לפני שבועיים התראיינתי באנגלית לעיתונאי מסוכנות ידיעות זרה. הנושא: גוש אמונים ותג מחיר. חלק הארי של הראיון התמצה בניסיון שלי לשכנע את המראיין שמדובר בקבוצות שונות, חברתית ואידיאולוגית, שהקשר ביניהן רופף במקרה הטוב. אלה בתי מדרש שונים, מטאפורית ומילולית, כאשר הראשון נשען על עיבוד פוליטי לתורותיו של הרב קוק, ואילו השני יוצא מתוך הגותו והנהגתו של הרב יצחק גינזבורג, שבעצמו מגיע מחב"ד. כפי שראינו לאחרונה בסקר שבוצע באונ' אריאל, הזיהוי השגוי הזה הוא לא נחלתם של עיתונאים מחו"ל בלבד, אלא של רוב הציבור בארץ.
והנה, ביום שישי זה בעלון בית הכנסת 'עולם קטן', כנראה עלון בית הכנסת הפופולרי ביותר כיום, מפרסם העורך, יוסף רוסו, את הפסקה המטורפת להלן. רוסו הוא חרד"ל נאמן של הציונות הדתית, ואפשר לומר שהועדה הרוחנית של העלון, שמאשרת את תוכנו, מורכבת מהרבנים שלמה אבינר ושמואל אליהו. ללא ספק, בדבריו אלה הוא מתקרב מאוד לתפיסה הגינזבורגית. גם הרצון לנקמה, גם הדגש על חוסר מידתיות, על פראיות חסר רסן ומתפרצת שלכאורה דווקא היא התגובה החכמה, גם הדיבורים על כך שמדובר בשיעור שעם ישראל צריך ללמד את העולם, וכמובן עטיפת כל האלימות המשתוללת הזאת כאהבת ישראל וסולידריות.
אני לא טוען שיש כאן זהות מוחלטת, בהחלט לא. אבל קרבה רעיונית יש ויש. תנועה מהחרד"ל אל מעיינות 'עוד יוסף חי', וגמיעה לא זהירה של הסגנון המתקתק והתוכן הארסי. מתיחת הזהות בין אלימות לאהבה, הרעיון שליהודים לא רק מותר אלא אף חובה להתנהג בפראיות ברוטלית, התפיסה שעל ידי זה הם מלמדים את העולם ואת עצמם ערכים ומפגינים סולידריות, הדיבור הנונשלנטי על "ממלכה ישראלית"… מישהו כאן קרא את 'תורת המלך' ומירקר לעצמו פסקאות נבחרות.
מינים 
תודה על הפוסט . אפשר וצריך לנתח תופעות מסיבות שטח , ולא רק מסיבות עומק . נראה לי שנסיונות יותר מדי נואשים להתמקד רק בסיבות שטח , אכן תוצאתם הינה פוסט זה . שהרי , אסור לשכוח שיש היבטים חילוניים / אזרחיים / אוניברסליים למעין מיליטנטיות הישראלית , שחורגים בהרבה ממורשת ישראל ההלכתית , והם תוצאה של תסביכי שמד קשים מאוד .
האם לפי דעתך , השמדת הכור הגרעיני בעיראק , בסוריה ( על פי פרסומים זרים ) , רצון להתקיף באיראן , החזקה של מאגר עצום של פצצות גרעיניות ( על פי פרסומים זרים ) שונות בהרבה ( במובן של סיבות עומק ) מתורות מלך סו קולד ? לא פעם הם נגזרות מאותו רצון סובלימטיבי לחויה מתקנת – לא עוד כצאן לטבח !!
אפשר וצריך לפעמים לעמוד על סיבות שטח , אבל לא להפריז יתר על המידה !! אולי קצת יותר כבוד להיבטים מעין אנתרופולוגים , פסיכופאתולוגיים קולקטיביים .
תודה
אהבתיאהבתי
בתוספת לתגובתי שלי מעלי , כמובן שכחתי את אחד העיקרים : הלכה למעשה , הייתי יכול להביא לך תגובות של חילונים על החטיפה , לא פחות מיליטנטיות מנוער גבעות עצמם . והדבר מעיד בעד עצמו !! תודה
אהבתיאהבתי
שלום תומר
אני חושב שההפרדה בין "אנשי הרב גינזבורג" ל"אנשי הרב קוק" היא נכונה ביסודה, אבל יש לי שלוש הערות.
א. מבחינה חברתית לדעתי כיום גם בין קבוצות אלו, כמו בקבוצות אחרות בתוך החברה הדתית לאומית, נטשטשו לגמרי הגבולות. החברה הדתית לאומית שהייתה נבדלת לחלוטין מאחיותיה (החרדית, החילונית, החבדניקית והזרמים האחרים ביהדות) נהפכה לרצף שנוגע בכולם. יש רבים שלא יוכלו לומר האם הם אורתודוכסים או קונסרבטיבים. ובאותה צורה יש רבים שלא יוכלו לומר האם הם תלמידי הרב קוק, חב"דניקים או גינזבורג-יסטים. מבחינה אידיאולוגית אין ספק שמדובר פה בשני זרמים שונים, אבל הגבול ביניהם היום פתוח ואין צורך בויזה בשביל לעבור.
ב. מבחינה אידיאולגית, אמנם הדיבור על אלימות אינו נפוץ בחברה הקוקיסטית כבחברה הגינזבורגיסטית, אבל שתיהן תורות רומנטיות ביסודן. תורת הרב קוק אמנם שמה דגש גדול יותר ממה שהיה מקובל בזמנה ביהדות על אוניברסליות אבל אין ספק ששמה דגש גדול יותר על לאומיות. השיח הצבאי והמילטנטי בחברה הדתית לאומית נפוץ ביותר. ההבדל העיקרי בעיני בין שני הזרמים הוא הקונפורמיזם בחברה הדתית לאומית שמצפה שהאלימות תופעל על ידי המדינה ולא על ידי האדם הבודד. במובן הזה (ובעוד מובנים) החברה הגינזבורגיסטית ליברלית ואפילו אנרכיסטית יותר.
ג. העלון עולם קטן, לפי הבנתי, הוא עלון שמנסה להכיל קשת (מסויימת) בחברה הדתית. אמנם המרכז בו הוא אכן שני הרבנים שהזכרת, אבל רבים בו הכותבים שהמרחק בינם לבין מרכז הזרם החרד"לי רב. תוכל למצוא בו כותבים מיצהר (זרם תג מחיר) מצד אחד ומתקוע (המקום שבו נולד הארגון "ארץ שלום" – תנועת שלום בין מתנחלים ופלסטינים) מצד שני. כתבה בו לא מוכיחה, בעיני, שום דבר על התקרבות בין המחנות.
נ.ב. אני אדם שגדל בזרם החרד"לי והיום אני דתל"ש. אצל ההורים שלי אנשי תג מחיר מחד גיסא ואנשי ארץ שלום מאידך גיסא, שניהם מוקצים מחמת מיאוס. אצלי כבן הדור הבא הגבולות האלה לא קיימים ורבים מחברי הם מכאן ומכאן וכמובן שאני לא שייך כלל לחברה החרד"לית.
אהבתיאהבתי
יעקב,
א. אני חושב שאתה מאוד צודק שהיום הגבולות הולכים ומטשטשים. לדעתי הכתיבה של רוסו היא דוגמא לכך.
ב. נכון, גם קוק רומנטיקן לא קטן. ונכון גם שבזרם היוצא ממנו האלימות אמורה להיות מופעלת על ידי הממלכה, ואכן רוסו מבקש שהמדינה תפעל, לא יחידים. זה הבדל חשוב מאוד בינו לבין תורתו של הרב גינזבורג.
ג. מה שאמרת נכון, ולא טענתי אחרת.
אהבתיאהבתי
תומר היקר,
אני חושב שדיברנו על זה כבר לפני כמה וכמה שנים, אני לא זוכר את הקשר.
לחרד"ל אין "אידאולוגיה" ואין "תיאולוגיה".
החרד"ל הוא יישות שצמחה מתוך הצורך לייצר תת קבוצה הומוגנית מתוך הקונגלומרט העצום של הציונות הדתית. אי אפשר להגיד על החרד"ל שהוא מבוסס על תורת הרב קוק, כי התורה הזו מורכבת, מסובכת , מלאה סתירות ויש מעט מאוד אנשים שמכירים אותה היטב.
בגרוסו מודו, החרד"ל הוא למעשה ריאקציה, שמהווה בית גידול לאקטיביזם פוליטי ובכך הוא משרת את הפוליטיקאים שמממנים אותו ותומכים בו, בפעילויותיו ובמוסדותיו.
כל זה טוב ויפה ברמה הפוליטית.
אבל לא כל מה שעובד טוב ברמה הפוליטת, מסתדר גם ברמה הפסיכולוגית ולכן החרד"לים בעצמם, רועים בשדות זרים, בחיפוש אחרי איזו תיאולגיה יציבה.
שנים הם הסתובבו במגרשי הגרוטאות של ברסלב, בחיפוש אחרי קונספציות יד שניה. בזמן האחרון נראה היה, שקרליבך הוא הלהיט האידיאולוגי התורן בחוגים החרדליים. בחודש האחרון אני אפילו שמעתי, שהאוונגארדים החרדלים התחילו להתעניין באיזביצ'ה, שזה מסתדר עם האופנה של קרליבך, למרות שזה הרבה פחות מסתדר עם אקטיביזם פוליטי.
אבל האמת, שגינזבורג הכי מתאים להם.
נכון שעמדתו של גינזבורג ביחס למדינת ישראל שהיא "שלושת הקליפות הטמאות", נראית סותרת באופן מוחלט את הרוח המרכזניקית העתיקה, אבל יתרונו הגדול של גינזבורג , הוא שהוא יודע לשפץ את הכרזותיו העתיקות, כדי שינעמו למאזיניו הנוכחיים.
נראה לי שנוכל לאחל שנים ארוכות של שותפות, לזוג המאושר.
אהבתיאהבתי
בצלאל שלום,
אני חושב שיש בדבריך הרבה אמת. אני לא חושב שהחרד"ל נטול אידיאולוגיה לחלוטין, אבל ודאי שהוא במשבר תיאולוגי, ומהווה ריאקציה לתהליכים שמתרחשים כיום בחברה הישראלית. עם זה אני מסכים מאוד. ונכון, לכן גם הפניה לרב ג'. רק אמור לי: מה קרליבך קשור? מה לו ולחרד"ל? אני לא מבין מה יכול להיות לעזר לחרד"ל אצלו. אשמח להסבר.
אהבתיאהבתי
לא חקרתי לעומק את הקשר בין החרד"ל לבין קרליבך, אני רק מקיים לעיתים חברותא בישיבת ההסדר בר"ג, שנחשבת לחרד"ל מובהק ושם אני רואה ספרים רבים העוסקים בקרליבך.
ייתכן שהקשר הזה נובע מכך, שהחרדלים מעדיפים לעסוק ברבנים שלא נחשבים ל"חרדים" באופן מובהק.
אהבתיאהבתי