שתי ידיעות בנושאי חופש דת (והדרת מוסלמים)

1. טראמפ מתכוון להכריז שידרוש שאלון למהגרים לארה"ב, בו הם יבחנו בנושאים של חופש דת, שוויון מגדרי, וזכויות להט"ב. נניח לרגע לשאלה מה שיעור החרדים והחרד"לים שיהיו יכולים להגר לארה"ב במקרה כזה, ונתמקד בשאלה על הלגיטימיות של השאלון. האם מדינה יכולה להציב שער ערכי שכזה? לכאורה, מדוע לא? האין מדינה יכולה לקבוע מי ייכנס אליה? ודאי שכן. אולם אם מדינה מסויימת פותחת את שעריה להגירה, יש פגם בניפוי אנשים על פי השקפת עולמם, בדיוק כפי שיש פגם בנויפיים על פי אמונתם הדתית. כל עוד לא מדובר בנושאי אידיאולוגיה רצחנית או כאלה המועדים לפשוע, אפלייה על בסיס השקפת עולם או אמונה אינה דרכה של דמוקרטיה ליברלית. מה שכן לגיטימי הוא למשל לדרוש מהמהגרים להשתתף בקורס המלמד על ערכי היסוד של המדינה (למשל, על ידי לימוד החוקה). מעבר לזה, על כל אדם לבחור את השקפת עולמו בעצמו, ועל המדינה לאפשר לו זאת.

 

2. בית משפט בקאן אישר תקנה שקבע ראש העיר, על פיה אסור לנשים להגיע עם בורקיני, כלומר בגד ים המכסה את כל הגוף, לחוף הים. התקנה אושרה "מטעמי ביטחון" ועל פי חוק האוסר על אזרחים "להשתמש באמונות דתיות כדי להימנע מהכללים הרגילים המסדירים את יחס הרשויות הציבוריות לבני אדם פרטיים". החוק הזה הוא דוגמא טובה לחילוניות המיליטנטית של הרפובליקה הצרפתית, שבמקרה הזה לא משמשת אלא להפלות ולהדיר קבוצה מסויימת מחוץ הים, דהיינו, מוסלמים. אמנם, גם יהודיות אדוקות לא תוכלנה להתרחץ השנה במימי הים של קאן. בכל מקרה, חוק כזה מנוגת לחופש הדת והמצפון, ולבד מיוצאים מהכלל נדירים, ככל שמדובר בחופים ציבוריים פולש בצורה לא לגיטימית לרשות הפרט של האדם.

משרד החינוך מקפיא התקציב הזעום להתחדשות היהודית

זה מכוער, אבל יש בזה צד יפה.

 

מכוער מפני שמדובר בכבשת הרש. בקדנציה הקודמת הצליחה חה"כ רות קלדרון להקצות תקן של "התחדשות יהודית" במשרד החינוך, שעל ידו הועברו 16 מיליון שקלים בשנה לארגונים של התחדשות יהודית ויהדות פלורליסטית (זאת לעומת 290 מיליון ש"ח שמגיעים לארגונים אורתודוקסים). עכשיו שר החינוך נפתלי בנט ביטל גם את הסכום הפעוט הזה. ישראל חייבת להיות אורתודוקסית בלבד כנראה. אין מקום לקולות אחרים, ממומנים בצניעות ככל שיהיו. צעד מכוער, קטן, פחדני, שמשתלב היטב במהלכים אנטי-פלורליסטים של משרד החינוך והממשלה הנוכחית בכלל.

 

ומה הצד היפה? שבנט מבין שיש ממה לפחד. שגם 16 מיליון שקלים בודדים בידיים של ארגוני ההתחדשות היהודית הם איום על ההגמנויה האורתודוקסית על מאות מיליוניה. שבהינתן ליהודים חילונים ומסורתיים בחירה – רק בחירה, זה הכל – הם יעדיפו ללמוד ולחיות יהדות ליברלית, שוויונית ופתוחה.

 

אנחנו נמשיך לעשות, עם או בלי הכסף של משרד החינוך.

המשותף לתג מחיר וועד מתיישבי השומרון

מה משותף למי שריסס כתובת נאצה על ביתו של פרופ' יעקב מלכין, מנהל מכון "תמורה" ליהדות חילונית-הומניסטית ולועד מתיישבי השומרון שקורא להחרים חנויות של ערבים שהביעו הזדהות עם שביתה כללית שהכריזה הנהגת הציבור הערבי בישראל? קבלו רמז מהציטוט הבא של מנכ"ל ועד מתיישבי השומרון, שגיא קייזלר:

 

ערבים שבחרו לחיות ביחד עם היהודים בערים מעורבות, בדירות צמודות ובחנויות תחת קורת גג משותפת לא יכולים לחיות עם מוסר כפול. עליהם לבחור צד.

 

זה הסיפור: חוסר סובלנות מוחלט לעמדות שאינן שלהם. אין אצלם מורכבות ואין אפשרות לעמדה שמנוגדת לשלהם. מדובר באנשים שלא מוכנים לשמוע לא על יהדות שונה ולא על ישראליות שונה. אנשים שיש להם בוז מוחלט לתרבות של דיאלוג ושל פולמוס, ושמבקשים לצייר את החברה הישראלית, באלימות אם יש צורך, בצבעים אחידים. הצבעים שלהם.

 

מצד אחד, אנשי תג מחיר (הפרופסור קרמניצרים של הימין, כמו שהיה קורא להם קלמן ליבסקינד), שכבר הראו שהם מסוגלים לעבור מגרפיטי לבקבוקי תבערה ומוות בשריפה. מצד שני ועד מתיישבי השומרון, שיושב הראש שלו, בני קצובר, קבע רק לפני שלוש שנים ש"הדמוקרטיה הישראלית סיימה את תפקידה, והיא חייבת להתפרק ולהתכופף בפני היהדות."

 

לשתי הקבוצות אין עצם דמוקרטית אחת בגופם. שתיהן מפנטזות על מדינת הלכה, על תיאוקרטיה שבה אין מקום לפלסטינים, נוצרים ויהודים שמאלנים. שתיהן מייצגות יהדות שטחית, מעוותת, דלה וחולה.

רון כחלילי ומלכוד 77

אסתכן בהערה על הראיון המצויין של נרי ליבנה עם רון כחלילי (לינק בתגובות), ואז שוב אסכור פי על כל עניין עדתי (שכאשכנזי אין לי כמובן זכות לדבר עליו באופן ביקורתי). דיסקליימרים: זו רק הערה אחת, על עניין אחד. השימוש במונחים "אשכנזים", "מזרחים" ו"ערסים" כאן עוקב אחרי שימושו של כחלילי באלו. אני ממליץ בכל מקרה לקרוא את הראיון.

לעניין: הראיון עם כחלילי מעלה, נדמה לי, סוג של מלכוד ישראלי-מזרחי. נקרא לו מלכוד 77. מצד אחד, כחלילי הוא יוצא עדות המזרח יצירתי, מוערך ומצליח. מצד שני, הוא עצמו מכנה את עצמו "משתכנז". עוד מזרחיים מוכשרים ומצליחים כמו שלמה בן עמי או מאיר בוזגלו הם גם משתכנזים. ומי הוא מזרחי "אמיתי" לדעתו? הערס. כחלילי אומר בפירוש שהערס הוא "הדבר האמיתי". כלומר כמזרחי יש לך שתי אופציות: או להישאר דפוק ונמוך, וכך להיות לכאורה נאמן למורשתך, או לצאת מהדפיקות ולכאורה לבגוד בכור מחצבתך – להשתכנז.

מה קורה כאן? מאיפה הגיעה החלוקה הזאת, ערס-אותנטי מול משכיל-מזוייף? אני חושב שכולנו יכולים להבין אינטואיטיבית למה אדם חסר השכלה וגס רוח נחשב לכאורה יותר "אותנטי": הוא קרוב לכאורה יותר למצב ה"טבעי", הלא מתורבת, הפראי, וכולנו ירשנו מהרומנטיקה את האידיאליזציה של "הטבע", של הפרא האציל, ואף את זו של הפרא הלא-כל-כך-אציל. הרומנטיקנים נאבקו כנגד העמדת היכולת האנליטית, ולפעמים התרבות הגבוהה בכלל, כמיצוי האנושיות, והאדירו דווקא את הקרבה לטבע, זה החיצוני וכן זה הפנימי. על פי תפיסה זו האדם הנאור, ה"תרבותי", המשכיל, הוא מזוייף משהו, רחוק ממקורו, תלוש, מנוכר.

והנה, נדמה שהחלוקה האירופאית הזאת, בין משכילים לאותנטים, הועתקה בשלמותה אצל כחלילי (וכמובן, אצל רבים רבים אחרים) לחברה המזרחית בישראל. בעוד שבעיראק יכול היה יהודי להיות משכיל ולא להיחשב משתכנז, ובעוד שבמרוקו יכול היה יהודי להיות היועץ למלך ולא להיחשב בוגד בשורשיו, בישראל כל תנועה מחוץ ל"שכונה" של הערס פירושה פרידה מהמקורות והשתכנזות.

אם כל זה נכון, דבריו של כחלילי מציגים טרגדיה כפולה: ראשית, מציאות שבה השכלה אצל מזרחיים היא בגידה, ושנית, מציאות שבה עצם התפיסה הזאת, כלומר עצם התפיסה לגבי הזהות העצמית המזרחית והערכתה, נגזרת מתוך קטגוריות אירופאיות. והרי זו ההשתכנזות האמיתית.

ועוד בקטנה שתי הערות:
1. כחלילי טוען ש"רוב המזרחים יעדיפו להצביע לאשכנזי ולא לאחד משלהם שנתפס אצלם כמשתכנז". האם זאת הסיבה שלמרות שהתרבות הפופולרית נכבשה על ידי יצירה מזרחית, המזרחיים עדיין אינם "האליטה החדשה"? האם לכן אותם "ערסים" (כלשונו של כחלילי) תמיד יצביעו לאשכנזי משכיל ולא למזרחי משכיל (בגין, ביבי, בנט ולא לוי, פרץ)? האם לכן לליכוד מעולם לא היה יו"ר מזרחי? כאמור, מלכוד 77.

2. נדמה לי שקרבה למסורת, אמונה באלוהים, קיום מצוות, מחסנים מפני השתכנזות גם מזרחיים משכילים. לכן אני לא בטוח שפרופ' בוזדלו נחשב משתכנז. ודאי לא יחשבו כך רבנים משכילים יוצאי עדות המזרח.

גיליון 'תרבות דמוקרטית' על פרשת עמנואל – ניסים ליאון והקולוניאליזם התורני

כתב העת "תרבות דמוקרטית" יוצא לאור ע"י הפקולטה למשפטים והוצאת אוניברסיטת בר-אילן, בשיתוף עם המכון הישראלי לדמוקרטיה. עורכיו הראשיים הם פרופ' ידידיה שטרן ופרופ' אבי שגיא והגליון האחרון שלו, מספר 15, מוקדש לפרשת עמנואל.

מטבע הדברים המאמרים (הבאמת מעניינים) עוסקים ביחסי דת ומדינה והחברה החרדית, ואחד מהם, של ניסים ליאון, מוקדש ל"סיטואציה המזרחית בחברה החרדית בישראל". ליאון כותב על האפלייה הקשה כנגד יוצאי מדינות ערב בחברה החרדית. לשם דוגמא, הוא מצטט צעירים חרדים מזרחיים שמגלים לו ש"המדד לישיבה ליטאית אשכנזית טובה אינו בהכרח לפי איכות הלימוד בה [… אלא] כמות המכסות לתלמידים ממוצא מזרחי […] ישיבה ליטאית טובה היא ישיבה בה אחוז התלמידים ממוצא מזרחי אינו עולה על עשרים אחוזים, וגם זה נחשב למספר גבוה יחסית."

אבל עוד יותר מעניינת הסקירה שלו על מקורותיה ההסטוריים של החרדיות המזרחית. הוא מונה שלושה: 1. ישיבת 'פורת יוסף' בירושלים, שקמה בשנות העשרים של המאה הקודמת, הוציאה מתוכה אליטה רבנית מזרחית, אבל לא הצליחה למקם את עצמה כהנהגה בעולם המזרחי או לזכות להכרה מצד הציבור המזרחי; 2. חוזרים בתשובה; 3. ההשפעה על חינוכם של יהודי מרוקו על ידי חרדים ליטאים וחסידי חב"ד. החלק האחרון הוא המעניין ביותר, ולימים המשמעותי ביותר.

מסתבר שבין 1948-1958 נלקחו ממרוקו למעלה מ-4000 תלמידים לישיבות ליטאיות בארה"ב ובישראל. המגוייסים היו רק התלמידים המבריקים ביותר, והם שימשו למילוי הישיבות המרוקנות אחרי השואה. ליאון מצטט את יעקב לופו, היסטוריון החוקר את החברה החרדית, המקביל בין המצוקה של החוגים הליטאיים אחרי השואה לזו של החוגים הציוניים: שניהם היו צריכים הון אנושי חדש לשם שיקום והמשכיות.

בתחילה המטרה היתה ליצור כור היתוך תורני המטשטש את ההבדלים בין הקבוצות ומאפשר חישולה של חברת לומדים אחידה וחזקה. בהמשך התגלה שעד כמה שתלמיד יהיה חכם, המוצא האתני ימשיך להוות קריטריון לאפלייה, ודאי בכל הנוגע לקבלה למוסדות לימוד ושידוכים. הטרגי הוא שדווקא מתוך מעגלים אלה נבנתה התדמית של החרדי הספרדי, כלומר כהעתק של זה הליטאי והנושא בקרבו רגשי נחיתות מובנים. החרדים האשכנזים מצידם פיתחו תודעת רועה ומושיע, וממשיכים לראות באחיהם המזרחיים תלמידים הזקוקים להכוונה והנהגה אשכנזית.

יעקב לופו כינה את המצב הזה "קולוניאליזם תורני", כלומר מצב בו קבוצה הגמונית שולטת בחברה זרה ו"מחזיקה במונופול מלא על הכוח והמשאבים שלה, תוך שהיא מבססת מבנה שליטה ובידול פיזי, ריבודי וכלכלי, המעוגן בחוק ובדינמיקה החברתית." כמו במצבים רבים כאלה, קשה לנכבשים למרוד בכובשים, משום שהם הפנימו את ההגיון שעל פיו מובנה חוסר השוויון. 

לכן על אף תרומתם של המזרחים לשיקום עולם הישיבות הליטאי ותרומתם כיום, דרך ש"ס, לביצור כוחו הפוליטי, הם עדיין נחשבים על ידי הליטאים כחרדים "כלא אותנטים, כתלושים וכחקיניים". לכן, כמובן, מוצא עדתי ורמת הקפדה במצוות קשורים זה בזה בעיני החרדים, וממילא הדרה על רקע "רמה תורנית" היא אפלייה עדתית.

ועם זאת, ליאון מעז להתנבא כי "הדבר זמני. ניסיון המחקר ההיסטורי בתופעות של המרת דת וקולוניאליזם מלמדות כי לאורך זמן, כוחות הפריפריה לשעבר הופכים בשלב כלשהו למגן האמונה ולמרכז הפוליטי והאידיאולוגי החדש." אשרי המאמין.

המערכת הפוליטית בישראל – הספר

ספר חדש, עב כרס במיוחד (שני כרכים, מעל 1300 עמודים) מאת פרופ' יצחק גל-נור, חוקר מדעי המדינה, וד"ר דנה בלאנדר, פסיכולוגית וחוקרת פילוסופיה פוליטית, יצא ממש עכשיו על "המערכת הפוליטית בישראל" (עם עובד, המכון הישראלי לדמוקרטיה). דפדפתי מיד לפרק 18, "דת ומדינה בין המצרים: הסדרים חברתיים והסדרים פוליטיים".

המחברים סוקרים את ההתפתחויות התחום כמובן, ומסקירתם מתגלה כרוניקה של חילון מתגבר והולך במרחב הציבורי. לשם דוגמא, בשנות השמונים התנהל בפתח-תקווה מאבק סוער לאחר שראש העיר ניסה להעביר חוק עזר עירוני שיאשר את המשך פתיחתו של בית קולנוע בעיר בשבת. בשנות ה-90 החלו מרכזי קניות רבים לפעול בשבת, לקול מחאות המפלגות הדתיות. כיום העניינים האלה מובנים מאליהם כמובן. אפשר לומר שבשנים האחרונות המגמה הזאת ממשיכה, בד בבד עם עניין גובר של רבים מהציבור היהודי ביסודות מהמסורת. כלומר יש כאן התגברות ההשלה של מאפיינים דתיים מהמרחב הציבורי בו זמנית עם אימוצם הגובר במישור הפרטי.

עוד תהליך שהספר מתאר הוא התערבותה של המדינה, על ידי מערכת המשפט והחקיקה בכנסת, ברשויות הדת. מחד העניין מובן, משום שרשויות הדת (כלומר הרבנות הראשית וסביבותיה) הן חלק מהמנגנון הבירוקרטי של המדינה. מצד שני יש כאן מעין כפייה לאומית ו/או ליברלית על הדת. כך למשל, אנחנו רואים סדרה של פסיקות בג"צ שהשווה את זכויות ה'ידועים בציבור' כמעט לאלו של נשואים. בפסיקות לגבי השאלה "מיהו יהודי" ידוע הפסק בנוגע ל"אח דניאל" בו שלל בית המשפט העליון את יהדותו (מפני שהתנצר), אף על פי שעל פי ההלכה הוא יהודי (תיק רופאייזן, 1962). בג"ץ גם אישר את יהדותם של צאצאים לאב יהודי ואם לא יהודיה (תיק שליט, 1987). בשני המקרים התפיסה הלאומית היהודית מועדפת על הדתית.

ואפרופו העדפה של לאומיות, הידעתם שהדת המוסלמית מופלית לרעה בצורה חריפה במדינת ישראל? המשרד לשירותי דת אמור לכאורה לדאוג לשירותי דת, אך למעשה דואג לשירותי יהדות (אורתודוקסית), ומנהל 132 מועצות דתיות ו-600 חברות קדישא. לאוכלוסיה המוסלמית אין מועצות דתיות או בתי ספר מוסלמיים המקבלים תקציבים מהמדינה. האחריות ל-436 מסגדים ולכשלוש מאות אימאמים ומואזינים נתונה בכלל בידי משרד הפנים. דווקא בחלק מהקהילות הנוצריות המדינה כן תומכת תקציבית. ככה זה.

אז ככה נראה משפט לאור עקרונות מורשת ישראל?

לא מזמן שמענו על הצעת חוק חדשה מבית היוצר של ליברמן-ליכוד-קדימה, הפעם "חוק יסוד מדינת הלאום של העם היהודי" (הצעת החוק כאן בקובץ rtf). אני בעד מדינת לאום לעם היהודי, ועל כן מיד התעניינתי בחוק. בין השאר ראיתי שהוא מבקש ש"המשפט העברי ישמש מקור השראה למחוקק" וכן קובע כי

ראה בית המשפט שאלה משפטית הטעונה הכרעה, ולא מצא לה תשובה בדבר חקיקה, בהלכה פסוקה או בדרך של היקש מובהק, יכריע בה לאור עקרונות החירות, הצדק, היושר והשלום של מורשת ישראל.

השראה היא דבר חיובי לכל הדעות, ומה יכול להיות רע בחירות, צדק, יושר ושלום? אלא שהמילים האלה מיתממות במקרה הטוב, או מטמטמות במקרה הרע.

למה? פשוט: כולנו יודעים שבמורשת ישראל יש כל מני דברים שאינם חירות, צדק, יושר ושלום. למשל, עבדות. האם במקום שדיני עבודה לא יהיו ברורים יהיה אפשר ללכת על פי ההלכות הישנות ההן? או אולי כאשר אב יפשוט את הרגל הוא יוכל למכור את בתו כשפחה, כפי ש"המשפט העברי" מתיר לו? ואולי בכלל תבוטל אפשרותן, זכותן, של נשים להעיד בבית המשפט (בטח להיות שופטות), שהרי נשים פסולות לעדות (כמו גם קטינים, ואין צורך לדבר על גויים). וכמובן, כאן סוף סוף יועילו אותם ספרים "הלכתיים גרידא" כגון תורת המלך, שכן גם בדיני מלחמה אני בטוח שיהיה אפשר (או חובה?) לקבל השראה מנאורות המשפט העברי הקדום. יופי של דבר.

—

אתמול קיבתי מייל מידידה שלי, שהתגרשה לפני כמה שנים מבעלה החרדי. הנה (השמות הוסוו):

שלוש וחצי שנים, הילדים שלי כבר גדלו בינתיים.

א' כמעט גבר, חתיך בן ארבע וחצי. ח' כבר עולה לכתה ב' , היא מחכה כבר לפגוש שוב את כל החברים של שנה שעברה מבית הספר.

אבי הילדים, לאחר נטישה ארוכה, עדיין ממשיך להתגורר בחו"ל, מה שלא מנע ממנו להגיע לבית משפט עם עו"ד וגיבוי קהילתי מלא, ובפעם השניה, אותה שופטת, החליטה להכניס את הילדים לבית ספר דתי-תורני, כמעט חרדי.

אז הוא מגיע 3 פעמים בשנה (בקושי), לפעמים, כמו בחופש או בחג השבועות הוא אומר לשופטת שיבוא, והילדה מחכה,אבל הוא לא מגיע, ובית המשפט דורש ממני לגדל את הילדים האלו 99% מהזמן לבדי, אבל לחנך אותם היכן שהחליט האב החרדי לאחר 3 שנים שהם כבר במסגרות חילוניות!!!!

"לאב יש קו אדום, בית ספר נפרד לבנים ולבנות" (ציטוט)

"האם לא התייעצה עם פסיכולוגים לפני שחשפה את הילדים לעולם החילוני" (ציטוט)

"האב מגיע 7 פעמים בשנה" (ציטוט המבוסס על שקריו השקופים של האב)

"על האם להתאים את עצמה למוסדות החינוך אליהם יישלחו הילדים" (ציטוט)

"האם הפנתה עורף למשפחתה ולקהילה החרדית ולכן הילדים אבדו את כל בני המשפחה" (ציטוט)

למה לדעתך, שופטת נכבדה, הפניתי עורף??? אם היית נולדת בקהילה שלי היית היום שופטת או אם לשמונה עשר ילדים, נטולת עצמאות??? ואם המשפחה בחרה להתנתק רק בגלל שאני שונה ממנה האשם הוא בהם ולא בי…

ניסיתי להתפשר על בית ספר מלכתי דתי רגיל, אבל הפשרה לא התקבלה.

שימו לב, שופטת מסורתית, בבית המשפט, מכריחה אותי לשלוח את הילדים למוסדות תורניים, שאינם רוצים לא בי ולא בילדים אלא אם כן נשמור שבת ונלבש חצאית, לעומת זאת, מנהלת בית ספר ממ"ד רגיל, מסכימה לקבל אותנו באהבה ובשמחה, אבל לאב זה לא מתאים כי זה לא מספיק דתי….. פסק הדין של השופטת מגוחך ושטני, מעניין אותי איך היה מתקבל המשפט אבל בצורה ההפוכה: "האם לא התייעצה עם פסיכולוגים לפני שחשפה את הילדים לעולם החרדי", למשל….

לא היתה לי ברירה, הייתי חיבת לשכור עו"ד טוב ולוחמני כדי שיעזור לי להשאיר את הילדים במוסדות החינוך שלהם, שידאג שהחיים שלהם לא יהרסו בגלל רגשות נקם של קהילה, שאנשיה החליטו שבגללי עזבו עוד נשים חרדיות את הקן הבטוח והחם שהם סידרו להם…

עלות העו"ד החדש שלי היא 50,000 שקל.

אין לי מושג איך אני משלמת את זה. אם אתם מכירים מישהו שאכפת לו ויכול לעזור, אפילו עם הלוואה, אשמח לדעת על זה, היות ואין לי מספיק זמן לגייס את הסכום, תוך כמה ימים עלי לשלוח את הערעור לבית משפט מחוזי, ועוד שבועיים כבר מתחילה שנת הלימודים.

אשמח אם תעבירו את המייל לרשימות חבריכם כאלו שעשויים לגלות עניין בשינוי חוקתי ומוסרי במקום המוזר הזה.

אז אולי ככה נראה משפט המקבל השראה מהמשפט העברי, או מתנהל לאור עקרונות מורשת ישראל? זכרו שכשהעם דורש צדק חברתי, גם על זה מדובר. ואם יכפו עלינו חוסר צדק משפטי, גם נגד זה נתקומם. חבל להשניא כך את המסורת היהודית על הציבור.

ואם מישהו יכול לעזור, ניתן לפנות אלי, ואעביר כל עזרה שהיא לידידתי.

הצלחנו לסדר כפתור לתרומות:

בנוקדים הסירו את המסכה

"הארץ" מדווח:

מזכירות ההתנחלות נוקדים, שבה מתגורר שר החוץ אביגדור ליברמן, קיבלה לפני שבועיים החלטה האוסרת על רוסים שאינם יהודים על פי ההלכה לקנות בית ביישוב. זאת, בעקבות מחאת התושבים, שחלקם טענו שכניסת תושבים כאלה תוביל להתבוללות. "אם אתה מקבל עשר משפחות שהאמא לא יהודייה, אז יש להן 30 ילדים, ומחר הבן שלך מתאהב בחתיכה של השכנה", אמר ל"הארץ" יו"ר מזכירות נוקדים, יוסי היימן, "זו בעיה קשה".

אכן בעיה קשה – אהבה היא תמיד בעיה. יוסי גורביץ מסכם בצורה מצויינת את העניין: המצב בנוקדים, הגם שהוא בסך הכל חושף לעיני כל את הגזענות האינהרנטית של היהדות, מגלה גם עד כמה חלולות הבטחותיו של ליברמן לייצג את בוחריו; אכן, על פי התקנון החדש של נוקדים שר ההסברה שלנו, יולי אדלשטיין, לא יוכל לעבור לישוב עם משפחתו, שכן אביו נוצרי. הנה גורביץ:

יש כמה משמעויות משעשעות להחלטה של נוקדים. למשל, יולי אדלשטיין, שר התעמולה שלנו, לא יוכל להתגורר שם. אבא שלו הוא כומר אורתודוקסי. המסביר הרשמי של ישראל לא מספיק יהודי בשביל נוקדים. צריך לתהות אם בנימין נתניהו, שהתחתן פעם על ידי רב רפורמי, מספיק טוב בשביל נוקדים; הבת המוצנעת שלו, נועה נתניהו, ודאי לא. התושב המפורסם ביותר של נוקדים הוא הגרוטסקה של שר חוץ שלנו, אביגדור ליברמן. מסתבר שבנוקדים אתה יכול בריון שהורשע בתקיפת ילדים ולהיחשב מאבני הקהילה, אבל אם יש ספק כלשהו באשר ליהדותך, תצטרך לגרור את עצמך למקום אחר. התגובה ההזויה שייכת לדובר האגודה לזכויות האזרח, שציין ש"ההחלטה שלא לקבל אדם ליישוב אך בשל טעמים של גזע, דת, מין וכדומה היא אסורה ומהווה אפליה פסולה". אפליה פסולה? על פי איזה חוק? נוקדים איננה נמצאת בישראל והחוק הישראלי לא חל עליה.עצם קיומה של נוקדים הוא אפליה פסולה.

אבל לא, תגידו, זה לא עניין גזעני או סתם אפלייה – זה עניין דתי לגמרי!!! כן, עניין דתי, בדיוק כמו הרחקת הילדות המזרחיות ההן בעמנואל. כי משום מה ההלכה האורתודוקסית תמיד מצליחה להפוך כל אפלייה לעניין דתי, וכל עניין דתי לאפלייה. תורת חיים כמובן.