על זכויות וזהויות – תשובה ליואב שורק

בגיליון מוסף שבת הקודם של מקור ראשון פורסם מאמר מעניין של יואב שורק בו הוא קורא למעשה לא להביע תמיכה בלהט"בים, על מנת לא לעודד את התופעה. שורק בונה את מאמרו על כמה הנחות יסוד, שרובן מפוקפקות, ושאחת מהן, העיקרית, פשוט מנוגדת למציאות הפשוטה. היום התפרסמה בעיתון תגובתי, להלן:

במאמרו יוצא יואב שורק כנגד הסובלנות שהוא מוצא אף בחברה שומרת המצוות כלפי להט"בים, ומייחס סובלנות זו לכוונות טובות, אולם לעיוורון לגבי השלכותיה. לדידו של שורק קבלת להט"בים בחברה פירושה קבלתה של המהפכה המינית, שממילא עומדת מאחורי התופעה. שורק מייחס את הלגיטימציה שמקבלים להט"בים בעולם המערבי המודרני לשתי הנחות מוצא. האחת היא שמימוש תשוקה מינית הוא דבר חיובי; השנייה, שמשיכה מינית היא יסוד הזוגיות. משום שניתן למצוא בהלכה עמדות הפוכות לחלוטין, מסיק שורק שעמדת התורה מנוגדת לא רק למשכב זכר, אלא לכל משלבי החיים ההומוסקסואלים בכלל.

ברם בחינה קרובה של התופעה תלמד אותנו שבעוד ששתי הנחות המוצא לעיל, בדרגות שונות של חריפות, אכן מאפיינות את המהפכה המינית, הן אינן עומדות במרכז הקבלה של המיניות ההומוסקסואלית. הסיבה שאנחנו סובלניים כלפי להט"בים אינה מפני שמתירנות מינית הפכה ללגיטימית (להט"בים רבים אינם מתירנים), אלא מפני שמדובר עבורנו בעניין הנוגע לכבוד האדם. הומוסקסואליות היא מימד של זהות, ומגדירה באופן מקיף את חייו של הפרט. להיות הומו אינו מתמצא בתשוקה או בפעולה מינית מסויימת. מדובר בקשת שלמה של רגשות וזיקות, כמו גם מיקום חברתי מסויים. זה הביטוס שלם. לומר שמדובר רק בפעולה אסורה דומה לאמירה שאין זהות ציונית דתית כלל, אלא רק יהודים שומרי מצוות שמחזיקים בתפיסה ציונית. ברור לנו, וכל דתל"ש יאמר מיד, שיש זהות ציונית דתית.

כיבוד הרבדים המשמעותיים ביותר של העומד מולנו היא העקרון על פיו אנחנו קובעים מה אצל הזולת חשוב מספיק בכדי שיזכה להגנה מיוחדת. היסודות האלה (הם נקראים בפינו "זכויות"), הם אותם מימדים של זהות שבלעדיהם לא יהיה האדם שמולנו הוא עצמו, או לחילופין, לא יוכל לממש את מלוא הפוטנציאל שבו. חופש הביטוי, חופש התנועה, האוטונומיה על גופנו, חופש הדת והמצפון הם כולם מימדים בסיסיים בזהות שלנו, וחשובים, אני בטוח, לשורק לא פחות מאשר לכל אחד אחר. באותה מידה גם האפשרות לבטא את המיניות שלנו ללא פחד, ללא כפייה ועל פי רצוננו קשורה באופן עמוק לזהותנו. אם לא נכבד אותה, לא נכבד את עצמנו או את האדם שמולנו.

שורק מבין את האיום שבהגדרת הומוסקסואליות כזהות, ולכן הוא שולל דבר זה במפורש בסוף מאמרו. אולם עצם שלילתו המילולית של דבר לא יכולה להעלימו. עבור מרבית ההומואים והלסביות נטייתם המינית היא חלק מהותי מזהותם האנושית, ועל כן מכבודם העצמי. בהכחשתה של מציאות פשוטה זו שורק לא רק שאינו מכבד את תודעתם העצמית של אחיו ורעיו, אלא מכסה את עיניו מרצון אל מול מציאות פשוטה.

Capture

5 תגובות

  1. מודה שכנראה לא הבנתי עומק התשובה.
    השאלה הפשוטה שהעלה שורק היא האם יש 'מוסר מיני' הכולל אמירות שהן מעבר לסוגיה של 'פגיעה בזולת'. אם התשובה על כך שלילית, ואין 'מוסר מיני' – מדוע לבוא בטענות לאנשים שכן חושבים שיש 'מוסר מיני'? ואם התשובה שלך היא חיובית, כלומר שישנו 'מוסר מיני' שלא קשור לפגיעה בזולת (כגון בגידה מחוץ למים הטריטוריאלים, כמאמרנו) – אז יש להסביר על בסיס מה ליבראל יכול לאפיין מוסר-מיני שכזה, ואז להסביר מדוע הומוסקסואליות נמצאת מחוצה-לו/בתוכו…
    כיצד בדיוק מושג ה'זהות' ההומוסקסואליות מחלץ אותנו מן הסבך הזה?

    אהבתי

  2. תומר
    שמרנים לא מנופפים בעדפה זויגית כזהות פומבית ומתנגדים לניפנוף כזה. גם בתורה יש התיחסות רק לפרקטיקות והתנגדות לזהות פומבית של עיניינים שבצינעה. התורה מגבילה את הזכות של האדם לפגוע בגוף ובחיים, שהאל הפקיד אצלו. יואב שורק גם שואף לבני ישראל המקפידים במצוות שמחזיקים בתפיסה ציונית ומתנגד לזהות דתית מתבדלת, ראה מאמרו באחד ממוספי שבת: "האתגר: ביטול החברה הדתית", כך שהוא עיקבי.
    תומר
    העניין לא פשוט יש בגלל ההבדל הגדול בתפיסת המציאות והכבוד העצמי בין השמרנים לפרוגרסיבים

    אהבתי

  3. הבעיה הבסיסית אצל שורק היא שהוא רוצה לעצב את החברה בדמותו.
    זו כמובן שאיפה טבעית – גם אני רוצה שכולם יהיו כמוני ויאהבו את מה שאני אוהב – אבל אני לא חולם להשית את תפיסותיי באמצעות חקיקה או דחייה חברתית.

    אם אני לא טועה, זו כבר (לפחות) פעם שניה שאתה מגיב למאמר ב"מוסף השבת" כדי להזכיר לכותב איפה הוא חי. בפעם הקודמת הכותב התרפק על 'ערכים של פעם' והזכרת לו כמה לא נעימים מביניהם.
    גם במקרה הזה צריך להזכיר לשורק: לסמכותנות אין מקום בחברה דמוקרטית. כפי שאתה לא רוצה שחרדי יחליט בשבילך מהו היחס הנכון למין, אל תתיימר להחליט בשביל אחרים.

    אהבתי

  4. גם אנשי דעא"ש יצהירו, בצדק, שג'יהאד נגד הכופרים הוא חלק מהזהות שלהם – אתה לא תהיה מוכן לקבל את הזהות שלהם, לפחות לא באופן מעשי, כל עוד היא נוגדת את הערכים שאתה מאמין בהם.
    היהדות רואה בכל מיניות שאינה למטרות רביה תועבה (ע"ע אוננות), והטענה של שורק מתחברת למה שאתה טוען – אי אפשר להפריד בין הזהות למעשה, ולגיטימציה לטענות תיאוריות עלולה להיות קטלנית (כמו הדוגמא של איסלאם באירופה)

    אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s