משה רט, 'פשוט להאמין' – מסתבר שזה לא כל כך פשוט

Captureמשה רט הוא רב ודוקטור לפילוסופיה ואדם מעניין באופן כללי, והוא הוציא תחת ידיו לאחרונה ספר על אמונה: 'פשוט להאמין: מדריך למאמין הרציונלי' (ידיעות ספרים). הספר הוא מעין מדריך 'דע מה שתשיב לאתאיסט', אולם אולי אף יותר מכך הוא כתב הגנה על האמונה, המנסה לתת למאמינים את הלגיטימציה שהם צריכים עבור עצמם, כלומר עבור אמונתם. רט מספר לנו שלהאמין זה בסדר, שאלוהים זה רציונלי, ושבעצם אין הבדל גדול בין המאמינים באלוהים למאמינים באין-אלוהים.
 
והעניין האחרון הזה הוא חוט השני העובר בספר. רט מנסה לבסס שוב ושוב את העמדה ש"בסופו של דבר, גם מה שאנחנו מכנים 'ידיעה' מבוסס על אמונה", ועל כן "האמונה היא הבסיס לכל" (14 – רט חוזר על קביעות אלה לאורך כל הספר). מכיוון שכך, הרי שזה לגמרי בסדר להאמין. ולמה בעצם כולנו מאמינים בני מאמינים? כאן משתמש רט בתרגילי הספקנות של דקארט ומפקפק ביכולתנו לדעת אם "המציאות שסביבנו אינה חלום או אשלייה", כאשר הספק שאולי כן מכריח אותנו להאמין שלא.
 
אלא שכולנו, כולל רט, מבינים שיש הבדל גדול בין אמונה שאנחנו כרגע קוראים מילים ממסך מחשב לאמונה שיש אלוהים. אנחנו מבינים היטב שאין מדובר באותו סוג של אמונה (אם בכלל אפשר לכנות את העניין הראשון "אמונה"). אילו לא היינו מבחינים ביניהם לא היינו, למשל, כאנשים דתיים, מתרשמים מבעלי אמונה עיקשת ומוקירים להם כבוד (ולא מתרשמים באותה מידה מהמאמינים שיש אכן עולם). למעשה, רט עצמו לא היה כותב את הספר הזה אם אמונה באלוהים היתה זהה לאמונה במציאות החומרית, שאינה בדיוק נושא מעורר מחלוקת.
 
רט יודע את זה, ואכן מיד מבחין בין אמונה לידיעה (האחרונה מתייחסת אל "המציאות המוכרת והברורה לנו" (15)). הפיכת כל הידוע לנו לאמונה היתה אפוא רק תרגיל רטורי שנועד לתת הרגשה טובה למאמינים, כלומר למאמינים באמת, אלה שמאמינים במה שאינו "המציאות המוכרת והברורה לנו".
 
הספר לוקה בתרגילים רבים שכאלה. רט בונה מגדלים גבוהים על יסודות רעועים מאוד, ומנסה לערער מגדלים אחרים, מבוססים, בעזרת תירוצים שאינם מספקים. הנה שלוש דוגמאות לכך:
1. בפרק י"ד רט קובע ש"גם המדע, כמו כל השקפה וגישה שהיא, מבוסס על אמונה. […] בכך אין הוא שונה באופן מהותי מאמונות, דתות ופילוסופיות שונות" (82). אולם רק כמה עמודים לפני כן הוא תקף את "הפוסטמודרניזם" (ה-boogeyman המועדף כרגע בציונות הדתית) וטען שלא נכון שרק משום שבחברה מסויימת מאמינים שכדור הארץ הוא שטוח ועומד על ארבעה פילים אין דרך להכריע בין אמונה זו לתפיסה המדעית המודרנית. "לפחות בכל הנוגע למציאות האמפירית,", הוא כותב, "יש דעות נכונות ויש שגויות." (78). מצויין, ומה מבדיל בין דעות נכונות לשגויות? "המקורות עליהם הן מבוססות. ככל שלחברה כלי מחקר מוצלחים יותר […] כך גדלים סיכוייה לגלות את האמת הריאלית." (79). מסתבר אפוא שיש אמת ריאלית, ושניתן לגלות אותה על ידי מחקר מדעי. המחקר המדעי הוא שגילה את מבנה מערכת השמש, ועניין ארבעת הפילים אינו אלא מיתוס קדום ומטופש למדי. אולי אפוא המחקר מדעי בכל זאת שונה באופן מהותי מאמונות ודתות?
 
2. פרק ל' מוקדש להבדל בין "הסברים מדעיים והסברים אלוקיים". כאן מבלבל רט בין הסברים מדעיים לתופעות שונות לבין הסיבה המטאפיזית לקיומן. הוא לוקח לשם דוגמא את חוקי הכבידה. ניוטון ניסח לראשונה את המשוואה שמתארת את פעולת כוח הכבידה, אולם רט קובע שניוטון לא "הסביר" בכך שום דבר. "לתעלומה הגדולה […] כיצד יכולים חפצים לזוז – אין שום הסבר או תשובה." (189) רט קובע אפוא שלמדע אין הסבר לתנועתם של גופים בחלל, ומציע הסבר משל עצמו: כוח הרצון של אלוהים. הוא אף קובע כי "המדע כנראה לא מסביר כלום ביחס לחוקי הפיזיקה הבסיסיים. הוא פשוט מתאר אותם. אם נרצה בכל זאת הסבר, אז אלוקים הוא הסבר לא פחות מוצלח מאשר 'כוח כבידה' מסתורי." (194).
 
קשה לבחור איפה להתחיל בין הטעויות כאן. נתחיל בסוף: "אלוקים" הוא לא הסבר. הוא מקסימום מונח שאנחנו מציבים במקום למשוך כתפיים ולהודות שאנחנו לא יודעים. ואכן, כאשר שאלו את ניוטון איך בדיוק גופים מושכים זה את זה הוא סירב להעלות השערות לא מבוססות וקבע באופן מפורסם ש- hypotheses non fingo, כלומר "אני לא ממציא היפותזות". למעשה הוא וראשוני המדענים היו גאים למדי שהם, בניגוד לתיאולוגים, מוכנים להודות שהם *לא יודעים* ולא ממציאים גופים מטאפיזיים על מנת להסביר כל דבר. מעבר לכך, רט מבקש כאן לא הסבר פשוט, טכני, לתנועתם של גופים, אלא סיבה מטאפיזית וסופית לכל התנועה כולה. כלומר תשובה לשאלה "מדוע יש תנועה ביקום בכלל". ודאי שהמחקר המדעי לא כשיר ובכלל לא מתיימר לספק תשובה לשאלה כזאת. ולבסוף, רט משתמש כאן בדוגמא שבה המדע אכן ניצב מול שאלה קשה, שכאמור ניוטון עצמו סירב לענות עליה (אם כי איינשטיין הצליח לתת תשובה). אילו היה שואל מגוון שאלות אחרות (איך הגוף נהיה חולה בדיזנטריה? איך צמחים מפיקים חמצן? וכו'), הרי שלמדע היה הסבר פשוט, ולא היינו חייבים לגייס את אלוקים.
 
3. מיד אחרי העניין הזה מנסה רט להגן על "הראייה מהתכנון", כלומר ביסוס האמונה באלוהים על כך שהעולם נראה לכאורה כמיוצר או מתוכנן על ידי מישהו (בדרך כלל הסיפור הוא שאם נמצא שעון ביער נסיק שמישהו יצר אותו וכו'). דיויד יום כבר תקף את הראייה הזאת באופן מוצלח במאה ה-18 בעזרת כמה טיעונים. רט מתייחס רק לאחד מהם, ומנסה לשלול אותו. הנה: יום טען שהאנלוגיה בין שעון (או כל חפץ אחר) לבין העולם היא מאולצת, וזאת מפני שחפצים אנחנו מכירים הרבה, ואילו יקום אנחנו מכירים רק אחד, וגם ממנו רק פינה קטנה. בהשוואה בין שני מקרים דומים אנחנו יכולים להשתמש במסקנות לגבי הראשון כדי להבין את השני, וכמה ששני המקרים דומים יותר המסקנות יהיו תקפות יותר. אולם, טוען יום, בהשוואה בין שני מקרים שונים מאוד העתקת המסקנות תהיה קשה מאוד, וחפץ תוצר אדם דומה מעט מאוד ליקום. לכן אין לגזור מסקנות דומות.
 
לא נורא, קובע רט. לא נורא, מפני שהמסקנה שלנו שהיקום נברא "היא לא מסקנה לוגית אלא רושם ראשוני וישיר […] חווית התכנון בעולם היא אינטואיציה ראשונית של האדם" (197-8), ולכן לכאורה תקפה. רט מנסה אם כן לשלול את הקושי שמציג יום על ידי כך שהוא הופך את ההיסק הלוגי לאינטואיציה. אלא שגם אם נקבל את התוקף של אינטואיציות (וזה חתיכת "אם"), הרי שלרבים תהיה אינטואיציה שונה לחלוטין לגבי העולם. למשל האינטואיציה של הבבלים הקדומים היתה שהעולם הוא גופתה המרוטשת של תיאמת, שהאל מורדוך הרג. או למשל האינטואיציה של חלק מההינדואים שהעולם הוא מסך של אשלייה. או האינטואיציה של זרמי הגנוזיס שהעולם הוא אמנם תוצר מתוכנן, אמנם נוצר על ידי אל, אבל על ידי אל טיפש ו/או אכזר, שיצר עולם דפקט. האם אותה אינטואיציה מופלאה שרט מדבר עליה, שהעולם תוכנן על ידי אל טוב, קשורה בכך שהחש אותה גדל בתרבות מונותאיסטית? דומני שיש יסוד סביר להניח שכן. או לפחות להרגיש זאת אינטואיטיבית. (אגב, יום אכן טוען גם שאם כבר אנלוגיה, אז העולם שלפנינו אינו מבשר יותר מדי טובות על יוצרו. אבל אל הטיעון הזה של יום לא מתייחס רט בספרו.)
 
הניסיון של רט לעבור מקיום של אלוהים בכלל לקיומו של אל מונותאיסטי, כזה שאכפת לו מהעולם ומשמש כ"שר ההיסטוריה" עולה עוד פחות טוב, ועוד יותר גרוע אפילו הניסיון לעבור מכך לטענה שהיהדות היא בשורתו הנבחרת של אותו אל מונותאיסטי. כאן מובאים אותם טיעונים לעוסים על ההתגלות הקולקטיבית, ויש גם התעלמות כמעט כוללת מהבעיות שמצאה הארכיאולוגיה המודרנית וביקורת המקרא עם התורה והתנ"ך בכלל, וכמובן שזה מחליש את הטיעון הכולל.
 
יש גם חלקים רציניים יותר בספר. פרק י"ז, על העל-טבעי, נותן לקורא ביקורת נאה על נקודות העיוורון של המתודה המדעית. גם ההגנה שלו על האינטואיציה כמקור (חלקי) לידע היא מעניינת (בניגוד לשימוש בטענה זו שהבאתי לעיל). אילו היה רט כותב ספר צנוע יותר, שמבקש בסך הכל לאתגר את התפיסה המטריאליסטית והמתודה המדעית הגסה יותר הוא היה מוציא תחת ידיו ספר טוב. אבל רט לקח על עצמו משימה אדירת מימדים: את האפולוגטיקה הכוללת על האמונה הדתית, ובתוכה על האמונה באלוהי ישראל. זה לא עלה בידיו.

51 תגובות

  1. לדעתי אמונה באלוהים יכולה להיות רציונלית רק אם האדם עבר חוויות מסוימות שחושפות רבדים או היבטים שונים של המציאות (לא בהכרח חוויות מיסטיות אקסטטיות). ללא חוויות כאלה אין שום סיבה רציונלית להאמין באלוהים. הנסיון להוכיח בטיעונים פילוסופיים רציונלים את קיום האל מועד תמיד לכישלון וייתפס כלא רציני ופתטי ע"י אתאיסטים. בכל מקרה, אני לא כל כך מבין מה גרם למשה רט לכתוב את הספר הזה, בעידן הפוסט מודרני אנשים מאמינים לא דופקים חשבון לאף אחד.

    אהבתי

    1. שלום יניב. לטעמי יש סיבות רציונליות להאמין באלוהים. סיבות המתבססות על המדע עצמו. ולא לחינם יש מדענים מאמינים. בפשטות: דבר מורכב כמו חתול או ארנב מעיד על תכנון, בדיוק כפי ששעון או מחשב מעידים על תכנון.. טיעון הנגד העיקרי הוא שבניגוד למחשב או שעון חתול יכול להתרבות ולהשתנות מדי פעם. הבעיה היא שלפי הה גיון הנ'ל, בראותנו מחשב המסוגל להשתנות או להתרבות עלינו להסיק שהמחשב התפתח מעצמו. דבר שהוא עדיין בלתי אפשרי. כלומר מחשב בעל מאפיינים של יצור חי עדיין מהווה ראיה לתכנון.

      אהבתי

    2. הדעה שלך שגויה. מחילה.
      העובדה שאתאיסטים ו/או אנשים שטוענים שהם רציונלים מחליטים מראש שלא לקבל הוכחה רציונליות/פילוסופית/לוגית/מדעית לקיומו של הא-ל ו/או הוכחה ללגיטימציה שמספקת לגיטימציה להאמין (בא-לוהים), לא מוביל למסקנה שאין הוכחה כזאת. זוהי הנחת יסוד שעלולה למנוע ממך ו/או מבני אדם אחרים את האמת.

      אהבתי

    3. שוב שלום יניב,
      באותו הקשר, אני רוצה להציע לך לבדוק את הטענה האונטולוגית ע"פ אלווין פלנטינגה (Alvin Plantinga).
      וכל טוב

      אהבתי

      1. הטענה האונטולוגית עפ"י פלנטינגה לא נראית לי משכנעת, היא עומדת על הנחת היסוד שיש אלוהים. אם הנחת יסוד שלנו תהיה שאלוהים לא קיים אז נגיע למסקנה הפוכה מהמסקנה של פלנטינגה. בכל מקרה אני לא אתאיסט, אני רק טוען שאי אפשר להוכיח את קיומו או אי קיומו של האל.

        אהבתי

        1. שלום וברכה יניב, אני שמח לשמוע שאינך אתאיסט!

          נמצא שטענתך שגורה בפיהם של רבים מהתנגדים לטענה האונטולוגית, כלומר הם טוענים שהיא מניחה מראש שיש אלוקים כפי שכתבת, אך אני מפציר בך לבדוק בעצמך – האם יש פוטנציאל לקיום של ישות כל יכולה? ("ישות" = דבר בעל קיימות ממשית, רוחני. "כל יכול" = יכול לעשות את כל מה שאפשרי לעשייה מבחינה לוגית).

          לאחר שתגלה שיש פוטנציאל, המסקנה הכרחית תהיה שהישות הזו קיימת ממש, מכיוון שפוטנציאל הוא בעצמו 'משהו' ולא 'כלום'. כלומר מכיוון שיש פוטנציאל לקיום של ישות כל יכולה, אז הכרח שהישות הזו קיימת ממש, כי היא כל יכולה (היא לא מוגבלת להיות בפוטנציאל בלבד).

          אהבתי

  2. נראה לי שהסתירה הפנימית שכביכול מצאת מקורה באי הבנה.
    כשהוא אומר שהמדע מבוסס על אמונה, משמעות הדבר שהמדע בנוי על אמונה באמיתות הקלט החושי או על אמונה באמיתות התוצאות המתקבלות באמצעות מכשירי מדידה. על אמונה בכך שיש משהו מחוץ לאדם ושיש חוקיות שיכולה להילמד מהניסיון. אלה רעיונות שהם אמונה טהורה, כי אין להם כל ביסוס.
    לעומת זאת כשהוא תוקף את הטענה שאמונה בכך שכדור הארץ שטוח, הוא עושה זאת משום שאותם "פוסטמודרניסטים" מקבלים את כל אמונות המדע (אמונה בקיום חוקיות ומציאות חיצונית ואמונה בקלט החושי ובקלט הנמדד) ובכל זאת סותרים את עצמם בהתעלמות מהתוצאות הנמדדות.

    אהבתי

    1. הבנתי מאה אחוז, ולכן כיניתי את זה "תרגיל רטורי". הקשר בין "האמונה" בקלטי החושים לבין האמונה באלוהים הוא קלוש עד לא קיים. שני דברים שונים לחלוטין.

      אהבתי

      1. שונה אבל דומה
        המשותף לשניהם הוא הראשוניות וחוסר ההוכחה האינהנרטי.
        כל השאר שונה.

        אהבתי

          1. השאר שונה לטובת האבטיח
            האבטיח לא מבלבל את השכל ולפרק זמן, אמנם מוגבל, יש ממנו תועלת והנאה

            אהבתי

          2. טוב, אני לא קראתי את הספר, אבל אני מניח שהוא רצה להבהיר שההכרות היסודיות ביותר הם עניין של אמונה, ובהגדרה אינן מוכחות (אחרת הן לא היו יסודיות וראשוניות). ומהבחינה הזו ההשוואה רלוונטית ביותר למרות שמדובר באמונות אחרות ושונות מאוד.

            אהבתי

          1. תלוי מה המטרה של ההשוואה.
            אם המטרה היא להבהיר שרציונליזם וראיות באים רק על גבי אמונות בסיס יסודיות שהן עצמן אינן תוצר של לוגיקה או של ראיות אינדוקטיביות, אז ההשוואה חשובה, נכונה ורלוונטית.
            אם המטרה היא להשוות אמונות שונות ולטעון שהן דומות בתוכנן ובהשפעתן על האדם, אז אתה צודק.

            אהבתי

            1. נכון. אבל אני טוען שגם לומר שרציונליזם וראיות נבנים על גבי אמונות אינו אלא תרגיל רטורי, כי ה"אמונות" כאן הן כל כך שונות מאלו שאנחנו מכירים, עד שאין טעם לכנות אותן כך. זה כמו לומר "תפילה ועוגות שוקולד אהובים מאוד על אנשים רבים ולכן בעצם מהותית מדובר באותו דבר". לא רציני לדעתי.

              אהבתי

              1. ובכל זאת, לדעתי יש בהשוואה הזו חשיבות כדי לנכש השוואה אחרת נפוצה יותר ושגויה לא פחות: רבים משום מה נוטים להשוות את ההכרה באלוהים להכרה שיש גרביטציה או שיש נחשי קוברה. וכמו שהם מצפים לראיות לאלה כך הם דורשים ראיות דומות לראשונה על מנת להיות רציונלי ועקבי.
                והטענה של המחבר, שדווקא הסובסטנציות היסודיות ביותר (מבחינה הכרתית) הן בהכרח שונות ולא רלוונטיות לראיות במובן המדעי או הלוגי, היא טענה חשובה.

                אהבתי

  3. הי תומר. לגבי הראיה מהתכנון. לא רק שטענה זו לא הופרכה היא אפילו התחזקה. למשל: מדענים מצאו שני מנועים מסתובבים בטבע. האחד הוא סינטת ה-atp והשני הוא השוטון הבקטריאלי. המנוע הנ'ל דומה מאוד למנוע מעשי ידי אדם וכולל אפילו חיישנים מיוחדים, מעצור ואפילו הילוך אחורי. את כל זה מיותר לציין לא ידעו בזמנו של דיויד יום. מנוע מסתובב מהווה כמובן הוכחה לתכנון, גם אם זו תהיה הפעם הראשונה שאנו נתקלים בו, או אף אם הוא עשוי חומר אורגני או מכיל מנגנון שכפול עצמי. אי לכך, הטיעון מהתכנון לא הופרך מעולם.

    אהבתי

    1. אתה לא מתייחס כלל לראיה מהתכנון. אתה מספר לי ששני חפצים הם דומים, ולכן סביר ששניהם תוכננו. הראיה מהתכנון מנסה לטעון שחפץ אחד והיקום כולו הם דומים. יום אומר: הם כלל לא דומים, ולכן אי אפשר לגזור מסקנות וכו'.

      אהבתי

      1. לא הבנתי. אם אתה רואה משהו שנראה כמו מנוע מסתובב, עם ציר חופשי, יכולת להסתובב כ-1000 פעמים בשניה, הילוך אחורי, מעצורים וחיישנים, כל זה לא יעיד על תכנון?

        אהבתי

        1. תכנון הוא אופציה אחת. אופציה שניה היא אבולוציה עיוורת שפועלת על פי חוקיות מסויימת, כפי שדארווין הסביר וממשיכיו שכללו.

          אהבתי

          1. כלומר מבחינתך שעון או מנוע לא בהכרח מעידים על תכנון ותיתכן אופציה נוספת לפיה שעון או מנוע יכולים להווצר בתהליך טבעי כאבולוציה?

            אהבתי

              1. כלומר שעון עץ משתכפל אינו מעיד על תכנון? טוב. טענה חזקה מצריכה ראיה חזקה. לדעתך האבולוציה יכולה להוכיח ששעון שכזה יכול להתפתח בהדרגה?

                אהבתי

                1. תקשיב לדעתי חבל לך על הזמן, כל "האתאיסטים" יודעים שאלוקים קיים ושהוא ברא את הכל אבל הם מפחדים שהם יצטרכו להתחיל לקיים מצוות וללכת לבית כנסת אז הם משכנעים את עצמם שהכל התפתח באבולוציה אקראית כדי שהם יוכלו לעשות לעצמם חיים קלים.

                  אהבתי

                2. ודאי. לא "האבולוציה" אלא תיאוריות של איך האבולוציה פועלת. זה הרי בדיוק מה שהן עושות: מסבירות איך התפתחו העין, הריאות, הכנפיים וכו'

                  אהבתי

                  1. כן, אבל הן לא מוכיחות שהאורגניזם המורכב התפתח בצורה רנדומלית. זה בלתי אפשרי להוכיח את זה בצורה חד משמעית. לדעתי המדע נוטה להאמין שהאבולוציה היא רנדומלית בגלל שהמדע שולל את קיום האל ומה שנשאר זה תאוריית ההתפתחות העיוורת. בזמן שהמונותואיסט מאמין בתכנון, האתאיסט מאמין בהתפתחות רנדומלית. שתי הדעות הן בסופו של דבר בגדר אמונה.

                    אהבתי

                    1. ודאי שאי אפשר להוכיח רנדומליות. אבל לא צריך. מספיק להראות כיצד ניתן להגיע לאיברים מורכבים בצורה רנדומלית, וזה מייתר את ההסבר הפנטסטי, חסר הראיות והקלוש של תכנון אלוהי.

                      אהבתי

                    2. מה שאתה אומר די מאשר את הטענה שלי. בונים תאוריה שמראה יש סבירות שאורגניזמים מורכבים יכולים להווצר בצורה רנדומלית ואז כשיש תאוריה (לא מוכחת) דוחים את ההסבר הלא רצוי (בעיני מדענים אתאיסטים)בטענה שהוא פנטסטי וקלוש. בסופו של דבר מה שמחליט לבחור בהסבר אחד על השני זה הצד הרגשי והאמוני ולא הרציונלי. רציונליזם אמיתי זה להטיל ספק בהכל. אתה לא יודע עד שאתה באמת יודע

                      אהבתי

                    3. אתה לא מבין איך תיאוריה עובדת. לא "בונים תיאוריה". זאת לא מערכת אמונית. תיאוריה אמורה להיות בעלת כוח הסברי וחזויי. היא אמורה להסביר לנו איך תופעות שונות מתרחשות ומה יקרה אם ישתנו התנאים, ואנחנו בוחנים אם היא נכונה על פי התחזיות שהיא נותנת לנו, כלומר אם הן מדוייקות. זאת לא "אמונה" מבחינה הזאת.

                      אהבתי

                    4. אני מבין טוב מאוד מה זו תאוריה מדעית. תאורית האבולוציה לא בהכרח מראה שהעולם מתפתח בצורה רנדומלית, היא מראה שהאורגניזם מתפתח בצורה הדרגתית ע"י מוטציות בגנים, מטרת המוטציות היא הסתגלות טובה יותר בסביבה ונתינת יתרון לאותו המין על גבי מין אחר. האבולוציה מתארת את מערכת החוקים אבל לא את הכוח שמניע את ההתפתחות, למה נוצרו חיים מלכתחילה? ובשביל מה המערכות הביולוגיות מנסות לשמר את עצמן? מאיפה מגיע הרצון של המערכות האלה שלמר את עצמן? התשובה לשאלה הזאת היא קופסה שחורה מבחינת המדע וכשהמדע נתקל בקופסה שחורה הוא מעדיף את ההסבר הרנדומלי. כל עוד ההסבר הרנדומלי לא מוכח בצורה חד משמעית הוא בגדר אמונה.

                      אהבתי

                  2. כלומר ללא הסבר מוכח להתפתחות שעון או מנוע הרי שנטל ההוכחה הוא על תומכי האבולוציה להוכיח ששעון או מנוע משתכפלים יכולים להווצר ללא תכנון. ואם זה כך כל שעלינו לבחון הוא האם ניתן להוכיח שמנוע או שעון יכולים להתפתח בהדרגה אבולוציונית. שהרי ללא הסבר מוכח יש לנו היסק תכנון ברור משעונים ומנועים. או כמו שאומר פרופ' דוקינס: אם מישהו שחושב שדרגה כזו של מורכבות אינה אומרת דרשני, אני מרים ידיים". מסכים?

                    אהבתי

                    1. לא ממש. ללא הסבר טוב אנחנו לא יודעים. ואז אפשר להאמין באלוהים כזה או אחר אם רוצים. בכ"א, זה מצב תיאורטי בלבד, מפני שיש הסבר טוב.

                      אהבתי

                    2. אבל יש לנו היסק ברור משעון. ההסבר הטוב ביותר לקיומו של שעון הוא שהוא תוכנן. כך שלא ניתן לטעון במקרה זה ש"אנו לא יודעים כרגע". כאן באה תיאורית האבולוציה ומנסה להוכיח לנו ששעון משתכפל דווקא יכול להווצר מעצמו. אלא שהסבר זה כושל כאמור כיון שאין לנו שום הוכחה שהאבולוציה נכונה. לכן יש כאן מצב של ידיעה (שעון מחייב תכנון) לעומת אמונה (שעון אינו מחייב תכנון- אבולוציה). וברור שידיעה עדיפה על אמונה.

                      אהבתי

                    3. צריך לדייק: אין שום ספק שקיימת אבולוציה. השאלה היא רק איך להסביר אותה. כאן התיאוריה של דארווין וממשיכיו עובדת נהדר.

                      אהבתי

                    4. מה פירוש "אין שום ספק"? בטח שיש ספק ואפילו מדענים רציניים מתנגדים לה מסיבות מדעיות נטו. אם יש לך הוכחה אתה מוזמן להציגה ונבחן אותה יחד. אבל זכור: זו צריכה להיות הוכחה של ממש שאינה מתבסס על אמונה או השערה. אחרת כאמור יש לנו היסק ברור משעון.

                      אהבתי

                    5. אתה לא מבין את מצב המחקר. אין ספק משמעו: רואים את זה בעיניים. בכל צלחת פטרי או מושבת זבובים אפשר לראות שינויים אבולוציונים לאורך זמן. זה בכלל לא עניין של תיאוריה. התיאוריה רק באה להסביר איך זה קורה, ועל זה אפשר להתווכח.

                      אהבתי

                    6. הערה קטנטנה בסוגריים: הדיון הוא לא אם יש או אין אבולוציה (ודאי שיש), אלא אם היא מספקת הסבר ראוי ומלא למוצא המינים.

                      אהבתי

                    7. עכשיו קצת יותר ברור על מה אתה מדבר. אתה מדבר על ספציאציה (הווצרות מינים חדשים של זבובים או חיידקים) ולא על אבולוציה של יצור חדש (ברמת המשפחה למשל). זו אינה אבולוציה אלא ואריאציה, כמו שינוי צבע הפרווה בכלבים, גודלם או חזקם. אבל הכלב או הזבוב נותרו כלב וזבוב. את השינויים הנ'ל גם בריאתנים אדוקים מקבלים. אבל כשמדברים על תיאורית האבולוציה מדברים על התפתחות של יצורים חדשים, כמו המעבר מקוף לאדם או מדג לטטראפוד או מדינוזאור מהלך לעוף וכו'. ולנ'ל אין שום הוכחה. אם אתה חושב שיש אתה מוזמן להציגה.

                      אהבתי

  4. יש כאלה שלהם פשוט להתפתות(להאמין) לכל מיני דברים והסברים הרבה יותר מלחשוב, שסביר שיש אל, כי לחשוב ולהטיל ספק גורם להם כאב ראש. יש כאלה שקשה להם עם המוגבלות של המדע והתפיסה האנושית והם רוצים להסתמך(להאמין) על תפיסה בלתי מוגבלת.
    מהנ"ל ברור שמילה להאמין אינה מילה פשוטה בעיברית ויש לה מספר פירושים.
    חוקי הכבידה מתארים את המציאות הפזית לעומת זאת הסבר מטפיזי לא מתאר מציאות פיזית.
    לדעתי צריך לפרש את התנ"ך בצורה שתסתדר עם הארכאולוגיה.
    האם בנימוק של תיכנון תבוני או ביחוס איכפתיות אין ניסיון לתת לאל תאורים אנושיים והאם אין בכך אלילות?

    אהבתי

  5. קראתי לא מזמן את הספר והשתכנעתי לחלוטין שאלוהים קיים, לדעתי זה הספר הכי טוב שיצא לי לקרוא.

    ורק תדעו שאני אדם אינטיליגנט, והרבה אנשים מחמיאים לי על זה.

    אורן.

    אהבתי

  6. האמונה בקיום העולם היא אכן ידיעה ברורה, אבל ניתן לומר זאת גם על האמונה בנשמה האנושית וביכולת הבחירה החופשית.
    והנה לגבי הבחירה החופשית – מאטריליסטים מוכנים לטעון שזו אמונה ולא ידיעה.
    אפשר ללמוד מכאן שהגבולות בין אמונה לידיעה לא חדים כל כך, וכך גם היה בעבר לגבי אמונה באלהים – היה קונסנזוס מוחלט באנושות שיש אל/אלים בוראים.

    האם רט מתיחס לנקודה של הבחירה החופשית?

    אהבתי

  7. האתאיזם הוא גם כן אמונה – שאין אלוקים , הוכחה , אמונתם ההדוקה באבולוציה .
    האבולוציה זה ההסבר היחיד שנשמע הגיוני מכל ההסברים האחרים ש- אין , אז זאת הדרך היחידה של אתאיסטים להגיד איך נוצרנו.
    יש הרבה שאלות על האבולוציה , וברגע שמכניסים בהם ספקות הם ישר מפחדים. ונוטים לא להתייחס אליהם.

    המדע- מכניס באנשים תפיסות עולם. מי כותב את הספרים של אבולוציה , אנשים אתאיסטים . ואז הם מכניסים את הדעות האלה בקרב מי שמתעניין וקורא בספרים שלהם.

    לגבי אמונה באלוקים:
    שיש לך עולם מתוכנן מאוד , הגיוני שיהיה לך מי שתכנן את זה.
    יותר הגיוני לי להאמין שלעולם הזה יש מתכנן מאשר שהעולם התפתח בצורה רנדומלית , שהסיכוי לכך שואף להסתברות אפסית.
    עכשיו תגיד לי התחכמויות (יש עולמות מקבילים וכדו') אז אתה אומר התחכמויות , אני מעדיף לפעול לפי שכל ישר ולא לפי התפלספויות שבהרבה אתאיסטים אף בגדר ליצנויות.

    אני מאוד תומך בספר, חבל שאין עוד ספרים מסוג זה.
    אולי הדעה הנכזבת שעולם המדע(שרחוק מלהיות אובייקטי) השליט "שאמונה באלוקים זה לא רציונלי' תשתנה , מקווה מאוד.
    בתור אדם רציונלי נמאס לשמוע את זה. ממש דעות קדומות.

    אהבתי

  8. דוקינס בעצמו מודה, שלמדע קשה מאוד להסביר את היווצרות החיים, והעולם, וזה מאתגר מאוד.

    אבל מצד שני, הוא טוען שלא צריך להרחיק לכת ולהגיד "זה אלוהים" כי זה שטויות.

    לפי דעתי, הסבר השעון, וגם אמירתו של מדען אמריקאי שאמר שהעולם נוצר במקרה דומה למטוס שהורכב בשלמותו ובמקרה, על ידי הוריקן שעבר במגרש גרוטאות.

    הוכחות לוגיות חזקות, וכל אדם מבין שהן בלתי אפשריות, והפרכתן נעשית כמעקמים לגמרי את החשיבה, עד שאין לוגיקה בכלל.

    כשאתה שואל אתאיסטי צעיר שאלות לוגיות הוא כושל ומתמוטט, כשאתה שואל אתאיסט מבוגר, הוא מפליץ שטויות מדהימות בעומקם, שהן עדיין שטויות.

    אהבתי

  9. סלח לי מר פרסיקו, הזלזול המופגן שלך במשה רט לא מצדיק את עצמו כלל. למעשה דבריך הם רטוריקה נבובה (לענ"ד הרבה יותר) מאשר דבריו של רט.
    תחיל בדוגמה אתה אתה מציין. רט טוען כי כל ידיעה בנויה על אמונה. חוץ מאשר לחזור על דבריו בנימה מזלזלת (תרגיל רטורי קלאסי), לא הצלחת, ואין דרך להתעלם מהעובדה שאכן הספקנות של דקרט ממחישה היטב את חוסר היכולת המוחלטת להגיע לוודאות, לעניינו, לידיעה שאינה אמונה. אני יודע פירושו אני מאד מאד מאמין במשהו. האבחנה שעושה רט בין ידיעה לאמונה היא בדיוק זו – דברים אשר כלפיהם נצרכת אמונה וכאלו שלגם ניתן להשיג 'ידיעה' אינם שונים זה מזה, אין באחד תכונה שאיננה באחרת. כל שמשתנה היא היכולת האנושית להכיר אותם. את זה מבטא משל מנורת הרחוב. ולכן, ההבדל הגדול שאתה מתאר, בין המחשב לאלהים הוא אכן מובן לנו אינטואיטיבית, אך איננו אומר דבר על המעמד האונטולגי של מושאי האמונה /ידיעה. יתר על כן, מאחר שתובנה זו, שקיום המחשב ממשי יותר מאלהים היא תובנה שמקורה בתפיסה הסובייקטיבית שלך את המציאות, אין שום סיבה להתפלא על כך שנמצאו רבים אשר חוו את העולם אחרת. שאל כל מיסטיקן מה ממשי יותר בעיניו, הרוחני, האחד, הטאו, עצמות אור אין סוף – או המחשב שלך. שאל פרמינדס, את זנון ואת שפינוזה. או את אדמו"ר הזקן וראי"ה קוק. וגם כיום, ישנם כאלו אלהים נחווה אצלם כממשי יותר, כשייך לתחום הידיעה יותר מאשר אלקטרונים או נוירונים, שלמיטב ידיעתי אין יותר מדי מדענים שזכו להתקל בהם בדרך הביתה.
    נמשיך בשאר דוגמאותיך.
    1. איפה הצלחת למצוא אצל רט חוסר אמון במדע? הוא נאבק שתפיסה המנסה לנסח מדע ללא אמונה, שסוברת שהוא יכול להוות תחליף לה. הוא מסביר שמדע מבוסס גם הוא על אמונה. מאחר שרט עצמו סבור שמותר ונכון להאמין, הרי שבהחלט מותר לו להאמין במדע. הטענה שהמדע לא שונה מהותית מדתות ואמונות אחרות אינה ערעור על האמת שבו, אלא על המוחלטות שהוא מנסה לייחס לעצמו. ולכן, כשם שמתוך מגוון הדתות יכולה להיות אחת שכן אומרת את האמת – כך למשל רט מאמין שהיהדות מבטאת את האמת ולא המיתולגיה היוונית, אע"פ שאין בה יסוד מהותי שמכריח שהיא תהיה אמיתית, כך ייתכן שהמדע יאמר אמת.
    2. פשוט לא הבנתי מה אתה רוצה. למה להחליט שאלהים הוא לא הסבר? זה נראה כאילו יש לך ציפייה מהמושג הסבר שיסביר הכל בשפה שאתה מבין ובמושגים של העולם שלנו (הרי אלו סוג ההסברים לכך שהגוף חולה בדיזנטריה) אבל כל הטיעון הוא שבסוף השרשרת של המ'למה-בגלל ש' אין ברירה אלא להעצר במקום שבו התשובה היא או 'ככה' במשיכת כתפיים אתאיסטית או 'ככה' בנלהבות דתית. או לשתוק, כמובן. האם הכרחית הפרשנות של רט המתארת את הכל כנובע מרצון אלהי? לא. אפשר להסביר שאין כאן רצון אלא רק עצם הישות האחדותית המוחלטת העומדת ביסוד הכל שנותנת קיום – לומר ככה ולהצטרף להיכל התהילה של בודהה ופרמינדס כאמור, בכל מקרה האפשרויות שלך הם או להשאר בריק, שהוא מהותי ולא מקרי (ואין שאלות 'קלות' ו'קשות' כמו שניסית לטעון באופן מביך למדי. שאלה קלה מולידה תשובה מורכבת שמולידה שאלה קשה. וגם איינשטיין לא נתן תשובה – הוא הסביר את ניוטון במושגים יותר מורכבים, אבל על השאלה למה התיאוריה שלו עובדת גם לו לא תהיה תשובה) או לחרוג למטפיזיקה. הטיעון של רט פשוט – אין שום דבר רציונלי בלהשאר בריק. רציונלי לכל הפחות להודות שהמטפיזי אפשרי.
    3. א. הקרבה בין האמון באינטואיציה לבין אמונה היא מהותית. למעשה הטיעון הפותח את הספר מנסח את המשוואה הזו – הדברים שאנו יודעים הם אלו שהאינטואיציה מאשרת לנו, מפני שאינטואיטיבית אנו מאמינים במראה עינינו. ההבדל בין ידיעה לאמונה הוא בעצמת האינטואיציה. כפירה באינטואיציה מובילה לספק של יום ודקארט. האבחנה בין האינטואיציה שבה אתה לא מוכן לפקפק (המחשב) לזו שכן (הגיון במציאות) פשוט לא קיימת.
    ב. על כל האנושות, כמעט, לאורך ההיסטוריה כולה, כמעט, הייתה מקובלת האינטואיציה שיש הסבר לתופעות הקיימות. ולכן ניסחו היוונים, הבבלים, המצרים הסקנדינבים, ההודים וכו' את מיתוסיהם הרבים, היהודים את תנכ"ם, היוונים את הגיגיהם הפילוסופים. לכולם משותף עקרון אחד – יש הסבר מאחורי התופעות השונות. גם המיתוס על תיאמת מתבסס על הנחת התכנון. אלא שבמקום בו רט משאיר חור (למה דווקא באופן הזה, למה בכלל לתכנן עולם, מה משיגים על ידי כך וכו') הם מספרים סיפור חביב ומרתק, שמסביר בדיוק למה העולם שלנו נראהכמות שהוא. אם כן במקום 'תכנון' אמור מעתה 'הגיון פנימי'.

    עוד הערה על תרגילים רטוריים – אם 'אפולוגטיקה', 'טיעונים לעוסים' 'משימה אדירת מימדים' הם לא ביטויים שכל משמעותם היא תדמית רטורית, אני לא יודע מה זו רטוריקה.

    לסיכום, מתסכל ממש לראות את חוסר ההבנה של מטרת הספר. איכשהו רט הפך להיות זה שמנסה לטעון טענה עצומת מימדים, לבנות מגדלים באויר על יסודות רעועים, כשכל טענתו היא קצת אחרת – שלא כמו הנחרצות האתאיסטית, רציונלי ואמיתי יותר להבין שישנה גם אפשרות להאמין. ולו זו בלבד שזו אפשרות קיימת, יש בה הרבה הגיון, וישנם כמה סיבות טובות לבחור בה (ראיות, הוא מדגיש, לא הוכחות. אין הוכחות). ולו זו בלבד שהסיבות האלו קיימות, בסתר, רבים מהכופרים אף מאמצים הנחות יסוד אלו. אלא שבגאוותם טחו עיניהם מראות מומי עצמם.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s