רוגל אלפר משיב לי, ואני לו

​רוגל אלפר משיב לי על מאמרי הזה ומנצל את ההזדמנות להבהיר אחת ולתמיד שאין אלוהים.

"הדת היא רעה. אין אלוהים. הוויכוח הזה הוכרע." אבל אני חושב שהדת אינה רעה ושיש אלוהים. הוויכוח אפוא לא הוכרע. "אין שום צורך להניח קיום של אל כדי להסביר את תופעות הטבע." זה בהחלט נכון, אבל המחשבה שזו תפקידה של הדת היא פשטנית ושגויה. הדת אינה מדע גרוע. הדת היא קודם כל מערך נורמטיבי. הדת ממקמת את האדם מטאפיזית ונורמטיבית ביחס לעצמו, לזולת ולקיום. אפשר כמובן לבחור מערך נורמטיבי אחר. מי שעושה זאת לא עושה זאת רק בגלל שהסבירו לו מדעית למה בזמן סערה מופיעים ברקים. לכן המשפט "הדת רעה, כי היא מציגה תמונת עולם כוזבת שמתיימרת להיות אמת" שוב מפספס את העניין. הויכוח בינינו אינו על עובדות, אלא על משמעות.

באופן מודע או לא מודע, אלפר יודע את זה. לכן הוא מדגיש: "אלוהים מת ואין לי שימוש בנחמות הכוזבות של הדת הכוזבת. אני מכיר בעובדה שיום אחד אמות ומותי יהיה סופי ומוחלט. אני מכיר בעובדה שהחיים שלי מקריים, חסרי משמעות וזמניים. זה רק מעצים את פלא הקיום האנושי בעיני. […] זו המודרניות שלי. החילוניות שלי. האנושיות שלי. התרבות שלי."

נכון מאוד: *זאת* המודרניות והחילוניות שלך. מערך נורמטיבי אלטרנטיבי לדת, שיונק משמעות וערך מהאומץ והגבורה שהוא מוצא בעמידה חסרת הפשרות, בעיניים פקוחות, אל מול חוסר המשמעות והזמניות של החיים. זה מה שעומד בבסיס האתאיזם של אלפר ושל רבים אחרים. זאת המודרניות והחילוניות שלו ושל רבים אחרים. לא הסקת מסקנות שקולה מהעובדות לכאורה (הגענו לחלל וראינו שאין שם אל!), אלא קריאה מוסרית לעמוד בעוז ובאומץ אל מול הריק ולסרב להתפתות לנחמות המזוייפות של הדת. אני בהחלט מעריך את האתוס הזה. רק בואו נבין היטב שבזה מדובר.

"ולכן תומר פרסיקו מניח את המבוקש, כשהוא טוען כי הברכה 'גמר חתימה טובה' איננה אלא נוסחה שאנחנו אומרים אחד לשני בזמן מסוים, 'ומשמעותה הכרה הדדית בשותפות שלנו בקהילה מסוימת, בהיותנו חולקים תרבות משותפת' (הארץ 17.10). פרסיקו מניח, שאני חולק עמו תרבות משותפת. אני לא."

שוב: בדיוק כך. אלפר לא מברך לא בגלל שהברכה שגויה עובדתית. הוא לא מברך כי הוא מבקש להתנתק מתרבות מסויימת. זה, אגב, בהחלט לגיטימי. רק בואו נבין היטב שבזה מדובר.

אלפר טוען שכשאני כותב כי "המחשבה שאפשר פשוט לוותר על טקסים דומה למחשבה שאפשר להתנתק באופן מוחלט מהעבר" אני טועה. אלפר כותב "התנתקתי לגמרי מהדת היהודית: מה כל כך בלתי אפשרי בזה? "

אבל כאן אלפר טועה. הוא לא התנתק לגמרי מהדת היהודית. לא רק בגלל שהוא וילדיו מדברים עברית (שפת הקודש כידוע) ולא רק בגלל שהוא שובת כל יום שביעי (רעיון שמובע בספר בראשית). אלפר, כמו כולנו, לא התנתק מהעבר מפני שהרעיונות והערכים שהתפתחו בתוך המסורת היהודית, ועברו ממנה והמשיכו להתפתח במסורת הנוצרית, מניעים אותנו גם היום. ההומניזם של אלפר לא צץ משום מקום (ועובדה היא שהוא לא צץ במזרח הרחוק), גם לא האומץ לחיות אל מול הקיום חסר הפשר (שדומה לו אפשר למצוא כבר בספר איוב). כולנו צאצאים של המסורת היהודית והנוצרית.

זה לא אומר שאי אפשר להגיב למסורת הזאת בדרכים שונות. ברור שאפשר. אפילו ראוי וכדאי לבקר את המסורת ולשנות בה את מה שכבר אין לו מקום בנקודת ההתפתחות הנוכחית שלה. אלא שזו תהיה תגובה, לא בריאה יש מאין. בואו נבין היטב שבזה מדובר.

11 תגובות

  1. אחלה תגובה, תומר.
    אני חייב לציין שלמרות שלכאורה מדובר ב'שיח ביבים' (הוא לא אמר לי שנה טובה, אני אמרתי לו גמר חתימה טובה וכו') ההתנהגות הזו של אפלר היא ממש סמל למשהו הרבה יותר גדול (לפחות עבורי). לפני כמה שנים כשהתחלתי לקרוא את הבלוג שלך חשבתי שאני קורא איזה 'אנתרופולוג' על הדת, שזה בערך לכתוב על ההיסטוריה שלה, ואצל אלו שעדיין נשארו דתיים על ההזיות של הדת. מעולם לא שיערתי בדעתי שאגיע לרגע שבו ההנחה הזו נפתחת, ועוד בימי חיי.
    הבעיה הגדולה עם אלפר לטעמי היא לא טיעון כזה או אחר, כמו העובדה שמה שהוא אומר הוא המקסימום שיש להומניזם הזו להציע. ואפילו שאיך שאתה תיארת את התפיסה שלו כ'אתוס' וכו' – עשית לו הרבה חסד. היום כבר אפשר להודות שמדובר בסוג של ניהליזם, או במחשבות רומנטיות. ותן לי לנחש שלא עמוס עוז, ולא בוב דילן או אחרים – יהיו האנשים שיצליח לנסח את ההומניזם שלהם בצורה אמיתית יותר, כלומר כמעוגנת איכשהו בעולם או בטבע. ואין לי מושג אם זה הישג של הדת – שהיא כירסמה בהומניזם, או פשוט שההומניזם 'אכל את עצמו' (כמו ניטשה), אבל זו בעיה אמיתית.

    Liked by 1 person

  2. תיקון. כתבת: "מי שעושה זאת לא עושה זאת רק בגלל שהסבירו לו מדעית למה בזמן סערה מופיעים ברקים". המילה "רק" כאן מיותרת. מי שעושה זאת אף פעם לא עושה זאת בעקבות התוודעות לעובדות מדעיות.

    Liked by 1 person

  3. רוגל מנסה להיות חתרני בעידן פוסט מודרניסטי עייף מקווץ פאטטי כול החתרנות נחלת העבר והיא גם החלה במוחם הקודח של הוגים ריליגיוזיים רוגל אתה חי בזכות הוגים דתיים שהמציאו ההומניזם והנאורות ארסאמוס ופאטררקה ואוקם וגם בזכות מודרניסט כמו סרן קירקגור פילוסוף דני דתי ממציא האקזיסטנציאליזם שלאורם רוגל חי דת זה חזות הכול אין ממשק יותר מגוון ערטילאי מסובך ויצירתי מדת דת אחראית על המיניות והמינות על המחול האקזטאזה המוסיקה הטנור הראשון ביקום וכול שכור החיים סמים צמחי רפואה טריגר לרפואה יותר מהאומנות ויותר חשובה ממדע

    אהבתי

  4. המחלוקת באה משורש הדילמה של ההכרה:
    האם לידת אדם היא תכלית או תקרית. דתי ואף כעין דתי סובר שנולד עם תכלית. כמו שאמר פרופ. אלי שבייד "אני לא יכול להאמין שנולדתי סתם ללא תכלית". אדם חופשי יודע כי נולד תקרית: איש פגש אישה, אישה פגשה איש ונולדתי. תקרית ללא תכלית. אלא שמרגע זה פליאה: פרופסור פלדמן (ז"ל) ממכון וייצמן לימד אותי כי ההבדל בין האחד לשני – ביני לבינך, בין רבין לבגין – בא מהרכב החלבונים. והנה הפליאה – החלבונים האלה מאפשרים לאדם "להפוך את התקרית לתכלית". זהו מה שאמרו אבותנו באינטואיציה ולא מדעת "ותחסרהו מעט מאלוהים". ומכאן הבחירה החופשית לאחריות שמולידה ומעצבת תכלית. ומאין הסמכות? מההכרעה על מעמדו הריבוני של האדם ביקום. אנחנו מקור הסמכות. כל אלה בסיסי "כיבשונו של עולם" קודמים לדיון על הטקסים לגווניהם ותבניותיהם.

    אהבתי

  5. התגובה של רוגל אלפר אינה ספקנות אגנוסטית אלא אמונה מיליטנטית אדוקה, שמאמינה במיתוסים חסרי בסיס כמו ההתנתקות באופן מוחלט מהעבר. בנוסף להתנתק לגמרי מהעבר אומר: לנסות להמציא מחדש את הגלגל וזה לדעתי לא רעיון חכם במיוחד. לפי הגדרות מסוימות מערכת האמונות האדוקה של רוגל אלפר זו דת אחרת ולכן אפשר להחיל עליה את המשפט: "הדת רעה, כי היא מציגה תמונת עולם כוזבת שמתיימרת להיות אמת" , שהוא כתב.

    אהבתי

  6. השבוע אנו מתחילים את פרשת בראשית הפותחת במילים: בראשית ברא אלוהים". לפי הנראה ממבט ראשון הפירוש הוא שבראשית ברא את אלוהים. וזאת התשובה לכל המפקפקים בקיומו של אלוהים. בראשונה. בתחילת קיומו של אדם. תופעות הטבע כגון גשם שלג ברד אור השמש רוחות רעידת אדמה גלי הים. הברקים והרעמים. כל התופעות האלה שלא היה לו לאדם הסבר חוץ מאשר פחד נוראי. וההסבר היה אלוהים. גם התגלותו של האל שאיננה קיימת היום מוסברת בתופעות הנ"ל. היום כאשר יש לנו הסבר מדעי. והתגולותו של האל איננה קיימת. המסקנה המתבקשת שאין אלוהים.

    אהבתי

    1. "אין שום צורך להניח קיום של אל כדי להסביר את תופעות הטבע." מצטט כאן תומר את רוגל אלפר. תופעת הטבע העיקרית, ולמעשה, היחידה מבחינתינו, בני האדם, הוא קיומה של הרוח. כל הקיום שלנו הוא רוחני – חוויה. גם את החומר אנחנו רק חווים, ששוב כאמור, זו חוויה רוחנית. וכמו שדקארט אמר "אני חושב, משמע אני קיים", בסיס הקיום שלנו, או בעצם כל הקיום שלנו, הוא רוחני – המודעות, ורק אותו אנחנו יודעים, בניגוד לחומר, שאפשר להאמין בקיומו ואפשר שלא. כל עוד למדע אין שום צל צילו של הסבר לרוח, ולכאורה לא יכול להיות הסבר חומרי לכך, אלוהים הוא הסבר הרבה יותר טוב למציאות מאשר המדע\מטריאליזם.

      אהבתי

      1. ו'עולם' מלשון העלם. אלוהים ברא את העולם בהסתר, כך שקיומו של אלוהים נסתר בו. וזה לכאורה\אולי חלק מההסתר, שנראה לנו כאילו המציאות האמיתית שבתוכה אנחנו חיים היא החומר, בעוד בעצם אנחנו רוח.

        אהבתי

  7. אגיב את דברי לחיזוק חלק מדברים
    ולריפוי חלקם האחר

    ראשית יש לציין את מהות קיום אלוהות
    לומר שאלוקים קיים זה כמו לומר שלאלוקים יש יד
    לא, אין לו זה בסך הכל מטאפורה להבנה אנושית

    אין ספק שיש אותו אבל קיום זה על דבר חומרי או תלוי חומר

    אולם יש לנמק את דברי
    ראשית צריך להגדיר אלוקים
    אך זה בלתי אפשרי לתאר יוצר חומר בעולם שמבוסס על חומר
    לכן אפשר רק לאפיין אותו ואז לחייב או לשלול את ישותו [מושג מושאל אין הכוונה לישות חומרית]
    הוא לא יצור
    ולא ברוא
    הוא היוצר והבורא

    [נציין כי הוא קרוב להיות הטוב הגדול והמושלם שממנו נובע כל הקיום והעולם
    וברא את ברואיו כדי להטיב להם שזה דרך הטוב להטיב]

    ידוע שהעולם אינו יכול להיות קדמון
    קרי הוא לא יכול להיות קיים אינסוף זמן
    כי זה אומר שמאחורי השמש (או כדור הארץ או כל חומר) יש אינסוף זמן
    וזה אומר שהיא כבר התפוצצה בסופר נובה

    טכנית היא לא קרי
    צריכה להיות נקודת היווצרות ממנה החל הזמן
    מה זה זמן?
    זמן נוצר ע"י מרחב וגופים שנעים בו ולפי תנועת הגופים נקבע הזמן
    וכאן מגיע המושג המפץ הגדול /נקודת הראשית /זמן הבריאה
    שהוא בעצם היווצרות יש מאין של מרחב קרי חלל וגופים קרי חומר

    על כן מוצא היש הוא מהאין
    לכן, מוכרח שתהה ישות לא תלויית חומר ומקום ולכן גם זמן שתגרום לדברים להיווצר
    אני טוען שזה אלוקים נשמע לי התאוריה הכי מתקבלת על הדעת

    דבר נוסף הוא קיום היכולת בחירה בית טוב לרע
    והרצון הבסיסי להדבק בטוב
    צא וראה שזה ההבדל המשמעותי בין אדם לשאר חיות

    וכי חיה יכולה להתאבד?!
    וכי חיה מבדילה בין צדק לסילוף בין יושר לרשע?!

    לחיה יש את הרצון לשרוד
    לאדם יש את הרצון להיות טוב
    להדבק בטוב הגדול האינסופי

    אף על פי שהוא סותר באופן מפורש את הרצון לשרוד

    והוא צלם אלוקים שבנו חלק אלוקי ממש שמלובש בגוף חומרי
    וכי בדרך טבעית של דרכים אקראיות וגרירה מהן יכול להיווצר יצור שאינו תלוי אקראיות או נסיבות?!

    הדת מתחילה בהכרת רצון אלוקים שבו טבוע באדם להדבק
    הלוא היא דרך הטוב היושר והאמת

    אדם הכופר בדת הינו אדם הטוען לחוסר כיוון לעולם וממילא אין בו טוב
    ואין לעולם מטרה או תכלית אלא למלא תאבות בני אדם ומתבלבל ואומר טוב כאשר בכוונתו נוח

    ורבים הדברים הרבה מעבר למה שהצלחתי לכתוב

    אהבתי

כתיבת תגובה