מלילה הלנר-אשד

מבוא חדש ומצויין לזוהר

היום ל"ג בעומר, ואין מועד מתאים יותר מאשר להמליץ על ספר חדש שהוא מבוא מקורי ומצויין לספר הזוהר.

'בדרך עץ החיים' של מלילה הלנר-אשד ושל עמרי שאשא (ידיעות ספרים) הוא מבוא מקיף לזוהר, שעל פי המסורת נכתב על ידי רבי שמעון בר יוחאי במאה השניה לספירה, ועל פי המחקר החל להתגבש במאה ה-13, עם חלקים שנוספים לו בהמשך.

הזוהר הוא יצירה מרהיבה של מדרש פואטי אשר דרך עלילותיהם של רשב"י וחבורתו חושף את שני סודות הקבלה, חכמת הנסתר הרשמית של המסורת היהודית: את המבנה המורכב, הדינמי והפגום של העולמות האלוהיים; ואת הדרך שבה אנחנו כאן יכולים להשפיע ולתקן את אותם עולמות, על מנת להביא בסופו של דבר את הגאולה השלמה.

יש כמובן כבר ספרי מבוא לזוהר, גם כאלה שנכתבו לאחרונה כמו זה של הרב פרופ' אברהם יצחק (ארתור) גרין או זה של פרופ' דניאל מט (שגם תרגם את הזוהר כולו לאנגלית).

המיוחד בספר של הלנר-אשד ושל שאשא הוא שהוא נכתב במקור בעברית, ובהמשך לכך שהוא מרבה להביא ציטוטים מהזוהר, פעם בארמית זוהרית, ומיד ליד תרגום לעברית. בכך הוא מאפשר מגע ישיר ובלתי-אמצעי עם הטקסט הזוהרי עצמו ועם מקבילו העברי, דבר שלטעמי הוא יקר מפז.

הנה למשל, ככה זה נראה (נקרא קצת זוהר ביום הילולת רשב"י):

וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם, דְּנָטַל רשׁוּ בְּקַדְמֵיתָא. מִכָּאן אוֹלִיפְנָא דְּמַאן דְּמִתְחַבֵּר בְּאִנְתְּתֵהּ בָּעֵי לְמִפְגַּע לָהּ וּלְבַסְּמָא לָהּ בְּמָלִין, וְאִי לָאו לָא יָבִית לְגַבָּהּ, בְּגִין דִּיהֵא רֵעוּתָא דִּלְהוֹן כַּחֲדָא בִּדְלָא אִנִּיסוּ. (זוהר, חלק א, מט)

והתרגום:

וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם (בראשית כח, יא), שנטל רשות בראשונה. מכאן למדנו שמי שמתחבר עם אשתו, צריך לפייס אותה ולהמתיק לה בדברים, ואם לא, לא ישכב אצלה, כדי שיהיה רצונם אחד לא אונס.

כן, הזוהר, כמו הקבלה בכלל, הוא מיני מאוד. כוחותיו השונים של האל מזדווגים ביניהם, ואם כך מתרחש למעלה, ודאי שכך גם אמור להתרחש כאן למטה, בינינו. בריאת האדם בצלם פירושה, על פי הזוהר, ש

כל דיוקנאות של הסודות העליונים של העולם העליון, וכל דיוקנאות של הסודות התחתונים של העולם התחתון, הכל נחקק בבן האדם העומד בצלם אלוהים. (זוהר, חלק ב', עה)

האדם הוא "עולם קטן", מיקרוקוסמוס שמקביל וקשור למקרוקוסמוס היקומי-אלוהי. על כן כל מעשי האדם משפיעים על שלמות האל, והרי כך בכלל יכול האדם להתיימר לפעול למען תיקון העולם – ותיקון האלוהות.

והאדם, הוא ישות שלמה, גוף, נפש ונשמה. מיניותו חשובה מפני שרק פעולה שלמה, עם כלל ישותו, יכולה להביא להשתלמותו של האל על כלל ישותו והוויתו.

החכמה שנצרכת לו לאדם: אחת, להתבונן על סוד קונו. ואחת, לדעת את גופו, ולהיוודע מי הוא… ואחת, לדעת ולהתבונן בסודות נשמתו: מי היא נפש זו שבתוכו? …ואחת, להסתכל בעולם הזה ולדעת את העולם שהוא בו, ועל מה נתקן. (זוהר חדש, ע, ט"ד)

איזה יופי.

על האל כבעל גוף, אישיות וצרכים – תרגום ופירוש של האדרא רבא

בלי שהרגשתם יצא תרגום מלא של האדרא רבא, החלק מספרות הזוהר שמספר על כינוס החירום של רבי שמעון בר יוחאי וחבריו למען תיקון האלוהות. התרגום נמצא בתוך ספרה החדש של ד"ר מלילה הלנר אשד, חוקרת זוהר ותיקה ורבת ידע, שמבארת את החיבור בכתיבה מלבבת ומאירת עיניים.

האדרא רבא מתארת את מאמציהם של רשב"י ותלמידיו לתקן את אלוהים ולהביא לזרימת השפע האלוהי באופן רציף אל העולם. מדובר באחד הטקסטים הנועזים שהוציאה המסורת היהודית, שכן הוא מתאר את האל באופן אנתרופומורפי בהחלט, כסדרה של פנים אנושיות – שזקוקות לתיקון, כלומר לעזרה אנושית לצורך איזונם הפנימי.

תיאור האלוהים של האדרה הוא כזה: תחילה קיים האל המופשט, הבלתי מובחן. ממנו נאצל הפרצוף האלוהי הראשון, אריך אנפין, או עתיקא קדישא. האדרא מתארת את איבריו השונים של הפרצוף – מצח, עיניים, אף, זקן – שכולם זקוקים לכיוונון ואיזון על ידי ייחודים וכוונות של המקובלים. מתוך אריך אנפין נובע הפרצוף השני, זעיר אנפין, שדומה, על פי התיאור, לגבר צעיר, גיבור מלחמה. גם את איברי פניו השונים צריכים למקובלים לתקן. התיאור הבא הוא של הגוף של זעיר אנפין, "אדם" שכולל בתוכו איכויות ואיברים זכריים ונקביים בו זמנית. לדמות האנדרוגינית הזאת יש שני ראשים ושני גופים המחוברים בגבם, זכר ונקבה. שיאו של תיאור האנדרוגינוס האלוהי באידרא רבא הוא איחודם של שני המינים במפגש מלא תשוקה ואהבה. אולם האידרא מגלה לנו שהנחש (זה מגן עדן, שכאן הופך לכוח שלילי של דין) מסכן את האיחוד, ושיש להתגבר עליו. זה שוב תפקידם של המקובלים.

האידרא, מסבירה הלנר-אשד, מתרכזת אפוא בתיאור פניו (ברבים) של האל ובהסבר כיצד יש לתקנם. לא מדובר בייצוג סטטי של האלוהות אלא בהפיכת פניו לישות חיה, אשר מולה מתנהל המקובל. כך קושר המקובל קשר אישי, פרסונלי ואינטימי עם האלוהים. דרך קשר זה – שהוא מטרה בפני עצמה – מגיעים למטרה העליונה: תיקון האל ותיקון העולם כולו.

האידרא מכריזה על אל בעל צורה ואישיות, בעל פנים ואיברים – ואף בעל צרכים. היא מחליפה את הדימוי האלוהי הקבלי הוותיק יותר, של עשר הספירות, בדימוי אנתרופומורפי חריף של פרצופים וגופי אדם. הלנר-אשד מסבירה שהבחירה בדימוי מואנש כל כך נובעת מהרצון להחזיר לשפה היהודית הימי-ביניימית יסודות של דתיים של אלוהות פרסונלית. הזוהר נכתב גם כמענה, מתוך מאבק, לעלייתה של הפילוסופיה היהודית שאימצה את מסגרת החשיבה ההלניסטית ועל כן שמה לה למשימה להפשיט את האל מכל גשמיות או אתנרופומורפיזם. הרמב"ם הוא כמובן הנציג הבכיר של תפיסה זו. מחברי ספר הזוהר, במאה ה-13, ביקשו להעצים דווקא את המימדים הפרסונליים-מיתיים של האל, ולא לאפשר לגישה הרמב"מית לדחוק ולמחוק אותם.

ומול הדגש הרמב"מי על צלם אלוהים כעניין נפשי או שכלי, עולה באדרא רבא צלם אלוהים במובנו העתיק יותר, הגופני. גוף האדם משקף אתך גוף האלוהים, ממש כפשוטו (כפי שהובן במקרא ואצל חז"ל). רשב"י מצהיר: "דיוקנא דאדם הוי דיוקנא דעלאין ותתאין דאתכללו ביה", ובתרגום מהארמית הזוהרית לעברית: דיוקן האדם הוא דיוקן של העליונים והתחתונים שנכללו בו. על כן כל מעשה של האדם כאן למטה, משפיע שם למעלה. ועל אחת כמה וכמה מעשה האהבה, שהרי האיחוד האלוהי העליון הוא חיבורם של מימדיו הזכריים והנקביים.

האדרא מדגישה אפוא עד כמה חסרה המסורת כאשר היא מתעלמת מהמימד הנקבי של האלוהות, ומהמקבילה הארצית שלו, הנקביות האנושית. היא מדגישה גם את המקום המרכזי שצריכה לקבל האהבה הגופנית במסורת הדתית היהודית. והיא מדגישה מעבר לזה את חשיבותו של האל הפרסונלי, האל האנושי, שאליו אפשר לפנות ואיתו אפשר לנהל דיאלוג, לקבל ולתקן. אותו ואותנו.

הספר כתוב בצורה יפה וחושף תפיסה יהודית מרכזית, אבל מאוד לא מוכרת, של האלוהות. הוא כולל כאמור את האדרא רבא עצמה, במקור ובתרגום של הלנר-אשד ושל ר' אברהם לידר. יציאתו לאור (הוצ' ידיעות ספרים) היא אירוע משמח מאוד.

—

תהיה גם השקה:

ערב על "קבלה חדשה"

ביום רביעי הבא יתקיים ערב על "קבלה חדשה" במסגרת הקמתה של נביעה, האקדמ>יה העברית של הרוח. ידברו שם אוהד אזרחי, מלילה הלנר-אשד, אלחנן שילה, שמואל שאול ואנוכי. אני אדבר על המתח הנוכחי בין הקבלה הקלאסית לניסיון הפשוט מחד, והמתח המתגלה בין הרוחניות העכשווית הניו-אייג'ית להלכה מאידך, ועל הצורך לא לשבור אלא לאזן בין הקצוות בשני מוקדים אלה. הפרטים כאן, ולהלן:

תורות הבעש"ט מתורגמות ומוערות

בשבוע שעבר נכחתי בערב השקה לכבוד ספרו החדש של מנחם קלוש,

The Pillar of Prayer: Teachings of Contemplative Guidance in Prayer, Sacred Study, and the Spiritual Life from the Ba‘al Shem Tov and his Circle

הספר הוא למעשה תרגום ראשון, מוער ומפורט בצורה מרשימה ביותר, של אמרות הבעש"ט על התורה כפי שנתקבלו מתלמידיו. קלוש הוא אחד המומחים האקדמיים העולמיים לתורת הכוונות והייחודים של האר"י.

לבד מהאפרט האקדמי המדהים בפרטנותו ובדקדקנותו שמלווה את כל הספר, מה שמיוחד בו הוא התרגום של קלוש. נראה שקלוש כאן לקח על עצמו את משימתו של שמואל אבן תיבון בתרגומו את מורה נבוכים לרמב"ם, דהיינו נתינת כלים טרמינולוגים ופילוסופיים להבנה של המקור בשפה זרה (עבור תיבון, לעברית; עבור קלוש, לאנגלית).

הרצון של קלוש, כך נדמה לי, הוא לאפשר לתסיסה הרוחנית ביהדות האמריקאית של ימינו להשתמש בתורות הבעש"ט כדי להעשיר את חיי הדת. פרופ' יהודה גלמן, שדיבר בערב, אכן אמר שלדעתו התרגום של קלוש לבעש"ט מאפשר אחרון לעודד "תפילה קונטמפלטיבית". מהמעט שראיתי אני יכול לומר שהתרגום הוא אכן פרשנות על דרך הרוחניות העכשווית לתורות הבעש"ט.

בכלל, הערב היה הצצה מעניינת לקהילה האנגלוסקסית ג'וויש-רניואלית בירושלים. עוד פרוסה מהקיגל היהודי כאן בארץ. ואיכשהו גם צולמתי (על ידי ברנדה גרוסקין): הנה תמונה שלי, של קלוש (במרכז) ושל הרב ד"ר נתן אופיר, שמלמד מדיטציה יהודית: