זהות יהודית בישראל ובארה"ב

אחת השאלות המעניינות ששאלו הסוקרים בסקר Pew הגדול את יהודי ישראל היא "מה מהווה חלק מהותי מהיותך יהודי". בטבלה להלן מוצגות התשובות בהקבלה לתשובות שנתנו יהודי ארה"ב.

 

במקום הראשון אצל שתי הקבוצות נמצאת השואה, שהפכה למעין קעקוע מזהה עבור כל יהודי העולם, עניין לדעתי מדכדך למדי.

 

במקום השני משהו מעודד מאוד, והוא הזיהוי של היהודיות שלנו עם חיים מוסריים.

 

במקום השלישי נמצאת עבור היהודים הישראלים שמירת המצוות, ואילו אצל האמריקאים שוב עניין מוסר: פעולה למען צדק ושוויון (שאצלנו מקבל את המקום החמישי). כמובן, יש פחות אורתודוקסים בארה"ב, אהל אין להכחיש שהאתוס הליברלי גם יותר חזק בקרב יהודי ארה"ב.

 

המקום הרביעי אצל הישראלים הוא החיים בישראל, ואילו האמריקאים נשאלו על הדאגה לישראל. מה שמעניין הוא שיותר אמריקאים מזהים את הדאגה לישראל עם הזהות היהודית מאשר ישראלים עם החיים בישראל.

 

לבסוף, הרבה יותר יהודים אמריקאים מזהים השכלה והומור עם היהדות מאשר יהודים ישראלים. ללא ספק, אפשר לייחס את זה לעובדה שהאמריקאים זקוקים הרבה יותר מהישראלים למיני סממנים שיבדילו אותם מהסביבה ויאשרו את זהותם היהודית. עדיין, העובדה שרק 16% מהישראלים מזהים השכלה ("סקרנות אינטלקטואלית") והומור עם היהדות היא לדעתי מפתיעה. מעניין מה היתה התוצאה אם היו שואלים על שירות בצה"ל, עמידה בצפירה ביום הזיכרון או אכילת פלאפל. יש לי הרגשה שאלו היו מקבלים תוצאות גבוהות יותר, ולו רק משום הזיהוי בין יהדות לישראליות שמקובל אצלנו.

אירופה מתאסלמת וכל הג'ז הזה

אני רוצה לנצל את הפסקה להלן שנאמרה על ידי השר יאיר שמיר כדי לומר כמה מילים על כל הרטוריקה שמלווה את ההתנגדות ההיסטרית להגירה לאירופה, ובכלל את היחס לאירופה בישראל היום. כי מקבץ המילים הזה של שמיר מדגים באופן מופתי את הבלבול שבו שורים המלעיזים על אירופה.

שהרי שמיר מצד אחד מספר לנו ש"אירופה הולכת ומתאסלמת", ומצד שני ש"זה קוצר ראיה להתעלם ממה שקרה לפני 60-70 שנה", הינט הינט. לגבי הטענה הראשונה, אין מדינה באירופה ששיעור המוסלמים בה עובר את ה-10%. בכלל אירופה שיעור המוסלמים עומד על 6%, ועד 2030 צפוי להגיע ל-8%. ב*מדינת* ישראל שיעור המוסלמים עומד על 20%, ובין הירדן לים (כלומר במדינה הדו-לאומית שיאיר שמיר יביא אותנו אליה) הוא מגיע לסביבות ה-50%. אז אירופה מתאסלמת?

אבל הטענה השניה לא פחות תמוהה, משום שנראה ששמיר אינו מבין כלל מהי תרבות ומהי אירופה. דהיינו, שמיר שוכח שאירופה היא תרבות שהוציאה שתי מלחמות עולם ושואה. ולפני זה תרבות ששלחה זרועות קולוניאליות והתיישבה על כל הגלובוס כולו. ולפני זה תרבות שעסקה מאות שנים במלחמות דת איומות. ולפני זה תרבות שהוציאה מתוכה את האימפריה המקדונית והרומית. התפיסה (שמשום מה רווחת בישראל כיום) שהתרבות האירופית "מתה" או "גמורה" או "מאבדת את עצמה לדעת" מתעלמת מהכוחות האירוטיים והתנטיים העצומים של התרבות המטורפת הזאת. מי שמדמיין שאלו נעלמו לנצח הוא זה ששכח מה קרה כאן רק לפני 60-70 שנה.

ולבסוף, עוד פליקפלק שסותר את כל מה שאמר: "אי אפשר לחיות בארץ בלי לשלם בדם". וואלה. אבל הרי גם באירופה אפשר לשלם בדם, אז מה הועילה התנועה הציונית? וזו הרי השאלה האמיתית, ואחת הסיבות המרכזיות להגירה. וראה סעיפים א ו-ב.

הרבנים רוזן וליאור מאבדים עשתונות

זה לא הדבר הכי חשוב שקורה עכשיו, אבל כדאי להיות מודעים לכך. הרב ישראל רוזן כתב במאמר לפני כמה ימים שדרושה "כניסה דורסנית" לעזה, כולל הרג של אזרחים, מתוך שאנו מחקים את דרכי החמאס עצמו(!). אתמול פסק הרב דוב ליאור שמותר להרוג חפים מפשע ולמעשה "מותר לשר הביטחון להורות אפילו על החרבת כל עזה כדי שהדרום לא ימשיך לסבול" – כלומר לכאורה על פי ההלכה מותר להשמיד מיליון וחצי איש כצעד הגנתי מרקטות ופצמ"רים. חסרי המוסר האלה מביישים את המסורת היהודית ואת כולנו.

 

 

עדכון 18:05:

עוד שתי הערות על דברי הרשע של הרב ליאור, אחת לימין ואחת לשמאל.

1.
לימין, ראו נא דברים אלה, שנכתבו על מצור צה"ל על ביירות:

במדה מסוימת חובה זו מוטלת גם על רבני ישראל, להפעיל את מידת הרחמנות שבתורה ושבהלכה, ביחוד כאשר ההלכה היא ברורה בנידון זה ומחייבת, פן יצא חילול השם חס וחלילה שיאמרו שתורת ישראל מאפשרת הריגת חפים מפשע עם מרצחים ללא הבחנה.

כלומר על פי דברים אלה דעות כמו של הרב ליאור הן חילול השם, ואילו תורת ישראל אינה מאפשרת הריגת חפים מפשע בכוונה תחילה יחד עם מרצחים. הכותב הוא הרב שלמה גורן (שו"ת משיב מלחמה חלק ג, עמ' רסד). לא בדיוק שמאל קיצוני. (ותודה לאליעזר באומגרטן שהביא ציטוט זה לידיעתי)

2.
שמאל, שורה כמו "מותר לשר הביטחון להורות אפילו על החרבת כל עזה כדי שהדרום לא ימשיך לסבול" שכתב הרב ליאור היא שורה חמאסית משני טעמים. ראשית, זו שורה שהחמאס היו כותבים כדי להצדיק הרג של אזרחים ישראלים "כדי שעזה לא תמשיך לסבול". אלא שהכיבוש, המצור, התנאים האיומים במקום הכי צפוף בעולם שהוא הכלא הגדול בעולם – כל אלה אינם מצדיקים ירי על אזרחים. בדיוק כמו שמניעת ירי רקטות על אזרחים של צד א' לא מצדיק ירי ארטילרי על אזרחים של צד ב'. העיקרון הוא פשוט: המטרה לא מקדשת את האמצעים.

ואפרופו קדושה, זו נקודת הקישור השנייה. הן אצל החמאס והן אצל ליאור לא מדובר רק בסכסוך על טריטוריה או ריבונות לאומית. עבורם שניהם מדובר בסכסוך דתי, בו יש לפעול כבאי כוחו ומבצעי דינו של האל. מכאן גם הנחישות החד-מימדית והדוגמטיות חסרת הרחמים. זה הראש. אלה אנשים שיכולים להיות נחמדים מאוד לאחיהם וחבריהם, אבל לגלות רשעות ושפלות איומה כלפי כל מי שהם תופסים כאויב האל, ללא כל התחשבות בנסיבות וללא שום נכונות לפשרה. צריך לזכור שיש גם אנשים כאלה.