תהליך האתנוקרטיזציה שעובר על ש"ס

הוצאת ספרים כרמל בשיתוף מרכז תמי שטינמץ למחקרי שלום הוציאה לאור ספר חדש תחת הכותרת 'דת ולאומיות: הנהגה והגות יהודית בשאלה הערבית'. הספר מאגד מאמרים מחוקרים שונים. כך למשל כותב הרב ד"ר רונן לוביץ על תפיסות ציוניות דתיות של הערבים כאנלוגיה לנראטיבים מקראיים (ישמעאל, הפלשתים), ד"ר שלמה פישר, שטרם קראתי מאמר שלו שלא היה מצויין, כותב על שני זרמים אידיאולוגים-משיחיים בציונות הדתית, פרופ' רון מרגולין כותב על יחסו של הרב אדלג אל הישוב הערבי בא"י, ועוד.

 

כאן הבאתי פסקה מרתקת לדעתי ממאמרו של ד"R נסים ליאון שכותב על "חרדיות מזרחית והנרתיב התיאו-אתנוקרטי בישראל". ליאון כותב על עלייתה של לאומיות אתנוצנטרית בקרב מעגלי ש"ס, כאשר ההבדלה יהודי – לא-יהודי הופכת עבורם לדיכוטומיה שעומדת במרכז אידיאולוגיה פוליטית אקטיביסטית. במילים אחרות, ש"ס של היום לא משתמשת במדינה בצורה אינסטרומנטלית כפי העמדה הרשמית של החרדים האשכנזים, אלא שואפת להשפיע על דמותה של המדינה מתוך אחריות, לכאורה, לצביונה היהודי הטהור (ואפשר להיזכר בתשדיר הבחירות "כוכבית גיור").

 

אם ניזכר שלפני כמה ימים פנו המפלגות החרדיות לשר הביטחון בבקשה לא להוציא את אגף 'תודעה יהודית' מהרבנות הראשית, נוכל לומר שיש מהמגמה המתוארת כאן גם בקרב החרדים האשכנזים. בכ"א אני ממליץ לקרוא את הפסקה שצירפתי. מתמצתת את העניין בצורה מעולה.

המועצה האזרחית המייעצת לש"ס

אפרת שני שטרית פרסמה אתמול את התמונה הזאת ונדמה לי שהיא לא זכתה למספיק תשומת לב. מדובר בפגישה הראשונה אחרי הבחירות של המועצה האזרחית המייעצת לש"ס, ונידונה בה רפורמות שונות כענייני גבולות מוניציפלים ועובדי קבלן.

בלי להיכנס לסיכויים שייצא מזה משהו, עצם קיומה של פגישה בין ראש מפלגה חרדית למועצה מייעצת(!) שמורכבת גם מחילונים, ועוד יותר מכך מחילוניות, ועוד יותר מכך מאנשים ונשים שמדברים ומדברות על פמיניזם וזכויות אדם, היא ציון דרך משמעותי בתולדות הפוליטיקה הישראלית. ש"ס תמיד היתה פחות מסתגרת, יותר לאומית ויותר ציונית מאגודת ישראל, ובכל זאת, כשמדובר על גוף רשמי שמתכנס עם ראש המפלגה מדובר בפריצה של הגבולות הברורים, לכאורה, של החרדיות, ובהכרה מתחזקת של הישראליות והחילוניות (וגם, עם אירוניה מסויימת, של המערביות). התפתחות מעניינת מאוד.

ואם ניכנס לרגע בכל זאת לסיכויים, צריך לומר שהכל תלוי בדרעי. הוא כיום השליט היחיד בש"ס, ואחרי שישי נפרד מהכנסת אין לו גם ממי לפחד מחוץ לש"ס. אם הוא רוצה, דברים יקרו. ואם לא ירצה, יש לקוות שהאנשים הטובים בתמונה ידעו להסיק מסקנות.

אחרי מות הרב יוסף

הרב עובדיה יוסף ז"ל נקבר. את ההספד הקצר שלי עליו כבר כתבתי, ואני רוצה לומר כמה מילים על משמעות מותו לחברה בישראל.

מבחינה פוליטית: ש"ס תאבד מכוחה. אם בפילוג (ישי מול דרעי) או בצמיחתן של רשימות מתחרות (כבר בבחירות האחרונות ראינו את הרב אמנון יצחק והרב חיים אמסלם עושים זאת), ימיה של ש"ס ככוח פוליטי דומיננטי, אף ממליכת מלכים בפוליטיקה הישראלית, תמו. אריה דרעי זעק אתמול בהלוויה "מי יאחד אותנו??" התשובה: אף אחד. עבור מעריציה וחסידיה של ש"ס, אלה חדשות רעות. עבור מי שמעוניין בפחות דת ותקציבי דת בפוליטיקה, אלה חדשות טובות.

מבחינה הלכתית: מפעלו הגדול של הרב עובדיה היה איחוד ההלכה. תחת הכותרת "להחזיר עטרה ליושנה" הוא ביקש לכונן מסגרת אחידה שתחייב לפחות את יוצאי מדינות ערב (בלי להתחשב בהבדלים ביניהם) ואם אפשר אז את כל היהודים כולם. הרב בני לאו אמר אתמול ליאיר אטנגר ש"הוא בנה כור היתוך הלכתי שהתיימר לחייב את כולם". גם הסיפור הזה נגמר. "גדול" כמוהו אין, ולא רואים עוד כזה באופק. עבור מי שאחידות ההלכה היא חלומו, אלה חדשות רעות. אישית, יש מעט רעיונות דוחים ומסוכנים יותר בעיני מהרעיון של אחדות שהיא אחידות, ולכן אני מאוד שמח שהוא הפך להיסטוריה. כעת יוכלו להרים ראשן מסורות הלכתיות (בעיקר מזרחיות) אחרות, מסורות חדשות תתפתחנה, והעושר יגדל והגיוון יפרח.

מבחינה חברתית: בכל פעם שמנהיג דתי מת, יש הזדמנות פז לשינוי, ויש שינוי. אם נדמה את החברה הדתית למכונה מרובת גלגלי שיניים הקשורים לקפיץ, מותו של מנהיג פירושו נפילתו של גלגל ראשי. הגלגלים האחרים מתחילים מיד להסתחרר, ולוקח מעט זמן עד שהמערכת מתייצבת. בינתיים המרחב משתחרר. דברים קורים. גם אחר כך, בעיקר במקרה כמו זה שבו אין מחליף בקנה מידה שאפילו קרוב לזה שמת, הדברים לא יחזרו להיות כפי שהיו. אבל לאן הם ילכו? אני לא יודע. זה תלוי לדעתי הרבה במערך הפוליטי החדש שיתהווה, ובמספר גורמים נוספים כמובן. הנה שאלה מעניינת לדוגמה: האם בגלל שאין מנהיג ספרדי בסדר גודל של הרב עובדיה יאמצו רבים מחסידיו החרדים דפוסים חברתיים של חרדים ליטאים, כלומר עוד יותר ממה שכבר אימצו, מפני שלליטאים יש עוד כמה "גדויילים" (שגם הולכים ואוזלים) ושלכאורה מבטאים יהדות אמיתית או כשרה יותר? או אולי דווקא יחזרו לדפוסים של "מסורתיות" רגועה יותר? נחיה ונראה. יהיה מעניין.

איך ליצור רבנים גסי רוח על פי אלגוריתם

במעמד ההכתרה של הראשון לציון, הרב יצחק יוסף, מול הרב עובדיה יוסף וסגן שר הדתות הרב אלי בן דהן, אמר חבר מועצת חכמי התורה של ש"ס הרב שלום כהן שהשררה שאוחזים בה חברי הבית היהודי היא "סיר שהתינוקות מלכלכים בו ואתם שמים אותו על הראש. מסכנים". הוא גם ביקש "תעשו שבאמת יהיה כבוד לראשון לציון, שלא יהיה במועצה הדתית אישה יושבת ראש." המטה החילוני(!) של הבית היהודי בתגובה: "שלום כהן אינו ראוי לתואר רב".

אבל הוא ראוי. ועוד איך הוא ראוי. אם הוא לא היה ראוי, ש"ס לא היו ממנים אותו למועצת חכמי התורה שלהם, לא? או לפחות היו מעיפים אותו. אבל הם מינו אותו, והם לא יעיפו אותו. ולמה? מפני שהם יודעים שהבית היהודי ימשיכו לעלות אליהם לרגל כך או כך. אז למה להם. והבית היהודי ימשיכו לעלות אליהם לרגל כך או כך מפני שגדלותו בתורה של הרב עובדיה מכשירה בעיניהם את גסות רוחו שלו, כמו גם את זו של כהן. זה מה שהמטה החילוני בבית היהודי לא מבין.

וזה לב העניין. הרב שלום כהן הוא תוצר ודאי של שני נתונים בסיסיים: א) מערכת נורמטיבית שמבכרת ידענות בדקדוקי הלכה על פני דרך ארץ; ב) ממסד שמחזיק בהרבה שררה, ושאין עליו בקרה. כמו הגדרות של אלגוריתם, שני אלה מביאים בצעדים בטוחים לצמיחתן של דמויות רבניות שמשופעות בגבהות לב וגסות רוח, ושממעטות בתבונה ובתרבותיות. וזה ממש לא מוגבל לש"ס. גם הרב שמואל אליהו הוא אחד מאלה, גם הרב אליהו זייני, ויש עוד כמובן. והם כולם ראויים לתואר רב. כי אלה רבנינו בזמן הזה. לפחות חלקם.

קמעות וברכות בדרך לקלפי

שלשום בערב קיבלתי משליח שדפק על דלתי שקית הפתעות מש"ס. בתוכה היו שני סטיקרים + כרטיסיית תפילת הדרך + מנשר מהרב עובדיה שפוסק שכל מי שיראת ה' בלבו חייב להצביע ש"ס + הקמע שלהלן מוצג לפנים ואחור, אשר על גביו, ואת זה לא רואים היטב, מבטיח הרב עובדיה (בשם הזוהר הקדוש) כי כל האומר את הטקסט הנ"ל בוקר וערב בכוונה "לא ישלטו בו חלאים ומגפה ויהא מצליח במעשיו בבריאות ופרנסה טובה". אז סרקתי בשבילכם כדי שגם אתם תזכו:

בקשר למנשר, השורות הרלוונטיות הן אלה:

לפיכך בשעה גורלית זו, כל מי שיראת ה' נוגעת לליבו, *חייב* להחלץ חושים לקראת המערכה העומדת לפנינו, ומצוה גדולה עליו לתמוך ולעזור, ולהשפיע על חבריו ומכריו להצביע לתנועת ש"ס המעטירה. ובוודאי שכל מי שעוזר ומסייע לתנועתנו הקדושה נעשה שותף מלא לכל אותם מצות רבות הנעשות תדיר על ידי נציגי תנועת ש"ס.

ומסתבר שגם יהדות התורה לא נמנעת מלהבטיח הבטחות בשם הקב"ה:

כאן מירב הקדושה נמצאת בציטוט הבא:

הפועלים והמצביעים למען רשימת יהדות התורה […] יתברכו בבני חיי ומזוני ובכל הברכות ממקור הברכות.

לפרטים ראו כאן. ונותר רק לקוות שהברכה תקפה גם למקרה שהמצביע כבר אינו בין החיים, אינדונגלציות סטייל.

ולסיום, לשון החוק: סעיף 122 בחוק הבחירות לכנסת קובע כי

ואלה דינם מאסר חמש שנים או קנס 20,000 לירות […] המשדל אדם להצביע או להימנע מלהצביע, בכלל או בעד רשימת מועמדים מסויימת, בדרך של השבעה, קללה, נידוי, חרם, נדר, התרת נדר, הבטחה להעניק ברכה, או מתן קמיע; לענין זה, "קמיע" – לרבות כל חפץ שבעיני חלק מהציבור יש ביכולתו להיטיב או להרע עמו.

הרב אמסלם נגד "דעת תורה"

ועוד כל מני דברים מעניינים, הכל בראיון ארוך שקיים איתו יוסי איתן, בעיתון ויהי אור. הנה הציטוט המעניין לדעתי:

מה אתה חושב על המושג 'דעת תורה'. האם אדם שכל היום לומד תורה, והקשר היחיד שלו למציאות הוא דרך המלחשים באוזן, האם הוא יכול לפסוק בענייני הנהגה?
דברים בטלים. זה מושג מניפולטיבי שנועד כדי לשתק אותך שלא תביע את דעתך ולא תחשוב. אסור לאדם כזה להנהיג.

הפוך בה והפוך בה …?
דברים בטלים ודברים בטלים! אם למדת רק תורה אתה יכול לעשות ניתוח מוח? אתה תקח ת"ח שרק למד גמרא להיות מהנדס גרעין? מה זה הדברים הבטלים האלה?

כל התשתית של החברה החרדית בנויה על איומים ופחד. וכך גדלים אנשים שאין להם עמוד שדרה. בלי אומץ. הרבה רבנים הודו לי בחדרי חדרים, אבל לא היה להם את האומץ להכריז זאת בריש גלי.
אתה יודע למה?

זו אחת השאלות שהכי הרבה מטרידות אותי מאז שחזרתי בתשובה.
כי רבים עשו את התורה קרדום לחפור בה. יש ישיבות, שהם וקרוביהם מתפרנסים מזה.

נאה. ועוד ציטוט קטן:

תחדד לי את ההבדלים בינך לבין המזרחניקים?
תופתע אולי אך כמעט אין הבדל מהותי.

הכל כאן. ואל תשכחו לעשות מנוי לעיתון. פרטים כאן.

ההלכה כשפחה

בעקבות אישור גיורי צה"ל על ידי הרב עובדיה, קמו על הרב גדולי הליטאים, שאינם מכירים בגיורים הללו. כתבתי על כל זה כאן. אבל עכשיו המאבק עולה מדרגה, כי ביום רביעי מתוכננת הפגנה גדולה, בהנהגת הרב אליישיב(!), כנגד פסיקותיו של מנהיג ש"ס, ומי שנחשב לצד אליישיב גדול הפוסקים בזמננו. ההפגנה היא מהלך דרמטי ובעצם אלים מאוד כנגד הרב עובדיה, וייתכן שתגרור אפילו פיצול פנים חרדי, כאשר כל צד מזלזל בפסיקותיו של השני (דבר משמח מאוד כמובן, כי ככל שתהיה פחות ריכוזיות הלכתית, יהיה יותר חופש בחירה ליהודים, ומי יודע, אולי גם נפריד את המערכת הרקובה של הרבנות הראשית מהמדינה).

בכ"א, לקראת ההפגנה ש"ס, השולטת על משרד הדתות, מאיימת:

בניסיון ללחוץ על העדה החרדית הרבנות הראשית שיגרה מכתב שבו היא מודיעה כי בשל ליקויים ותלונות שונות היא שוקלת להפסיק להכיר בכשרות של העדה החרדית. משמעות הדבר היא שרשתות השיווק הגדולות הנמצאות בפיקוח של הרבנות לא תוכלנה למכור מוצרים הכשרים בהכשרת "העדה החרדית" המסייעת במימון הקיצונים החרדים של ירושלים.

במשרד לשירותי דת שבראשו עומד השר יעקב מרגי מש"ס שלפו בסוף השבוע איום נוסף נגד החרדים הקיצוניים – חזקיהו סאמין מנהל מחלקת רישום הנישואים ברבנות הראשית חיבר מסמך ולפיו בעקבות תלונות שהתקבלו במשרדו הוא דורש לבדוק את כל תיקי רישום הנישואים של אנשי העדה החרדית ובאם הבקשה לא תיענה בעוד חודש לא תכיר המדינה ברישום הנישואים של העדה החרדית ולא תאשר לרשום אותם כנשואים במשרד הפנים.

"העדה החרדית" הם פלג קיצוני שאמור בהפגנה לערוך "קריעה", כלומר לקרוע את בגדיהם כאות אבל, מה שיפגין את דעתם השלילית מאוד על פסיקותיו של הרב עובדיה.  אבל שימו לב לאיומי ש"ס, ושימו לב לשימוש ההלכה כשפחתה של הפוליטיקה. מה שקובע כשרותם ההלכתית של משגיחי כשרות או רשמי נישואין הוא, מסתבר, דעתם על הרב עובדיה.

ההלכה תמיד היתה ותמיד תהיה קשורה לפוליטיקה, וכך אכן צריך להיות: הפוליטיקה היא חלק מהחיים וההלכה מדברת על החיים. אבל מפגן כזה של זלזול במצוות נטול בושה נדיר לראות. שימו לב אם כן: אין כל משמעות מטאפיזית להלכה. זה לא דבר ה', או כל דבר אחר. מדובר בקביעות אנושיות, המונעות מתוך יצרים מידיים וצרכים פוליטיים. גדולי ש"ס מודים בזה בפה מלא, ללא בושה.

הרב אמסלם נגד תרבות הכולל

רק הזכרנו כאן את אומץ לבו של הרב אמסלם, והנה מתפרסמת פצצה שהוא השליך למרכז בית המדרש הליטאי. בקונטרס חדש שהופץ הוא קובע בפירוש:

לימוד תורה בארצות המזרח מעולם לא התפתח לכדי מסגרת ממוסדת, אלא בצורה פרטית בין הלומד והתומך בו במתכונת יששכר וזבולון. הסיבה?! האוירה לא עודדה לכך, דרכם של הרבנים ושאר תלמידי החכמים היתה לשלב תורה ופרנסה יחד.

כשהנציגים החרדים מדברים גבוהה גבוהה, על חשיבות "הכוללים" לעם ישראל ולתורת ישראל, כדאי מאוד לדעת, כי בארצות צפו"א ובכל מחוזות הספרדים, המושג והמסגרת הנקראת בזמנינו "כולל אברכים" לא היתה קיימת מעולם!

גם במרבית ארצות אשכנז המסגרת והמערכת הזו כמעט לא היתה קיימת, והינה חדשה יחסית.

כלומר הוא אומר את מה שברור לכל בר דעת, והוא שתרבות החיים על חשבון הציבור, כמו התרבות החרדית כולה, היא המצאה מודרנית ואשכנזית. עם הסכמה של הרב מאזוז, הרב אמסלם ממצב עצמו כאלטרנטיבה האמיצה – ויותר חשוב, האותנטית – יותר משאר ש"ס, שמצטיירים כמלחכי הפנכה של הליטאים. ושימו לב למילים אלה (הציטוטים אינם מהקונטרס אלא ממאמר שלו, בלינק לעיל):

למרבה הצער, הקולות השפויים, קולם לא נשמע, הם בדרך כלל מושתקים ובעיקר הם מ-פ-ח-ד-י-ם, החלק הכוחני הגדול מומחה בלעשות דה-לגטימציה לכל מי שמערער מוסכמות חברתיות, או הלכתיות מקובלות, שלא קבלו גושפנקא של מובילי הטון והעסקנים, והכל תחת מעטפת הגנה של "דעת תורה".

כמה נכון. וכמה חבל שאין יותר רבנים אמיצים כמוהו. ועוד:

הדרך הקנאית לא היתה מעולם דרך חכמי הספרדים ואינה דרכינו, צריך לומר זאת בגאון ובלי בושה. הדרך השפויה והמתונה בכוחה לקרב לבבות, בכל העדות והמגזרים ספרדים כאשכנזים, חרדים ושאינם חרדים, דתיים וחילוניים, ימניים ושמאלנים. הקיטוב בחברה רק מגביר שנאת חנם.

דרוש שינוי וחשיבה אחרת, דוקא הגישה הספרדית בעלת כוח ההכלה, מסוגלת לתת מענה וסיכוי לדו קיום בחברה ודוקר על רקע של קיטוב הולך וגובר, מתברר יותר ויותר הצורך לנוכחותם של קולות מתונים, ברוח "שביל הזהב" הידוע של הרמב"ם.

איזה יופי. באמת כל הכבוד.