלד מזהירה שעם כל הזהירות של לביא בתהליכים האיטיים בסופו של דבר עד שמדינת ישראל תכיר בזרמים הלא-אורתודקוסים כבר לא תהיה יהדות אחת, וישראל חלילה תעמוד לבדה מול אויביה.
דקה 1:25: תשובת ח"כ לביא לרבה שונפלד. בין השאר היא אומרת שאין לנו מפסיק נשים בשביל שינויים עמוקים בנושאי דת ומדינה, ושהיא רוצה שכל הנשים שלומדות תורה יקבלו אותה סובסידיה מהממשלה כמו הגברים. וזאת תהיה מהפכה. אני רוצה מאתיים נשים שתלמדנה על חשבון המדינה.
גפני נגד לביא, זוננפלד נגד קוק
"אתם לא הולכים בדרכו של הרב קוק, אתם הולכים בדרכה של עליזה לביא" אמר אתמול ח"כ גפני במליאת הכנסת, כאן בוידאו.
גפני מדבר על כך שהחוק המגדיל את מספר חברי הגוף הבוחר את הרבנים הראשיים, ומכניס לתוכו עוד כמות נאה (אבל עדיין לא מספיקה) של נשים, הוא פרסונלי לחלוטין. מטרתו פשוטה: להביא לבחירתו של הרב דוד סתיו לרב ראשי. זו אמת, אבל לא כל האמת. החוק הוא פרסונלי, זה נכון. הוא משנה את כללי המשחק תוך כדי משחק, זה נכון. זה לא הוגן, זה מסריח, זה נכון. סיכום מצויין וביקורתי של החוק תוכלו למצוא בבלוג של הלל גרשוני, כאן.
אבל גפני גם מפגין צביעות איומה (ולא בפעם הראשונה. ולא בפעם העשרים.). הוא מצטט את הרב קוק, שהקים את הרבנות הראשית, כאומר שאם ישנו את תהליך בחירת הרבנים הראשיים הוא ימשוך ידיו מהרבנות הראשית. אני לא יודע אם הרב קוק אכן אמר זאת, אבל מה שברור הוא שהחברה החרדית, אז בראשות הרב זוננפלד שגפני מרבה לשאת את שמו לשווא, התנגדה להקמת הרבנות הראשית, ולרב קוק עצמו (שגפני מוסיף לשמו, שוב בצביעות, "זכר צדיק לברכה"), אותו השוו אז לישו הנוצרי. הרב זוננפלד אישית התנגד התנגדות חריפה לכל רעיון מוסד הרבנות הראשית וראה בה אלילות ועבודה זרה. ראו המודעה החיננית מאותה התקופה.
ומה שקרה הוא שלאורך השנים, ואחרי שהסתבר למנהיגי החרדים כמה כוח וכסף יש ברבנות הראשית (עבודה זרה, בכל זאת), הם השתלטו השתלטות עוינת על המוסד הזה, ששיאה העמדתו של הרב יונה מצגר בבחירות האחרונות בראשו, אך ורק כדי לבזות ולהקטין את המוסד הזה. המשך שליטת החרדים ברבנות הראשית פירושו ריסוקה מכל בחינה ציבורית, תוך המשך חליבתה מכל בחינה כספית. גפני בעצם מעוניין שהרבנות הראשית תקרוס כגוף רבני ותתקיים כגוף תעסוקתי עבור אנ"ש. הציונים הדתיים מעוניינים שהיא תמשיך, תחתם, כגוף ציבורי (אם כי גם תעסוקתי, אין להכחיש). הוספת מצביעים לגוף הבוחר, ועל אחת כמה וכמה נשים, היא מבורכת, מפני שהיא תגביל עוד יותר את הרב הראשי ותהפוך אותו לתלוי יותר בציבור הרחב, שרחוק מחרדיות ורחוק מחרד"ליות. כך ראוי.
הרב סתיו יבחר בחוק פרסונלי, אבל מה שחשוב הוא איך יפעל. יש לדרוש ממנו לשרת את הציבור, ולא את העסקנים הדתיים. יש לדרוש ממנו גם לתמוך בדבר החשוב מכל, שהוא גם התנאי להבראתה של הרבנות הראשית: לאפשר לאזרחי המדינה הרוצים בכך להיות לחלוטין בלתי תלויים ברבנות הראשית. נישואים אזרחיים, קבורה אזרחית, כשרות שלא דרך הרבנות, גיור קל ומהיר שלא דרך הרבנות.
מנשות הכותל לרבנית ראשית
תבה של גילית חומסקי מופיעה היום במוסף 'צדק' של 'מקור ראשון', ומביאה פרטים היסטוריים מעניינים על סיפור תפילת הנשים בכותל. על פי חומסקי
ב-1994 ניתן פסק הדין הראשון בעניין 'נשות הכותל', ובו הסכימו השופטים כי יש להגן על זכות התפילה של הנשים, אך באותה נשימה ציינו כי בית המשפט אינו המקום המתאים להכרעת העניין. הם ביקשו כי יוקם ועד ממשלתי […] ואכן, לאחר פסק הדין הוקמו שלוש ועדות. באף אחת מהן, יש לציין, לא ישבה אישה. לאחר מאבק אושר לח"כ שרה דורון (ליכוד) לשבת בועדה כמשקיפה, ללא זכות הצבעה או דיבור. הועדה המרכזית, בראשות יעקב נאמן, שללה במסקנותיה את תפילת הנשים בכותל.
והרי לכם כל הסיפור בקליפת כיפה. גברים מחליטים עבור נשים מה מותר להן ומה לא. לכן אנצל הזדמנות זו כדי לברך את ח"כ עליזה לביא על יוזמתה "לקדם הצעת חוק שתוביל למינוי מורת הלכה שתכהן לצד הרבנים הראשיים" (ראו להלן). אל נא יקל הדבר בעיניכם. אם יקרה, מדובר במהפכה רבתי בדרך שבה יהודים רבים תופסים את תרבותם-דתם. ודאי שיעקב נאמן לא היה מעוניין באישה לצדו בועדה, שיהיה לה גם זכות דיבור וגם זכות הצבעה.