הנ"י טיימס מביא ידיעה קצרה שסוקרת שינויים בקהילות הכנסיות בארה"ב בין 1998 ל-2012. עולה שמקהלות פחות שרות, יותר קמים, צועקים ורוקדים ספונטנית, יותר מדברים בלשונות, ויותר משתמשים במצגות מוקרנות. במילים פשוטות, הגישה האוונגליסטית הולכת וצובעת את אופיין של הכנסיות כולן, וגם הן שמות דגש על הבעת רגשות וחיפוש חוויות רוחניות. משהו דומה קורה עם כניסתם של ניגוני קרליבך למניינים אורתודוקסים-יהודיים רבים, ומדובר במגמה שלא תעצר בזמן הקרוב.
מינים 
"כשהרב'ה שלח אותי, והתחלתי להסתובב בבתי-הכנסת ראיתי כל הזמן את אותו הדבר – בתי-הכנסת ריקים גם כשהם מלאים" (קרליבך)
אהבתיאהבתי
תומר שלום, מה זה אומר, "מדברים בלשונות"?
אהבתיאהבתי
זו מסורת שמקורה בברית החדשה, אבל כיום היא מעט שונה. פירושו של דבר בעצם להיות מלא ברוח הקודש, ולהוציא מהפה קולות שנשמעים כמו ג'יבריש לעומד מהצד, אבל עבור המאמין הן מילים הנאמרות בהשראת רוח הקודש ועדות לנוכחות רוח הקודש. ראה למשל כאן:
אהבתיאהבתי
הבנתי, תודה רבה! הפוסט אגב, כשם שהוא קצר, תמציתי וקולע, גם מעניין מאוד ופשוט תובע מהקורא המשך מחשבה על המשמעויות.
אהבתיאהבתי
חן חן 🙂
אהבתיאהבתי