בגליון האחרון של אדם עולם, קיץ 2011, "מגזין לאמנות החינוך ולהתחדשות חברתית", שקשור לתנועה האנתרופוסופית, הופיעו ציטוטים נדירים ממבוא אבוד למהדורה הראשונה של תרגומו העברי של ספרו של רודולף שטיינר, כיצד קונים דעת העולמות העליונים, שיצאה ב-1960. המבוא הזה, של המתרגם של הספר נחמן בר שלום, בעצם צונזר לבקשתו של שמואל הוגו ברגמן, שכתב בעצמו הקדמה לספר (ברגמן הכיר אישית את שטיינר, והעריץ אותו), וראה במבוא של בר שלום מליצה מביכה.
ואכן, המבוא של בר שלום מליצי ומשתפך, אבל הוא מעניין מפני שהוא משקף רוח מאוד ציונית שהיתה לתנועה האנתרופוסופית אז. כאמור, אדם עולם מביא קטעים נבחרים מהמבוא, ואני רוצה לצטט כמה שורות ממנו כאן. כותב בר שלום:
עלינו לדעת ולזכור היטב היטב את עברנו המזהיר, החייב לשמש אור לגויים, אשר דתם יונקת מדתנו הקדושה. מדוע לא נעשה איפה מאמץ לתפוס את מקומנו כבימים קדמונים. איך נעשה זאת? נעשה זאת, על ידי לימוד תורת המדע הרוחי לפרטיו [כלומר השיטה הרוחנית של שטיינר – ת.פ.], לאחר שיתורגמו יתר הספרים האנתרופוסופיים, ועל ידי התאמנות איזוטרית של אלה אשר הגיעו בהתפתחותם השכלית-מוסרית לשלב מסויים המאפשר להם את הדבר; ואז לא יאמרו מדענינו כי אין דרך להגדיר את מהותה של היהדות. […] ועתה, נקרא יחד את דבריו של מחבר הספר הזה, הטוב והמיטיב, גאון הגאונים, איש המדע האמיתי, המורה הגדול של האנושות, הד"ר רודולף שטיינר המבורך!
אז לבד מהפאתוס ההגיוגרפי על שטיינר, אני חושב שמעניין לראות כאן את הלוקל-פטריוטיות היהודית. ניכר שבר שלום רואה בעיני רוחו חברת מופת שקמה בארץ, וקשה להחליט האם הוא רואה את עצמו קודם אנתרופוסוף או קודם יהודי. היהדות היא "דתנו הקדושה", עלינו לשמש על ידה "אור לגויים", ובר שלום גם רוצה "להגדיר את מהותה של היהדות", אם כי זה ייתכן רק על ידי לימוד "תורת המדע הרוחי".
ושימו לב לצילום העטיפה המקורית של המהדורה הראשונה של הספר, שמובאת גם היא באדם עולם:
שימו לב למפת הארץ, ולכך שמעלים את ירושלים על ראש שמחתם. כלומר ה"מדע הרוחי" האנתרופוסופי השתלב לראשוני האנתרופוסופים הישראלים בלי בעיה בפרוייקט הציוני. למעשה הם כנראה גרסו שהוא חיוני כדי שזה האחרון יצליח.
(בגליון אדם עולם גם מובא ראיון עם חוה לוי "מאימהות האנתרופוסופיה בישראל", הסוקרת את ראשית התנועה בארץ.)
מינים 