הרב שפירא קורא לחיילים: במלחמה תקיפה הכל מותר

בפלייר שמופץ לחיילים קורא להם הרב יצחק שפירא לאמץ "מוסר יהודי", שפירושו שבעת קרב הכל מותר:

על פי התורה חייבים לנהל מלחמה תקיפה באויבנו. כל מה שאתם עושים כדי שהמלחמה תהיה תקיפה – הוא מותר, וחובה על פי התורה.

הנה הפלייר כולו. שימו לב גם לסימון האויבים: "השמאל", מערכת המשפט, התקשורת, ארגוני זכויות אדם ("זרים"). מולם מוצב מוסר יהודי "אמיתי".

כמה אירוני שדווקא בתורה כתובים מה שהם אולי חוקי דיני הלוחמה הראשונים בהיסטוריה. הרי אפילו דין "אשת יפה תואר" שמזעזע אותנו כיום הוא עדות לכך שכבר לפני 3000 שנה חשבו חכמים יהודים שלא רק בחיים אלא גם במלחמה לא הכל מותר. בעוד בעמים אחרים מלחמה היתה זמן של פריקת עול נורמטיבי והתבהמות כללית, כולל אונס, ביזה, שריפה ורצח המוני, התורה מצווה על איפוק מסויים גם תוך כדי קרב. והנה היום קיצונים שכאלה מחזירים את הגלגל לא אחורה, אלא אל ברבריות שמעולם לא היתה מותרת בתורה (ככלל – נכון שיש את עניין עמלק), אל תורת המוסר של גינגיס חאן, של מסעות הצלב, של הטוטסי וההוטו. וזה עוד נקרא "מוסר יהודי".

(עוד מידע כאן וכאן)

15 תגובות

  1. שלום תומר,

    לדעתי הלכת מסביב ולא התייחסת לאחת הטענות העיקריות שבפלייר. לפי דעת הרב יצחק שפירא שהוא טוען שזו ההלכה מותר (ואולי אילו חובה) לפגוע באזרחי אויב בעת מלחמה. לפיכך נוהל שכן הוא בסדר, לפיכך אין בעיה להפציץ מהאוויר אזורים מיושבים וכדומה.

    במוסר המלחמה המודרני (כפי שמוצג בתקשורת) יש הבדלה בין לוחמי אויב לאזרחי אויב כפי שהוצגה באמנת ז'נבה הרביעית. אם זאת ביישום בפועל, צבאות העולם לא ממש מתאמצים להקטין לאפס את הפגיעה באזרחי אויב בזמן לחימה. האם עלינו להיות אור לגויים או לא להיות צדיקים יותר מהאפיפיור?

    אהבתי

    1. אריאל,
      אני לא מקבל שצבאות "לא ממש מתאמצים להקטין לאפס את הפגיעה באזרחי אויב בזמן לחימה". לאפס ודאי אי אפשר, אבל מאמץ ודאי קיים להקטין. אני לא מבין מאיפה לקחת את זה (זו גם טענה הפוכה בדיוק למה שהרב שפירא טוען, שכן הוא אומר שעלינו להיות *שונים* מהשאר, ואתה אומר שעלינו לנהוג כמו כולם).

      ואם ההלכה היהודית מתירה (או מחייבת) לפגוע *באזרחי* אויב בזמן מלחמה, הרי שזה בכל מקרה צעד נוסף מעבר ללא ממש להתאמץ, נכון?

      אהבתי

      1. מאיפה אני לוקח את זה? מהחדשות כמובן, מדי פעם מתפרסמות ידיעות על חיל האוויר האמריקאי שתוקף חתונה והורג עשרות מוזמנים או על מל"ט שמשגר טיל שפוגע בשיירה ובכל מי שסביבה ועוד.

        אולי הגזמתי כשאמרתי שלא מתקיים מאמץ להקטין את ההרוגים האזרחיים. אבל הרוגים אזרחיים באים מבחינתם בחשבון כ-Collateral Damage. החשש מפגיעה באזרחים הוא בוודאי גם חשש תועלתני שהאוכלוסייה תפנה נגד הכובש ולא רק חשש מוסרי. ראיתי סרטון Youtube בו רואים הפצצה ע"י מל"ט ובו החיילים האמריקאים מתייחסים אל הקטל כאל ציד, משחק. ברור שאלו אנקדוטות, אבל לדעתי הן מלמדות על הכלל.

        לי ברור שצה"ל עושה מאמץ אמִתי למנוע פגיעה באזרחי אויב מסיבות תועלתעימייות ומוסריות גם יחד. השאלה הקשה מבחינתי היא היכן עובר הגבול בין השגת מטרות הלחימה ובין פגיעה באזרחי אויב. אני נוטה יותר להשיג את מטרות הלחימה גם במחיר פגיעה באזרחי אויב.

        ושוב, לא התייחסת ללוז הטענה של הרב שפירא, מבחינתו (ומבחינת יהודים רבים אחרים) סיפור שמעון ולוי בשכם, מעשה דוד בעמונים ומצוות השמדת שבעה עממין יוכיחו שאזרחי האויב כאויב עצמו.

        זו הדרך, כמו שהספר דרך המלך יצא הלכתית נגד תורת המלך, זו הדרך לכבוש את המלכה בביתה.

        אהבתי

          1. תודה על הביקורת שעזרה לי לראות את הרדידות של מה שכתבתי. אני מבטיח שאנסה לכתוב לעניין, אבל עכשיו אני קצת חושש שתאכל אותי 😉

            לדעתי השאלה העיקרית ברקע היא מה היחס בין הפגיעה באזרחי האויב לבין השגת יעדי הלחימה. הרב שפירא הציג את דעתו ונימק אותה בעזרת ההלכה (כפי שהוא פוסק אותה [או אולי הוא התחיל מהנחות יסוד לגבי מהו גוי ומהי מלחמה ואח"כ פסק את ההלכה לפי תפיסת העולם שלו, היינו אך]). בג"צ חידש את המושג מידתיות, שהיא המידה של השופטים עצמם (ושוב התחיל מתפיסת עולם אחרת). אני יכול לנחש מה דעתך, אשת יפת תואר אכן מראה שהתורה ציוותה על ריסון בקרב. אבל יש עוד סיפורים והלכות אחרים בתורה שמראים פנים אחרות ואפשר לדרוש אותם לכן ולכאן לפי תפיסת העולם של הקורא.

            אהבתי

            1. אריאל,
              אני לא מסכים שהשאלה העיקרית היא עניין היחס בין הפגיעה השונה וכו'. אם אתה רוצה דיון בזה לך לאסא כשר. הרב שפירא פשוט לא מדבר על זה, מצטער.

              אז אני מביא את "אשת יפת תואר" כדי להראות שהתורה דרשה ריסון גם בקרב, נכון. כתבתי שככלל, זה הכיוון. נכון שיש את עניין עמלק ועוד כמה דוגמאות להשמדה טוטלית של האויב, אבל הכיוון הוא בכל אופן של הגבלה (למשל, בכ"א אסור לגעת בשלל). הכיוון שמציג כאן הרב שפירא הוא של פריקת עול. האירוניה היא שהתורה היתה אולי הראשונה שדרשה "דיני מלחמה", והנה בה אדם המתיימר לדבר בשמה ודורש מחיקה של דיני מלחמה.

              אהבתי

              1. אגב, עניין היחס הוא דווקא די חשוב.

                למשל, כל מיני עיתונאים בורים הזדעקו על "כוח לא פרופורציונאלי" כי נדמה להם שצריכה להיות פרופורציה (קטנה) בין הפרובוקציה לבין התגובה, נגיד. בפועל למיטב ידיעתי משמעות המונח בדיני (ומוסר) מלחמה היא הפעלת כוח שאינו פרופורציונאלי ביחס לכוח שנדרש להשגת המטרה.

                גם השאלה של הגנה על אזרחים אינה אבסולוטית אלא נמדדת גם לפי מה שנדרש להשגת המטרה הצבאית.

                נכון , אין זה מדע מדוייק ונכנסים פה מושגים כגון "מידתיות" – שבד"כ נשפטים רק פוסט-פאקטום.

                אהבתי

                1. כשאומרים "כוח לא פרופורציונאלי" מתכוונים בדיוק למושג המשפטי מידתיות. כשאומרים שנדרשת מידתיות בתגובה, הכוונה היא שאמור להיות קשר בין חשיבות המטרה לבין הנזק שאתה גורם לגורמים בלתי מעורבים. לשטח שכונה כדי לתפוס מבוקש זה לא מידתי, להרוג את השכן ביחד איתו זה (לפעמים, לפי צה"ל) מידתי.

                  כמו כן, כשבודקים מידתיות מתייחסים גם לשאלת האלטרנטיבה- האם הייתה דרך להשיג את אותה המטרה או מטרה קרובה לה בנזקים קשים פחות.

                  אהבתי

  2. קראתי בערגה על הגעת ישו אוטוטו; ובמקום אחר על אלמנת הרב מרדכי אליקו שגם היא מצפה לבן דוד שיבוא אוטוטו.
    נו שיבואו כבר, הראשון או השני רק שיפטרו אותנו מהשפירא הנאלח הזה ואלה שכמותו.

    אהבתי

  3. ההליכה שלך לתורה כחיזוק לטענה שלך היא מעט בעייתית. בתורה כתובים כ"כ הרבה דברים, שניתנים לכ"כ הרבה פרשנויות.
    יהודים שמקיימים אורח חיים דתי אינם חיים לפי התורה אלא לפי ההלכה.
    באמת יכול להיות שבין תרבויות העמים הכנענים, שבה התורה ומדגישה את המצווה לריסון בשעת קרב, ואילו בסביבה דמוקרטית פוסטמודרנית יבקש איש ההלכה להדגיש בפסיקתו דווקא את הצד השני – מותר להילחם ולא צריך לעשות יותר מידי חשבון. כמובן שהפוסק כך יכול להביא אי אלו ציטוטים מהתורה ומדברי חז"ל אבל בסופו של דבר יש בפסיקתו גם שיקולים שהם מעבר לכל אלו (פוליטים, פאשיסטים וכו')- וזה בהחלט בסדר.
    וכך מגיעים לשלב האחרון: יפסוק הרב שפירא מה שיפסוק. ילכו אחרי פסיקותיו קומץ שומעי דברו (ויתנו על כך את הדין כלפי בני אדם וכלפי שמיא), וכל מי שרבו פוסק בצורה קצת פחות חד-מימדית (כלומר: רובם המוחלט של חיילי צה"ל) ילך על פי רבו ולא יתרגש מהפלייר הנ"ל.
    אגב, האם המדיניות של צה"ל היא אכן כה נאורה ושמאלנית כמו שמוצג בפלייר? זוכרים כמה אזרחים פלסטינים נהרגו בעופרת יצוקה?

    אהבתי

כתיבת תגובה