מבוא חדש ומצויין לזוהר

היום ל"ג בעומר, ואין מועד מתאים יותר מאשר להמליץ על ספר חדש שהוא מבוא מקורי ומצויין לספר הזוהר.

'בדרך עץ החיים' של מלילה הלנר-אשד ושל עמרי שאשא (ידיעות ספרים) הוא מבוא מקיף לזוהר, שעל פי המסורת נכתב על ידי רבי שמעון בר יוחאי במאה השניה לספירה, ועל פי המחקר החל להתגבש במאה ה-13, עם חלקים שנוספים לו בהמשך.

הזוהר הוא יצירה מרהיבה של מדרש פואטי אשר דרך עלילותיהם של רשב"י וחבורתו חושף את שני סודות הקבלה, חכמת הנסתר הרשמית של המסורת היהודית: את המבנה המורכב, הדינמי והפגום של העולמות האלוהיים; ואת הדרך שבה אנחנו כאן יכולים להשפיע ולתקן את אותם עולמות, על מנת להביא בסופו של דבר את הגאולה השלמה.

יש כמובן כבר ספרי מבוא לזוהר, גם כאלה שנכתבו לאחרונה כמו זה של הרב פרופ' אברהם יצחק (ארתור) גרין או זה של פרופ' דניאל מט (שגם תרגם את הזוהר כולו לאנגלית).

המיוחד בספר של הלנר-אשד ושל שאשא הוא שהוא נכתב במקור בעברית, ובהמשך לכך שהוא מרבה להביא ציטוטים מהזוהר, פעם בארמית זוהרית, ומיד ליד תרגום לעברית. בכך הוא מאפשר מגע ישיר ובלתי-אמצעי עם הטקסט הזוהרי עצמו ועם מקבילו העברי, דבר שלטעמי הוא יקר מפז.

הנה למשל, ככה זה נראה (נקרא קצת זוהר ביום הילולת רשב"י):

וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם, דְּנָטַל רשׁוּ בְּקַדְמֵיתָא. מִכָּאן אוֹלִיפְנָא דְּמַאן דְּמִתְחַבֵּר בְּאִנְתְּתֵהּ בָּעֵי לְמִפְגַּע לָהּ וּלְבַסְּמָא לָהּ בְּמָלִין, וְאִי לָאו לָא יָבִית לְגַבָּהּ, בְּגִין דִּיהֵא רֵעוּתָא דִּלְהוֹן כַּחֲדָא בִּדְלָא אִנִּיסוּ. (זוהר, חלק א, מט)

והתרגום:

וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם (בראשית כח, יא), שנטל רשות בראשונה. מכאן למדנו שמי שמתחבר עם אשתו, צריך לפייס אותה ולהמתיק לה בדברים, ואם לא, לא ישכב אצלה, כדי שיהיה רצונם אחד לא אונס.

כן, הזוהר, כמו הקבלה בכלל, הוא מיני מאוד. כוחותיו השונים של האל מזדווגים ביניהם, ואם כך מתרחש למעלה, ודאי שכך גם אמור להתרחש כאן למטה, בינינו. בריאת האדם בצלם פירושה, על פי הזוהר, ש

כל דיוקנאות של הסודות העליונים של העולם העליון, וכל דיוקנאות של הסודות התחתונים של העולם התחתון, הכל נחקק בבן האדם העומד בצלם אלוהים. (זוהר, חלק ב', עה)

האדם הוא "עולם קטן", מיקרוקוסמוס שמקביל וקשור למקרוקוסמוס היקומי-אלוהי. על כן כל מעשי האדם משפיעים על שלמות האל, והרי כך בכלל יכול האדם להתיימר לפעול למען תיקון העולם – ותיקון האלוהות.

והאדם, הוא ישות שלמה, גוף, נפש ונשמה. מיניותו חשובה מפני שרק פעולה שלמה, עם כלל ישותו, יכולה להביא להשתלמותו של האל על כלל ישותו והוויתו.

החכמה שנצרכת לו לאדם: אחת, להתבונן על סוד קונו. ואחת, לדעת את גופו, ולהיוודע מי הוא… ואחת, לדעת ולהתבונן בסודות נשמתו: מי היא נפש זו שבתוכו? …ואחת, להסתכל בעולם הזה ולדעת את העולם שהוא בו, ועל מה נתקן. (זוהר חדש, ע, ט"ד)

איזה יופי.

שלשלאות קסומות מאת משה אידל

הספר הזה, 'שלשלאות קסומות', של פרופ' משה אידל, כנראה גדול חוקרי המסורת המיסטית היהודית בזמן הזה, עניינו לכאורה, כלשון תת הכותרת שלו, "טכניקות וריטואלים במיסטיקה היהודית", אבל למעשה הוא שואל שאלה עקרונית: איך צריך לחקור את המיסטיקה היהודית. או אולי אפילו: מהי המיסטיקה היהודית.

 

האם המסורת המיסטית היהודית, ובראש ובראשונה הקבלה, היא ביטוי לתפיסה מיתית-תיאולוגית מסויימת, או שמא, כפי שסבור אידל, עניינה העמוק של המיסטיקה היהודית אינו רעיון, אלא פעולה. כלומר שהקבלה אינה הכפפתם של המנהגים הריטואליים היהודיים תחת מבנה תיאולוגי (הניזון ממסורות חז"ל, מהפילוסופיה הנאופלטונית וכו'), אלא בעיקרה העצמתם של מצוות ומנהגים, הגדלת מקומם בחיים היהודיים, וזאת על ידי עטיפתם במיתוס.

 

גם פרשנותה של החוויה המיסטית קשורה לכך: האם המסלול המיסטי מבקש להגשים באופן חוויתי אידיאלים תיאולוגיים, או שמא הוא בראש ובראשונה ביטוי של הפרקטיקה, והתרגול עצמו הוא שמעצב את החוויה? ידועה ביקורתו של אידל על מורו גרשם שלום, שתפיסה "תיאולוגית" של הקבלה לא איפשרה לו להבחין שקיים במסורת היהודית אידיאל מיסטי של unio mysica, כלומר איחוד מלא עם האל.

 

אידל ממשיך ומפתח בספר הזה את המהלך שהתחיל בסוף שנות השמונים, עם פרסום ספרו פורץ הדרך 'קבלה, היבטים חדשים'. כבר אז הקדיש אידל מקום חסר תקדים לביאור הטכניקות המיסטיות בהן משתמשים המקובלים. במבט לאחור נראה מובן מאליו שבמסורת ששמה דגש עצום על מעשים כמו היהדות גם המסורת המיסטית תתן להם דגש מיוחד.

 

הספר יצא לראשונה ב-2005 באנגלית, וכאן הוא מוגש בגרסה מעודכנת בהוצאת מכון שלום הרטמן Shalom Hartman Institute, בתרגום מירי שרף ובעריכה מדעית של עמרי שאשא.