הספר הזה, שיצא עכשיו בהוצאת הקיבוץ המאוחד, הוא אוצר. הוא מביא לקורא הישראלי את פירותיהן של יותר מחמישים שנות תרגול והוראה של אחד ממורי הדרך הבודהיסטית הגדולים במערב, ג'וזף גולדסטין, והוא עושה את זה בבהירות ובמקצועיות.
גולדסטין היה מראשוני "בוני הגשרים" בין התורה הבודהיסטית למערב. הוא הגיע באמצע שנות השישים לתאילנד ולמד שם ובהודו מגדולי המורים לדהרמה בזמנו. יחד עם ג'ק קורנפילד ושרון זלצברג, שגם הם תרגלו בודהיזם במשך שנים במזרח, הוא הקים ב-1975 את ה-Insight Meditation Society, שהביאה לימוד ותרגול של מדיטציה בודהיסטית, ויפאסנה, באופן רציני אך ידידותי, לארה"ב.
שנה אחרי זה, ב-1976, הוא פרסם את המדריך הראשון שלו למדיטציה בודהיסטית. הספר הזה, שיצא באנגלית לפני עשר שנים, מהווה את המדריך האחרון שלו, פרי לימוד ותרגול, כאמור, של חמישים שנה.
"מיינדפולנס" הפכה כבר למילה שגורה לא רק בקרב מחפשים רוחניים אלא בחדרי ישיבה של אנשי עסקים, ויש להודות שתכופות המושג מדולל מתוכנו והופך לעוד כלי להסחת דעת או להמתקה של היומיום, או לחילופין לפוזה ריקה של רוחניקיות.
אבל במהותה תשומת לב, קשיבות, כפי שהיא מפותחת במסורת הבודהיסטית, היא כלי של שחרור. ההנחה היסודית היא שראיית המציאות כפי שהיא תחשוף לפנינו את טבעה האמיתי, הטבע שלמדנו לא להבחין בו, והמפגש עם ההוויה תשנה את כל תפיסת המציאות שלנו ואת כל דרך ההתנהלות שלנו בעולם.
גולדשטין מגיש לקוראים שלו את העומק הזה. הוא כותב על התרגול כי
הרגעים הבודדים הראשונים שבהם חווינו תשומת לב של ממש היו לבדם נקודת מפנה בחיינו, מפני שהם איפשרו לנו להיווכח, אולי לראשונה, שניתן לאמן את התודעה, להבין אותה, לשחרר אותה. אלו הצצות למשהו שהוא מעבר לחוויה הרגילה, היומיומית והמקובלת; נגיעה בממד שמשנה את האופן אנו תופסים את עצמנו ואת העולם. אנחנו מבינים, במקביל, שישנה דרך ישירה המובילה לשם, דרך ברורה ומנוסחת בבהירות. הצצות כאלה מוסיפות חיות ואושר של משמעות לשאלות הנוגעות לאמת המוחלטת, מכיוון שגם אם לא תמיד נהיה במגע עם ממד זה, אנחנו מבינים שהוא המקור לכל דבר בעל ערך בחיינו.
אכן.
הספר תורגם יפה על ידי אורי משעול ונערך מדעית על ידי ד"ר קרן ארבל, מהמומחיות הגדולות ביותר למדיטציה בודהיסטית בישראל. תודה לכם ולהוצאה על המתנה הזאת לקורא הישראלי.
ורק אוסיף: לא מספיק לקרוא – צריך לתרגל.
מינים 