יהודים וקפה – ספר

הספר הזה של רוברט ליברלס (כרמל) , פרופסור להיסטוריה מאונ' בן גוריון שנפטר לפני ארבע שנים, עוסק בחדירתו של משקה חדש ומר ליבשת אירופה, ולתגובות היהודיות אליו. דרך ההתבוננות בתגובות לקפה, שהגיע לאירופה רק בשלהי המאה ה-16, מבקש ליברלס להשליך על תגובות מקיפות יותר של היהודים למודרנה.

 

אותי תפסו שני עניינים:

 

1. הרב יעקב עמדן (1776-1697), מהדמויות הרבניות החשובות באירופה, מגיע מאלטונה ללונדון ב-1721. בלונדון כבר היו בתי קפה (הראשון באנגליה נוסד ב-1650, כנראה על ידי יהודי), והוא מתיישב ושותה. רואה אותו יהודי, ומזהיר אותו ששתייה בבית קפה מנוגדת לרוח הרבנים באזור. עמדן ממשיך לשתות כדי לא להעליב את בעל המקום, שאינו יהודי. הסיפור הזה שימש מאוחר יותר להשחרת פניו.

 

שני דברים ניתן ללמוד מכאן: שיהודים, אפילו רבנים גדולים, נהגו לצרוך מזון, בכ"א משקה לא מוכר, מבתי עסק של גויים, וממילא ללא "תעודת כשרות"; ושיהודים, אפילו רבנים גדולים, ידעו שכבוד הבריות חשוב יותר מ"מראית עין" ועמדת רבנים.

 

2. המחבר מצטט מאמר של אליוט הורוביץ שטוען שחדירת הקפה לאירופה מילאה תפקיד בהפצת מנהג 'תיקון חצות' הקבלי בגרסת קבלת האר"י. כמובן שאין הטענה כאן שלולא הקפה לא היה המנהג נפוץ, אבל הורוביץ טוען שהקפה בכל זאת עזר, ובכל מקרה הרי מדובר ממש באותה תקופה. כך, הורוביץ מביא ציטוט מפורש (מפי גדליה מסמיאטיץ) שמזכיר את הקפה כחלק מהריטואל:

 

"ובחצי הלילה כבו כל הנרות שבמערה וישבו בחושך ועשו את התיקון חצות לילה בקול בכי. ואחר שגמרו את התיקון חצות למדו זוהר מעט ואח"כ הביאו את המשקה שקורין קאפי חמה ונתנו לכל אחד … ואח"כ מזמרים זמירות ופזמונים … ושמחים עד הבוקר."