המקדש הכנעני הקדום בירושלים

בזמן שאתם גיליתם הו הא מי זה בא מפכ"ל המשטרה הבא אני וזוגתי השתתפנו באירועי עונת התרבות בירושלים​, שהשנה מציגים את מתחת להר​, אירועים שעוסקים בהר הבית וסביבו. אנחנו שמענו את הרצאתו של הארכיאולוג פרופ' רפי גרינברג על ירושלים הכנענית, כלומר על הישוב הכנעני שהיה – סביב 1800 לפנה"ס – במה שהיום הוא סילוואן/עיר דוד.

כפי הנראה הישוב נח על קרקע שנחשבה קדושה, שאם לא כן לא ברור למה להתיישב בו: מקום הררי, סלעי, לא אסטרטגי משום שנמוך מההרים סביבו, ומקום שלא יכול להאכיל את יושביו, דהיינו הם תלויים בכפרים סביב, דהיינו הם היו חייבים לתת לכפרים הללו משהו שחסר להם. מה? קדושה.

פרופ' גרינברג משער שבישוב זה היה מקדש גדול. למה? ראו השקופית: מעל מעיין השילוח נמצאו ביצורים אדירים מהתקופה הכנענית. כנראה שהמעיין היה סגור לזרים. מעל הביצורים ההר כוסה במדרגות של אבנים, שנתנו לו מראה מרשים. ובפסגה היה… משהו. אנחנו לא יודעים מה, כי מה שהיה נחרב.

ארכיאולוגים אחרים סבורים שהיה שם ארמון, אבל גרינברג משער שהיה שם מקדש. הוא מגיע למסקנה הזאת משום שבמקום נמצא אגרוף עתיק שהיה חלק מפסל של בעל, חלקי כן לקטורת, ומתוך השוואה עם מקומות דומים בהם יש קומפלקס של מעיין תחתון, הר-עם-כיסוי-אבנים ומקדש עליון. יש משהו שקישור בין מי מעמקים, הר ובפסגתו מקדש שראשו בשמיים שאיפשר לקדמונים לחבר בין שמיים וארץ. וזה הרי כל הסיפור, לא?

אם היה שם מקדש הוא לא היה על הר הבית עצמו, אלא על פסגה באותו רכס, מעט דרומית ונמוכה יותר. היום אלע"ד ו עיר דוד- ירושלים הקדומה​ שולטים על השטח. אבל אם יבוא כנעני ירצה להתפלל לבעל הם יתנו לו להיכנס למקום המקדש החרב ולשאת תפילה. מה, לא?

20150825_1721432

אלה הביצורים הכנעניים שנמצאים כיום תחת מבנה של עמותת עיר דוד, אבל שפעם היו גלויים, על פני ההר. כדי להבין מה גודלם ראו את המדרגות משמאל.

אלה הביצורים הכנעניים שנמצאים כיום תחת מבנה של עמותת עיר דוד, אבל שפעם היו גלויים, על פני ההר. כדי להבין מה גודלם ראו את המדרגות משמאל.

רמי לבני רוצה לקחת את החילוניות ברצינות

רמי לבני מבכה את התבטלותה של החילוניות בפני היהדות הדתית ומבקש לקחת את החילוניות ברצינות (קישור בתגובות). על פי לבני הפרק המושפל ומדכדך בתולדות החילוניות הישראלית התחיל אחרי רצח רבין, כאשר חילונים רציניים "היכו על חטא על שמעולם 'לא פתחו דף גמרא', קוננו על העוול, כביכול, שגרמו מייסדי המדינה במונעם מהם את מכמני היהדות, ופנו למעגלי דיאלוג דתיים־חילוניים."

לבני רוצה לאחוז ב"נראטיב חילוני שלם ובטוח", ומציע… מה בעצם? ובכן: "הוויה לאומית יהודית" שבמסגרתה "העם היהודי יהיה ככל העמים, שתרבותו תישען על לאומיותו, השלובה במורשת האוניברסלית ונורמות העולם הנאור." – כלומר לאומיות מערבית דמוקרטית. עכשיו, אני לגמרי בעד לאומיות מערבית דמוקרטית, אבל השאלה היא *איזו* לאומיות מערבית דמוקרטית. צרפתית? גרמנית? אמריקאית? שוודית? כל אחת מהמדינות האלה מתייחדת בתרבותה המסויימת, ותרבותה של כל אחת מהן מגיעה מההיסטוריה המסויימת שלה.

האם הלאומיות היהודית תשתמש באוצרות ההיסטוריה והתרבות של העם היהודי? אם כן, ממילא מדובר ביסודות דתיים. פשוט: היהדות אינה רק לאום, אלא גם דת. ממילא כמעט כל מה שנלמד על ההיסטוריה שלה יכלול עניינים דתיים. מה רוצה אפוא לבני? שלא נלמד היסטוריה?

אבל לדעתי לבני לא מבין עוד דבר חשוב. הוא יוצא כנגד ההתעוררות היהודית החילונית (בתי המדרש הפלורליסטים וכו'), ורואה בה כניעה מבישה אל מול המסורת. יש כאן חוסר הבנה יסודי הן במהות המהלך, וכן במשמעותו של חילון. חילוניות אינה שווה לאנטי-דת. יש חילונים אנטי-דתיים, אבל תהליך החילון במשמעותו העמוקה הוא הוצאתם של עוד ועוד שדות כוח וידע (החינוך, הפוליטיקה, הקוסמולוגיה, המוסר) מרשות המוסדות הדתיים או הדת הממוסדת. והרי זה בדיוק מה שעושים החילונים השותפים לעניין המחודש במסורת היהודית. הם לא הופכים לשומרי מצוות, אלא אדרבה: מנכסים את המסורת ועושים בה כבשלהם. הוצאת שדות כוח וידע מידי הדת הממוסדת, כן?

בכלל, דווקא ממעגלי ההתחדשות היהודית ניצבת כיום התנגדות המשמעותית ביותר לאמונה הדוגמטית ולקיטש. כשמכירים את התורה מקרוב מבינים שלא סביר, בלשון המעטה, שהיא ירדה קומפלט בהר סיני. כשמכירים את התלמוד מקרוב מבינים שריבוי דעות הוא ערך יהודי קדום, ושהתפתחותה המתמדת של ההלכה היא עקרון יסוד. כשלומדים את הרמב"ם בעיון מבינים שההלכה היתה רחוקה מאוד מבחינתו משיאה של העבודה הדתית.

וכן, אני בהחלט בעד שכל תלמיד ותלמידה יהודיים בישראל ילמדו על הסידור, כדברי השר נפתלי בנט. בתנאי כמובן שהלימוד לא יבוצע רק בגרסה האורתודוקסית אלא גם מתוך חשיבה ביקורתית ותודעה היסטורית. זאת התרבות שלנו, דתיים או לא.

דת ומדינה: צום עד מוות בהודו

הנה לכם דילמה רצינית בסוגיית דת ומדינה, צום עד מוות והתאבדות, ואולי גם הזנה בכפייה. עבור הג'יינים, מיעוט דתי הודי בן 2500 שנה המונה כיום כששה מיליון איש, צום איטי עד מוות הוא אידיאל דתי. כמובן שמעטים גומרים כך את חייהם, אבל מספיק כדי שיהיה מדובר בתופעה. כנראה כמה מאות כל שנה. אלא שההתאבדות בהודו אינה חוקית.

ומה אם מדובר בהתאבדות ממניע דתי? ובכן, לאחרונה בית המשפט העליון של מדינת רג'סטאן קבע שגם התאבדות כזו אינה חוקית. זה הגיוני, משום שבעבר היו אלמנות מתאבדות בשריפה על מדורות ההלוויה של בעליהן (suttee), מנהג שהבריטים החליטו להפסיקו. מצד שני, הרי כאן מדובר במסורת שזכתה לתהילה רק לפני כמה עשרות שנים, כאשר מהאטמה גנדהי עצמו איים לצום למוות פעמים רבות ואילץ כך את האימפריה הבריטית (ולא פחות מכך את תחבריו למאבק העצמאות) לעשות כרצונו.

מצד שלישי, האיסור על התאבדות נועד גם למנוע ממקרים בהם בני משפחה "עוזרים" לאדם – לאלמנה או לג'יין הזקן – להחליט שהגיע הזמן למות. למעשה, יש חקיקה מפותחת בהודו כנגד סיוע להתאבדות, גם מכיוון ש"התאבדות" של נשים (לא אלמנות) היא דרך אחת שבה גברים נוהגים לרצוח את נשותיהם.

מצד רביעי, בניגוד ל-suttee כאן מדובר ממש בשיאה של דרך דתית, באידיאל עליון של הג'יינים. האם ראוי שהמדינה תגביל אותו? מה עם חופש הדת? ולבסוף, כפי שכתוב בכתבה, החקיקה החדשה פשוט הפכה את העניין לסודי. בעבר בני משפחה היו מפרסמים מודעות על קרוביהם הצמים למוות ומזמינים שוחרי ברכות וקארמה טובה להגיע ולחזות בצדיק. היום פשוט לא מפרסמים והאדם צם למוות בשקט.

יואב שורק ומלחמתו במודרנה

יואב שורק​ כתב מאמר, או יותר נכון פקודת קרב, לפני שבועיים ב מוסף 'שבת' – מקור ראשון​. תחת הכותרת "להתייצב למלחמת בתרבות" הוא קרא לציונות הדתית לתת תשובה יהודית הולמת ל"מתקפה של ערכים ותפיסות עולם שאכנה אותם כאן 'ליברליים'". השבוע התפרסמה תגובתי למאמרו באותו מוסף. בקצרה, אני חושב ששורק יוצא למלחמה כנגד המודרנה עצמה, ולכן מאבקו לא רק אבוד, אלא שהוא עצמו אינו באמת מעוניין בנצחונו. להלן.

מאמרו של יואב שורק כתוב היטב ומלומד כהרגלו, אולם נדמה לי ששורק טועה הן באבחנת המצב הנוכחי והן בדרך להטבתו. בעוד שאני מסכים לחלוטין עם שורק שהשיח הליברלי שוטף את החברה בזמננו באופן שקשה מאוד להתייצב כנגדו, איננו מסכים איתו ש"בבסיס הזרמים הללו מונחים הערעור הפוסט מודרני" (או כל תפיסה אידיאולוגית אחרת). למעשה, השיח הליברלי עוצמתי ומקיף בדיוק מפני שהוא נישא על גבי תמורה חברתית עמוקה ויסודית הרבה יותר, שבעצמה מולידה תפיסות עולם שונות ומגוונות.

תמורה זו עלייתו של האינדיבידואל המודרני, דהיינו העצמת הפרט כיחידת הבניין הבסיסית של החברה, וראיית האוטונומיה שלו והשמירה עליה כערכים עליונים. מתוך התפיסה הזאת נגזרים יחסים חדשים לערכים מסורתיים (ביחס למדינה, למשפחה, לאהבה וכו'), כמו גם ערכים חדשים (כגון חשיבותו של הכבוד הסגולי, חירות הפרט, האושר, האותנטיות, העונג הגופני). שורק מזהה נכון את השינויים שהיא מביאה, אולם תולה אותם בטעות ב"רוחות החדשות" וב"עגלי הפולחן הנוצצים שיובאו לכאן מסן–פרנסיסקו ומאמסטרדם".

זיהוי שגוי זה מוביל אותו לחשוב שאם רק תציב היהדות האמונית מערך אידיאולוגי אלטרנטיבי נחוש דיו, תוכל היא להתנגד לאותו ליברליזם, ולהתוות נתיב חדש-ישן במציאות הנוכחית. מכיוון שלא ירד לשורש השינויים בהווה, פתרונו של שורק לא יוכל אלא להציב תמונת מראה "יהודית" לשיח הליברלי. במילים אחרות, כל "תפיסה אמיצה ומקיפה" שתגובש תושתת ממילא על אותו אינדיבידואליזם שממנו יונק הליברליזם. יכול להיות שהיא תדרוש נאמנות הלכתית ו/או הוקעה פומבית של הומוסקסואליות, אבל את הדקדוק ההלכתי היא תקיים מתוך עמדה אינדיבידואליסטית (ולא מסורתית-קהילתית), ועדיין יהיו בה הומואים.

מה שהיה מציב אלטרנטיבה אמיתית לאינדיבידואליזם המודרני היה חזרה לקהילתיות הפרה-מודרנית, אותה תפיסה בה הפרט אינו אלא איבר פחות-ערך של המשפחה והקהילה, ואשר מתוכה מובן מדוע האבות (או הסבים, או דמות פטריארכלית כלשהי) מחליטים באיזה מקצוע יעבדו ילדיהם, עם מי הם יתחתנו, מה הם ילמדו (ומה הן לא תלמדנה) ואיפה הם יגורו. אלא שחזרה למצב כזה אינה אפשרית, וממילא אינה רצויה. האם ילדיו של שורק מוכנים להתחתן על פי הוראותיו? האם שורק עצמו מוכן לוותר על אותן חירויות מודרניות (חופש ביטוי, חופש דת וכו') שנובעות מכיבוד זכויותיו האינדיבידואליות?

הליברליזם אינו איזו תקלה זמנית או אפנה שתלך כפי שהיא באה. תהליך החילון, המהפכה המדעית, עלייתה של הדמוקרטיה ושיח זכויות האדם אינם משהו שניתן לבטל כ"עגלי פולחן" ש"יובאו" מהמערב. העובדה ששורק עצמו לא היה מוכן שירמסו את זכויותיו מלמדת שגם הוא עצמו הפנים את ההיגיון הליברלי. ומעבר לכך, השיח הליברלי לא נולד יש מאין, אלא התפתח מתוך התרבות הנוצרית, שהיא עצמה יצאה כמובן מתוך היהדות. שורשיו הקדומים של הליברליזם ואף האינדיבידואליזם במקרא. מתוך התובנות הבסיסיות האלה יש להמשיך.

גם אתיופים מחרימים את הרבנות

אחד ממעשי הדיכוי ומחיקת התרבות הקשים ביותר בישראל התרחשו עם קליטת היהודים האתיופים, כאשר הממסד הישראלי בשיתוף הרבנות הראשית ורבנים מהציונות הדתית הבהירו לעולים החדשים שהמסורות שלהם אינן יהודיות לדעתם ועליהם לשנות את כל תפיסת עולמם הדתית ואופן הפולחן שלהם. רק בשנים האחרונות מתחילים יוצאי אתיופיה להבין את גודל האבדן, ולנסות לשחזר את המסורות שלהם.

קרן ומוטי החליטו להתחתן בחתונה אתיופית מסורתית, שנערכה ללא רב, ללא הרבנות הראשית, אלא על ידי קייס. הם לא רשומים במשרד הפנים כי כידוע רק חתונה אורתודוקסית נחשבת במדינת ישראל, אבל מבחינתם זו הדרך היחידה שהיו שלמים איתה.

ציטוט של מוטי מהכתבה: "אני חושב שיש בלבול והתעוררות. אנשים נטשו את הזהות שלהם והמסורת שלהם. הם הבינו שזה לא עוזר להם, כי עדיין נותנים להם להרגיש לא שייכים. אנשים מעוניינים לחזור למסורת, לא רק אתיופים."

גם כדי להפגין סולידריות עם אנשים שהמדינה לא מכירה בחתונתם, מחרימים את הרבנות.

לימוד גמרא לנשים מעורר בהן רעיונות שוויוניים!

הרב מרדכי וויליג (Willig), ראש ישיבה וראש כולל ב'ישיבה יוניברסיטי' ורב מוכר ומכובד במעגלי האורתודוקסיה המודרנית (ליתר דיוק, ה- Centrist Orthodoxy) בארה"ב, פרסם חיבור קצר ובו הוא קורא לחשוב מחדש על היתר לימוד גמרא לנשים. כפי שאפשר לצפות, העניין מעורר סערה זוטא במעגלי האורתודוקסיה המודרנית.

וויליג טוען שלמרות שפוסקים מודרניים שונים התירו לימוד גמרא לנשים מתוך תירוצים שונים, הרי שאחרי כמה עשורים אפשר לסכם ש"גישה שוויונית צובעת לימודי גמרא לנשים ומובילה אותן לאמץ רעיונות שוויוניים". ולדעתו זה רע. על פי וויליג שתי דוגמאות לכך הן התפתחותן של מיניינים שוויוניים והסמכת נשים כפוסקות הלכה ואף רבות, תופעות שאכן נראות יותר ויותר בזמן האחרון. הסיפור הגדול יותר לדעתו נוגע לעצם הערעור על נצחיות התורה.

ואכן, נדמה לי שוויליג מבין היטב את הנקודה. מרבית הפוסקים הגדולים שלפני המאה העשרים אסרו לימוד גמרא לנשים, ביניהם הרמב"ם והשולחן ערוך. העניין מבוסס על קביעתו של ר' אליעזר בתלמוד ש"כל המלמד בתו תורה, כאילו לומדה תיפלוּת".

בעידן המודרני קמו רבנים שהחליטו שהתנאים היום שונים, ושניתן להתיר לימוד תורה, ואף גמרא, לנשים. מדובר בעיקר בפסיקות שקובעות שמפני שהעת קשה יש להתיר, או שהנשים של היום אינן בדיוק הנשים של תקופת התלמוד ולכן מותר להן ללמוד. כאמור, וויליג רומז שיש כאן ערעור על נצחיות התורה, שהרי בתירוצים כאלה אפשר להתיר כל איסור.

והוא בגדול צודק. לימוד גמרא לנשים מהווה מהפכה חברתית עצומה באורתודוקסיה בת זמננו. ונכון: מדובר בשינוי הלכתי שמתחשב בתנאי המציאות. כן כן, מה שהיום לפעמים מכונה "נאו-רפורמה". כי בהחלט כן, יש להתחשב בדרך הארץ ובערכים בני זמננו בפסיקת הלכה, וטוב עשו אותם פוסקים מודרניים (מהחפץ חיים ועד הרב סולובייצ'יק, רבו של וויליג עצמו) שהתירו לימוד תורה ואף גמרא לנשים.

וכן, לימוד גמרא לנשים בהחלט מביא אותן "לאמץ רעיונות שוויוניים". זה כל העניין. כלומר, זה טוב. כי – לצערנו כנראה שלא מיותר לומר את זה – הן שוות.

(ורק הערה ברמה הסוציולוגית: לפני חודשיים כתבתי כאן שאפשר להעריך שהסמכת רבות יהווה קו שבר שסביבו בעתיד האורתודוקסיה המודרנית תתפצל, וזאת מפני שמעמדן של נשים הוא עקרון יסוד שכל חברה אנושית מגדירה עצמה למולו. אנחנו עוד רחוקים מפיצול, אבל יש לצפות לעוד קולות כמו של וויליג.)

ג'ון אוליבר צוחק על כנסיות ה-Prosperity theology

ג'ון אוליבר נכנס בז'אנר של נצרות אמריקאית שמקדישה את כל משאביה האמוניים בעשיית כסף. Prosperity theology קוראים לזה, וההנחה הבסיסית היא שאם תאמין מספיק, אלוהים ייתן לך הרבה יותר ממספיק. שורשי התופעה הזאת מגיעים עד לתנועות כמו ה-New Tought והכנסיית ה-Christian Science, שהתחילו כשיטות של ריפוי עצמי על ידי אמונה ומשם פיתחו תפיסה שכולנו מכירים מסרטי ניו-אייג' כמו 'בליפ', על פיה התודעה בוראת את המציאות וכו' וכו'.

בקיצור, אותם מטיפים מבקשים מהצופים בתוכניותיהם לשלוח אליהם כסף, ומבטיחים שעל פי מידת ההקרבה והאמון (נאמר, הקרבה ואמון בשווי 1000$) כך יבוא התגמול. הם עצמם עשירים כקורח, וטוענים בתוקף שהכסף שלהם הגיע מתוך אמונתם התמימה, ולא מתוך אמונותיהם התמימות של רבבות פותים שצופים בתוכניותיהם ושולחים להם את חסכונותיהם.

אוליבר מדגים את הנבזות והציניות שלהם היטב, אבל מה שלא אהבתי בדבריו הוא הזלזול שלו במערך החוקי-משפטי בארה"ב שמאפשר לכל הסיפור הזה להתנהל, ואף להיות נקי ממס. אוליבר מביע תמיהה על ההגדרות המעורפלות מאוד ל"דת" ו"כנסיה" שיש בחוק האמריקאי, אבל לא מבין שהחוק חייב להיות מעורפל, שהרי אם לא כן המחוקק יקבע מראש איך נראית דת ומי יזכה לכל החירויות המובטחות מתוקף חופש הדת. כמובן שזה עומד בניגוד גמור להפרדת הדת מהמדינה בארה"ב.

לכן כל הסיפור של הניצול המכוער של כל אותם אנשים הוא מחוייב המציאות. פשוט: ברגע שיש חופש אנשים ינצלו אותו גם לרעה. אבל מה לעשות, זה הרבה יותר טוב מאשר מצב שבו אין חופש.

(ואגב, אני לא ממש מתלהב ממנו. סטיוארט הרבה יותר מוכשר)

הצעת החוק של סמוטריץ', זוהר, בן צור וסלומינסקי

ראה בית המשפט שאלה משפטית הטעונה הכרעה ולא מצא לה תשובה בדבר חקיקה או בהלכה פסוקה, יכריע בה על פי עקרונות המשפט העברי.

הצעת החוק של ארבעת תלמידי החכמים, סמוטריץ', זוהר, בן צור וסלומינסקי, היא תרומה חשובה למוסדות המשפט ומערכת החוק והצדק של מדינת ישראל. אמנם, יש כבר חוקים רבים בספר החוקים של מדינת ישראל, אבל לעתים בכל זאת לא מוצאים התייחסות מפורשת לדבר מה. במקרה כזה יש להכריע "על פי עקרונות המשפט העברי", ומה טוב יותר מאשר מלערבב חוק אלוהי ודמוקרטיה פרלמנטרית?

כך למשל, בהתאם לאופנות הליברליות ולשיח הפי-סי הדורסני שמשתיק כל דעה לגיטימית השונה ממנו, מדינת ישראל כלל לא התייחסה לכל נושא הטיפול בעבדים בחוקיה. יש כאן לקונה ברורה. מה יעשה שופט שמובא לפניו יהודי ועבדו? עד כה הוא היה במבוכה, אולם לא עוד. דפדוף קצר ברמב"ם מגלה שחל איסור מוחלט על שחרור עבד כנעני (כלומר, לא יהודי): "אסור לאדם לשחרר עבד כנעני; וכל המשחררו עובר בעשה, שנאמר 'לעולם, בהם תעבודו'". עוד ברור מתוך ההלכה שעבד לא יהודי מותר להעביד בפרך ובעבודות בזויות (מה שאין כן עבד יהודי). בבקשה, חוק זה חוק, ועכשיו הכל מובן וברור.

סוף סוף קצת חוק וסדר. וקצת קדושה, לעזאזל.

התפתחות דרמטית באורתודוקסיה הישראלית: גיור מסורתי/לאומי

חשיפה משמעותית של יאיר שלג היום ב'הארץ' (קישור בתגובות): בבתי דין מסויימים ברשת בתי הדין לגיור מחוץ לרבנות הראשית אין דרישה מהמתגיירים להבטיח לשמור תרי"ג מצוות.

באותם בתי דין תהליך הכניסה ליהדות אינו מחייב את המתגיירים בבתי הדין החדשים להצהיר שהם ישמרו מצוות (דבר שעבור רבים מהם הוא שקר), אלא רק לקבל על עצמם באופן כללי את "תורת היהדות" (אחד הרבנים מבתי הדין החדשים התגאה בפני בשיחה פרטית לפני כמה ימים שאצלם "לא צריך לשקר"). האפשרות להימנע מלהתחייב לנאמנות גמורה להלכה מניחה באופן מובלע שקרבה למסורת, ולא קיום תרי"ג מצוות, מספיקים כדי להיחשב ליהודי כשר.

וכאן הנקודה הדרמטית: לפנינו הודאה מפורשת של העולם האורתודוקסי הישראלי שהיהדות אינה מוגבלת להלכה. שיש מימד לאומי ליהדות, מימד "עמי" שלפחות במדינת ישראל יכול להיחשב לבסיס לגיטימי ומספק ליהדותו של אדם. היהודים החדשים נדרשים בעצם להיות מסורתיים, לא שומרי מצוות, ולוּ רק שיאמצו ללבם את עם ישראל.

צילומסך מתוך אתר הארץ

צילומסך מתוך אתר הארץ

סביר שהרבנים שמתנגדים לבתי הדין האלטרנטיבים לא יכירו בגיורים אלה. האם סוף כל סוף נחזה בלידתן של אותן "רשימות יוחסין" שמאיימים עלינו איתן יומם וליל? (אם כן, תרשמו אותי כפסול חיתון עם הגרים החדשים.) ייתכן שאנחנו לפני פיצול פנים-אורתודוקסי כאשר קו השבר יהיה הלגיטימציה התורנית ליהדות-ישראלית מסורתית, ללא עול מצוות.

שלג חושף גם שבתי הדין פועלים כבר כמה חודשים, ושגם בנוגע לגיורי קטינים אין דרישה לחינוך בבתי ספר דתיים. עוד הוא מגלה שאחדים מן המתגיירים היו צריכים להתחתן לאחר גיורם (סביר להניח שהתגיירו כחלק מההכנה לנישואים), ומכיוון שאינם רשומים ברבנות כיהודים רבנים מבתי הדין האלטרנטיבים ערכו את חופתם, ויש סיכוי שהרב ריסקין או הרב סתיו רשמו אותם ברבנות, דהיינו רשמו אנשים שאינם מוכרים כיהודים על פי הרבנות.

סיכומו של דבר: התפתחות הלכתית דרמטית, הכרה אורתודוקסית במסורתיות/לאומיות כיהדות, חתונה כדמו"י מחוץ לרבנות, גרים שחלק מהציבור האורתודוקסי לא יכיר ביהדותם, הרשמה ברבנות של גרים שלא מוכרים ברבנות, פיצול פנים-אורתודוקסי מהותי. לא רע בשביל בוקר יום שני.

רבנים נגד הרבנות

קריאה על הסדר במוסף 'יומן' של מקור ראשון:

חגי סגל: "הרבנות הראשית היא גוף חולה, אטום לסביבה, ובעל השפעה קטלנית על דימוי היהדות בישראל. […] רבים מתלמידי הרב קוק מתקשים לראות בהתרסקות הרבנות הראשית. בסוף גם הם יבינו שאין ברירה."

הרב חיים נבון: "הגיע הזמן להעלות את השאלה האם הרבנות צריכה לנהל באופן ריכוזי את שרותי הדת. […] כדאי מאוד להפריט את שירותי הדת."

הרב נחום רבינוביץ': "אין שום דין שקובע שהרבנות הראשית תקבע את ההלכה לכולם. […] רבנות שלא מטפלת בבעיות העיקריות, היא חושבת שלא יבואו איתה חשבון?"

כבר שנים שאני מצביע על הסיאוב והאטימות של הרבנות, קורא להוציא מידה את הכוח המונופוליסטי על שירותי הדת במדינה, כותב על הנזק שהיא מעוללת ליהדות בארץ, מנבא שלא יארך הזמן לפני שהמוסד המעוות הזה יאבד לגיטימציה אפילו בקרב המגזר האחרון ששמר לו אמונים, הציונות הדתית.

אז כן, אם אתם שואלים אותי, נחמד לראות את העמדות ה"שערוריתיות", ה"לא הלכתיות" וה"כופרניות" שלך הופכות למובן מאליו החדש. נחמד מאוד.