שאול מגיד על כשלון המהפכה של קרליבך

 

שאול מגיד כתב סקירה מעניינת מאוד על ספר חדש שיצא על ה- House of Love and Prayer שהקים רבי שלמה קרליבך בסוף שנות השישים בסאן-פרנסיסקו. את הספר, Holy Beggars: A Journey from Haight Street to Jerusalem, כתב Aryae Coopersmith, שהיה שם, עם הגיטרות והסמים והתפילות. רק שלא כמו רבים מצאצאיו הרוחניים של קרליבך, הוא הפך לאיש עסקים חילוני, ולא לשומר-מצוות חרדי. שתי הדרכים האלה שיצאו מקליבך הן לדעת מגיד הראייה לכשלונו. על פי מגיד קרליבך ידע לתת את הרוח החיה למהפכת ההתחדשות היהודית הרוחנית, אבל לא ידע (ולא היה לו תלמיד נאמן שידע, כפי שיש לנביאים רבים, דבר המבטיח פעמים רבות את שימור מורשתם בצורה מעשית) לפתח את הכלים שיכילו את האור הזה, ולכן אחרי הפיצוץ הראשוני החלקיקים פשוט עפו לכל כיוון ללא סדר.

מגיד גם מבכה את הנטייה של תלמידיו החרדים של קרליבך לבגוד למעשה במורשת שהנחיל להם, של גמישות הלכתית ופלורליזם אנושי. רבים מהם הפכו לחרדים ימנים (במובן הגזעני-דתי) די משעממים בסופו של דבר. הנה מגיד:

Carlebach is a cultural hero among many settlers, even radical ones. Their rebbe wanted to “tear down walls,” but they built more. The Facebook page of a member of Carlebach’s moshav in Israel says it all when she lists her political views as “right on Israel, left on everything else.” Of course, one could cite Carlebach justifying such a position. And one could cite him justifying just the opposite — and mean both sides. But few can live permanently in that state of ambiguity. And few did. The humanistic embrace of the “other,” and the deep commitment to the Jewish people, could not bear the weight of the strident Haredism that many of Carlebach’s holy hippielech chose.

כמה חבל. קראו את הביקורת, היא מעניינת מאוד.