
היום פרסם קרפל ניתוח יפה ורציני בשני חלקים" 'הקדמה', ו'פרק א': העצמי הנחצץ' על ההקדמה ואחד החלקים המרכזיים של הספר שלי, 'מדיטציה יהודית: התפתחותן של תרגולות רוחניות ביהדות זמננו'. קרפל מתפלמס עם רעיונות שאני מציע שם, ועושה זאת בצורה נאה. למעוניינים בתגובתי, כתבתי אותה בתגובות אצלו בבלוג, ברשימה של 'פרק א".
תומר, אני לא משוכנע שנכון לקטלג את שבתי בן-דב (ואולי בעקבותיו גם את קרפל) כציוני דתי. הוא מאלה שהציונות היתה מבחינתם בסיס יציאה אינסטרומנטלי לחלוטין שסיים את תפקידו מזמן. המטרה מבחינתו היא גאולת העם, ואותו "בית לאומי, במשפט העמים" שהציונות שאפה להקים נשפט רק לפי התועלת שהוא מביא למטרה הזו – ובעיני בן-דב הוא מזמן (כלומר, מה שעוד בחייו היה "מזמן") הפך למכשול ולא לדבר שמביא תועלת למטרה הזו.
אהבתיאהבתי
אוקי, יש כמובן אמת בדבריך. מבחינתי ההגדרה היא סוציולוגית בעיקר, פשוט כדי שהקורא שלא מכיר בכלל ימקם את האיש.
אהבתיאהבתי