הרב חיים נבון התייחס הבוקר בסטטוס שכתב לתרעומת שהועלתה על דבר תשדירי ספירת העומר שמשודרים כחלק ממהדורת החדשות בערוץ הראשון ומספרים לצופים אילו מעשים מותרים ואילו אסורים במהלך העומר. על פי נבון המתלוננים "כלואים בקונכייתם הנאורה ובטוחים לחלוטין שהם העולם כולו", בעוד שלמעשה "יש בישראל הרבה-הרבה אנשים שספירת העומר חשובה להם הרבה יותר מאשר, נאמר, ההופעה של הרולינג סטונז. אתם יודעים מה? אפילו יותר מהעדכון היומי על מזג האוויר."
אני רוצה לחרוג מעניין ספירת העומר (לי אין בעיה עקרונית עם העניין, למרות שהביצוע הנוכחי פטרוני ומעורר אנטגוניזם), ולנצל את ההזדמנות ולהתייחס להשוואה שעושה כאן הרב נבון, מפני שהיא נפוצה, ודווקא מפי שומרי מצוות. דהיינו, נוהגים להשוות חוקים הנוגעים לענייני דת לחוקים אחרים, אירועי דת לאירועי ספורט, ושידורי דת ל'אח הגדול' (או במקרה זה ל'רולינג סטונז').
כתבתי *דווקא* שומרי מצוות מפני שהייתי מנחש ש*דווקא* הם יבינו שדת היא תחום שונה ומיוחד במרחב הציבורי. זה לא פשוט עוד אחד מהדברים "שהציבור מתעניין בהם" או עוד אחד מהחוקים שנכפים על הציבור. זה לא ספורט או תרבות או מוזיקת פופ או מזג האויר. זו דת, וחופש דת הוא תחום מיוחד במשפט הדמוקרטי. לא בגלל שדת אינה חשובה, אלא להפך, כי היא חשובה במיוחד. כי דת, או החוסר-בדת, הם חלק מהותי מהזהות שלנו. וזה אומר שאי אפשר פשוט להשוות אותה לתחומים אחרים ולומר שזאת לא בעיה, למשל, שמשדרים את ספירת העומר, כי מדווחים גם על נינט. נינט חשובה הרבה פחות לזהותם של הצופים מאשר ספירת העומר. לכן העניין כאן הרבה יותר רגיש, וטוב שכך.
מתי שומרי מצוות נזכרים שלדת יש מעמד מיוחד ולכן אין לכפות עניינים הנוגעים לה על הפרט? בדרך כלל כשהכפייה היא לכיוון שלהם. משירת נשים ועד גיוס לצה"ל, נזעקות קבוצות שונות מבין הציבור הדתי ומוחות שמדובר בהפרה של זכויותיהם הדתיות. לעיתים בצדק. אז שום אין בעיה לשום שומר מצוות להבין שדת היא תחום מיוחד, שיש עליו הגנות מיוחדות בחוק. ו-ב-צ-ד-ק.
לכן מה שכתב הרב נבון חותר תחת האינטרסים שלו. משל למה הדבר דומה? לקהילה יהודית שתידרש על פי חוק אירופאי חדש לא למול את בניהם. אותה קהילה תתנגד לכפיית האיסור הזה בשם חופש הדת, ואז יאמרו לה שממילא הם גם מנועים על פי חוק לכבות סיגריות על התינוק שלהם, אז מה הבעיה? למה לחוק הזה הם לא מתנגדים? למה? כי מילה קשורה לדת, וכיבויי סיגריות אינו. התערבות בפרקטיקה דתית היא משהו שהחוק בדמוקרטיה מגן מפניו (לא בכל מחיר כמובן).
עוד דוגמא: קהילה יהודית שתידרש על פי חוק לא לקיים בבריכה בישוב שלה הפרדה בין המינים (נאמר שהמחוקק טוען שזה מפלה נשים לרעה). אותה קהילה תתנגד לכפייה של רחיצה משותפת בשם חופש הדת, ואז יאמרו לה שממילא הם מחוייבים במציל, אז למה לחוק הזה הם לא מתנגדים? למה? כי מציל לא קשור מבחינתם לדת, ושחייה מעורבת כן. אין החוק ההוא מכשיר את החוק הזה.
בקיצור, יש הבדל מהותי בין מנהגים דתיים לבין חלקים אחרים מהמרחב הציבורי. כך לגבי שומרי מצוות, וכך לגבי חילונים. אין לכפות לא על אלו, ולא על אלו. ואי אפשר לקבל רק את הזכויות של המעמד המיוחד של הדת בלי החובות.
מינים 
שלום תומר,
אין מבחינתי כל בעיה להציג מנהגים, תרבות מסורתית וכללים הלכתיים בטלויזיה/רדיו.
ברור שיש טעם לפגם כאשר הדבר נעשה בצורה של הטפה (וכאן לדעתי הפגיעה היא יותר משמעותית לשומרי המצוות מאשר לחופשיים), אך כידוע טעם רע קיים למכביר במדיה ולרוב אינו מהווה עילה לפסילת שידור.
לעומת זאת חקיקה הפוגעת באוטונומיה של הפרט בכדי להכיל חוק דתי (או אנטי דתי) בעייתית וקשה פי כמה כפי שהיטבת להדגים.
אהבתיאהבתי
כרגיל בול במטרה.
אהבתיאהבתי
לא נראה לי שהרב נבון סבור שאין הבדל בין דת לדברים אחרים.
אבל בסך הכול מדובר בתשדיר המיועד לציבור הצופים הגדול המעוניין בכך (בדומה לתשדירים אחרים המותאמים לרצון הצופים).
ומה בכך שהאמונה היא עניין שונה ונבדל הקשור לליבת הזהות של האדם, הרי אין מדובר כאן בכפייה.
והלא גם לא חסרים שידורים המנוגדים לדת (ובכך גם הם נוגעים לזהות שלנו) שמשודרים בטלויזיה הישראלית. וכנראה כך יהיה כל עוד יש ציבור צופים גדול הרחוק מדרך האמונה.
ומי שלא רוצה לצפות יכול להחליף ערוץ. לא?
אהבתיאהבתי
אם גם החוסר-בדת הוא חלק מהותי מהזהות של אנשים מסויימים, כפי שנכתב, הרי שגם הם לא יכולים לקבל רק את הזכויות של המעמד המיוחד של חוסר הדת בלי החובות. אז מי יותר כופה על מי- מי שרוצה תשדירים על ספירת העומר בערוץ אחד מני רבים, או מי שרוצה שלא יהיו תשדירים כאלו?
אהבתיאהבתי
נקודת המוצא שלך, שהתחום הדתי בחיי האדם מובחן ומפורד מיתר תחומי החיים, שגויה.
מדוע מנהגי האבל בימי הספירה על הרוגי מלחמת בן כוזבא וגזרות השמד נחשבים כמנהגים "דתיים" והאבל על השואה נחשב לא דתי (ולכן לדעתך ראוי לציון בתקשורת)?
האמת היא שאי אפשר לשים מחיצות ולומר זה תחום דתי, וזה תחום לאומי, וזה תחום כלל אנושי.
לאדם דתי כל תחומי החיים מוארים באור אמונתו, ואילו אדם חילוני – כל תחומי החיים משקפים את חילוניותו.
אהבתיאהבתי
מסירת מידע אודות מינהגים דתיים בחדשות או בכלל בתקשורת, שלא במסגרת של תכנית שעוסקת במינהגים דתיים או במינהגים בכלל, היא פסולה, כי יש דבר שנקרא חופש מדת, וחופש מדת פירושו לא לקבל ידיעות בעניינים דתיים בתכניות בנושאים כלליים.
אהבתיאהבתי