על האל כבעל גוף, אישיות וצרכים – תרגום ופירוש של האדרא רבא

Captureבלי שהרגשתם יצא תרגום מלא של האדרא רבא, החלק מספרות הזוהר שמספר על כינוס החירום של רבי שמעון בר יוחאי וחבריו למען תיקון האלוהות. התרגום נמצא בתוך ספרה החדש של ד"ר מלילה הלנר אשד, חוקרת זוהר ותיקה ורבת ידע, שמבארת את החיבור בכתיבה מלבבת ומאירת עיניים.
האדרא רבא מתארת את מאמציהם של רשב"י ותלמידיו לתקן את אלוהים ולהביא לזרימת השפע האלוהי באופן רציף אל העולם. מדובר באחד הטקסטים הנועזים שהוציאה המסורת היהודית, שכן הוא מתאר את האל באופן אנתרופומורפי בהחלט, כסדרה של פנים אנושיות – שזקוקות לתיקון, כלומר לעזרה אנושית לצורך איזונם הפנימי.
תיאור האלוהים של האדרה הוא כזה: תחילה קיים האל המופשט, הבלתי מובחן. ממנו נאצל הפרצוף האלוהי הראשון, אריך אנפין, או עתיקא קדישא. האדרא מתארת את איבריו השונים של הפרצוף – מצח, עיניים, אף, זקן – שכולם זקוקים לכיוונון ואיזון על ידי ייחודים וכוונות של המקובלים. מתוך אריך אנפין נובע הפרצוף השני, זעיר אנפין, שדומה, על פי התיאור, לגבר צעיר, גיבור מלחמה. גם את איברי פניו השונים צריכים למקובלים לתקן. התיאור הבא הוא של הגוף של זעיר אנפין, "אדם" שכולל בתוכו איכויות ואיברים זכריים ונקביים בו זמנית. לדמות האנדרוגינית הזאת יש שני ראשים ושני גופים המחוברים בגבם, זכר ונקבה. שיאו של תיאור האנדרוגינוס האלוהי באידרא רבא הוא איחודם של שני המינים במפגש מלא תשוקה ואהבה. אולם האידרא מגלה לנו שהנחש (זה מגן עדן, שכאן הופך לכוח שלילי של דין) מסכן את האיחוד, ושיש להתגבר עליו. זה שוב תפקידם של המקובלים.
האידרא, מסבירה הלנר-אשד, מתרכזת אפוא בתיאור פניו (ברבים) של האל ובהסבר כיצד יש לתקנם. לא מדובר בייצוג סטטי של האלוהות אלא בהפיכת פניו לישות חיה, אשר מולה מתנהל המקובל. כך קושר המקובל קשר אישי, פרסונלי ואינטימי עם האלוהים. דרך קשר זה – שהוא מטרה בפני עצמה – מגיעים למטרה העליונה: תיקון האל ותיקון העולם כולו.
האידרא מכריזה על אל בעל צורה ואישיות, בעל פנים ואיברים – ואף בעל צרכים. היא מחליפה את הדימוי האלוהי הקבלי הוותיק יותר, של עשר הספירות, בדימוי אנתרופומורפי חריף של פרצופים וגופי אדם. הלנר-אשד מסבירה שהבחירה בדימוי מואנש כל כך נובעת מהרצון להחזיר לשפה היהודית הימי-ביניימית יסודות של דתיים של אלוהות פרסונלית. הזוהר נכתב גם כמענה, מתוך מאבק, לעלייתה של הפילוסופיה היהודית שאימצה את מסגרת החשיבה ההלניסטית ועל כן שמה לה למשימה להפשיט את האל מכל גשמיות או אתנרופומורפיזם. הרמב"ם הוא כמובן הנציג הבכיר של תפיסה זו. מחברי ספר הזוהר, במאה ה-13, ביקשו להעצים דווקא את המימדים הפרסונליים-מיתיים של האל, ולא לאפשר לגישה הרמב"מית לדחוק ולמחוק אותם.
ומול הדגש הרמב"מי על צלם אלוהים כעניין נפשי או שכלי, עולה באדרא רבא צלם אלוהים במובנו העתיק יותר, הגופני. גוף האדם משקף אתך גוף האלוהים, ממש כפשוטו (כפי שהובן במקרא ואצל חז"ל). רשב"י מצהיר: "דיוקנא דאדם הוי דיוקנא דעלאין ותתאין דאתכללו ביה", ובתרגום מהארמית הזוהרית לעברית: דיוקן האדם הוא דיוקן של העליונים והתחתונים שנכללו בו. על כן כל מעשה של האדם כאן למטה, משפיע שם למעלה. ועל אחת כמה וכמה מעשה האהבה, שהרי האיחוד האלוהי העליון הוא חיבורם של מימדיו הזכריים והנקביים.
האדרא מדגישה אפוא עד כמה חסרה המסורת כאשר היא מתעלמת מהמימד הנקבי של האלוהות, ומהמקבילה הארצית שלו, הנקביות האנושית. היא מדגישה גם את המקום המרכזי שצריכה לקבל האהבה הגופנית במסורת הדתית היהודית. והיא מדגישה מעבר לזה את חשיבותו של האל הפרסונלי, האל האנושי, שאליו אפשר לפנות ואיתו אפשר לנהל דיאלוג, לקבל ולתקן. אותו ואותנו.
הספר כתוב בצורה יפה וחושף תפיסה יהודית מרכזית, אבל מאוד לא מוכרת, של האלוהות. הוא כולל כאמור את האדרא רבא עצמה, במקור ובתרגום של הלנר-אשד ושל ר' אברהם לידר. יציאתו לאור (הוצ' ידיעות ספרים) היא אירוע משמח מאוד.
תהיה גם השקה:
Capture

8 תגובות

  1. תומר
    למה להעלות מהאוב אמונות אליליות\שבתאיות שהיו מרכזיות בעם ישראל עוד מימי חטא העגל בניגוד לגישה המונותאיסטית-טרנסדנטית המקובלת כיום בעם ישראל, כשגישות אלה מנוגדות לדיבר "לא תעשה לך פסל וכל תמונה"? האם השאיפה להתקרב לאל באמצעות עשיה גופנית לא יכולה להיות בעיתית ולא סותרת את דיברי הנביא שמואל "החפץ לה בעלות וזבחים … הנה שמע מזבח טוב להקשיב מחלב אילים". איך דבר כזה קורה במכון, שמיסדו החכם התורני דוד הרטמן צידד בגישת הרמב"ם וכשהפצת הספר מנוגדת להלכה "אין דורשין … במרכבה ביחיד, אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו"?

    אהבתי

    1. עמית שלום, שמע, לפרסם ספר זה עדיין לא לפתוח דוכן ולהטיף. מותר לחקור כל נושא. אבל בלי קשר, אני לא מקבל את הגישה הרמב"מית-ליבוביציאנית. דת זקוקה להגשמה.

      אהבתי

      1. מה פירוש אינך מקבל? הרי הטרנסצנדנטיות היא הכרחית. אם ה-ל אינו שלול תארים אין הבדל בינו לבין שאר הברואים וממילא אין סיבה לעובדו (אם אינני טועה העיקר החמישי). וגם הוא מאבד את מהותו כסיבה הראשונה. כי אם הוא סופי אז ממילא מתחייב שגם הוא בעל סיבה. איןסופיותו היא הכרח.

        אהבתי

            1. לפני השלילה המוחלטת כדאי להתעמק בתפישת העולם הקבלית, שאכן מדברת על כל אותם פרצופים וספירות בתור נבראים שנאצלו מהאל הטרנסצנדנטלי (המכונה "אין סוף ברוך הוא") שעליו לא ניתן לדבר ולא ניתן לומר מילה.
              אעפ"כ כל אותן מוטיבים נבראים הם חלק אלוה ממעל כמו נשמת האדם (שגם היא כמובן נבראת)

              בכלל הניגוד בורא-נברא שליבוביץ כל כך הדגיש אותו לא ממש קיים בקבלה, לפחות הלוריאנית – כל היקום כולו החומר והרוח, הינו אלוהות אחת גדולה אלא שתהליך מורכב של צמצום גרם להפרדותה לאידאות נפרדות, ותהליך אחר של שבירת הכלים גרם לחלק מהאידאות להפוך נחותות כביכול.

              כל ההתנהלות של המקובל מול האל היא ליצור "גילוי מחדש" של האלוהות בעולם ובעיקר בתוך עצמו ומתןך כך להתמזג חזרה בתוך הספירות והפרצופים ואט אט להשיב את האחדות האלהית ההיולית למתכונתה טרם הצמצום.

              אהבתי

      2. השבתאות מצד אחד והחרדיות(תנועת המוסר והחסידות) מצד שני מראות את הבעיתיות בהגשמת האל גם מבחינת הלאומית וגם מבחינת היחס להתיחדות הזוגית.

        אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s