הימין הדתי בארה"ב במשבר

מאמר מעניין מאוד של Damon Linker, אמריקאי מהצד הימני-אמוני שכותב הרבה על דת ופוליטיקה בארה"ב. המאמר עוסק בחשבון הנפש בקרב מנהיגים והוגים שמרנים ודתיים בארה"ב בעקבות הניצחון הברור של המאבק הלהט"בי להכרה בכלל ולאישור נישואים חד-מיניים בפרט.

לינקר מזכיר שההנחה של השמרנים בארה"ב היתה, לפחות מאז שנות השבעים, שהם הרוב (הרי התנועה של איש הדת ג'רי פלוול נקראה ה-Moral Majority), ושהם זוכים לייצוג מופחת בפוליטיקה רק משום ש"האליטות" בהוליווד, באקדמיה ובמערכת המשפט הן ליברליות. כעת מסתבר שההנחה הזאת שגויה: רוב הציבור האמריקאי אינו שמרן, ולגבי דברים שונים אף ליברלי למדי.

ואם הניצחון של הלהט"בים לא מספיק, בא הסקר של לפני שבוע במכון Pew והראה שהנצרות הממוסדת בארה"ב במשבר. יותר ויותר אמריקאים בוחרים לא להזדהות עם אף זרם נוצרי.

מה לעשות? על פי לינקר בקרב הימין הדתי השמרני נשמעים קולות שמדברים על התכנסות והתבצרות. זו "הברירה הבנדיקטנית" שמזכירה את בנדיקטוס הקדוש, מייסד מוסד הנזירות הנוצרי, שהראה שניתן לשמור על הגחלת האמונית בזמנים קשים על ידי נסיגה מהחברה הדקדנטית והקמת מוסדות דת מתבדלים.

לינקר מציין שבעוד שבעבר חשבו במחנה שלו שהדגם הדמוקרטי הצרפתי, זה שמדיר את הדת מהמרחב הציבורי, אינו תקף לגבי ארה"ב, שהיא דמוקרטיה דתית למדי, כעת מתגבשת הדעה שכל מדינה דמוקרטית מודרנית מסוכנת לדת ומעודדת חילון.

לנו בישראל של 2015 זה אולי נשמע מופרך, אבל אין ספק שזה נכון. עם זאת, צריך לסייג: בדגש על "דמוקרטית", ובלי לשלול תופעות של דתיות פרטית, ואף גלים של התעוררות דתית, כפי שכבר היו בארה"ב בעבר, וסביר שעוד יהיו. הדמוקרטיה מעודדת חילון, אבל היא לא מובילה לאתאיזם כללי ולא למחיקת הדת. והיא גם לא מייתרת אופי תרבותי: ארה"ב לא תהיה צרפת. אבל היא כנראה גם לא תהיה החלום האוונגליסטי של "אומה נוצרית".

כמה נתונים מעודדים לקראת יום ירושלים

על פי סקר חדש, 50% מהציבור תומכים בחלוקת העיר ומסירת השכונות הערביות במזרח העיר לידי הפלסטינים והשכונות היהודיות יישארו בידי ישראל. 23% מהציבור מוכנים לחלק את העיר העתיקה, כולל מסירת הרובעים המוסלמים והנוצרים וכן את הר הבית לידי הפלסטינים.

בקרב הציבור החילוני, 68% אמרו שהם מוכנים למסור שכונות יהודיות במזרח העיר באופן כללי, ו- 32% מוכנים למסור שכונות שאינן יהודיות בעיר העתיקה, ובכלל זה גם הר הבית. בקרב הציבור הציוני-דתי, 25% מהמגזר הדתי-לאומי הביע תמיכה כלשהי למסירת שכונות במזרח העיר, רק 4% לחלוקת העיר העתיקה.

אחרי כל כך הרבה פרופגנדה על אחדות ירושלים בירתנו הנצחית לנצח נצחי נצחים, אחרי כל כך הרבה סבבים של אלימות בין ישראל לפסטינים (כולל רק בקיץ שעבר בירושלים עצמה), אלה נתונים מרשימים ביותר. אין זאת אלא שחלקים גדולים בציבור מבינים שבלי חלוקת העיר לא יהיה הסכם בינינו לבין הפלסטינים, ומבינים גם שבפועל העיר כבר ממילא מחולקת, ולא משנה מה אומר ראש הממשלה בנאומיו החגיגיים.

אני גר בירושלים ואוהב את העיר, ולא מעוניין לגור בשום מקום אחר. אבל אני יודע שמצב בו חצי מאוכלוסיית העיר אינו מקבל את אותן זכויות, מצב בו רק כ-13% מהתקציב העירוני מופנים לאוכלוסייה שמונה 37% מהתושבים, מצב בו ישראל שולטת בכוח הזרוע על מאות אלפי תושבים שאינם מעוניינים בשלטונה – הוא מצב בלתי אפשרי. אני שמח שחלקים גדולים מהציבור מבינים זאת.

הבלתי מזוהים דתית – הקבוצה השניה בגודלה בארה"ב

pewסקר שפרסם מכון Pew מגלה ירידה דרמטית במספר ושיעור הנוצרים בארה"ב, ועליה לא פחות דרמטית בגודל הציבור "הבלתי מזוהה", כלומר אלה שלא מגדירים את עצמם כשייכים לשום כנסייה או זרם דתי.

בעוד שב-2007 היו הבלתי מזוהים הקבוצה הרביעית בגודלה, לאחר שהם צמחו והפרוטסטנטים והקתולים צנחו, הם כעת הקבוצה השנייה הגודלה בארה"ב, בשיעור של כמעט 23% מהאוכלוסייה. רק הפרוטסטנטים האוונגליסטים לפניהם, עם 25.4%, אבל במגמת ירידה. הדת הממוסדת בארה"ב במשבר, והוא נוגע לכולם: לבנים, היספנים, גברים, נשים, רפובליקנים ודמוקרטים.

למה? ראשית, משום שהדור הצעיר לא מעוניין להשתייך למסגרות דתיות. ככל שהאמריקאי צעיר/ה יותר, כך הוא/היא פחות מזדהה עם זרם מסויים (זה כמובן לא אומר שהוא/היא אתאיסט/ית). אבל זה לא רק זה. גם בקרב מבוגרים נמצאה נטישה של המסגרות הממסדיות של הדת. הסיבה לכך היא אתוס אינדיבידואליסטי ואקספרסיביסטי המבכר את הרגש והחוויה על פני המסורת והממסד כמקורות של סמכות ומשמעות דתית. אבל זה סיפור ארוך וגדול.

שנת שמיטה – סיכום

אנחנו לקראת סוף השנה, שהיתה שנת שמיטה. לפניה ובתחילתה דיברו לא מעט על אפשרות לקיים "שמיטה ישראלית", משהו שבו יהיה מעורב הציבור הרחב ושיתרגם את המצווה הישנה למובן רלוונטי. קראת סוף שנת השמיטה שאלתי את עינט קרמר, אחת הפעילות המרכזיות בכל הקשור לצד הירוק של ההתחדשות היהודית, מנהלת את הארגון "טבע עברי" וממובילי יוזמת "שמיטה ישראלית", האם הצליחו במשהו המאמצים לבנות הווי כלשהו של שמיטה בישראל כיום.

שאלה: איך היית מסכמת את המאמצים והתוצאות?

בבואנו לבחון את "שמיטה ישראלית" ניתן לראות הצלחה בסדר יורד. מבחינת שינוי השיח הפנים מגזרי "שמיטה ישראלית" היתה הצלחה גדולה. בניגוד לשנים קודמות בהן "צחצוח החרבות" ההלכתי תפס את מרכז הבמה, במה שאנו מכנים כיום פולמוס השמיטה, הרי שבשנה זו עסקו כלי התקשורת המגזריים בדיוני עומק בדבר מהות השמיטה והרלוונטיות שלה לישראל של המאה ה-21. מדובר בסוג חדש של דיון, שיוצא מדברי התורה אל עולם העשייה ומכיר בכך שהשמיטה אמורה (או יכולה) להיתרגם (גם) ברמה הזו. שינוי השיח התבטא, לצד מאמרים בעיתונים ועלוני השבת, במספר רחב של כנסים וסמינרים שהתקיים בנושא לציבורים שונים, סמינרים, כמו גם בהוספת משבצת של "שמיטה חברתית" למגוון אירועי לימוד בנושא השמיטה ההלכתית. את הצלחת שינוי השיח ניתן לראות בריבוי המיזמים החברתיים והסביבתיים שצמחו בקרב ציבור (על כל זרמיו, האורתודוכסי והפלורליסטי כאחד). למן מיזם "שעת שמיטה" של הרב יוסף רימון שהוביל מגוון רחב של תוכניות "הפקרת שעות לטובת התנדבות", דרך מחברות "הכרת הטוב" שהחלו להיות נהוגות בשנה זו או מגוון ביטויים אישיים של מיצוי "דרך השמיטה" בחיים. נראה כי רבים (בעיקר צעירים) רק חיכו לקריאה להטמעת השמיטה בחייהם באופן מעשי ורלוונטי.

מבחינת הציבור הרחב היה פער גדול בין שלב ה"טרום שמיטה", אז נבנתה השפה והתחיל הדיון בנושא ובין מה שקרה בפועל. לקראת שנת השמיטה התקיים שיח ראשוני ומשמעותי מאוד בנושא זה, תוך השתתפות רחבה של קהלים שלא היו מזוהים עד כה עם השמיטה. רק כדי לסבר את האוזן – באירוע שולחנות עגולים בנושא של שמיטה בהקשרה החברתי , הגיעו למעלה ממאה מנהלי ארגונים ומוסדות שהתחלקו למגוון שולחנות עבודה ביניהם שולחן של מנהלי מפעלי הייטק ותעשיות מתקדמות; במפגש של השדולה להתחדשות יהודית בנושא השתתפו 15 חברי כנסת ממגוון מפלגות ושלושה שרים שהתחייבו לקידום שנת שמיטה ערכית ומשמעותית ; בדברי הפתיחה של יו"ר הכנסת הקודמת הוא הזמין את חברי הכנסת ל"שיח של שמיטה"; נשיא המדינה בחר להקים גינה קהילתית במעונו ערב שנת השמיטה ובהמשך לארח אירוע של הקמת "קרן השמיטה" שהקימה ח"כ רות קלדרון שהיתה שחקנית מפתח בתחום ועוד ועוד.

הקמפיין עתיר המשאבים של המשרד לשירותי דת תחת הכותרת "שמיטה – רק טוב יצמח לנו מזה" מדגים כיצד הגופים "הממלכתיים" של השמיטה ניסו להשתלב בשיח החדש שסחף את המערכת. עם זאת, בסופו של יום, התרגום של השיח לעשייה היה נקודתי ביותר, וכלל בעיקר את הציבור "חובב היהדות" מלכתחילה, או אם נמקד – את אלו השייכים לעולם ה"יהדות הישראלית" שהתגייס בהתלהבות לנושא. עם זאת, גם כאן צמחו מיזמים נפלאים, כדוגמת שווקי שמיטה-שמעטה, שמיטהאקטון ל"הורדת הילוך" בשימוש בסמארטפונים ועוד. ראוי לציין את הרשתות החינוכיות מארג ומיתרים שלקחו את השמיטה כנושא מרכז והובילו מהלכים שנתיים ומלהיבים בנושא, וכן את בתי המדרש הפלורליסטים, שכולם, באופן גורף בנו תוכניות ייעודיות לשמיטה המחברות בין האידיאה ובין החיים.

לצד כל הנאמר כאן, ברמה המערכתית לא באה השמיטה לידי ביטוי. לא רק שלא התקיים שינוי משמעותי בהתנהלות המדינה בשנת השמיטה לכיוון חברתי – סביבתי מוצהר, נראה כי דווקא בשנה זו קרו שורה של אירועים המייצגים את ההיפך – למן התפרקות הממשלה, דרך מערכת הבחירות המקוטבת והמפרדת, ונמשך בגל הגזענות הנוכחי. מספר תהליכים משמעותיים שהחלו להיבנות תחת הכותרת שמיטה ישראלית התמוססו עם נפילת הממשלה (והסביבתיים שבהם עם עזיבת עמיר פרץ את המשרד להגנת הסביבה). בין התהליכים האמורים ניתן לציין מהלך, שכבר התחיל לקרום עור וגידים, של פתיחת חלק משמורות הטבע ללא תשלום בשנת השמיטה, ואת הרעיון המקסים שהובילה ח"כ רות קלדרון בשיתוף ארגוני השיקום הכלכלי – של הקמת קרן ייעודית לשנת השמיטה שתסייע בהסדרי חוב ל5000 משפחות העוברות תהליך שיקום כלכלי בשנה זו. יוזמות גדולות אחרות שהחלו להיבנות עם גופים כגון הקק"ל או משרד החינוך גם הם לא הבשילו סביב האירועים הפוליטיים וככלל , לרב הציבור הישראלי, לא היה הבדל בין שנה זו לששת שנות המעשה שקדמו לה וצר לי על כך.

שאלה: אילו גופים, ויותר חשוב, אילו רבנים, תמכו ביוזמות השונות? האם הרגשת רוח גבית מהרבנות הראשית? מהציונות הדתית? מבתי המדרש הפלורליסטים?

ככלל, התמיכה ברעיון של תרגום השמיטה לשפת העשייה החברתית – סביבתית היתה רחבה ביותר. ארגון הרבנים האורתודוכסים בית הלל היווה שופר לרעיון (לצד הנגשת ההלכה בנושא, שהיתה מרכז העשייה שלהם). רבנים כדוגמת הרב דב ברקוביץ, הרב יובל שרלו, הרב בני לאו ושאר ה"חשודים המיידיים" גם הם התגייסו לטובת העניין. בלט במיוחד הרב יוסף צבי רימון, ראש מרכז הלכה והוראה, שלא רק שתמך בקונספט אלא הקים בעצמו מיזם התנדבות תחת הכותרת "שעת שמיטה". כמו כן, בשיח שנוצר סביב הסוגיה האם השמיטה במהותה חברתית, הרב יעקב אריאל, אחד מן המנהיגים הבולטים של הזרם החרד"לי פרסם מעל דפי מקור ראשון מאמר מהפכני, בו הוא גרס כי על הזרם האמוני לקבל בשמחה יוזמות חברתיות של השמיטה, גם אם אינן מקושרות לעשייה ההלכתית.

הרבנות הראשית גם היא התחברה אל הנושא. הרב הראשי לישראל , הרב לאו, הגיע אל כנס "שמיטה ישראלית הראשון" וגם חתם על "אמנת שמיטה ישראלית" המציגה את הצורך של השמיטה להיות אבן דרך בישראל בתחומי חברה, סביבה, תרבות ורוח. האמנה הנ"ל היתה גם תלויה במשרד מנכ"ל המשרד לשירותי דת.

לצערי, גם כאן, מעבר לרמה ההצהרתית לא התקיימה עשייה בנושא. תקציב ועדת השמיטה הממלכתית הינו למעלה ממאה מיליון ₪. מתוכו מצאו את דרכם 0 שקלים חדשים לטובת מיזמי שמיטה ישראלית. גם תקציב של שני מיליון ש"ח מתקציב משרד החינוך שייועד לבתי המדרש הפלורליסטים ולמכללות לאומנות למיזמי שמיטה התמוססו עם נפילת הממשלה כך שלמעשה המשרד לשירותי דת לא תמך במאום בקידום התהליך וחבל.

שאלה: מה לדעתך המכשולים הגדולים בדרכה של "שמיטה ישראלית" שכזו? מה צריך לקרות כדי שזה יהפוך למועד ישראלי שלא מתבייש ליד יום העצמאות או המימונה?

המכשול העיקרי בשמיטה הנו שמדובר בשנה ולא במועד יחיד שאפשר להתאחד סביבו לרגע שיא מרגש. קשה מאוד לשמור על מומנטום גבוה של עשייה ערכית לאורך שנה שלמה, ומן הסתם, כפי שמראה השנה הנוכחית במהלך שנה ישנן הרבה הסחות דעת.

על מנת שהדבר יצליח, לדעתי יש להמשיך ולפעול, עכשיו, כשהשיח כבר השתנה, החומרים הלימודיים נכתבו והמומנטום נוצר, ודרך עשייה פוליטית ופילנטרופית משמעותית לדאוג לכך שבעוד שבע שנים יתקיימו שורה של צעדים ממלכתיים, שיפגשו את יוזמות הgrass roots ויובילו לשנה אמיתית שמאירה את השנים שאחריה. כפי שכתבנו באמנת השמיטה:

שנת השמיטה מציגה לפנינו חלופה רווית אהבת ישראל ואהבת ארץ ישראל, המבקשת לחדש את איכות החיים בכלל המערכות, במאמץ ציבורי מיוחד במינו.

שנה של מעורבות חברתית, של התחדשות רוחנית ומוסרית ושל התבוננות סביבתית מעמיקה. שנה של אחווה, תרבות, רוח, משפחה וקהילה. שער בזמן הנפער אחת לשבע שנים וקורא לחידוש הברית בין האדם, החברה והאדמה. שנה המשאירה את רישומה על שש השנים שלאחריה.

מתוך הכרה כי שנת השמיטה היא ערך יסוד בחינוך האדם בישראל, ומתוך הבנה כי עם שיבת העם היהודי לציון מבקשת השמיטה את הגשמתה בזמן הזה, אנו מבקשים לפעול יחדיו על מנת להחיות את שנת השמיטה ולקיימה כשנה משמעותית בחיי היחיד, הקהילה, החברה והאומה.

• תודה רבה.

חתונה ברבנות – טעות חמורה

זה לעומת זה עשה אלוהים.

אני חוזר ממש עכשיו מעריכת חופתם של זוג ישראלי מקסים, שבחרו לא להתחתן ברבנות אלא לקחת ריבונות על החופה שלהם, לנהל דיאלוג עם המסורת ולהטעין אותה בעולם הערכים שלהם: הכלה נתנה טבעת לחתן ודיברה תחת החופה, נשים בירכו בשבע הברכות לצד גברים, והכתובה היתה התחייבות הדדית של הזוג, ולא שטר קניין. הם לא חויבו להביא פתק מהמקווה, לא עברו "הדרכת כלות", ואם חס וחלילה משהו יקרה, לא יהיו נתונים לחסדיהם של דיינים שמזלזלים בהם ובאורח חייהם.

מנגד היום בעיתון 'הארץ' מתראיין הרב דוד סתיו, שאין לחשוד בו שהוא תומך בנישואים מחוץ לרבנות, ומזהיר בפירוש מהמצב החדש בו בתי הדין ומינויי הדיינים נתונים בשליטת ש"ס: "השאלה אם תהליך גירושין יקח חצי שנה או ייסחב שלוש וארבע שנים תלוי באופיו של הדיין שיישב בבית הדין", הוא אומר. וכל שנה עוברים בבתי הדין 11 אלף זוגות שמתגרשים. ועוד לא דיברנו על תנאי הגירושין תחת הלכה פטריארכלית במובהק.

נדמה לי שהמצב החדש סוגר את השאלה הזאת, אם אי פעם היתה: להתחתן ברבנות זו טעות חמורה.

בני ברוך מאיימת בתביעות דיבה כדי להשתיק תחקירים שהיא תופסת בפוגעניים

תחקיר יסודי של איתמר ב"ז באתר העין השביעית על שיטות הפעולה של תנועת בני ברוך כלפי פרסומים עליה. התנועה מאיימת בתביעות דיבה כלפי כל עיתונאי שמנסה לטעון שיש ביניהם ובין גופים אחרים, כגון מפלגת 'יחד' בפתח תקווה, קשר (התנועה משתמשת בארגונים שונים כחזית לא מזוהה לפעולתה). מה שעצוב הוא כלי התקשורת נכנעים להם שוב ושוב (יוצא מהכלל: ידיעות אחרונות).

בני ברוך איימו לתבוע אותי כבר שלוש פעמים, ואני שמח לומר שמעולם לא נכנעתי לדרשיתם. אני שמח גם לומר שמעולם הם לא תבעו. בכתבה של העין השביעית שוב ושוב עוסקים בשאלה לגבי הכינוי "כת" לקבוצה. אני כידוע מסתייג באופן עקרוני מהכינוי הזה, אבל שמעתי עדויות לא קלות ולא טובות על מה שקורה בתנועה מבחינת יחסים סמכותניים, איומים ואלימות מילולית, וגם שמועות על הפרדה בין בני זוג וזיווג זרים על פי האינטרסים של הקבוצה. אני מדגיש: כך שמעתי. יש לציין שלצד זה שמעתי עדויות גם על אנשים שטוב להם בקבוצה. בכל מקרה חבל שאין גוף תקשורת שמוכן לקחת על עצמו תחקיר רציני ואמיץ בעניין.

שיר של יום – ספר פרודי על ההתחדשות היהודית בישראל

יובל יבנה כתב ספר פרודי על עולם ההתחדשות היהודית בישראל. גיבור הרומן מחפש פרוייקט שאותו הוא ימכור לתורמים מחו"ל המעוניינים לתמוך ביהדות פלורליסטית – על מנת לקבל מהם כסף כמובן. להלן פסקה משעשעת במיוחד המתארת את דברי הבוס שלו כשהוא שולח אותו למשימה.

הספר יצא בהוצאת כהל, שהיא קולקטיב של אמנים ממדויומים שונים המשתפים פעולה לצורך חשיפת היצירות שלהם. את הספר ניתן למצוא רק בחנויות עצמאיות בירושלים, תל אביב וחיפה.

2015-05-07_111019

ויינשטיין מכשיר השגחה פרטית

היועץ המשפטי לממשלה הודיע היום שמסעדות שאינן מקבלות הכשר מהרבנות תוכלנה לתלות מודעה על פיה העסק מגיש מזון כשר, אבל ללא שימוש במילה "כשר" (שהיא סימן-רשום של הרבנות הראשית לישראל מאז מעמד הר סיני כידוע).

מה בעצם העניין? החוק איסור הונאה בכשרות" סעיף 3א קובע כי "בעל בית אוכל לא יציג בכתב את בית האוכל ככשר, אלא אם כן ניתנה לו תעודת הכשר". השאלה היא האם על פי החוק בעל עסק שמציג תעודה שבה הוא כותב ש"המזון נמצא תחת השגחה" או ש"האוכל מוגש על פי כל דיני ההלכה" ועוד כל מני נוסחים שכאלה עובר על החוק.

הרבנות הראשית טוענת שכן, שזו עבירה על החוק (עבירה פלילית, אגב, שהרי אין פשע גדול יותר מהתחמקות מכפייה דתית), והיא נוהגת לקנוס מסעדות שנוהגות כך, כמו המסעדות הנהדרות שבפרוייקט השגחה פרטית – כשרות קהילתית. משום כך עתרו לבד"צ שי גיני ממסעדת טופולינו ויונתן ודאי ממסעדת קרוסלה ודרשו לאפשר להם לעשות כן.

מה שויינשטיין אמר הוא שעל פי פרשנותו לחוק הם צודקים, ואפשר לתלות מודעות שמכריזות שהעסק כשר ללא שימוש במילה "כשר". כך, אגב, ממילא נוהגים גופים חרדיים שונים, שמספקים כשרויות מהדרין עבור עסקים שונים ללא שימוש במילה "כשר" כבר שנים רבות. אבל כמובן שאי אפשר שלא-חרדים ינהגו כך גם כן, שהרי במדינת ישראל יחסי החברה החרדית עם עקרון השוויון לפני החוק הם, נאמר, מורכבים.

בקיצור, מעתה מותר לבתי עסק לרמוז שהם כשרים-ללא-הרבנות, ואני ממליץ לכל אחד פשוט לגשת ולאכול במסעדות המצוינות שעושות כן, ושבוודא כשרות יותר מכל כשרות הניתנת על ידי גוף רודני וכפייני. בתאבון.

סיכום זמני: קואליציה,דת ומדינה (או איך נתניהו מכר את הזוגיות שלכם לממסד החרדי)

שני סעיפים בהסכמים הקואליציונים שנחתמו בין הליכוד ליהדות התורה ולש"ס מצטרפים יחד ויוצרים תמונה שחורה עבור כל זוג שיתחתן דרך הרבנות בישראל (או שייסע לחו"ל ויתחתן שם).

  • הראשון הוא הסעיף בו הובטח ליהדות התורה שרישום לנישואין במסגרת פקודת הנישואין והגירושין יהיו במועצות הדתיות או ברבנות המקומית בלבד. זה עדיין לא מבטל את פתיחת אזורי הרישום, כי לכאורה (ויש כבר היום קשיים בעניין) יכול זוג להירשם במועצה הדתית שאינה במקום מגוריו. אבל זה כן מבטל את האפשרות להירשם בכל מני לשכות שפתח ארגון 'צהר' (למשל, באוניברסיטאות). כלומר יהיה קשה הרבה יותר להגיע לרבני 'צהר' החייכניים, וברור גם שמשרד הדתות בראשות ש"ס יעשה כל מה שהוא יכול כדי להקשות עוד את העניין.
  • השני הוא העברת בתי הדין הרבניים ממשרד המשפטים למשרד הדתות, כפי שהובטח על ידי הליכוד לש"ס. קשה להפריז בחומרת העניין: מדובר בשליטה על מינוי דיינים (שמרנים) ובאפשרות להשפיע על (ולבלום) כל רפורמה או אפילו פסיקה מקילה שיכולה היתה להבשיל במערכת. ואכן, כבר התבשרנו גם על ביטול מינוי נשים לגוף הבוחר בדיינים (ברור, הרי איזה זכות יש לנשים לומר משהו על הגוף ששולט קודם כל בחייהן?). עד עכשיו משרד המשפטים היה משקל נגד ליברלי לבתי הדין. כעת זה אינו, ומשרד הדתות כאמור ברשות ש"ס.

שני הסעיפים האלה יחד פירושם שליטה חרדית מוחלטת על דיני המשפחה של כל זוג יהודי בישראל, מהחתונה ועד לקבר. חובת מקווה והדרכת כלות, רב חרדי תחת החופה, מינימום מעורבות של הכלה בטקס, אפלייה בגירושין, רשימות של נשים נואפות, חוסר טיפול בסרבנות גט, חוסר טיפול בעגינות. רבותי ובעיקר גבירותי, חיי הנישואים שלכם ושלכן הופכים להיות רכושה הבלעדי של מערכת דתית שמרנית ופטריארכלית.

מה לעשות? פשוט: לא להתחתן ברבנות. ולא להתחתן גם בחו"ל. להישאר ידועים בציבור, שמקבלים היום כמעט את כל הזכויות של נשואים בישראל, ולעשות באופן פרטי כל טקס שתרצו, כולל זה האורתודוקסי כמובן. חתונה ברבנות היא פשוט הפקרת חייכם בידי ממסד מסואב ואטום.

נכון, גם ללא ההתדרדרות האחרונה הזו חשבתי שזה לא מוסרי ולא נבון להתחתן ברבנות, אבל עכשיו הדברים הופכים הרבה יותר ברורים וחמורים. מי שייתנו לרבנות הראשית להיכנס לו/ה תחת החופה יתקשו מאוד להוציא אותה. והרבנות הראשית, כמו כל מערכת שלא זזה כבר מאה שנה, לא מריחה טוב. ממש ממש לא.

כפייה דתית מאת ראש העיר רחובות רחמים מלול

ראש העיר רחובות, רחמים מלול (לשעבר ש"ס וכיום ליכוד) ביטל טקס בני מצווה לילדים בעלי מוגבלויות שכליות בבית כנסת קונסרבטיבי, מפני שמדובר, אה, איך לומר, בבית כנסת קונסרבטיבי.

על פי התנועה הקונסרבטיבית גם מוגבלים נחשבים למניין והם זכאים לקרוא בתורה, ומובן למה הורים לילדים כאלה ביקשו לחגוג שם את בר המצווה של ילדיהם (וילדותיהם, כי גם נשים עולות לתורה אצל הקונסרבטיבים, רחמנא ליצלן). אבל מי שחשב שיש חופש דת בישראל כנראה שוב הופתע לרעה.

על פי ראש העיר מלול אין לו בעיה שיחגגו איפה שהם רוצים, "אך לא כחלק מטקס רשמי שמאורגן על ידי בית הספר שאמור להיות מקובל על כל ההורים". כלומר כל ההורים האורתודוקסים כמובן. ההורים הקונסרבטיבים יכולים ללכת לחפש. ישראל כמדינה דמוקרטית עבור האורתודוקסים שלה ואורתודוקסית עבור שאר תושביה.