
את עיקר הביקורת שלו מותח שילה על העיוורון הכפול של האורתודוקסיה בקשר למערך ההלכתי כיום: מחד, כאשר שמונים אחוז מהעם היהודי לא שומרים הלכה, הדבר אמור להצביע על משהו מהותי שפשוט לא עובד. אבל אין חשבון נפש אמיתי. מאידך, גם כלפי האורתודוקסיה פנימה יש התעלמות מכך שרוב הציונות הדתית לא שומרת על ההלכה "הרשמית" (למשל, הולכים למופעים של זמרות). שילה מציע להכיר בכך וליצור קטגוריה חדשה, "יהדות קיומית", יהדות שאינה הלכתית במובן האורתודוקסי אבל שומרת מסורת ומכבדת את ההלכה.
יהדות כזאת, טוען שילה, "תמלא את החלל תחת התהום הפעורה בין דתיים לחילונים", ותיצור מנעד רחב ולגיטימי של מסורתיות והלכתיות. שאיפתו של שילה היא אכן שיתהווה מנעד כזה, שיאפשר מגוון רחב של מימדי קרבה למסורת, יפרק את הגבול בין "דתיים" ל"חילונים", וישחרר את המסורת מהלפיתה המגבילה של האורתודוקסיה. במובן הזה הספר מצטרף לספרו של יואב שורק, 'הברית הישראלית', ואף לכמה כתבים של הרב יהודה ליאון אשכנזי (מניטו), שמדברים על פנורמה מגוונת ולגיטימית של קרבה יהודית למסורת באותה חברה.
הכיוון הזה חשוב לדעתי, והוא גם מתקדם והולך ממילא. כאשר יש יותר ויותר בתי ספר מעורבים, עניין חילוני במימדים שונים של היהדות, אורתודוקסים שלא מתביישים להגדיר עצמם כ'לייטים', מסורתיים רפלקטיבים ומודעים למסורתיותם, דתל"שים ששומרים על קשר למסורת וכיוצא באלה, מתקיימת ממילא אותה שבירה של גבולות ולגיטימציה חברתית גוברת לזהויות מורכבות. אני לא בטוח שצריך גם לכנות את זה בשם ("יהדות קיומית"), אבל ניסוח הרעיונות האלה חשוב, ובעצמו מהווה חלק מתהליך הלגיטימציה של המציאות המתהווה.
בספר גם רעיונות נוספים ומעניינים, למשל על הלכתיות ללא אל מצווה, שאלת הרע והאמונה, משבר הגיור, תפיסת העם הנבחר, (חוסר) ההתמודדות של האורתודוקסיה עם מחקר המקרא, ועוד. ספר מעניין שיוצא בזמנו.
נשמע כמו ספר לאשכנזים. אצל הספרדים זה די נפוץ שהולכים לבית כנסת לקבלת שבת, חוזרים הביתה לקידוש, ואחרי זה יוצאים לבלות. או שמסתובבים ביום יום עם כיפה למרות שלא ממש מקפידים על ההלכה. או שלא מקפידים כמעט על כלום אבל פעם ביום מניחים תפילין ואומרים שמע ישראל. וכיו"ב. מתוך ה- 80% החילונים כנראה יותר מחצי הם ספרדים שמזה דורות בקטע של "יהדות מעשית". לענ"ד הבעיה בציבור האשכנזי וה- "משתכנז" שנתח משמעותי ממנו הינו נצר לדור השואה שעשה "ברוגז" עם הקב"ה וחילחל לדורות הבאים יחס עויין לדת. מכיר אישית. החילוני האנטי-דתי של ימינו אינו החילוני האינטלקטואל בוגר הישיבה של ראשית המאה ה- 20, אלא פשוט אדם לא מאמין שמנוכר לדת.
אהבתיאהבתי
מצטרף לתגובה שלך, בני עדות המזרח עלו על "הפטנט" הזה מזמן.
אהבתיאהבתי
הספר לא בא לומר שאין מקומות אמצע, אלא בא לתת תשתית הגותית למקום זה. ההצלחה של ש"ס נובעת בדיוק בגלל העדר תשתית הגותית כזאת, ובזה עוסק הספר. גם הדגמים בפועל שהוא מציע, שונים מהדגמים של המסורתי. גם התודעה הדתית שונה לגמרי (כפי שיש בפרק 'קיום מצוות ללא מצווה' ובפרק על ביקורת המקרא. זה נחמד לקרא פוסט וממנו להסיק מסקנות, אבל זה לא רציני בלי לקרא את הספר…
אהבתיLiked by 1 person
צודק, זה באמת לא רציני להסיק מסקנות על סמך פוסט קצר ולכן אני חוזר בי. וזה גם נכון שכיום יש דגמים שונים מהדגם המסורתי.
בהצלחה במכירת הספר (-;
אהבתיאהבתי
https://mikyab.net/%d7%9e%d7%a9%d7%9e%d7%a2%d7%95%d7%aa%d7%95-%d7%a9%d7%9c-%d7%9e%d7%aa%d7%9f-%d7%aa%d7%95%d7%a8%d7%94-%d7%a7%d7%99%d7%95%d7%9d-%d7%9e%d7%a6%d7%95%d7%95%d7%aa-%d7%9c%d7%9c%d7%90-%d7%9e%d7%a6%d7%95%d7%95/
אהבתיאהבתי
איזה קשקוש.. מתי והיכן בדיוק בהיסטוריה היהודית המון העם היהודי מהפרושים ועד האורתודוקסים היה תואם את ההגדרה שהמציא שילה לאורתודוקסיה?
להיפך, לאורך כל שנות ההיסטוריה היהודית ספרות חז"ל עמוסה באמרות ובהנהגות מתוך כך שהציבור שנשמע לדברי החכמים איננו נוהג כדבריהם. גם אודות מערכת היחסים בין החכמים לעם הארץ נכתב המון.
אהבתיאהבתי
נכון שזה היה בעבר. אבל זה השתנה. זה בדיוק על הפער שבין העבר לבין ההווה, על כך שהאורתודוכסיה עזבה את מסורת בית אבא והתחילה להיצמד לספרים, כתב פרופ' חיים סולוביצ'יק. ראה בקישור זה: https://www.lookstein.org/professional-dev/rupture-reconstruction-transformation-contemporary-orthodoxy/
אהבתיאהבתי
יהדות כזו קיימת זה מכבר,ולא צריך ךהמציא אותה מחדש. היא קיימת מקדמת דנא אצל היהודים בארצות שאינן ארצות באירופה, אלא במערב (בחלק הצפוני של אפריקה, וכן בארצות המזרחיות. כמו כן ככל הנראה זה התקיים גם באירופה טרום תנועת ההשכלה. כי מה זה ללכת לביה"כ, לעשות קידוש ולאחר מכן ללכת לים או לראות את משחק הכדורגל, אם לא "יהדות קיומית"? ואני תוהה אם לא לזה בדיוק "התכוון המשורר"?? לר קראתי את הספר, אבל יש לי הרושם שהמחבר ניסח ברמה אינטלקטואלית את מה שכבר קיים.
אהבתיאהבתי
רמי היקר. זה שונה מהמסורתיות הן ברמה התודעתית (שם הפרק השני "קיום מצוות ללא מצווֶה"). יש עיסוק במצבי תודעה דתיים לצד מצבי תודעה אתאיסטיים. – מה לזה ולמסורתיות המדוברת… גם מבחינת הרובד המעשי, דגם השבת המוצע שונה מדגם השבת המסורתית. "לא קראתי את הספר" – אתה מוזמן לקרא…
אהבתיאהבתי
המונח חילוני הוא מונח דתי ואינו מגדיר את מי שאינו דתי. המונח הזה נלקח מהמונח הלטיני סקולארי שמשמעו מי שאינו שייך להיררכיה של הכנסיה הקדושה (הקאתולית). קיים מונח של "כומר סקולארי" כומר של קהילה שלא שייך להיררכיה (בישוף ארכיבישוף וכו'). מכאן שחילוני הוא מי שאינו קדוש (לוי וכהן בימי המקדש וה"ממיתים עצמם באוהלה של תורה" כיום) אבל כשעבר עיברות הפך חילוני למי שאינו דתי ולא היא. היהודים הדתיים, המסורתיים ואלה שאינם מקיימים מצוות אבל מאמינים כולם חילוניים כולל החרדים שעובדים וחברי הכנסת החרדים. האתיאיסטים אינם חילוניים, הם חופשיים. כך, אגב, נקראו מי שאינם דתיים בשנות ה 50 עד אמצע ה 60 בערך שאז השתרש המונח חילוני (כנראה אחרי מלחמת ששת הימים)
אהבתיאהבתי