הרב רונן לוביץ

קול רבני מרשים נגד שיתוף פעולה עם סין

הנה דוגמא לצורת פעולה מבורכת ומרשימה של רבנים. רבנים שונים, מזרמים נבדלים ובעלי השקפות עולם שונות, חתמו כולם על מכתב הקורא לשר הבריאות לבטל את הסכם שיתוך הפעולה עם סין. בין הנימוקים:
 
המשטר בסין מבצע עוולות רבות שכבני אדם בכלל וכיהודים בפרט, חובה עלינו להתקומם נגדם: עקירת מיליוני אנשים מבתיהם באכזריות ללא כל פיצוי וללא התראה ורציחה וכליאה של אסירי מצפון חפים מכל פשע […] במחנות בסין כורתים מהם איברים לשם מכירה לתעשיית השתלות האיברים, וזאת בהרדמה חלקית, ומשליכים להשמדה גופות אנשים שטרם מתו. קצירת איברים לשם סחר איברים להשתלה נעשית בסין על ידי השלטונות עצמם.
 
נימוק מוסרי מהמעלה הראשונה שמוביל לדעתם למסקנה ששיתוף פעולה, בפרט בתחום הבריאות, עם סין הוא מגונה. הרבנים אף מזכירים את ההתעללות של שלטונות סין בזרם הפאלון-גונג, לא בדיוק גויים המקפידים על שבע מצוות בני נוח:
 
השלטון בסין רודף את אנשי הפאלון-גונג (הנקראים גם: פאלון-דאפא), וזאת בצורה האכזרית ביותר. על פי דרישות וחקירות חוזרות ונשנות של ארגונים בין-לאומיים שונים, מדובר בציבור גדול של אנשים שכל עניינם הוא בחיזוק הגוף והנפש.
 
רבותי, זה מרשים. אין כאן כפייה דתית, אלא הבעת עמדה דתית, שמקדמת תפיסה מוסרית (וכזו שבוודאי יכולה להיות מקובלת על חילונים רבים). הממשלה יכולה כמובן לנהוג כפי שהיא מבינה, אבל הקול האזרחי-דתי המשמעותי הזה נרשם. מי ייתן ונשמע עוד כמוהו.
 
היוזמה למכתב באה על פי הכתבה מפעיל ישראלי חילוני למען זכויות אדם בסין, טל בביץ', וחתומים עליו ששה-עשר רבנים, בהם הרב רונן לוביץ', הרב אליקים לבנון, הרב יובל שרלו, הרב אורי שרקי, הרב שלמה אבינר, הרב איתמר ורהפתיג והרב דוד רוזן (אשמח לרשימה המלאה אם מישהו יודע).

הרב רונן לוביץ מועמד להיות הרב הראשי לחיפה

מעריב בכתבה וראיון על פיהם הרב לוביץ מועמד מרכזי לרשת את הרב שאר-ישוב כהן כרב הראשי לחיפה. כתושב האזור וכחיפאי במקור, זה משמח אותי, כי הרב לוביץ, שאני מכיר אישית ושטחית, הוא אדם טוב ונעים ופתוח בדעותיו, וראוי שאדם כזה (עד כמה שזה נדיר במחוזותינו) יקבל הכרה וגם יכולת להשפיע.

חיפה עוברת בשנים האחרונות תהליך שבו שכונות שונות הופכות לדתיות, ואף חרדיות. נוה שאנן, השכונה (הענקית) בה גדלתי כבר מיושבת בחלקים גדולים שלה באורתודוקסים למיניהם, והמצב היה שונה מאוד כשגדלתי בה כילד. אני לא יודע מה התהליכים הללו מסמנים: האם את התרחקותם של חילונים אמידים פשוט מפני שהם יכולים ורוצים לעבור למקומות אחרים, או דווקא את בריחתם משום מה שהם תופסים כהשתלטות חרדית על האזור. חיפה תמיד היתה עיר בעלת צביון מאוד חילוני (אוטובוסים בשבת וכל זה), ואני מקווה שזה לא ישתנה. לא רק כי אווירה של חופש ופתיחות מעודדת דתיות אמיתית, אלא גם כי שכונות, ואף ערים, חרדיות ו/או ציוניות-דתיות יש מספיק, וחיפה יש רק אחת.

את דבר העניין ראיתי לראשונה בבלוג של אלן בריל, שגם כותב עליו.

רחוב העצמאות בחיפה, אני מנחש בשנות השלושים

רחוב העצמאות בחיפה, אני מנחש בשנות השלושים