הרב מרדכי וויליג (Willig), ראש ישיבה וראש כולל ב'ישיבה יוניברסיטי' ורב מוכר ומכובד במעגלי האורתודוקסיה המודרנית (ליתר דיוק, ה- Centrist Orthodoxy) בארה"ב, פרסם חיבור קצר ובו הוא קורא לחשוב מחדש על היתר לימוד גמרא לנשים. כפי שאפשר לצפות, העניין מעורר סערה זוטא במעגלי האורתודוקסיה המודרנית.
וויליג טוען שלמרות שפוסקים מודרניים שונים התירו לימוד גמרא לנשים מתוך תירוצים שונים, הרי שאחרי כמה עשורים אפשר לסכם ש"גישה שוויונית צובעת לימודי גמרא לנשים ומובילה אותן לאמץ רעיונות שוויוניים". ולדעתו זה רע. על פי וויליג שתי דוגמאות לכך הן התפתחותן של מיניינים שוויוניים והסמכת נשים כפוסקות הלכה ואף רבות, תופעות שאכן נראות יותר ויותר בזמן האחרון. הסיפור הגדול יותר לדעתו נוגע לעצם הערעור על נצחיות התורה.
ואכן, נדמה לי שוויליג מבין היטב את הנקודה. מרבית הפוסקים הגדולים שלפני המאה העשרים אסרו לימוד גמרא לנשים, ביניהם הרמב"ם והשולחן ערוך. העניין מבוסס על קביעתו של ר' אליעזר בתלמוד ש"כל המלמד בתו תורה, כאילו לומדה תיפלוּת".
בעידן המודרני קמו רבנים שהחליטו שהתנאים היום שונים, ושניתן להתיר לימוד תורה, ואף גמרא, לנשים. מדובר בעיקר בפסיקות שקובעות שמפני שהעת קשה יש להתיר, או שהנשים של היום אינן בדיוק הנשים של תקופת התלמוד ולכן מותר להן ללמוד. כאמור, וויליג רומז שיש כאן ערעור על נצחיות התורה, שהרי בתירוצים כאלה אפשר להתיר כל איסור.
והוא בגדול צודק. לימוד גמרא לנשים מהווה מהפכה חברתית עצומה באורתודוקסיה בת זמננו. ונכון: מדובר בשינוי הלכתי שמתחשב בתנאי המציאות. כן כן, מה שהיום לפעמים מכונה "נאו-רפורמה". כי בהחלט כן, יש להתחשב בדרך הארץ ובערכים בני זמננו בפסיקת הלכה, וטוב עשו אותם פוסקים מודרניים (מהחפץ חיים ועד הרב סולובייצ'יק, רבו של וויליג עצמו) שהתירו לימוד תורה ואף גמרא לנשים.
וכן, לימוד גמרא לנשים בהחלט מביא אותן "לאמץ רעיונות שוויוניים". זה כל העניין. כלומר, זה טוב. כי – לצערנו כנראה שלא מיותר לומר את זה – הן שוות.
(ורק הערה ברמה הסוציולוגית: לפני חודשיים כתבתי כאן שאפשר להעריך שהסמכת רבות יהווה קו שבר שסביבו בעתיד האורתודוקסיה המודרנית תתפצל, וזאת מפני שמעמדן של נשים הוא עקרון יסוד שכל חברה אנושית מגדירה עצמה למולו. אנחנו עוד רחוקים מפיצול, אבל יש לצפות לעוד קולות כמו של וויליג.)
מינים 