תרגום חדש ומעורר לתורתו של מורה הזן דוגן

כשאנו שבים ומעמיקים חקר, אנו נוכחים לדעת כי הדרך במקורה שלמה וחובקת כל. כיצד תהיה תלויה באימון ובהגשמה? רכב התורה גלוי וחופשי. אם כן, מה הצורך בעמל מתמשך? הגוף כולו נטול אבק. אם כן, מדוע יש לשים מבטחנו באמצעי מירוק? אכן, הדבר אינו נפרד מהמקום הזה ממש. מה הטעם לתור אחריו במרחק?

בפסקה זו פותח מורה הזן דוגן את מאמרו הקצר הכולל הוראות לישיבת מדיטציה (היפנית בתמונה למטה היא השורות האלה במקור).

הוא מקדים להוראות המדיטציה, אפוא, התייחסות לשאלה העקרונית העומדת על הפרדוקס שבצורך במדיטציה: אם אנחנו, כפי שמלמדים אותנו מורי הזן, כבר עכשיו בודהות שאין מושלמים מהם – למה משמש תרגול? אם אין צורך להוסיף דבר לתודעה שלנו מפני שהיא כבר ברגע זה חופשיה כפי שאי פעם תוכל להיות – מה הצורך במדיטציה?

זו שאלה מהותית שכל מי שמעמיק בדרך הבודהיסטית ייתקל בה: ההתעקשות על הכאן והעכשיו, על ה"ככיות" (thusness) של הקיום, על ההיות-בהווה, עומדת בסתירה לציפיה לעתיד כלשהו שבו, סוף סוף, נהיה מוארים או משוחררים.

או מכיוון אחר: אם עלי לשמוט כל יומרה ורצון להישג אישי, שהרי אלה מלכודות של האגו, של העצמיות, המבקשת להמשיך לתפוס את עצמה כישות נבדלת מהעולם, איך אני אמור לשאוף להארה? או בקיצור: אם אין אני, איך אני?

השאלה הזאת, בין אחרות, נבחנת בספר חדש (הוצאת מאגנס) שמביא לקורא העברי תרגומים ממבחר כתבים של מורה הזן דוגן. דוגן, יפני בן המאה ה-13, מגדולי מורי הזן וההוגים הבודהיסטים, נחשב למייסד זרם הסוטו בזן בודהיזם. כתביו מובאים כאן בתרגום יפה ובהיר מהיפנית המקורית בידיו של ד"ר איתן בולוקן, ומזמינים אותנו להתארח בעולם אחר ובתודעה שונה.

הכרך החדש הוא אוצר ממשי עבור הקורא הישראלי. בולוקן מוסיף גם בפרק ביוגרפי ארוך על חייו של דוגן, וכן פרק ארוך לא פחות על הגותו. הוא מסביר את תפיסותיו של דוגן לגבי מוסר, זמן, הלידה והמוות, תרגול מדיטציה וכמובן אחדות הקיום, או "אי-השניות" של ההוויה.

בנספח מיוחד הוא מביא גם תרגום של "סוטרת הלב", טקסט מכונן של הבודהיזם המהאיאני, שבכללו הזן בודהיזם (כשלמדתי בודהיזם טיבטי במנזר קופאן בקטמנדו היינו משננים אותה כל בוקר, ועד היום אני זוכר כמעט את כולה בעלפה בתרגום לאנגלית.) זהו טקסט מיוחד במינו מפני שהוא חתרני מאוד כלפי המסורת הבודהיסטית עצמה. הנה חלק מהטקסט בתרגום של בולקן:

אין ידיעה שגויה ואין הכחדת הידיעה השגויה. אין זקנה ומוות ואין הכחדת הזקנה והמוות. אין סבל, אין מקור לסבל, אין הכחדה של הסבל ואין דרך להכחדה של הסבל. אין ידיעה ואין כל הישג.

מי שמכיר אפילו מעט את המסורת הבודהיסטית יודע שהמשפט הזה שולל את עיקרי תורתו של הבודהה כפי שהובאו בדרשתו הראשונה. המסורת שוללת את עצמה. הנה לכם ביטוי מוחשי לריקות כל הדברים ממהות עצמית.

אבל להודות על צאת הספר הזה אני מתעקש.