המשותף לתג מחיר וועד מתיישבי השומרון

מה משותף למי שריסס כתובת נאצה על ביתו של פרופ' יעקב מלכין, מנהל מכון "תמורה" ליהדות חילונית-הומניסטית ולועד מתיישבי השומרון שקורא להחרים חנויות של ערבים שהביעו הזדהות עם שביתה כללית שהכריזה הנהגת הציבור הערבי בישראל? קבלו רמז מהציטוט הבא של מנכ"ל ועד מתיישבי השומרון, שגיא קייזלר:

 

ערבים שבחרו לחיות ביחד עם היהודים בערים מעורבות, בדירות צמודות ובחנויות תחת קורת גג משותפת לא יכולים לחיות עם מוסר כפול. עליהם לבחור צד.

 

זה הסיפור: חוסר סובלנות מוחלט לעמדות שאינן שלהם. אין אצלם מורכבות ואין אפשרות לעמדה שמנוגדת לשלהם. מדובר באנשים שלא מוכנים לשמוע לא על יהדות שונה ולא על ישראליות שונה. אנשים שיש להם בוז מוחלט לתרבות של דיאלוג ושל פולמוס, ושמבקשים לצייר את החברה הישראלית, באלימות אם יש צורך, בצבעים אחידים. הצבעים שלהם.

 

מצד אחד, אנשי תג מחיר (הפרופסור קרמניצרים של הימין, כמו שהיה קורא להם קלמן ליבסקינד), שכבר הראו שהם מסוגלים לעבור מגרפיטי לבקבוקי תבערה ומוות בשריפה. מצד שני ועד מתיישבי השומרון, שיושב הראש שלו, בני קצובר, קבע רק לפני שלוש שנים ש"הדמוקרטיה הישראלית סיימה את תפקידה, והיא חייבת להתפרק ולהתכופף בפני היהדות."

 

לשתי הקבוצות אין עצם דמוקרטית אחת בגופם. שתיהן מפנטזות על מדינת הלכה, על תיאוקרטיה שבה אין מקום לפלסטינים, נוצרים ויהודים שמאלנים. שתיהן מייצגות יהדות שטחית, מעוותת, דלה וחולה.

על הספר 'ציות ואי-ציות בציונות הדתית'

לאחרונה יצא מאת המכון הישראלי לדמוקרטיה ספרם של ד"ר משה הלינגר וד"ר צחי הרשקוביץ 'ציות ואי-ציות בציונות הדתית: מגוש אמונים ועד תג מחיר'. כפי שניתן להבין מהכותרת, הספר מגיש סקירה היסטורית מפורטת שעומדת על יחסי הציונות הדתית והחוק הישראלי מאז שנות השבעים ועד ימינו – ההתנחלויות הראשונות, פינוי סיני, המחתרת היהודית, אוסלו, הפינוי מעזה, עמונה ותג-מחיר – ומנסה להשיב על השאלה החוזרת ונשאלת: האם הנאמנות כפולה של הציונות הדתית – להלכה ולחוק – מעודדת אי-ציות?

 

מסקנתם של שני החוקרים היא שלמרות ש"מימד מסויים של אי-ציות מובנה היה קיים במפעל ההתיישבות", התפיסה ה"ממלכתית" של הציבור הציוני דתי, "משנה תיאולוגית סדורה שמציבה את קיומה של מדינת ישראל ואת הנאמנות לה כחלק מעולמו הדתי של המאמין", מונעת אי-ציות במימדים גדולים.

 

אולם מסקנה זו מיד מאותגרת בספר עצמו. "אין מנוס מהמסקנה", כותבים המחברים, "שאיזון תיאולוגי נורמטיבי זה ייאלץ להתמודד בעתיד עם קשיים שילכו ויתעצמו." זאת משום שמאז הפינוי מעזה והריסת גוש קטיף רווח יותר ויותר יחס מסוייג כלפי המדינה בקרב ציבורים ציונים דתיים. 'תג מחיר' והטרור שיצא ממנו הם כמובן דוגמא קיצונית מאוד לכך.

 

הספר נכתב לפני רצח משפחה דוואבשה ובוודאי לפני תפיסת החשודים בו, אבל גם כך המחברים מזהירים מפני "שוליים מתחזקים והולכים, מספרית ורעיונית", שעלולים במקרי מבחן בעתיד להביא ל"תוצאות קשות, ואף אלימות".

 

שני המחברים, אגב, רואים עצמם כשייכים לציונות הדתית. משה הלינגר נוטה לשמאל, ואילו צחי הרשקוביץ (בנו של מנהיג המפד"ל והשר לשעבר ונשיא אונ' בר אילן בהווה דניאל הרשקוביץ) לימין. המבט הפנימי, יחד עם האיזון בין עמדותיהם של השניים, מאפשר כתיבה שערה למורכבות הדברים ומצליחה להישאר קרובה לפרטים ולמציאות עצמה. כדאי למתעניינים לקרוא.

 

הספר ניתן להורדה בחינם.

בנצי גופשטיין דורש להעיף את הנוצרים מהארץ

קחו לכם רגע ותקראו את דבריו של בנצי גופשטיין, המודפסים בעלון בית הכנסת 'עולם קטן' של מחר. סימנתי לכם עיקרי דברים. בקצרה: את כל הנוצרים יש לגרש מהארץ. את כל המוסלמים לשעבד, ודאי שלא לתת להם זכות הצבעה לכנסת. הדברים נאמרים בגלוי, במפורש, בעלון פופולרי.

מאז דצמבר 2009 הוצתו או הושחתו 43 מסגדים, כנסיות ומנזרים במדינת ישראל וביהודה ושומרון. איש לא הועמד לדין. לפני שבוע הוצתה כנסיית הלחם והדגים בגליל. אתמול אמר בכנסת סגן שר הפנים שמדינת ישראל עושה טובה לתושביה הערבים שהיא נותנת להם אזרחות.

כל המדינות הדמוקרטיות דומות זו לזו, ואילו המדינות שעוברות תקופות אפלות עושות זאת כל אחת בדרכה. זו הדרך שלנו.

מתיחות סביב גשר המוגרבים

מהרגע ששמעתי על בנייתו של הגשר החדש להר הבית תהיתי איך ייתכן שאכן מצליחים לשנות משהו שם. אחרי המקרים ב-2006 ושוב ב-2011 בהם הממשלה (בפעם השנייה, בראשות נתניהו) הורתה לעצור את שיפוץ גשר המוגרבים, אפילו כשמהנדס העיר ירושלים קבע שהוא לא בטיחותי(!), היה מפתיע מאוד אם הפעם מדינת ישראל היתה מצליחה לעשות כרצונה במקום.

על פי הידיעה ב'הארץ' "הסוגיה הובאה לידיעת ראש הממשלה בעקבות מחאה מצד ממשלת ירדן וארמון המלוכה הירדני". מסתתרים כאן שני דברים מעניינים: ראשית, שלכאורה ראש הממשלה לא ידע בכלל על בניית הגשר עד שהירדנים התלוננו, זאת אף שמי שבנה אותו היא הקרן למורשת הכותל, שכפופה למשרד ראש הממשלה. (פרשנות: היה כאן ניסיון לקבוע עובדות בשטח, לא הצליח.)

שנית, נחשפה כאן שוב לרגע ההשפעה של ירדן על המתרחש בהר הבית, השפעה שמתוקפת גם בהסכם השלום עם ירדן, בו מדובר על "תפקידה המיוחד" של הממלכה במקומות המוסלמיים הקדושים בעיר (סעיף 9.2).

וכאן אנחנו מגיעים לעניין מעניין ומסוכן: ממלכת ירדן כבר הביאה להקפאת העבודות לשיפוץ/חידוש גשר המוגרבים פעמיים בעבר, ב-2006 וב-2011. בפעם השנייה שזה קרה, קבוצת פעילי 'תג מחיר' החליטה למחות על ההתערבות של ירדן בריבונות הישראלית הבלעדית לכאורה בהר הבית על ידי כך שהם פרצו לשטח ירדן והקימו התנחלות ליד גשר אלנבי, מהצד הירדני (כתבתי על המקרה ועל 'תג מחיר' בכלל). הם פונו תוך כמה שעות על ידי צה"ל, אבל האירוע מגלה עד כמה הרגישות להתערבות הירדנית בהר הבית גדולה. השאלה היא אפוא האם אנחנו צפויים לניסיון לבצע פעולת 'תג מחיר' בתגובה להתפתחויות גם הפעם.

 

חרד"ל מתקרב לגינזבורג

לפני שבועיים התראיינתי באנגלית לעיתונאי מסוכנות ידיעות זרה. הנושא: גוש אמונים ותג מחיר. חלק הארי של הראיון התמצה בניסיון שלי לשכנע את המראיין שמדובר בקבוצות שונות, חברתית ואידיאולוגית, שהקשר ביניהן רופף במקרה הטוב. אלה בתי מדרש שונים, מטאפורית ומילולית, כאשר הראשון נשען על עיבוד פוליטי לתורותיו של הרב קוק, ואילו השני יוצא מתוך הגותו והנהגתו של הרב יצחק גינזבורג, שבעצמו מגיע מחב"ד. כפי שראינו לאחרונה בסקר שבוצע באונ' אריאל, הזיהוי השגוי הזה הוא לא נחלתם של עיתונאים מחו"ל בלבד, אלא של רוב הציבור בארץ.

והנה, ביום שישי זה בעלון בית הכנסת 'עולם קטן', כנראה עלון בית הכנסת הפופולרי ביותר כיום, מפרסם העורך, יוסף רוסו, את הפסקה המטורפת להלן. רוסו הוא חרד"ל נאמן של הציונות הדתית, ואפשר לומר שהועדה הרוחנית של העלון, שמאשרת את תוכנו, מורכבת מהרבנים שלמה אבינר ושמואל אליהו. ללא ספק, בדבריו אלה הוא מתקרב מאוד לתפיסה הגינזבורגית. גם הרצון לנקמה, גם הדגש על חוסר מידתיות, על פראיות חסר רסן ומתפרצת שלכאורה דווקא היא התגובה החכמה, גם הדיבורים על כך שמדובר בשיעור שעם ישראל צריך ללמד את העולם, וכמובן עטיפת כל האלימות המשתוללת הזאת כאהבת ישראל וסולידריות.

אני לא טוען שיש כאן זהות מוחלטת, בהחלט לא. אבל קרבה רעיונית יש ויש. תנועה מהחרד"ל אל מעיינות 'עוד יוסף חי', וגמיעה לא זהירה של הסגנון המתקתק והתוכן הארסי. מתיחת הזהות בין אלימות לאהבה, הרעיון שליהודים לא רק מותר אלא אף חובה להתנהג בפראיות ברוטלית, התפיסה שעל ידי זה הם מלמדים את העולם ואת עצמם ערכים ומפגינים סולידריות, הדיבור הנונשלנטי על "ממלכה ישראלית"… מישהו כאן קרא את 'תורת המלך' ומירקר לעצמו פסקאות נבחרות.

הרב גינזבורג נותן לגיטימציה להשתוללות

במוסף 'צדק' של מקור ראשון (גיליון 872, 25.4.14, עמ' 1-2) מפרסם יהודה יפרח חלקים מדרשה שנשא הרב גינזבורג בפסח האחרון. בדרשה כפי הנראה מסביר הרב מדוע תלמידי הישבה ביצהר, הישיבה אשר הוא נשיאה, מבצעים פעולות תג מחיר. הוא לא מגנה את הפעולות, ולמעשה נותן להן לגיטימציה. על פי הציטוטים שמביא יפרח, מסביר הרב גינזבורג שהישיבה שלו בעצם מולידה את עם ישראל מחדש:

התופעות של החבר'ה הטובים שעושים כל מיני מעשים, אלו סימנים של חבלי לידה. יש רחם – בכל אתר במדינה ייתכן שיש רחם שמוליד ראש חדש, אבל כאן ביצהר יש רחם מיוחד, זו הישיבה, והמטרה של הרחם היא שיוולד ממנה עם חדש. […] אנחנו באמצע תהליך לידה ויש חבלי לידה – וחבלים זה 'גויישקייט' ['גוי-יות', מהות של גויים – ת.פ.], זה 'גוי מקרב גוי' [דברים ד, לד: יציאת עם ישראל מתוך העם המצרי – ת.פ.], ולכן עושים מעשים שהם כמו גויים, מקריבים קורבנות בחוץ ועושים כל מני מעשי גויים. […] יש פשוט צירים של בחור שכעת משתחרר, נולד. אלו צירים נטו, חבלי לידה. הוא משתחרר מהשיעבוד למצרים שהוא היה משועבד בה. הוא לומד בישיבה והישיבה עוזרת לו להשתחרר מהשעבוד. אף אחד לא ואמר לו לעשות שום דבר, אבל היות שכרגע הבחור נולד, כמו שאמרנו, כשנולדים קצת משתוללים, כמו גוי, שזה הצירים.

יפרח מפרש את דבריו של הרב גינזבורג כמתייחסים למעשי 'תג מחיר', ולדעתי זו אכן הפרשנות המתבקשת. כאמור, הרב ג' נותן למעשים הללו לגיטימציה: הם חלק אינטגרלי בתהליך ההתפתחות של תלמיד הישיבה, של יציאתו מעבדות לחירות. כמו שאומרים, זה לא באג, זה פיצ'ר.

ושימו לב למשותף בין הדברים האלה לבין מה שכתבתי במאמרי על הגותו של גינזבורג לפני חודשיים: האלימות כמשהו טבעי, מתפרץ בספונטניות, שלא ממש צריך או ראוי לרסן אותו. היהדות המתחדשת (זו שישיבתו של הרב ג' מפתחת) גם היא כמשהו טבעי, אורגני, מתפרץ, משתחרר. עם כל הדיבור כאן על מעשי "גויים" נראה שעל פי הרב גינזבורג יש קשר הדוק דווקא בין היהדות לאלימות.

לצערי המאמר של יפרח טרם עלה לרשת.

הרב סתיו נגד הרב טאו, ומעט משורשיו של 'תג מחיר'

האתר החרד"לי 'סרוגים' מביא דברים שאמר הרב סתיו בראיון למקומון של שהם. סתיו מספר על מאבקו של הרב טאו נגד מועמדותו של סתיו לרבנות הראשית. על פי סתיו טאו שולח אנשים שישמיצו אותו, יאיימו עליו – סתיו אף חושש לחייו. מאחורי ההתנגדות הוא מעמיד שתי סיבות: ראשית, מניעים כלכליים, דהיינו כסף שטאו לכאורה יפסיד אם סתיו ייבחר. שנית, סתיו מספר על חשבון ארוך שיש לטאו איתו, עוד מהימים שהיה תלמידו בישיבת 'מרכז הרב'. על פי סתיו טאו שלח את התלמידים בשנת 82 להפריע לקונצרט "משיח" של הנדל בבנייני האומה, ואילו סתיו, כתלמיד בישיבה, התנגד וטען שזאת לא דרכה של הישיבה.

כמה הערות על כך:

ראשית, אני לא זוכר האשמות קשות שכאלה כנגד הרב טאו. הרב סתיו למעשה מפקפק ביושרו ומצייר אותו כאדם אלים המונע מאינטרסים כספיים. [תיקון: הרב סתיו לא מאשים את הרב טאו במניעים כלכליים. הוא מאשים גורמים אחרים בכך. את טאו הוא מאשים רק באיומים וכו'.]

שנית, הפרעה לקונצרט אינה דרכה של הישיבה? דווקא כן. התנכלויות למוסדות נוצריים, לאישי דת והפרעות לקונצרטים (למשל ל"מתיאוס פסיון" של בך) היו מצד ישיבת 'מרכז' כבר בשנות השישים. כך שדווקא הרב טאו כאן ממשיך נאמן של הרב צבי יהודה. אלו מאבות אבותיהם של אנשי 'תג מחיר'.

שלישית, אסור שהמהומה החביבה הזאת תסתיר את האמת הפשוטה, והיא שהרב סתיו לא באמת מתון, ולמעשה חרד"לי למדי בעצמו. אני עדיין חושב שהוא הטוב מבין המועמדים, אבל ככל שאני מתוודע יותר למהלכיו ואמירותיו, כך יש לי פחות תקווה שהוא יביא שינוי אמיתי לרבנות. (ולא שרב מתון או שינוי אמיתי היה מצדיק את המונופול האורתודוקסי על חיינו, שחייב להסתיים. והוא יסתיים.)