שובניזם

התעטפות בטלית ככניסה לגוף הפוליטי

בפאנל הסיום בכנס 'גופא' (של הישיבה השוויונית תלפיות) אתמול בירושלים דיברה חנה קהת על הפוליטייות של הטקס. על כך שלמצוות תמיד יש גם משמעות פוליטית, מעצם כך שהן מבנות קהילה, ושמשום כך דווקא המימד הציבורי של המצוות, נראותן ועשייתן בפומבי, הוא החשוב והוא המשמש כזירה להתגוששות סביבן.

אחריה דיברתי אני, וללא תיאום מוקדם ניסיתי להראות את אותו עניין על ידי הבאת מדור השו"ת של הרב אבינר מ'עולם קטן' של השבוע. אבינר, גם הוא ללא תיאום מוקדם איתי או עם קהת, מקדיש את מדורו השבוע לענייני נשים וטליתות, ונותן גושפנקא רבנית רשמית לדבריה של קהת.

אבינר כמובן שולל התעטפות בטלית למי שאינו גבר, אבל (שימו לב לסימונים שלי) מה שחשוב לו בעיקר הוא הפומביות של האירוע, או לחילופין ה"צניעות" שלו. אישה שמתעטפת בטלית בבית, לבד, "בצנעה" – זה עוד איכשהו יכול לעבור. אבל לא בציבור, לא בפרהסיה. רק אל תצאי החוצה עם הטלית, הבנת???

המשמעות ברורה: הסכנה הכי גדולה להגמוניה הגברית אינה בעצם קיום המצווה על ידי נשים. הסכנה היא שקיום המצווה בפומבי הופך את הנשים לחלק מהגוף הפוליטי, לחלק מקהילת הקודש, לחלק מ"עם ישראל". נשים בטליתות שוברות את ההיררכיה הברורה שדורות על דורות של יהודים קידשו ומקדשים: גברים מלפנים, בטליתות ועם ספר התורה, נשים מאחור, ערומות מתשמישי קדושה, רחוקות מהתפילה הציבורית ומהתורה. לעולם יחידות מול האל, לעולם לא קהילה, לעולם לא מלפנים, פנים אל פנים עם האלוהים.

המצוות, שנעשות בציבור, מבנות קהילה, ובכך מבנות גם היררכיה. בין כהן לישראל, בין יהודי ללא-יהודי, בין גבר לאשה. התשובות של הרב אבינר מבהירות שאין בעצם בעיה הלכתית עם תפילת נשים בטלית. הבעיה היא פוליטית, והדרישה להתעטף "בצנעה" מיודעת להדיר את המתעטפת מהציבור, לא לתת להן להפוך לחלק מהציבור (ולציבור בפני עצמם), ובכך להגן על ההיררכיה של הגוף הפוליטי.

ההלכה כמפלטו של הנבל

הרבנות הצבאית: ל"גויים" אין זכויות שוות כליהודים במדינת ישראל, ועדיף שגבר יתקין את המזוזה גם ביחידה צבאית של נשים מפני ש"כל כבודה בת מלך פנימה".

דובר צה"ל: מדובר ב"ספר הלכתי מובהק שעוסק בשאלות הלכתיות המצויות במציאות היומיומית הצבאית"

לא רק מוקירי הדמוקרטיה הישראלית צריכים להזדעק, אלא לא פחות מכך מוקירי ההלכה. כי הנה לנו שוב אותו שימוש אינסטרומנטלי בהלכה כשופר ללאומנות ומיזוגניה, תוך פרישת הטלפיים המיתממת – 'זה לא אנחנו! זה בסך הכל ההלכה! אין לנו ברירה!'

קשקוש מקושקש. עובדה ששישים וחמש שנה החזיק צה"ל מעמד ללא פסיקות ההלכה המגוחכות האלו. בכלל, אפשר גם לפסוק אחרת, ואין דרך אחת ויחידה בהלכה, בוודאי לא לגבי הנושאים שנפסקו כאן. הפוסקים לעיל פסקו מתוך עולמם הפרטי, המוסרי והפוליטי, ומתחבאים מאחורי "ההלכה" כתירוץ. ההלכה כמפלטו של הנבל.

ואיזה מפלט. שובניזם, הומופוביה, אתנוצנטריזם, גזענות, נפוטיזם, אנטי-אינטלקטואליזם, קסנופוביה, בדלנות – האם יש רעיון עוועים שביעת את האנושות באלפי השנים האחרונות שאינו מהולל ומקודש על ידי רבנים בזמננו? אין ספק שיש במסורת ההלכתית די והותר מקורות כדי להוציא מהם את הטינופת הזאת, אבל הבחירה לעשות כן היא של הפוסק. עדיף שצה"ל לא יתחבא מאחורי מילת הקוד "הלכה" ויכריז בגלוי שזו עמדתו המוסרית והפוליטית. או זה, או שיבטל את הזבל הזה. זכרו: אין פסיקת הלכה ללא הנחות מוצא אתיות, ואין בשום מקום בעולם "ספר הלכתי מובהק".

גאולת "האני הפנימי" של האישה לא תבוא דרך לימוד גמרא

הנה חלק ממאמר שהתפרסם בסופ"ש הזה בעלון עולם קטן. הפולמוס נוגע לרשותן של נשים ללמוד גמרא. הרב אמנון בזק בעד, הרב מאיר כהן נגד. אבל הנימוקים של כהן, הם באמת נופת צופים. ראו להלן:

מה אין לנו כאן? קודם כל האשמת האישה הרוצה ללמוד גמרא בגאוותנות מטעם היצר הרע, אחר כך אזהרה שלא להוציא את "האני הפנימי" לגלות, ראיית חז"ל כפסיכולוגים ידענים שרואים לפנימיות נפשה של האישה ויודעים מה טוב בשבילה (הם הרי אלה שקבעו שדעתן של נשים קלה), ולבסוף ראייה ברורה מאישה אמיתית(!) שלמדה גמרא וחוותה על בשרה את ההשפעות הרעות שיש לדבר זה עליה. כל הכבוד.

אצלי, בכל אופן, זה אבוד. אשתי יודעת גמרא. יותר טוב ממני. גאולת ה"אני הפנימי" שלי ושלה, כך נראה, עדיין רחוקה.

מחמוד א-זהאר לא מבין איפה הוא חי

ובאופן כללי מציג משנה מבולבלת. כי זה דבר אחד לומר ש

אתם [המערביים] אפילו לא חיים כמו בני אדם. אתם מקבלים את אורח החיים ההומוסקסואלי, ואתם עוד מבקרים אותנו?

או

אנחנו אלו שמכבדים נשים ומתייחסים אליהן בכבוד… לא אתם. אתם משתמשים בנשים כמו בחיות. יש להן בעל אחד ואלפי חברים. אתם לא יודעים מי האבא האמיתי של ילדיכם, בשל הצורה שבה אתם מתייחסים לנשים

התבטאויות אלה סתם מראות שמדובר בפנאט חשוך ופרימיטיבי ומסבות לו ולחבריו לחמאס נזק תדמיתי עצום.

אבל כשהוא קובע שלמערב אין "שום זכות לבקר את התנועה האסלאמית", או שואל "למה אני צריך לחיות בהתאם לחוקים שלכם?", ומיד גם מעלה את התמיהה הרטורית "האם זהו פשע לאסלם את האנשים?", הוא כנראה לא מבין שהוא מנסה לרקוד על כל החתונות. שכן או שהוא רב-תרבותי שטוען בשם הרלטיוויזם שאסור לכפות על החמאס את ערכיו של המערב, או שהוא מוסלמי אדוק שרואה צורך לאסלם את כל העולם. אי אפשר להדוף ביקורת ערכית ביד אחת ולכפות את ערכיך ביד השניה. אם לך מותר לאסלם, למערב מותר למערב.

וכמה עדיף שהמערב ימערב את האנשים ולא שא-זהאר הימי-ביניימי יאסלם אותם. כמה ההתבטאויות האלה של א-זהאר שמות לצחוק את הרומן השמאלני-קיצוני עם המשטר ברצועת עזה.