לבנים בארה"ב דתיים פחות – ולאומנים, גזענים ומתים יותר

הכתבה הזאת של טלי קרופקין מספרת סיפור גדול. במרחבים הלא-עירוניים של ארה"ב תוחלת החיים של הלבנים בירידה. רבים מהם דועכים אל תוך משככי כאבים ואלכוהול. הסיבה אינה עוני או חוסר השכלה גבוהה, שכן תוחלת החיים של קבוצות אחרות, של שחורים והיספאנים, שעניות וכו' לא פחות, עולה. מה יכולה להיות אפוא הסיבה?
"החוקרים מפרינסטון מתמקדים במחקרם החדש דווקא בגורם אחר לתמותה מסוג זה — קריסת מערכות התמיכה, שסייעו בעבר ללבנים העניים בארה"ב להתגבר על תקופות של שפל כלכלי. בין המערכות הללו, שחדלו לתפקד בשנים האחרונות, מונים קייס ודיאטון את איגודי העובדים, שנחלשו משמעותית בד בבד עם התפוגגות המפעלים שעברו לחו"ל, את מוסד הנישואים ואת הכנסייה."
בקיצור, התפוררות המסגרות החברתיות והדתיות ממובילה את הלבנים, שעל פי הכתבה גם מוסד המשפחה ספג אצלם מכה אנושה, אל מותם. אין להם תמיכה חברתית. משום מה החוקרים לא מבינים זאת עד הסוף: "החוקרים מתקשים להסביר באופן מלא את הפער בין הלך הרוח בקרב הלבנים ובין כל היתר." מה קשה להסבר? השחורים וההיספאנים דתיים יותר, והמשפחות שלהם מגובשות יותר. או במילים אחרות, האתוס האינדיבידואליסטי של החברה הצפון-אטלנטית עדיין לא פירק לגמרי את המרקם המסורתי של תודעותיהם ומשפחותיהם.
כל זה קשור גם לעלייתו של טראמפ. במאמר מצויין ב-Atlantic הביא פיטר ביינרט לאחרונה נתונים על הדלדלות הדת בקרב לבנים רפובליקאים, דבר שרק הקצין את עמדותיהם לגבי זרים. הנה:
  • שיעור הרפובליקאים ללא זיהוי דתי מוגדר שילש את עצמו מאז 1990.
  • רפובליקאים לבנים שהפסיקו להגיע לכנסייה יחזיקו ב-19% פחות מאשר כאלה שהולכים לכנסייה ש"החלום האמריקאי עדיין תקף".
  • ככל שאתה פחות בכנסייה, כך אתה יותר מתנגד להגירה לארה"ב.
ביינרט מסכם: "כששמרנים עוזבים את הדת הם משרטטים את גבולות הזהות שלהם מחדש, והפעם ממעיטים בערכם של מוסר ודת, ומדגישים את חשיבותם של גזע ולאום."
הנה לכם כמה מחשבות על חשיבותן של דת ומסורת עבור איכות החיים וצביונם הערכי.
Capture

9 תגובות

  1. ומה קורה עם הדינמיקה בארץ? האם יש מחקרים על היחס בין לאומנות לחילון? מה הפילוח של לאומנים דתיים/חילונים (יהודים/ערבים) והאם הדינמיקה לאורך הזמן ידועה?

    אהבתי

  2. זה דיון מעניין, אבל על בסיס רעוע. ראשית, רוב הירידה בתוחלת החיים באה מנשים בלבד, ולא מגברים. איך זה מסתדר? זה די קשה להסבר אם מאמצים את תיאוריית נטישת הדת.

    מעבר לכך, החילון הוא הרבה יותר משמעותי באירופה ושם אין ירידה בתוחלת החיים. הוא גם קורה בקנדה, ושוב, שם אין את אותה השפעה. גם בערים, שם החילון בולט עוד יותר, אין ירידה בתוחלת החיים.

    מה שכן יש בארהב, ובמיוחד באיזורי הספר, זו מערכת בריאות מתפוררת ולא נגישה. זה נראה לי הסבר הרבה יותר פשוט ומכיל הרבה פחות סתירות פנימיות.

    אהבתי

  3. בהחלט בסיס רעוע. גם למה שקורה בתוך ארצות הברית, ללא צורך להכניס לדיון את אירופה, החוקרים מוצאים הסברים אחרים, משכנעים יותר:

    "הסבר המרכזי שהם מציעים הוא שמיעוטים אתניים חשים שמצבם משתפר מדור לדור, בעוד הלבנים מרגישים שהם נעים לאחור ומצבם הופך גרוע יותר משל אבותיהם. "ייתכן שהצמצום המשמעותי בפערי השכר בין שחורים ללבנים בשנות השבעים נתן תקווה לאפריקאים אמריקאים, גם אם לא היתה קפיצה דומה מאז", הם כותבים. "גם היספנים רבים נמצאים במצב כלכלי הרבה יותר טוב מהוריהם או סביהם המהגרים".

    החוקרים אף משערים שההתקדמות הכלכלית של קבוצות אתניות אחרות, גם כאלה שמצבן נותר קשה, תורמת לתחושת הייאוש של הלבנים. הם מצטטים את ההיסטוריונית קרול אנדרסון, מחברת הספר White Rage: The Unspoken Truth of Our Racial Divide על תחושת הטינה והזעם של אמריקאים לבנים. לטענתה, יש קשר בין הפסימיות של הלבנים לתקוות של השחורים לגבי עתידה של ארה"ב: "כשהיית תמיד במעמד פריבילגי, גם שוויון מתחיל להיראות כמו דיכוי".

    לא רק זה. הכתבה מציינת שאותם לבנים ממשיכים ללכת לכנסייה, רק שזו כנראה כבר לא מספקת משען קהילתי כמו בעבר:

    "'אדם כבר לא יכול ללכת בעקבות אביו וסבו לעבודה במפעל, או להצטרף לארגון עובדים, ואת הכנסיות המסורתיות (הקתוליות והפרוטסטנטיות — ט"ק), שאותן פקדו במשך דורות החליפו כנסיות חדשות', כותבים החוקרים."

    אהבתי

  4. בעצם, ולמען הדיוק, הכתבה לא מציינת אם הם ממשיכים ללכת או לא ממשיכים ללכת לכנסייה. רק יש לשים לב בהפקה המלאה מדברת על שינוי בכנסיות, ולא בהכרח שפחות לבנים פוקדים אותה. זה בכל הקשור רק לכתבה מהארץ.

    אהבתי

  5. היחלשות ארגוני העובדים לא יכולה להסביר מדוע הלבנים נחלשו בעוד השחורים וההיספנים לא.

    אהבתי

  6. נכון, אמיתי. אבל החוקרים מציגים הסברים אחרים, שהם לא דת ולא היחלשות ארגוני העובדים. מצוטט בתגובה שלי למעלה.

    אהבתי

כתיבת תגובה