על פרוייקט 929 וגבולות הפרשנות אצל לונדון וקירשנבאום

אתמול התארחתי בתוכנית 'לונדון את קירשנבאום' לשיחה על הסערה האחרונה בפרוייקט 929 ועל גבולות הפרשנות לתנ"ך. רציתי מאוד שיהיה לי בר פלוגתא להתמודדות, אבל רבנים שונים לא יכלו או לא רצו. אז הנה אני לבד מול השניים, מנסה להתייחס גם מעבר לשאלת הפרשנות, למה שבעומק הדברים מפריע לאישים שונים מהצד השמרני יותר.

6 תגובות

  1. תומר, מתוך הרבה כבוד והערכה (לכל פועלך – לא רק כאן) אני חייב לציין שלטעמי פספסת את הסיבה המרכזית בסיפור של ארי אלון. הרי אפשר לחשוב על הסיפור מהכיוון ההפוך – לא מכיוון סימני-הקריאה אלא דווקא מכיוון סימן השאלה: אם ארי מצטט כאן מדרשי חז"ל – למה בכלל נוצרה תחושה של אי-לגיטימיות? אז כמובן שלאלמנט הממסדי/היררכיה יש רלבנטיות, אבל בעומק העניין עומד לטעמי סיפור אחר לחלוטין והוא הקשר שבין מעוף-הפרשנות ומושג הנאמנות. כשחז"ל (וכמובן גם פרשנים נוצרים) הפליגו בפרשנותם הלא-מילולית והציורית הם עשו זאת (כמעט ברוב המקרים) מתוך נאמנות לתורה, ומתוך הרצון להמשיך להנחיל אותה, ולשאת אותה אל הדורות הבאים. מתוך קשר שכזה – גם יכולת הפרשנות הרקיעה שחקים (וראה על זה את הספר 'מהפכות פרשניות' שממחיש כולו בדיוק את זה). מה שהפריע לאלו שעדיין מרגישים 'נאמנים לתורה' (גם אם לא כולם במודל האורתודוקסי) – הוא הניתוק הזה שארי עשה בין פרשנות ונאמנות. זה קצת כמו ההבדל בין לספר בדיחות אנטי-שמיות בקרב יהודים, או בקרב גויים. להיות יהודי שמספר בדיחות אנטישמיות בקרב יהודים זה מצחיק, בקרב לא יהודים – זה כבר אומר עליך משהו אחר לגמרי. הסיפור האמיתי העומד מאחורי הסיפור של ארי הוא סיפור של פנים/חוץ, לא כמה כל אחד אוחז באיברו. ובזה לטעמי האורתודוקסים דווקא עלו בחושיהם החדים על ארי (ודומיו) – נדמה שכל פעם שהוא נשאל על המשך המסורת במושגים של 'מחוייבות' הוא מעדיף לשלוף מהקיטבג איזה אגדה תלמודית שמסיחה את הדעת. במקביל לכך שהמיזם הזה הוא אתגר לקריאות האורתודוקסיות של התנ"ך, הוא גם בבחינת אתגר סביב רמת המחויבות והמודלים-לנאמנות של גורמים פחות אורתודוקסיים (סתם ללהג מבחוץ ולחבר את זה לאגדה תלמודית עסיסית – זה קל).

    אהבתי

    1. זאת תחושה או תובנה בסיסית שאני חושב שהרבה אנשים שותפים לה, אבל אף פעם לא מצאתי ניסוח כל כך פשוט וברור … ישר כוח. טוקבק מרשים 🙂

      אהבתי

    2. תודה יניב. אני חושב שיש הרבה אמת במה שאתה אומר. אבל ראה את הצד השני: ארי נאמן לעולם ערכים שונה. "ריבוני", כמו שהוא מכנה אותו. האם יש מקום לעולם הערכים השזה בפרשנות המקרא של העם היהודי כיום? על זה אני מדבר בסוף השיחה בהתייחסי לחוסר היכולת של העולם האורתודוקסי (לפחות רשמית) לקבל חילונים.

      אהבתי

      1. אבל זה בדיוק העניין, לא? ארי אכן נאמן לעולם ערכים שונה, שמגיע מתרבות שונה לחלוטין.
        אולי השאלה שצריך לשאול היא : מה ההבדל בין אינטראקציה מכבדת ומפרה בין תרבויות שונות ואימפריאליזם תרבותי?

        למען האמת, אני לא חושב שלמישהו הייתה בעיה עם מאמרים שמאתגרים את פרשנות חז"ל ומעמתים אותה תפיסות חילוניות … בכל הכנות, לעולם האורתודוקסי (הלא-חרדי) אין שום בעיה לקבל ולהתעמת עם תפיסות חילוניות (זה לא קשור לשאלה של "לקבל חילונים"). הגשר הזה נחצה מזמן. כולל לגבי פסיכולוגיה, ביקורת המקרא, מעמד האישה, ותפיסות פוסט-מודרניות שונות. אני חושב שכשדיברו על פרוייקט 929 זה מה שרוב האנשים ציפו שיהיה … דיון מפרספקטיבות שונות בחברה הישראלית על התנ"ך ועולם הערכים שלו.

        אבל נראה לי שמאמר שכולל : "רבנים שטופי זימה בראו את אלוהי המבול" וכו' הוא לא ביקורת ודיון על היחס של היהדות למיניות, הוצאת זרע לבטלה וכו' אלא משהו אחר לגמרי.

        אהבתי

  2. לא פלא שקשה להסתדר יחד באתר אחד המיועד קריאה דתית וחילונית.
    הלוא אלה ספרי תנ"ך שונים לחלוטין, שרק במקרה השם שלהם והטקסט שלהם זהה.
    אבל העיקר – התוכן, המסר, המשמעות – שונה לגמרי (ובדרך כלל הפוך).
    כל הרעיון של יצירת אתר אחד לספרים שונים (ומנוגדים), המתחזים לאותו הספר למראית עין, היה מופרך מלכתחילה.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s