אז ככה נראה משפט לאור עקרונות מורשת ישראל?

לא מזמן שמענו על הצעת חוק חדשה מבית היוצר של ליברמן-ליכוד-קדימה, הפעם "חוק יסוד מדינת הלאום של העם היהודי" (הצעת החוק כאן בקובץ rtf). אני בעד מדינת לאום לעם היהודי, ועל כן מיד התעניינתי בחוק. בין השאר ראיתי שהוא מבקש ש"המשפט העברי ישמש מקור השראה למחוקק" וכן קובע כי

ראה בית המשפט שאלה משפטית הטעונה הכרעה, ולא מצא לה תשובה בדבר חקיקה, בהלכה פסוקה או בדרך של היקש מובהק, יכריע בה לאור עקרונות החירות, הצדק, היושר והשלום של מורשת ישראל.

השראה היא דבר חיובי לכל הדעות, ומה יכול להיות רע בחירות, צדק, יושר ושלום? אלא שהמילים האלה מיתממות במקרה הטוב, או מטמטמות במקרה הרע.

למה? פשוט: כולנו יודעים שבמורשת ישראל יש כל מני דברים שאינם חירות, צדק, יושר ושלום. למשל, עבדות. האם במקום שדיני עבודה לא יהיו ברורים יהיה אפשר ללכת על פי ההלכות הישנות ההן? או אולי כאשר אב יפשוט את הרגל הוא יוכל למכור את בתו כשפחה, כפי ש"המשפט העברי" מתיר לו? ואולי בכלל תבוטל אפשרותן, זכותן, של נשים להעיד בבית המשפט (בטח להיות שופטות), שהרי נשים פסולות לעדות (כמו גם קטינים, ואין צורך לדבר על גויים). וכמובן, כאן סוף סוף יועילו אותם ספרים "הלכתיים גרידא" כגון תורת המלך, שכן גם בדיני מלחמה אני בטוח שיהיה אפשר (או חובה?) לקבל השראה מנאורות המשפט העברי הקדום. יופי של דבר.

אתמול קיבתי מייל מידידה שלי, שהתגרשה לפני כמה שנים מבעלה החרדי. הנה (השמות הוסוו):

שלוש וחצי שנים, הילדים שלי כבר גדלו בינתיים.

א' כמעט גבר, חתיך בן ארבע וחצי. ח' כבר עולה לכתה ב' , היא מחכה כבר לפגוש שוב את כל החברים של שנה שעברה מבית הספר.

אבי הילדים, לאחר נטישה ארוכה, עדיין ממשיך להתגורר בחו"ל, מה שלא מנע ממנו להגיע לבית משפט עם עו"ד וגיבוי קהילתי מלא, ובפעם השניה, אותה שופטת, החליטה להכניס את הילדים לבית ספר דתי-תורני, כמעט חרדי.

אז הוא מגיע 3 פעמים בשנה (בקושי), לפעמים, כמו בחופש או בחג השבועות הוא אומר לשופטת שיבוא, והילדה מחכה,אבל הוא לא מגיע, ובית המשפט דורש ממני לגדל את הילדים האלו 99% מהזמן לבדי, אבל לחנך אותם היכן שהחליט האב החרדי לאחר 3 שנים שהם כבר במסגרות חילוניות!!!!

"לאב יש קו אדום, בית ספר נפרד לבנים ולבנות" (ציטוט)

"האם לא התייעצה עם פסיכולוגים לפני שחשפה את הילדים לעולם החילוני" (ציטוט)

"האב מגיע 7 פעמים בשנה" (ציטוט המבוסס על שקריו השקופים של האב)

"על האם להתאים את עצמה למוסדות החינוך אליהם יישלחו הילדים" (ציטוט)

"האם הפנתה עורף למשפחתה ולקהילה החרדית ולכן הילדים אבדו את כל בני המשפחה" (ציטוט)

למה לדעתך, שופטת נכבדה, הפניתי עורף??? אם היית נולדת בקהילה שלי היית היום שופטת או אם לשמונה עשר ילדים, נטולת עצמאות??? ואם המשפחה בחרה להתנתק רק בגלל שאני שונה ממנה האשם הוא בהם ולא בי…

ניסיתי להתפשר על בית ספר מלכתי דתי רגיל, אבל הפשרה לא התקבלה.

שימו לב, שופטת מסורתית, בבית המשפט, מכריחה אותי לשלוח את הילדים למוסדות תורניים, שאינם רוצים לא בי ולא בילדים אלא אם כן נשמור שבת ונלבש חצאית, לעומת זאת, מנהלת בית ספר ממ"ד רגיל, מסכימה לקבל אותנו באהבה ובשמחה, אבל לאב זה לא מתאים כי זה לא מספיק דתי….. פסק הדין של השופטת מגוחך ושטני, מעניין אותי איך היה מתקבל המשפט אבל בצורה ההפוכה: "האם לא התייעצה עם פסיכולוגים לפני שחשפה את הילדים לעולם החרדי", למשל….

לא היתה לי ברירה, הייתי חיבת לשכור עו"ד טוב ולוחמני כדי שיעזור לי להשאיר את הילדים במוסדות החינוך שלהם, שידאג שהחיים שלהם לא יהרסו בגלל רגשות נקם של קהילה, שאנשיה החליטו שבגללי עזבו עוד נשים חרדיות את הקן הבטוח והחם שהם סידרו להם…

עלות העו"ד החדש שלי היא 50,000 שקל.

אין לי מושג איך אני משלמת את זה. אם אתם מכירים מישהו שאכפת לו ויכול לעזור, אפילו עם הלוואה, אשמח לדעת על זה, היות ואין לי מספיק זמן לגייס את הסכום, תוך כמה ימים עלי לשלוח את הערעור לבית משפט מחוזי, ועוד שבועיים כבר מתחילה שנת הלימודים.

אשמח אם תעבירו את המייל לרשימות חבריכם כאלו שעשויים לגלות עניין בשינוי חוקתי ומוסרי במקום המוזר הזה.

אז אולי ככה נראה משפט המקבל השראה מהמשפט העברי, או מתנהל לאור עקרונות מורשת ישראל? זכרו שכשהעם דורש צדק חברתי, גם על זה מדובר. ואם יכפו עלינו חוסר צדק משפטי, גם נגד זה נתקומם. חבל להשניא כך את המסורת היהודית על הציבור.

ואם מישהו יכול לעזור, ניתן לפנות אלי, ואעביר כל עזרה שהיא לידידתי.

הצלחנו לסדר כפתור לתרומות:

28 תגובות

  1. לא ברור לי מי כתב את הפוסט הזה אבל יש לי עדכון עבורך:

    חוק יסודות המשפט, תש"ם-1980 (כלומר, חוק בן 31 שנים!!) קובע כך:

    "מקורות משפט משלימים

    1. ראה בית המשפט שאלה משפטית הטעונה הכרעה, ולא מצא לה תשובה בדבר חקיקה, בהלכה פסוקה או בדרך של היקש, יכריע בה לאור עקרונות החירות, הצדק, היושר והשלום של מורשת ישראל"

    כלומר, שיטת המשפט הנוהגת כבר עתה מפנה כמקור משלים לעקרונות מורשת ישראל ובוודאי הבחנת בניסוח המפנה רק לקישוטים ה"יפים" ולא לתורת העבד, שאגב גם היא, לטעמי, סמל ומופת לחקיקה סוציאלית, לחמלה ולחסד. אין צורך להאריך כאן בזאת ודי אם אומר כי המחאה החברתית הנוכחית לא הייתה נחוצה כלל, אילו דיני העבודה או משהו מהם היה בסגנון הלכתי יהודי.

    הדוגמאות ההיפותטיות שהעלית אינן נכנסות בגדר החוק הקיים או בגדר החוק המוצע, כיוון שההפניה לעקרונות המשפט העברי נעשית רק במקום חסר (לאקונה בלעז) ובכל המקרים שהצעת החוק מסדיר את המציאות המשפטית בצורה מלאה.

    אני מניחה שאינך משפטן, אני כן, ואני יכולה להרגיע אותך שהדבר האחרון שלגביו אתה צריך לחשוש בחוק של ליברמן, הוא הפסקה הזו. ההתפתחות המשפטית במדינה ישראל היא שלמרבה הצער, ספרים כמו "תורת המלך" גונבים כותרות ומצדיקים פוסטים פופוליסטים-היסטריים כמו זה. לעומת זאת, היישום והתחולה של הדין העברי או עקרונותיו במשפט הישראלי הפך לגרוטסקה ארכאית. משפטני ישראל המובילים מעדיפים כבר שנים את דין ניו-זילנד וקנדה על פני הדין העברי, ואבהיר כי אינני נוקטת עמדה לגבי נושא קונקרטי, אלא לגבי העקרון. שופטים הנצרכים לדין העברי בכלל (אפילו כקישוט ולא כהשראה משפטית) יש אולי חמישה בכל הערכאות כולן.
    לכן, אל דאגה, מנוחתה של האות המתה משנת 1980 לא תופרע גם על ידי החוק המוצע.

    אהבתי

    1. לא ברור לך מי כתב? מי כבר יכול לכתוב?

      בכ"א, את בעצם אומרת שהחוק לא משנה דבר. אולם החידוש הוא המשפט "המשפט העברי ישמש מקור השראה למחוקק". נכון שממילא אי אפשר לשלוט על מה נותן השראה למי, אבל כשזה בחוק יסוד, יש כאן לגיטימציה שיכולה להיות מנוצלת לרעה. על זה כתבתי (כן, אני).

      אהבתי

      1. ידידי רועי צזנה פרסם קישור אצלו ולכן לא ידעתי מי כתב. זה גם לא תואם את סגנונו.

        ככל שיש ניצול לרעה של מחטפים בהליכי חקיקה (לרבות חקיקת חוקי היסוד, אגב) החוק הזה לא יעלה ולא יוריד.

        אם מישהו היה יכול להעביר בישראל חוק שפוסל נשים מעדות או שאוסר הזזת משחנים בשבת, כבר מזמן היו עושים את זה. אי אפשר וזו גם לא מטרת החוק של ליברמן. אם הוא היה מנסה לעפעף בכיוון, בג"ץ היה מחסל את החוק.

        אהבתי

  2. אכן פסק דין מתועב.
    השאלה אם יש קשר בכלל בינו לבין המשפט העברי.
    לצורך זה יש לשאול דיין , מה דעת תורה בעניין זה.

    בכל אופן ,
    ליבי עם האם האומללה ועם ילדיה המסכנים הנידונים למאסר בתוך שמורה חרדית עויינת.

    אהבתי

    1. אני מצטרף לתהייתו של דרול. האם מדובר בהעדפות וההטיות האישיות של השופטת או בהשראת/הנחיית המשפט העברי?

      אהבתי

      1. איך זה בהנחיית המשפט העברי? האישה רוצה לשלוח את הילד שלה לבית ספר ממלכתי דתי. מישהו חושב שההלכה, 'המשפט העברי, מתנגדת לכך? מעדיפה את החינוך החרדי שמנוגד להלכה הפשוטה לפיה האב מחויב ללמד את בנו אומנות, להכשירו להשתלבות בשוק העבודה. וגם אם אפשר לחלוק על העדיפות של החינוך הממלכתי דתי, עדיין ברור שאין עדיפות לחינוך החרדי.
        השאלה המעניינת היא מה היה הדין אילו האם הייתה רוצה לשלוח את בנה לבית ספר חילוני. כאן התשובה לדעתי היא שעל בית הדין להסתלק, לא להתערב: המדינה אינה מדינה דתית, הדתיים אינם כופים את קיום חוקי התורה על האזרחים הפרטייים באמצעות מוסדות המדינה. זוהי הגישה הבסיסית והעקרונית. זה שבמקרה, וככל הנראה באופן זמני, יש איים של עירוב בין החוק הדתי לחוק האזרחי לא אומר שעל הדיינים לנצל את ההזדמנות כדי לכפות את קיום חוקי התורה על האזרחים הפרטיים.
        נראה שזה עניין זמני בלבד עד שתפסק כל הפראסה הזאת, של העירוב בין חוקי המדינה לחוקי ההלכה, כאשר הרוב יעבור לבית הדין לענייני משפחה ובית הדין יעסוק במתן הגט בלבד – זוהי המלצת הועדה שהקים יעקב נאמן.

        ולבסוף, תומר – פוסט ממש חזק למינים – בעצכ"ח, אשכול שנקרא "הלכה ומטא הלכה האם מותר להטיל מום בעצמו…" רק הסיפור על הפסיקה של הרב זילברשטיין, מן הפוסקים הבולטים היום בציבור החרדי ליטאי. מפחיד.

        אהבתי

          1. הפסיקה של הרב זילברשטיין, כאמור פוסק מוביל, חתנו של הרב אלישיב, וההתלהבות שלו מרצונה של הילדה שחזרה בתשובה לעשות לעצמה חתכים ברגלים כדי שהוריה יסכימו שתלבש לבוש צנוע. ציטוט משם:
            הרב זילברשטיין חתן הרב אלישיב פסק: מותר לנערה חילונית לפצוע עצמה כדי שהוריה שמתנגדים לחזרתה בתשובה ירשו לה ללבוש בגדי חרדית צנועים (כדי לכסות הפצעים שתפצע עצמה).

            זה הסיפור הכי מסעיר שמסתובב לאחרונה בחוגי ההחזרה בתשובה, הוא עלה בכנס ארגון ה'קירוב' וההחזרה בתשובה החרדי היוקרתי 'לב לאחים'. יש בו גם הקרבה למען האמונה וגם למען הצניעות, שזה היום ערך עליון.
            הנערה הושוותה לסיפורים מתקופת מסעי הצלב על הנערה שחיברה שמלתה לגופה בסיכות כדי לא ליחשף, מהגמרא על רבי יוסף שעיוור את עצמו כדי לא הסתכל על דברים אסורים, והלויים שקטעו אגודליהם כדי לא לנגן עבור נבוכדנצאר מלך בבל.
            עוד אמר הרב זילברשטיין בהתפעלות: "לקחת סכין לחתוך בבשר זה משהו לא יאומן. האא מכפרת על האומה מכפרת בחורה כזאתי" "איזה דרגה הבחורה הזאת, איזה דרגה"
            תמליל של חלק מהקלטת הדברים מתוך כנס לב לאחים כח ניסן תשעא

            המנחה הרב סורוצקין:

            עצם השאלה חיזקה אותי ותכף תשמעו ותבינו למה… עכשיו אני רוצה להביא לפניכם שאלה שאני אגיד לכם את האמת עצם השאלה חיזקה אותי ותכף תשמעו ותבינו למה, גם סיפרתי את זה לרב, הרב אמר זה 'געוולדיג'.

            שאלה שהגיע ממדרשות שלהבת: נערה שהתחילה לחזור בתשובה משתתפת באחת מהמדרשות, יפה מאד, מתקדמת, אבל ההורים שלה נהפכו – כמה שהיא מתחזקת נהפכו ליותר אנטי – ממש מנהלים קרבות נגדה. ואמרה להם שרוצה ללכת לקנות בגדים יותר צנועים. אמא שלה אומרת לה: 'על גופתי, את לא תקני את הבגדים של הדתיים'. קשה לה להלחם עם ההורים.

            אומרת הבחורה הזאת, יום אחד ניגשת לרכזת של המדרשה, אומרת לה: 'הרבנית, אני לא יכולה יותר, יש לי פיתרון, אני אחתוך לעצמי את הרגלים ויהיו פצעים ותהיה הגלדה ואז אמא שלי תבין שחייבים ללבוש בגדים ארוכים להסתיר את זה'. וכך היא תינצל מללבוש לבוש לא צנוע.
            איזה דרגה
            (שואל את הרב זילברשטיין:) לעודד אותה? להגיד לה שזה לא הדרך? מה עושים בבקשה?
            הרב זילברשטיין:
            "אני גם נדהמתי, צריכים לפרסם את זה בכל העולם כולו, העולם היהודי. הבחורה הזאתי דומה, אני אגיד כעת דבר נורא ממש התוספות הרן במסכת קידושין אומר 'ר' יוסף היה סומא' למה הוא היה סומא? אומר הרן מובא באגדה , אחד מהמדרשים ר יוסף רצה להיות במצב לא להתסכל חוץ מהד' אמות שלו ולא עמד בזה. הלך וסימא את עצמו. איום ונורא ממש.

            היא? צריכים להכניס אותה בין התלמידים של ר' יוסף. לקחת סכין לחתוך בבשר זה משהו לא יאומן. היא מכפרת על האומה, מכפרת, בחורה כזאתי.

            אהבתי

            1. אה… נכון, זה כבר פורסם בעיתונות. לי זה הזכיר כל מני עובדי אלילים (בני המאיה למשל) שהיו חותכים את עצמם כקורבן לאליליהם. אכן אלילות נמוכה ביותר מציג כאן הרב זילברשטיין.

              אהבתי

            2. גם דרך להתמודד עם רצונה של נערה שמתמודדת עם קשיים במערכת היחסים בינה ובין הוריה לחתוך את רגליה – לתמוך בה, לראות בכך קידוש השם ולרצות שהדבר יתפרסם בכל רחבי העולם היהודי.

              אהבתי

              1. אני מתכוון – זה הרבה יותר גרוע מאלילות, זה על גבול הניתוק מהמציאות. מדרך ההתמודדות עם נערה במשבר שרוצה לחתוך את עצמה. במקום לעבוד על הקשר שלה ושל הוריה, על בריאותה הנפשית, לראות בכך קידוש השם ולתמוך בכך. היא ילדה שרוצה לחתוך את עצמה. לכולנו ברור שזה עסק לפסיכולוגים ולעובדים סוציאליים. ולחשוב שיש אנשים שמאמינים ב'דעת תורה'.

                אהבתי

  3. לדעתי יש כאן הזדמנות פז. הקריאה לבית המשפט להכריע "לאור עקרונות החירות, הצדק, היושר והשלום של מורשת ישראל" יכולה להתפרש – אם רק נעשה נפשות לעמדה הזו – כהכרה בכך שלא כל עקרונות מורשת ישראל מניפים את דגל החירות, הצדק, היושר והשלום, וכקריאה חד משמעית לברור אותם מבין העקרונות העומדים בסתירה לארבעה יסודות אלה. במילים אחרות: פתח לניכוש עשבים שוטים ביהדות.

    אהבתי

    1. עיקרון של צדק יכול להיות גם "אני תמיד צודק והגוי תמיד טועה", עיקרון של שלום יכול להיות "שלום יושג רק כאשר הצד השני יכנע וישועבד", ועיקון של חירות יכול להיות "החירות מובטחת רק לגזע שלי".
      החוק הזה הוא לא פתח לניכוש עשבים שוטים – הוא פתח להכנסת עשבים שוטים. המשפט העברי אולי היה מקור להשראה בתקופה בה הערכים היו הרבה יותר פרימיטיביים והעולם היה שטוח, אבל אם לוקחים את המשפט העברי כלשונו היום זה נשמע פשוט מזעזע. יש סיבה שמשפטני ישראל מעדיפים את הדין הניו זילנדי והקנדי על פני הדבר הנוראי הזה.

      אהבתי

      1. איתי, הביקורת שלך כמובן מוצדקת, והייתה מוצדקת גם אילו היית מפנה אותה אל כל מערכת ערכים אחרת. אין מערכת ערכים שלא ניתן לנצל לרעה (ואין מערכת ערכים שלא נוצלה באמת לרעה). חירות שוויון ואחווה העלו אלפים לגיליוטינה. בראש מועצת זכויות האדם של האו"מ עמדה במשך זמן רב סוריה. אפשר להתבוסס בניצול לרעה, ואפשר גם ללמוד את הלקחים ולהמשיך הלאה.

        אהבתי

  4. שלום תומר
    יש משהו לא פייר בפוסט
    כי הוא מערב 2 נושאים שלא כל כך קשורים
    הראשון- הוא הדיון על מעמדה של ההלכה היהודית / מורשת ישראל בתוך החוק הקיים (שני מאמרים מצויינים וארוכים של רובינשטיין ושל ברק בתוך שנתון המשפט העברי. שווה להשקיע). ובתוך החוק המוצע.
    והשני- עוולות משפטיות.
    זה לא שאין קשר ביניהם. אבל אם תרצה- אני יכול להפנות אותך לעוולות לא קטנות שגם מערכת החוק הכללי יוצרת. אני מאמין שתמצא לבד.
    והדוגמה עם העבדות- סתם לא קשורה. (אם תרצה- שאתן תקדימים מגוחכים מהחוק האנגלי שהשופטים אמורים להתייחס אליהם כשיש לקונה משפטית- אני אתאמץ).
    אליעזר

    אהבתי

    1. אליעזר – אתה צודק. יש כאן משהו מעט דמגוגי בחיבור ביניהם. למרות זאת, אני חושב שגם יש בזה טעם, כי כפי שאתה אומר, יש ביניהם קשר.

      אהבתי

      1. אבל יכולה להיות אופציה הפוכה (זהירות. אני מפליג בדמיון)
        האופציה שהגישה הרובינשטיינית תתקיים
        ולמשפט העברי יהיה מעמד חוקי במדינת ישראל
        אולי זה יאלץ את העולם ההלכתי להתמודד עם המציאות האקטואלית.
        (ארגונים שונים כמו מכון משפטי ארץ עושים את זה- אבל זה לרוב תיאורתי לחלוטין, ונראה לי שלא מחלחל מהשוליים למרכז)
        אגב- אם זה יקרה- אני לא בטוח שהתוצאה תהיה רעה

        אהבתי

  5. ולגבי הנושא השני עליו מדובר כאן, לא ברור לי למה האישה הולכת ומוציאה 50,000 ש"ח על עורך דין. יש עורכי דין טובים ולוחמניים שדורשים גם פחות, ויש אפילו עמותות חופש שונות שמסייעות בדיוק לאנשים שנקלעו למצבים כאלו – כדאי להתייעץ בהן.

    אהבתי

  6. מאכזב מאוד,
    ישנו כלל ברור (במשפט העברי, אבל נכון גם בכלל) שאף פעם לא שומעים דברי צד אחד כאשר הצד השני אינו נוכח, וחלקו המרכזי של פוסט זה אינו עומד במבחן.

    החלק הראשון חוטא בדמגוגיה קשה, התוכן והסגנון הרבה יותר מתאים לעיתון צהוב מאשר לבלוג שלך.

    אהבתי

  7. הציטוט שהבאת הוא בסך הכל נסיון נואש להחיות את חוק יסודות המשפט משנת 84' שקבע דברים דומים אבל נרמס תחת ה'ליבראליזם הנאור' של המלומד אהרון ברק ותומכי דרכו.

    בכל שיטת משפט יהיה ניתן להצביע על עקרונות שמתנגשים עם תיאוריות מוסריות כאלה או אחרות, ונראה שברור לכל שאף שופט עליון לא יטה לבחור גישה מושחתת מוסרית הנובעת מהמשפט העברי ולהשתמש בה כיום.

    פוסט מיותר לטעמי.

    אהבתי

  8. ייתכן שיש בסעיף הזה – ובו דווקא, כהמשך של חוק יסודות המשפט – יכולת לשנות את מוקד הדיון, מ"מורשת ישראל כן או לא", שהוא דיון טיפשי, שהחילונים משמשים בו שבויים של הדתיים, כי הם אומרים שהם רוצים מדינה יהודית בלי יכולת למלא אותה בתוכן באף צורה, כי הם עמי ארצות מבחירה, לדיון חכם: "מהי מורשת ישראל"? אם שני הצדדים בדיון יהיו משכילים וחכמים, אלא שאחד יהיה מושחת ורשע והשני צדיק (בגבולות האפשר), אז יתאפשר לא רק נצחון בנקודות אלא נוק-אאוט לתפיסות גזעניות ואיומות שמחריבות את התורה מבפנים.
    באותו הזמן, צריך להרוג את הסעיף הזה, אבל לא כי המשפט העברי רשע, אלא כי מדינת ישראל היא לא בית כנסת או קהילה יהודית.

    אהבתי

  9. ציוטוט מדיברי אביתר בן-צדף
    "אחרי מפעל מחקרי מרשים, זכה פרופ' אליאב שוחטמן ממכללת שערי משפט בהוד השרון לפרס אמ"ת מטעם משרד ראש הממשלה. פרופ' שוחטמן מתמחה במשפט עברי, ורשימת פרסומיו בנושא מרשימה ביותר. אודה על האמת, הגעתי אליו דרך כתיבתו האחרת – בעניין האתיקה של הלוחמה בטרור. ושם דבריו ברורים, אך נאלמים מול המלל השמאלני, המציף את האקדמיה ואת התקשורת הישראלית.

    בין השאר, קבע פרופ' שוחטמן במאמר ארוך בכתב-העת נתיב, כי אסור למפקד להקריב את חייליו, כדי להגן על חיי האויב – דבר שלא עשהו יקיר מערכת ביטחוננו. באותה המידה מחקריו על משפט עברי מהווים איזון לחבורת שלטון החוק, שמעצבת תרתי משמע את המשפט בארץ.

    לרוב הציבור פרופ' שוחטמן אלמוני – כיוון שהעלית המשפטית מתעלמת ממנו. אין לה שום עניין בדמותה היהודית של המדינה, וממילא המשפט העברי בזוי בעיניה. ואילו הכיפה שעל ראשו של הפרופסור, הליכותיו ועמדותיו הנציות הרחיקו ממנו את התקשורת, שהייתה הופכת הרים לו היה יונה מכנופיית שלטון החוק. למרות זאת ראוי הפרופ' ליישר כוח, כפי שכתב עליו אחד מעמיתיי: "פרופסור שוחטמן פועל ללא לאות נגד הפיכת הדמוקרטיה לחרב פיפיות ומחקריו החשובים בתחום סדרי המשפט מהווים אלטרנטיווה ראויה, ערכית ואקדמית נגד 'כנופיית שלטון החוק'"."

    אהבתי

  10. תומר,

    אין לי מושג מיהי הכותבת של המכתב שצטטת ומה מידת האמת שבדבריה. אבל מהמעט שראיתי בימי חיי בהרבה מאד מקרים בעל או אשה גרושים ישמחו לתאר לך בצבעים קודרים מאד את דמותו של בן זוגם לשעבר, ובמקרה בו מערכת המשפט נטתה לטובתו הם גם מפנים האשמות כבדות כלפי המערכת, וזה נכון לכל מערכת משפט בכל מקום בעולם.

    בהחלט יכול להיות שהמשפט בישראל עשה עוול לאשה שאתה מביא מדבריה (אגב – אם הבנתי נכון לא מדובר בבית הדין הרבני אלא בבית משפט חילוני שעליו להכריע בבעית משמורת) אבל עלול להיות שאתה חוטא כאן בהצגה חד צדדית ושאם היית שומע את הצד השני היית מקבל תמונה שונה בתכלית.

    לכן בנושאים כאלו כדאי לא להצמד למקרים בודדים (עם כל הערך הרגשי שיש בהבאת מכתב כזה) כי הם עלולים להיות לא משקפים. בכל מערכת משפטית ובכל דיון לפחות צד אחד יוצר מאוכזב – אין מנוס מזה – ולא פעם שופך זעמו על השופט או המערכת בכלל. ביקורת אמיתית אמורה להצמד לא לאנקדוטות (איך היית מגיב אם היה מדובר בזוג אנתרופוסופים שבו האשה, המחזיקה במשמורת, מתעקשת על שליחת הילדים לגן המתנהל במנוגד לעקרונות האנתרופוסופיה? אהא…) אלא להביא תוצאות של סקירות אובייקטיביות, או להפנות את הטענות הישר ללשון החוק ולא לאופני היישום הפרטניים שלו.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s