הגליון החדש של כתב העת 'זהויות' (מכון ון ליר, עורך הרב פרופ' נפתלי רוטנברג) מביא כמה מאמרים מעניינים, וכן רב שיח בעניין "נישואים אזרחיים בישראל". רב השיח, שנערך על ידי רות הלפרין-קדרי, מביא ארבעה דוברים בנושא מלבד הלפרין-קדרי עצמה, והם שירין בטשון, מרק וושופסקי, דוד סתיו ורות גביזון.
החידוש העיקרי לדעתי הוא שמובעת בו בפירוש העמדה שהקושי של המחוקקים במדינת ישראל בהתרת נישואים אזרחיים בישראל הוא החשש מנישואים בין-דתיים. הלפרין-קדרי כותבת על נישואים בין יהודים לערבים, אולם כפי שקובעת רות גביזון, מספר הזוגות האלה קטן מאוד, והקושי הוא בעיקר סמלי.
הנישואים הבין-דתיים שכן מטרידים את הממסד, ואת זה מגלה הרב דוד סתיו בפירוש, הם אלה שבין יהודים על פי ההלכה ליהודים שלא על פי ההלכה, כלומר עולים ישנים מברהמ"ל. סתיו מבקש למנוע נישואים אזרחיים כדי שלא תהיה אפשרות להתחתן מחוץ לרבנות. דבר זה ימנע נישואים בין שתי הקבוצות, ולדעתו גם יכריח את מי שהרבנות רואה כלא-יהודים, הרוצים להתחתן במדינה, להתגייר. בלי למנוע מהם את הזכות להתחתן במדינתם לא יהיה להם לכאורה מניע חזק מספיק להתגייר, ואז יהיו כאן "מגוון של שבטים שכל אחד מהם מטיל ספק, בצדק, ביהדותו של האחר."
זאת לא הפעם הראשונה שהרב סתיו מדבר כך (הוא אמר את זה לי בראיון שקיימתי איתו לפני שנתיים), אולם זה תמיד מדהים אותי מחדש: מה ערכו של גיור שנעשה רק כדי לאפשר מהלך בירוקרטי? האם גיור הוא מהלך תועלתני שנועד לאפשר לאזרח לקבל את זכויותיו? ואיזו מין מדינה היא זו המונעת זכויות בסיסיות מאזרחים על מנת שהם ימירו את דתם?
ואכן, רות גביזון יוצאת נגד מהלך שכזה וקובעת ש"הנחלת זהות אינה עניין של משפט. [… עניינים כאלה הם עיסוקם] של משפחה, של קהילה, של תרבות. מדינה איננה יכולה ואיננה צריכה להתערב בהם."
אכן. ואומר עוד משהו כללי: איש דת – בין אם אתה רב, כומר, שייח או קאדי – אם אתה זקוק לחוקי המדינה כדי להציל את הדת שלך, הדת שלך כבר אבודה. אם ללא כפייה דתית מטעם המדינה הדת שלך לא יכולה להתקיים, הרי שלא ראוי לה להתקיים.
מינים 
המשפט האחרון לא ממש ברור. דתות התקיימו בכוח החרב בתקופות רבות בהיסטוריה ושיתוף הפעולה בין השליט לדת על מנת להשליט את חוקי הדת היה הנורמה. בתנאים כאלו התפתחו האידאולוגיה ומערכת החוקים הדתית במשך מאות ואלפי שנים, והתפיסה הזו מושרשת בהן עמוקות. דווקא המצב היום, של הפרדה (יחסית) הוא חדש ומציב אתגרים כלפי הדתות המונותאיסטיות, אתגרים שאני כלל לא בטוח שהן יכולות לעמוד בהן. תמיד תמצא דתי שטוען כך או אחרת, אבל חלק גדול (והייתי אומר רוב ברור) מבין הדתיים כלל לא מתנגד לאכיפה של חוקים דתיים על ידי המדינה. הם אפילו לא מבינים מה הבעייה בזה (קרי "ההלכה היא החוקה שלנו״).
אתה יכול לטעון שהתודעה המודרנית שלנו שונה ואנו לא מוכנים יותר לכפייה של דעות, וכמובן שיש בזה משהו, אבל העובדה היא שבמקומות בהן לדת יש מעט מעורבות במדינה יש חילון מהיר (כולל בארה״ב, שדוהרת לכיוון של רוב חילוני דרך דור או שניים), ואילו מדינות האסלם עם הכפייה החמורה שומרות על אחוז דתיים גבוה במיוחד. ראוי יותר או פחות – זה פשוט עובד. למעשה, בטווח הארוך, לא ראיתי עדות שזה יכול לעבוד אחרת. תמיד נתנו את ארה״ב כדוגמא, אבל מדינה שבקרב צעיריה 34% הם חסרי דת (אף שרק 9% מהסבים שלהם מצהירים על עצמם ככאלה), לא נראת לי דוגמא טובה במיוחד.
אהבתיאהבתי
הדתיות של מדינות ערב נובעת מהכפייה הדתית או שהכפייה הדתית אפשרית בשל הדתיות העמוקה?
אירן היא דוגמה למדינה דתית וחברה חילונית במידה רבה.
אני חושב שכפייה דתית מועילה לדת כל עוד יש הסכמה רחבה לכך, במקרה ואין זה נהפך לרודנות וגורם להתנגדות.
אהבתיאהבתי
כן, אתה מעלה נקודה טובה. למרות שלא ברור לי באיזו מידה החברה באירן חילונית. יש דת מדינה וחוקיה נאכפים בכוח.
בכל מקרה, המצב שבו הדת קיימת בתוך מרחב שרובו אינו דתי הוא חדש יחסית. הנקודה שלי הייתה שקשה להכחיש שכפייה ושימוש בשלטון על מנת לאכוף חוקים דתיים היה חלק מהמודוס אופרנדי של הדתות המונותאיסטיות לאורך רוב קיומן. זה שאנו מונעים זאת כרגע וזה נראה לנו לא ראוי לא מנקה את הדתות מההיסטוריה הארוכה שלהן, מהשאיפות או מהדרישות הללו.
בנוסף, מישהו באמת חושב שאם נתיר נישואיים אזרחיים ההמונים יתחילו לזרום אל הרבנות? שאם תבטל את חוקי החמץ אנשים יתחילו לשמור פסח כהלכתו? יש לזה איזה שהוא תקדים? התנועה בכל העולם היא בדיוק בכיוון ההפוך. אם תאפשר לאנשים את החופש, הם ינצלו אותו. זו הסיבה שהם רוצים אותו. חילונים יתחנו אזרחית או מקסימום עם רב צעצוע "בשביל המסורת" ואיש לא יחטט בתעודות גיור, כי האמת, זה לא מעניין אותם (ובצדק). הבעיה שאת הרב סתיו זה כן מעניין, ואם זה המצב שממנו הוא חושש, אני חושב שהחששות שלו מבוססים. כמובן שהוא לא יכול לעצור את התופעה, אבל הוא יכול לנסות להקשות. אני לא חושב שזה מאיים על קיום הדת ומרכז הרב הרי לא תסגר. אם כבר,כך נראה לי, זה מחזק אותו בתוך מחנהו ומציב אותו כגיבור הסותם את סכר החטאים.
אהבתיאהבתי