רוגל אלפר משיב לי, ואני לו

​רוגל אלפר משיב לי על מאמרי הזה ומנצל את ההזדמנות להבהיר אחת ולתמיד שאין אלוהים.

"הדת היא רעה. אין אלוהים. הוויכוח הזה הוכרע." אבל אני חושב שהדת אינה רעה ושיש אלוהים. הוויכוח אפוא לא הוכרע. "אין שום צורך להניח קיום של אל כדי להסביר את תופעות הטבע." זה בהחלט נכון, אבל המחשבה שזו תפקידה של הדת היא פשטנית ושגויה. הדת אינה מדע גרוע. הדת היא קודם כל מערך נורמטיבי. הדת ממקמת את האדם מטאפיזית ונורמטיבית ביחס לעצמו, לזולת ולקיום. אפשר כמובן לבחור מערך נורמטיבי אחר. מי שעושה זאת לא עושה זאת רק בגלל שהסבירו לו מדעית למה בזמן סערה מופיעים ברקים. לכן המשפט "הדת רעה, כי היא מציגה תמונת עולם כוזבת שמתיימרת להיות אמת" שוב מפספס את העניין. הויכוח בינינו אינו על עובדות, אלא על משמעות.

באופן מודע או לא מודע, אלפר יודע את זה. לכן הוא מדגיש: "אלוהים מת ואין לי שימוש בנחמות הכוזבות של הדת הכוזבת. אני מכיר בעובדה שיום אחד אמות ומותי יהיה סופי ומוחלט. אני מכיר בעובדה שהחיים שלי מקריים, חסרי משמעות וזמניים. זה רק מעצים את פלא הקיום האנושי בעיני. […] זו המודרניות שלי. החילוניות שלי. האנושיות שלי. התרבות שלי."

נכון מאוד: *זאת* המודרניות והחילוניות שלך. מערך נורמטיבי אלטרנטיבי לדת, שיונק משמעות וערך מהאומץ והגבורה שהוא מוצא בעמידה חסרת הפשרות, בעיניים פקוחות, אל מול חוסר המשמעות והזמניות של החיים. זה מה שעומד בבסיס האתאיזם של אלפר ושל רבים אחרים. זאת המודרניות והחילוניות שלו ושל רבים אחרים. לא הסקת מסקנות שקולה מהעובדות לכאורה (הגענו לחלל וראינו שאין שם אל!), אלא קריאה מוסרית לעמוד בעוז ובאומץ אל מול הריק ולסרב להתפתות לנחמות המזוייפות של הדת. אני בהחלט מעריך את האתוס הזה. רק בואו נבין היטב שבזה מדובר.

"ולכן תומר פרסיקו מניח את המבוקש, כשהוא טוען כי הברכה 'גמר חתימה טובה' איננה אלא נוסחה שאנחנו אומרים אחד לשני בזמן מסוים, 'ומשמעותה הכרה הדדית בשותפות שלנו בקהילה מסוימת, בהיותנו חולקים תרבות משותפת' (הארץ 17.10). פרסיקו מניח, שאני חולק עמו תרבות משותפת. אני לא."

שוב: בדיוק כך. אלפר לא מברך לא בגלל שהברכה שגויה עובדתית. הוא לא מברך כי הוא מבקש להתנתק מתרבות מסויימת. זה, אגב, בהחלט לגיטימי. רק בואו נבין היטב שבזה מדובר.

אלפר טוען שכשאני כותב כי "המחשבה שאפשר פשוט לוותר על טקסים דומה למחשבה שאפשר להתנתק באופן מוחלט מהעבר" אני טועה. אלפר כותב "התנתקתי לגמרי מהדת היהודית: מה כל כך בלתי אפשרי בזה? "

אבל כאן אלפר טועה. הוא לא התנתק לגמרי מהדת היהודית. לא רק בגלל שהוא וילדיו מדברים עברית (שפת הקודש כידוע) ולא רק בגלל שהוא שובת כל יום שביעי (רעיון שמובע בספר בראשית). אלפר, כמו כולנו, לא התנתק מהעבר מפני שהרעיונות והערכים שהתפתחו בתוך המסורת היהודית, ועברו ממנה והמשיכו להתפתח במסורת הנוצרית, מניעים אותנו גם היום. ההומניזם של אלפר לא צץ משום מקום (ועובדה היא שהוא לא צץ במזרח הרחוק), גם לא האומץ לחיות אל מול הקיום חסר הפשר (שדומה לו אפשר למצוא כבר בספר איוב). כולנו צאצאים של המסורת היהודית והנוצרית.

זה לא אומר שאי אפשר להגיב למסורת הזאת בדרכים שונות. ברור שאפשר. אפילו ראוי וכדאי לבקר את המסורת ולשנות בה את מה שכבר אין לו מקום בנקודת ההתפתחות הנוכחית שלה. אלא שזו תהיה תגובה, לא בריאה יש מאין. בואו נבין היטב שבזה מדובר.