אתמול צייץ טראמפ את הציוץ לעיל. הוא אמר את אותו משפט בנאום שנשא לפני קהל אונגליסטי ב-9 ליוני השנה. מדובר בסיסמה שלקוחה מתוך תאולוגיה נוצרית רקונסטרוקטיוניסטית, שמבוססת על כתביו של Rousas Rushdoony (מת ב-2001).
התיאולוגיה הזאת משחקת תפקיד חשוב בכוחות האוונגליסטים של הימין הדתי בארה"ב, ובבסיסה ההתנגדות ל"ממשלה גדולה" ולהומניזם. שני אלה, על פי ראשדוני, מעודדים אלילות, משום שהם מעוררים הערצה לאדם או למדינה, ולא לאלוהים. הבעיה על פי רוסדוני היא שבזמננו רוב הנוצרים הסיטו את לבם מהאל אל האדם או המדינה, ולכן אינם נוצרים נאמנים. גם הדמוקרטיה, תוצר מובהק של ההומניזם והממשל הבירוקרטי, פסולה בעיני ראשדוני ותלמידיו.
זו תיאלוגיה "פוסטמלניארית", כלומר שלא מחכה לתחילתו של "המלניום", שבו ישלוט ישו למשך אלף שנה עד יום הדין, אלא פועלת בעולם באופן אקטיבי כדי לתקן עולם במלכות שדי, כלומר לכונן את ארה"ב כמדינה נוצרית על פי הכתוב בכתבי הקודש.
הציטוט של טראמפ כאילו לקוח מכתבי ראשדוני, אבל ברור שלטראמפ אין מושג קלוש בתיאולוגיה נוצרית עכשווית. מה שכן, אולי לסטיב בנון יש. בנון הוא חבר ה-Council of National Policy, גוף נוצרי-שמרני שגם בכירי הוגי הנצרות הרקונסטרוקציוניסטית (כולל ראשדוני כשהיה חי) חברים בו. גם משפחת De Vos, שמתוכה מינה טראמפ את שרת החינוך שלו, מקושרת לרקונסטרוקציוניסטים. סביר שרעיונות כאלה מסתובבים במעגלי ההשפעה על טראמפ.
לבסוף מעניין לשים לב לדמיון היא התיאולוגיה הזאת לרעיונות בימין הדתי אצלנו. הגל הליברטריאני, יחד עם העצמת התפיסה המילולית של המקרא והחלומות על בית המקדש, הערבוב המוזר בין מימדים ליברלים קיצוניים לפונדמנטליסטים קיצוניים, מזכירים מאוד את מה שקורה במקבילה הנוצרית-אמריקאית. גם מכוני המחקר השמרניים שלהם ושלנו דוברים את אותה שפה, ולפעמים נהנים מאותו מימון. יתכן שהקשר המעמיק בין הימין הדתי אצלנו לאוונגליסטים האמריקאים משפיע לא רק על מדיניות הממשל בארה"ב.
יש בחלק מהימין הדתי בארה"ב סתירה בין תמיכתם במדיניות חוץ ניצית לתמיכה בממשלה קטנה, טראמפ (וגם סטיב בנון) לא תומכים בממשלה קטנה ומדיניות החוץ שלהם לא לגמרי ברורה (נראה שהם לפחות מקווים שהיא תהיה ניצית וריאליסטית, דהיינו בלי התחשבות בזכויות אדם (דמוקרטים) או חלומות על הפצת דמוקרטיה (בוש, נאו-קונסרבטיבים)), הציטוט הזה של טראמפ בא כנראה לקנות אהדה לעמדותיו בנושא המצומצם של ביטוח הבריאות בקרב קהל דתי שמרני.
אבל נניח לארה"ב, האם בארץ יש מפלגה עם תפיסה כלכלית ליברלית (שלא לומר ליברטריאנית) עקבית? אני לא בטוח שיש מפלגה עם תפיסה סוציאליסטית – יש הרבה מפלגות מגזריות שמנסות לכוון את המדינה לעזור למגזר שלהם – אבל נראה שיש הסכמה כללית שהמדינה צריכה להיות מעורבת ולחלק תקציבים לכאן או לשם, אין בארץ התנגדות עקרונית ואינסטנקטיבית להעלאת מיסים כפי שיש בעולם האנגלו-סקסי וודאי שאין התנגדות למדינת הרווחה (התנגדות שרווחת מאוד בארה"ב ובריטניה).
לנתניהו (ואולי גם לבנט) יש תפיסה כלכלית ליברלית, אצל נתניהו זה כנראה משהו אידאולוגי ואצל בנט מתוך אמונה שזה "עובד", שניהם לא בדיוק מיישמים את זה בממשלות שהם חברים בהן וזו לא העמדה של המפלגות שלהם.
לימין בארץ יש קשר שטחי לימין הדתי האמריקאי בגלל תמיכה של חלק מהימין האמריקאי במדיניות ישראל בשטחים, הם לא חולקים את הרצון שלו לממשלה קטנה (גם במובן זה שלא מנסה לכפות אידאולוגיות אולי בגלל שבניגוד לארה"ב הימין בארץ מרגיש "על הסוס" ושיוכל לעצב את החברה כרצונו), האם אין דמיון רב יותר בין הימין הישראלי לזה האירופאי?
אהבתיאהבתי