ראיון עם מש"קית חינוך על פעולת הרבנות הצבאית

ראיון עם שקד אדרי, מש"קית חינוך שהשתחררה לפני שבעה חודשים מצה"ל.

אני הייתי מש"קית חינוך בנח"ל, באחד הגדודים. וכשכן רציתי כבר להוציא לפועל איזו פעילות חינוכית מעבר למור"ק [=מורשת קרב], חיל החינוך פשט את הרגל. לא היו תקציבים. לא היה מענה שהוא רלוונטי ומדבר שפה של חבר'ה. לצורך העניין המג"ד שלי היה בן שלושים, החיילים שלי היו בני שמונה-עשרה, לא היה משהו שנותן מענה ענייני, ערכי. והרבנות ממש תפסה את הנישה הזאת.

– באיזו שנה זה היה?

ב-2010. כאילו, רצינו להוציא סד"ח [=סדרת חינוך] לכל הגדוד. זה קטע של חיל חינוך, לקחת את החיילים לשבוע, ומדברים איתם על דילמות ערכיות וכו'. עכשיו, כשזה בחיל, זה איכשהו יותר ממלכתי, או פחות עם איזו אג'נדה פוליטית מסויימת. אבל לא היה לנו תקציב. ולחיל חינוך גם לא היה מספיק כוח אדם של מש"קיות שמעבירות את הסד"חים האלה. אז פנינו לרבנות הצבאית דרך הרבנות של היחידה, והם ארגנו שבוע שלם שהיה מכוסה מכל בחינה אפשרית. הם מימנו את זה. אבל המדריכים היו משלהם. מדריכים חיצוניים, לא מהצבא. דתיים. היום הראשון היה כולו בירושלים, וישנו בגוש עציון, ואחר כך עברנו סיור בחברון.

– אז?

אין בעיה שיסיירו בחברון. הם אחר כך גם עשו שם חצי שנה קו. אבל… לי לא היו אז את המילים להגיד את זה, אבל זה היה סוג של שטיפת מוח. באמת, בעיני. שלא היה לי איך להתנגד לה.

– מה היה שם שהיה שטיפת מוח?

לא היה אפילו ניסיון לצאת ממלכתי בשום צורה. הכל נעשה באוריינטציה דתית. לא עלו דילמות ערכיות. לא העמידו בפני החיילים… אני לא אומרת שצריך לגרום לחיילים להטיל ספק במשהו, כי בכל זאת הם באים לבצע איזושהי משימה. אבל זה היה מאוד מקומם שאם אני רוצה לעשות איתם, למשל, סיור סליחות, אני יכולה לעשות את זה רק דרך הרבנות, בהכרח זה יהיה סיור עם מישהו שהוא דתי.

– למה לחיל החינוך אין תקציב ולרבנות הצבאית יש תקציב?

לחיל החינוך יש תקציב, אבל הוא לא יודע להפעיל אותו. והרבנות הם מטוקטקים, הם מגיעים לכל מקום. בחיל החינוך אין דבר כזה שיגיע מישהו חיצוני, שאין לו חותמת של החיל. אם רציתי לקחת את החיילים לאיזוהי פעילות של חיל חינוך, זאת פעילות שאושרה על ידי הצבא. דרך הרבנות זה לא קורה. אין עליהם פיקוח. ולכן קל להם לארגן. נאמר אנחנו בחתמ"ר חברון, ולרב שם יש מכר בתקוע. או באפרת. הוא מארגן שהוא יבוא. אין שום פיקוח על התכנים. להבדיל מחיל חינוך, שהוא מבזבז המון זמן ומשאבים על קבלת אישורים, כי הם רוצים לשים על זה תו תקן שהחיילים יעברו משהו שהוא בקונצנזוס. עכשיו, [עם הרבנות] זה היה גם נורא כיף. זה היה בעטיפה של כיף ומתוק וסוכר, אבל בסופו של דבר זה היה יהודי, דתי, ו[עם מסר של ]"זאת הסיבה שבגללה אנחנו הולכים לצבא, כי אנחנו יהודים ודתיים ובאנו לשמור על ארץ הקודש." כאילו, זה היה הפאנץ' כל הזמן. גם אם זה לא נאמר בריש גלי, זה היה ברור מאוד ללוחמים. הם באים לשמור על המדינה והם באים לשמור על המדינה כי הם יהודים גאים. גאים במורשת המאוד ספציפית שלהם.

– שהיא דתיה.

שהיא דתיה. ולי זה היה מאוד קשה. כי אמור להיות לי חיל שאמור לגבות אותי, חיל חינוך, שאמור לתת לי מענה יותר ממלכתי – נקרא לזה כך, אין לי מילה אחרת. כל הזמן פימפמו להם: אתם סוג של צבא ה'. ככה אני הרגשתי, אולי בגלל שהייתי נוכחת בכל הפעילויות.

– תודה רבה.

תודה. נורא רציתי לומר את זה כל השנתיים של השרות שלי.

5 תגובות

    1. כדאי לתקן את השגיאות, ולו כדי לא לבזות את חיל החינוך: מתוקתקים. חטמ"ר.

      אהבתי

  1. התחרות בין חיל החינוך לחיל הרבנות הצבאית היא לא משהו חדש.
    ככה זה כשיש שתי יחידות שיש חפיפה מסוימת בין התפקידים שלהן. גולני והצנחנים, גבעתי והנחל. לא משהו חדש.
    הרי גם לחיל החינוך וגם לרבנות יש עניין ותפקיד בסיורי תרבות ומורשת, והחפיפה יוצרת תחרות.
    אני זוכר את התחרות היטב עוד מתקופת הרב גד נבון (וסביר להניח שהייתה קיימת עוד לפני כן).
    הנושא מוכר לי דווקא מהצד השני (יש לי מכר קרוב ששירת בהדרכת סיורים במסגרת הרבנות הצבאית, והזדמן לי לשוחח עמו על הנושא). למיטב ידיעתי יש שתי טעויות בראיון: הראשונה היא שהמילואימניקים של הרבנות, אמנם מדריכים בבגדים אזרחים, אך זהו שירות מילואים לכל דבר (לא התנדבות, לא גורם חיצוני). והשנייה, שלהתרשמותי לפחות, מדריכי הרבנות דווקא משתדלים להיות ממלכתיים, ולהימנע מלהיכנס לנושאים טעונים ורגישים.
    המסר שלי לשקד: שבעה חודשים זה עדיין לא הרבה זמן. טבעי שעדיין יש בך גאוות יחידה ושאת נוקטת עמדה חריפה בתחרות שבין היחידות השונות, אבל ייתכן שבפרספקיטיבה של זמן תוכלי דווקא לראות איך התחרות הזו מסייעת לשני הצדדים להפיק יותר מעצמם לטובת החיילים.

    אהבתי

  2. לדניאל,
    אין מקום לרבנות בצבא. גם על חיל חינוך אפשר להתווכח, אבל אינדוקטרינציה דתית זה ליגה אחרת.

    אהבתי

  3. למשה העברי,
    לדעתי יש מקום. כל עוד אתה מעוניין שישרתו גם דתיים, אתה לא יכול לתת מקום רק לתרבות חילונית.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s