נציגי החרדים קפצו מעל הפופיק, הציבור מתקומם

בקואליציה הנוכחית החרדים קיבלו כוח שמעולם לא היה להם. נתניהו פשוט חתם על כל צ'ק שהם הגישו לו, ממשי או מטאפורי. איך כתב יוסי אליטוב עורך 'משפחה' החרדי? "כל מה שחולמים בלילה – מקבלים בבוקר". אלא שהשתן עלה לראש, והמפלגות החרדיות, בעידוד התקשורת החרדית ובעבודה מאחורי הקלעים של החרד"ל, הבינו בטעות שהם לא מיעוט אלא מעין אליטה חדשה עבור ציבור ישראלי שהופך מסורתי יותר ויותר.

כמו עם הסיפור על השמאל הנעלם שבעצם קיים, גם כאן מדובר באשליה. יש תהליך של "מסורתיזציה" בישראל, אבל הוא לא מוביל אל, אלא מחליף, "אורתודוקסיזציה". הן חילונים והן מסורתיים, כולל מצביעי ליכוד, כולנו, בית יהודי ואפילו ש"ס, רוצים, אחרי שחלקם עשו קידוש, לעשות קניות בשבת. בכל שבת קונים מאות אלפי(!) יהודים בקניונים, וכמובן גם במרכולים.

חוק המרכולים הוא חוק רע, משום שהוא מקדם כפייה דתית. הוא חוק כוחני, שמגיע לא מתוך הסכמה ופשרה, אלא מתוך רצון חרדי לראות "הישג" ורצון חרדל"י (בהובלת הדמוקרט הגדול בצלאל "לנתק את גבעתיים" סמוטריץ') להחזיר את המדינה בתשובה. הוא חוק שבכוונה מכניס אצבע אורתודוקסית בעין חילונית.

כמו תמיד עם כפיה דתית, התוצאה הפוכה: הציבור מתקומם. בלילה עבר חוק עזר עירוני בראשון לציון שיאפשר לאחת הערים הגדולות בישראל, גם אם החוק יעבור, לפתוח מרכולים בשבת. כך מתעתדות לעשות גם גבעתיים, חולון, רמת גן וערים נוספות. מסתבר שהחוק של דרעי גורם לחילול השבת הרשמי הגדול ביותר מאז ניסוח הסטטוס קוו. Great Success.

אני דווקא כן חושב שיש ערך לצביון יהודי-שבתי משותף במדינה. באופן אישי אני חושב שצריך להיות פחות מסחר בשבת. אבל כל הסדר שכזה חייב לבוא מתוך הידברות. בהסכמה. הוא חייב לכלול פשרות גם מהצד האורתודוקסי, כמו אישור תחבורה ציבורית בשבת ופתיחת מוסדות תרבות (מוזיאונים למשל) בשבת. לא תוכל להיות כפייה כוחנית חד צדדית על ציבור שלא מעוניין בכך.

כרגיל, הממסד האורתודוקסי לא מסוגל להתפשר, ומקבל בסופו של דבר את ההפך ממה שהוא רוצה. כך זה גם בגיור, בנישואים, בכשרות. כך זה יהיה גם בכותל. כך גם בשבת. בכל מקום שמנסים לכפות, הציבור מתקומם.

מאחורי הקלעים, יחסי דת ומדינה בנקודת רתיחה

אחרי הכרעת בג"צ שמותר יהיה לפרסם "מצג אמת" על ההשגחה ההלכתית בבתי קפה ומסעדות, ולקראת ההכרעה על משחקי הכדורגל בשבת ועל מתווה הכותל, הרוחות מתחממות. ראש הממשלה נתניהו אמר הלילה לכתבים כי במתווה הכותל "הרפורמים והקונסרבטיבים רצו לקבל הכרה בדלת האחורית", ולכן לכאורה היה צורך למנוע זאת.

 

הדברים האלה הם סטירת לחי למיליוני יהודים בארה"ב. לא מספיק שאין הכרה רשמית לזרמים שהם שייכים אליהם, ראש הממשלה מתייחס אל העניין כאילו מדובר במשהו רע. והרי למה לא להכיר רשמית בזרמים המונים מיליוני יהודים? איך זה יכול להזיק למדינה? אבל לא רק שלא מכירים, אלא גם יורקים בפרצופם.

 

מדובר גם בעיוות המציאות, שכן הממשלה היא שהציעה לתנועות הלא-אורתודוקסיות את פשרת מתווה הכותל, אחרי שרצתה להרחיקן מהרחבה הוותיקה. והרי על הפשרה הזאת הסכימו ראשי המפלגות החרדיות, ונזכרו להרים קול צעקה רק אחרי אישורה בממשלה (בעקבות לחץ עליהם מהחרד"ל, דרך התקשורת החרדית).

 

מה יכולה להיות הסיבה לדבריו של נתניהו? רמז אפשר למצוא בדברי העיתונאי החרדי הותיק יצחק נחשוני, שכתב לפני שעה קלה בטוויטר: "לא היה משהו שחיזק את הברית בין נתניהו והחרדים יותר מההצהרה שלו כי הרפורמים רצו לבצע מחטף ולקבל הכרה דרך התביעות בנושא הכותל. כמו השבעה בכותל"

 

הברית בין נתניהו לחרדים, כלומר ברית הכניעה במסגרתה עושה נתניהו כל מה שהם אומרים לו, כבר חזקה מאוד, אולם היא ניצבת בפני אתגר קרוב: נתניהו צריך לאשר משחקי כדורגל בשבת. החוק כרגע אינו מאפשר אותם, למרות שהעניין קיים מלפני קום המדינה. העותרים לבג"ץ נגד המשחקים, ארגון חרד"לי בשם 'התנועה למדינה יהודית דמוקרטית', מפעילים לחץ על המפלגות החרדיות כדי שיפעילו לחץ על נתניהו כדי שלא ייתן אישור. אתמול רמזו שופטי בג"ץ שאם לא יהיה אישור רשמי הם יאלצו לפסוק שאסור לשחק בשבת. זה החוק, בכל זאת.

 

נתניהו מאוד רוצה לתת אישור, כי הוא מבין שבוחריו רוצים כדורגל בשבת והוא לא מעוניין בעוד כניעה מבישה לחרדים. לכם, אפשר להעריך, הוא "מחזק את הברית", כלומר לקראת נתינת אישור רשמי לכדורגל בשבת.

 

מעל הכל גם מרחפת הכרעת בג"ץ בעניין מתווה הכותל. שם מבקשות התנועות הלא-אורת' כנגד אי-יישום החלטת הממשלה, כלומר מתווה הפשרה. והנה תשובתו של חה"כ גפני בעניין (תודה למשה הלפרין על ההפנייה). חג שמח, אזרחי ישראל.

על מאבקי השבת, מלכוד נתניהו, והובלת החרדים על ידי החרד"לים

מעט בשולי החדשות מתעצם שוב "המאבק על השבת" (שם קוד לקולות שמשמיעים חברי כנסת ועסקנים חרדים שאישית לא ממש אכפת להם שחילול שבת המוני שנמשך מאז קום המדינה ימשיך עוד קצת, אבל שנגררים אחרי כלי התקשורת החרדיים העצמאיים יחסית ומפעילים לחץ על ראש הממשלה בעניין). הפעם הסיפור מעניין מפני שהוא נוגע לא רק לעבודות הרכבת, אלא גם למשחקי כדורגל בשבת.

 

בעוד שבועיים יתקיים דיון בבג"ץ בעניין משחקי הכדורגל בשבת, ובימים הבאים אמורה המדינה להציג את עמדתה בפני בית המשפט. על פי החוק היבש, אין היתר למשחקים, אבל אנחנו יודעים שמשחקים כדורגל בשבת עוד מלפני קום המדינה. מי שעתר לבג"ץ (ב-2015) היא 'התנועה למדינה יהודית ודמוקרטית', שדורשת לאכוף את חוקי העבודה על קבוצות הכדורגל. בפברואר השנה הגיש היועמ"ש מנדלבליט תשובה בשם המדינה וטען שיש להמשיך את המצב הנוכחי, שכן אוטוטו מתכנסת ועדת ההיתרים המורכבת מראש הממשלה, שר העבודה והשר לשירותי הדת היהודית-אורתודוקסית (במקרה שלנו דוד אזולאי מש"ס, שלא הגיע לישיבה מפני שסמכויותיו ממילא אצל רה"מ), שבסמכותה לתת את ההיתר. בג"ץ אישר כמובן להמתין לאישור רשמי של הועדה.

 

הועדה כונסה לפני שבוע, ורצתה מאוד לתת היתר כללי לכדורגל בשבת. נתניהו מבין היטב שרוב מוחלט של מצביעי ליכוד מעוניינים להמשיך ללכת למשחקי כדורגל בשבת, ולחילופין שהוא ייראה מאוד רע אם ייכנע לחרדים בעניין זה. אלא שאז נזעקו החרדים. מילא שמחללים שבת ללא היתר. אבל שהממשלה שכוללת אותם תיתן אישור רשמי לחילול שבת? כך, למשל, הרשל"צ יצחק יוסף אמר ש"הספרדים שלנו, אנשים לא כל כך דתיים, אולי אפילו מחללי שבת, אבל ברגע שיש כדורגל בשבת וזה יהיה היתר רסמי של ועדת השרים – אוי ואבוי […] זה הרבה יותר חמור שהדבר נעשה בהיתר" וכו'.

 

ללא אישור רשמי סביר מאוד שבג"ץ יאסור על כדורגל בשבת, בהתאם לחוק. נתניהו כאמור מאוד לא רוצה להגיע לכך. עיתון 'משפחה' החרדי מדווח היום על דיל שנתניהו מעוניין לגבש עם הח"כים החרדים: אישור כדורגל בשבת בתמורה לעצירת עבודות הרכבת בשבת. שוב: כרגיל לא היוחברי כנסת חרדים יוצאים למאבק במשחקי הכדורגל של החילונים, וגם "הספרדים שלנו", המסורתיים של הרב יצחק יוסף מעניינים אותם כציצית ישנה שזרוקה בפינת בית המדרש.

 

וזה החלק המעניין: מי שלוחץ על הח"כים והעסקנים חרדים ומניע אותם לפעולה הם החרד"לים – סמוטריץ', אורי אריאל, ותנועות כמו התנועה למדינה יהודית ודמוקרטית. אלו מזינים את התקשורת החרדית בקריאות קרב על קדושת השבת, וזו נהנית להציב את מנהיגיה באור מגוחך. שימו לב שכך היה בדיוק גם בפרשת הכותל: הפשרה, שהח"כים החרדים הסכימו לה, התפוצצה רק אחרי התערבות 'מרכז ליב"ה' החרד"לי ומתי דן מעמותת 'עטרת כהנים' שלחצו על התקשורת החרדית, שלחצה על הח"כים וכו' וכו'. כעת מנסים לעשות את אותו תרגיל עם הכדורגל. לא מן הנמנע שגם תור המרכולים והפיצוציות יגיע.

 

ראו למשל את הצילום להלן מתוך 'משפחה' של היום, שמדגים הזנת תקשורת חרדית על ידי עמותה חרד"לית. החרד"ל, משמש כראש חץ שמניע את החרדים לפעולה, דרך התקשורת החרדית. תופעה מעניינת כשלעצמה, ומעניין גם שמ'הבית היהודי' עצמו כבר אין לאותם סרוגים שום ציפיה לפעולה נחושה למען השבת.

 

ודבר אחרון, עקרוני: מדינה מודרנית לא מסוגלת להתקיים ללא חילול שבת מאסיבי. ולא רק בעניינים שאפשר איכשהו להגדיר אותם כפיקוח נפש, כמו צבא, משטרה, חשמל ומים. גם מחשבי הבנקים, מערכות הסליקה של כרטיסי האשראי, הנמלים, נתב"ג, הרכבת, אסדות הגז, מפעלים שונים, וכיוצא באלה דרושים לפעולה רציפה, 7 ימים בשבוע.

 

ההלכה במצבה הנוכחי לא מסוגלת לתת תשובה, מפני שכאן, כמו בתחומים אחרים, היא תקועה בשטעטל ובתפיסה פרה-מודרנית. במקום להתמודד הלכתית עם מציאות של מדינה מודרנית, מדמיינים שניתן לאנוס את המציאות אל תוך גדרי ההלכה כפי שהיא. זאת הבעיה המהותית, כאן ובתחומים אחרים.

(ורק נזכיר שלפני כמה חודשים חרדים היו שותפים מלאים לחילול שבת המוני במירון, בהילולה בל"ג בעומר. כי כשרוצים מאוד, אפשר.)

על פסיקת בג"צ בנוגע למרכולים בשבת בתל אביב

בג"צ אישר לפני שעה קלה את החוק העזר העירוני של תל אביב המאפשר פתיחת 160 מרכולים ופיצוציות בשבת. אפשר לשמוח ואפשר לא, אבל השבת המסחרית בתל אביב, גם אם המתכונת מצומצמת (לפנים דובר על 500 מרכולים) קיבלה אישור רשמי.

 

אבל הסיפור האמיתי נמצא מאחורי הקלעים. התיק הזה מיטלטל מבית דין אחד לשני כבר כעשור, ובשנים האחרונות בית המשפט העליון מבקש שוב ושוב מהמדינה להציג את עמדתה בעניין. אולי אתם זוכרים שכבר גדעון סער, כשר הפנים, שקל להתנגד לחוק העזר הזה ולבטלו, מה שהיה סוגר את הפיצוציות בתל אביב. בסוף הוא נמנע מלהתערב. לפניו היה זה סילבן שלום שלא שהחליט למשוך ידיו מהאש. אחריו גלעד ארדן שגם לא התערב. אחריהם, כיום, מדובר בשר הפנים אריה דרעי שאמר על העניין ש"השינה נודדת מעיניי. הנושא הזה מאוד קשה", וכמובן שגם החליט לא להחליט. שוב ושוב ביקש בית המשפט מהממשלה לתת את עמדתה, שוב ושוב ביקשה הממשלה דחייה.

 

כל כך למה? מפני שהסוד הגלוי ביותר בישראל הוא שהסטטוס קוו בין דת ומדינה שנקבע לפני עשורים כבר איננו רלוונטי. כלכלית, דמוגרפית, טכנולוגית, ואידיאולוגית אנחנו כבר לא מדינת ישראל של לפני 70 שנה, גם לא של לפני 30 שנה. החוקים הקובעים את הסטטוס קוו נמצאים בפער אדיר מרצונם של האזרחים. ואותם אזרחים אינם רק אלה שמצביעים מרצ. הליכוד, הבית היהודי ואפילו ש"ס נמנעים מלסגור חנויות ואף קניונים בשבת מפני שהם יודעים שגם רבים מהמצביעים שלהם, ואף רבים מהמסורתיים שביניהם, הפכו את השופינג לבילוי השבתי, ובטח שמעונינים בחלב אם נגמר.

 

הפוליטיקאים שלנו על כן שבויים מצד אחד על ידי המפלגות החרדיות, שלא מאפשרות רשמית כל שינוי בסטטוס קוו, ומצד שני לא מעוניינים לכפות על הציבור שלא לשנות את הסטטוס קוו, ובכך לעורר את זעם מצביעיהם. ככה מתנהלת המדינה בסוג של ישראבלוף של קנסות שלא מזיזים או חוקי עזר עירוניים, עד שבג"צ מתבקש להכריע. העיקר שרשמית לא נגעו בסטטוס קוו.

 

בסופו של דבר, היה עדיף שהממשלה תגבש מדיניות כללית על השבת במרחב הציבורי. 'חוק שבת' שכזה, שבו מוסדות תרבות ובתי קפה פתוחים אבל קניונים סגורים עד אחה"צ, ומתאפשרת גם תחבורה ציבורית מצומצמת, ניסו לקדם חה"כ רחל עזריה, מנואל טרכטנברג, אלעזר שטרן ומיקי זוהר. המתכונת הזאת נראית לי חיובית, אבל הממשלה, שאוהבת לדבר על משילות, אפילו לא היתה מסוגלת לענות לבג"צ, קל וחומר לקדם יוזמה כזאת. השאלה כעת היא האם מדובר בסנונית ראשונה שתבשר את הריבונות הגוברת של הרשויות המקומיות לקבוע את הסטטוס קוו השבתי שלהם על פי רצונותיהם, כולל תחבורה ציבורית. אולי יום אחד תל אביב גם תנפיק רישיונות נישואים אזרחיים.

חוק השבת ולמה שום דבר לא יזוז לשום כיוון

נכון שעל פי נתניהו מתקיים ניסיון הפיכה נגדו (אולי כדאי להודיע לשב"כ?), אבל בכל זאת מילה על העניין הזה:

 

מזה שנים מאפשרת עריית תל אביב לעסקים לפעול בשבת ללא הפרעה. כפי שכותב אילן ליאור,

ביוני 2013 קבע בית המשפט העליון כי על העירייה לאכוף את חוק העזר האוסר פתיחת עסקים בשבת, או להחליף אותו. במארס 2014 אישרה העירייה חוק עזר חדש שהתיר פתיחת כ-300 מרכולים ופיצוציות בשבת. שלושה חודשים לאחר מכן פסל שר הפנים דאז גדעון סער את התיקון לחוק. בעקבות זאת גיבשה העירייה גרסה חדשה ובה צמצמה ל-164 את מספר העסקים שיורשו לפעול בימי המנוחה. זו אושרה במועצת העיר באוגוסט 2014, אך סער עיכב את אישורה ולאחר מכן פרש מתפקידו. מחליפיו במשרד הפנים – גלעד ארדן, שלום ודרעי – נמנעו אף הם מקבלת החלטה, עד שהסוגיה הועברה להכרעת הממשלה.

 

כלומר, שלושה שרי פנים שונים נמנעו מלאשר או לפסול את חוקי העזר העירוניים שמאפשרים פתיחת מרכולים בשבת. ב-2014 השר שלום העביר את ההחלטה על כך לממשלה. אבל הממשלה לא רוצה להחליט. ביום ראשון ההחלטה צפויה לחזור להיות בסמכות שר הפנים, אריה דרעי. אני מוכן להעריך שלמרות הצהרות לוחמניות בעבר הוא לא יסגור את המרכולים בתל אביב בשבת.

 

למה? מאותה סיבה שבגלל גם סער ושלום לא עשו לעשות זאת. פשוט: הרבה מאוד ממצביעי הליכוד, וכן ממצביעי ש"ס והבית היהודי, מעוניינים לעשות קניות בשבת. ולא רק בפיצוציות. זוכרים את המסורתיים שהולכים לבית הכנסת בשבת בבוקר ואז נוסעים לראות משחק כדורגל? אז היום הם הולכים לבית הכנסת בשבת בבוקר ואז נוסעים לקניון. זה הפך להיות הבילוי המשפחתי.

 

זה ידוע כבר זמן מה, אבל אם צריך עוד ראיות בדיוק פורסם סקר של מכון סמית שנעשה עבור עמותת חדו"ש, ומראה ש-78% מהציבור היהודי תומכים בהפעלה, גם אם בהגבלות מסויימות, של עסקים בשבת בתל אביב. מתוכם תומכים בכך 98% מהחילונים, 86% מהמסורתיים, 34% מהדתיים ו-10% מהחרדים. בנוסף, עולה שתומכים בכך 74% ממצביעי הליכוד, 92% ממצביעי כולנו, 100% ממצביעי ישראל ביתנו ו-67% ממצביעי הבית היהודי ו-31% ממצביעי ש"ס.

 

וזאת הסיבה שלא תהיה ממשלה בישראל שתסגור את העסקים בתל אביב בשבת.

 

וזאת גם הסיבה שהשבת צריכה לקבל מענה כולל, מסודר ומוסדר, שיחליף חוקי עזר עירוניים בחוק ממלכתי ויקבע הסדר שישמור על אופיה של השבת מחד, אבל יאפשר לחילונים לחיות את חייהם מאידך. כל צד יהיה צריך להתפשר מעט, וסופו של דבר ייצא משהו טוב. אבל גם את זה הממשלה לא תעשה, כי היא לא מסוגלת לעמוד מול לחץ חרדי, שלא מוכן לזוז מגופת הסטטוס קוו המרקיבה.

רוב הציבור בעד תחבורה ציבורית בשבת

היום התקיים בועדת השרים לענייני חקיקה דיון על הצעת החוק להפעלת תחבורה ציבורית בשבת מטעם ח"כ של 'יש עתיד'. ההצעה נפסלה כמובן, שהרי הממשלה הנוכחית נשבעה אמונים לסטטוס קוו הארכאי בענייני דת ומדינה. לקראת הדיון פירסם מכון סמית סקר שנעשה עבור עמותת חדו"ש שמגלה שרוב בורר בציבור בעד הפעלת תחב"צ בשבת: 52% מהדתיים תומכים בהפעלת תחבורה ציבורית בהיקף כלשהו בשבת ו-72% מהציבור היהודי כולו. 65% ממצביעי הליכוד, 86% ממצביעי כולנו, 91% ממצביעי ישראל ביתנו, 65%(!) ממצביעי הבית היהודי, 93% ממצביעי המחנה הציוני, 94% ממצביעי יש עתיד ומרצ. אז למה זה לא קורה? אה, מפני שמי שקובע הן המפלגות החרדיות, שרוב מצביעיהן מתנגדים: 80% ממצביעי ש"ס ו-100% ממצביעי יהדות התורה מתנגדים להפעלת תחב"צ בשבת.

הפער הזה בין עמדת הציבור לבין פעולת הכנסת אופייני לענייני דת ומדינה. ע"ע כשרות, מקוואות, נישואין. וכמו שבסוגיות האחרות הוא מצטמצם בלי עזרת הפוליטיקאים, כך גם כאן. התרשים להלן מתוך כתבה של לי ירון ואלמוג בן זכרי ב'הארץ' שמונה את כל הפרוייקטים הפרטיים והמוניציפלים שמטרתם לאפשר לאנשים שאין להם רכב להתנייד בשבת. מספר הפרוייקטים האלה מרשים, ומראה שהציבור בישראל לא מוכן עוד לכופף את הראש בפני הסטטוס קוו ודורש את המינימום שלתפיסתו מגיע לו כאזרח משלם מיסים. ישר כוח לכל העושים בדבר ולמועצות המקומיות ולעיריות שהחליטו להרים את הכפפה.

מיקי זוהר ואיסור מסחר בשבת

ועדת השרים לענייני חקיקה תתכנס היום בצהריים ולפניה הצעת חוק שמעלה חה"כ מיקי זוהר (ליכוד). ההצעה, שעליה חתומים גם דודי אמסלם וינון מגל, מבקשת להחמיר את איסורי המסחר בשבת, ולמעשה להוציא מידי הרשויות המקומיות את מעט הכוח שהיה להן בעניין ולקבוע שלא יהיה כל מסחר בשבת. כלומר מפיצוציות ועד קניונים, הכל סגור.

שאלת המסחר בשבת היא טובה וחשובה, ואני חושב שאיסור מסחר בשבת הוא משהו שאפשר לדון עליו. מה שכן, נדמה לי שלגיטימציה לאיסור מסחר יכולה לבוא במסגרת התגייסותה של הקהילה האזרחית לעיצוב המרחב הציבורי שלה, ולא כחוק המונע מאינטרסים של צד אחד בלבד ונכפה על האוכלוסייה על ידי השלטון. לכן הדיון הזה חייב לכלול התייחסות מושכלת לאופי השבת שאנחנו רוצים לעצב.

למשל: האם מצופה מהתושבים פשוט לשבת בבית משישי בערב עד שבת בערב? או שמותר לצאת לבלות (בתי קפה, קולנוע, חוף הים, כדורגל, מוזיאון)? ואם מותר לצאת, ואם מוסדות תרבות ובילוי יהיו פתוחים (ואולי בכניסה חופשית, למשל למוזיאונים?), האם מי שצריך יוכל להגיע אליהם גם בתחבורה ציבורית? לדברים האלה אין כל התייחסות בחוק של זוהר.

למעשה, כפי שכותב האתר בחדרי חרדים, "הצעת החוק קובעת איסור מוחלט על פתיחת עסקים בשבת, בעוד היא אינה מקבעת היתר לפתיחת מקומות בילוי ותרבות" – כך בכתבה על פגישתו ביום חמישי של זוהר עם הרב קנייבסקי בבני ברק. שימו לב שהאתר מתגאה בזה שהחוק לא מתיר פתיחת מקומות בילוי, כלומר מאפשר את סגירתם, ואולי רומז על הכוונה בעתיד לחוקק חוק הסוגר גם אותם בשבת.

זוהר יכול לקחת דוגמא מהצעת חוק אחרת, של רחל עזריה ואלעזר שטרן, שגם היא מדברת על איסור מסחר בשבת, אבל יחד עם זה מעגנת את פתיחתם בשבת של בתי בילויים, בתי תיאטרון, מוזיאונים, גני חיות, גנים לאומיים וכו', ואף מאפשרת לראשונה אישור תחבורה ציבורית בשבת. כאן יש איזון שמעצב פרהסיה מתוך חשיבה על צרכי כלל האזרחים ולא כופה עמדה של צד אחד על כולם. אפשר, אגב, גם לחשוב על פרהסיה שונה בין עיר לעיר.

לבסוף, ההצעה של זוהר פירושה למעשה שינוי דרמטי של הסטטוס קוו. חוק חדש, מחמיר הרבה יותר, שסוגר הרמטית עסקים בשבת (העונש על פתיחת עסק בשבת על פי החוק יכול להגיע עד שנה מאסר). עכשיו, אין לי שום בעיה עם שינוי הסטטוס קוו, להפך. bring it on. אבל מי שתומך בחוק הזה צריך להבין שהוא פותח כאן את כל הסטטוס קוו – נישואים, גיור, מערכת החינוך – לדיון מחודש.

רוב מכריע של הציבור בעד תחבורה ציבורית בשבת

על פי סקר של מכון סמית שמתפרסם היום 74% מכלל הציבור תומכים בהפעלת אוטובוסים במתווים שונים גם בשבתות. מכיוון ששלושה רבעים מהציבור הישראלי אינם, אללי, שמאלנים, כנראה שיש תמיכה בעניין גם בקרב ימנים.

ואכן, על פי הסקר 70% ממצביעי הליכוד תומכים בתחבורה ציבורית בשבת, כמו גם 85% ממצביעי ישראל ביתנו ו-79% ממצביעי כולנו. מה שכן, בקרב מצביעי הבית היהודי מדובר רק 42%. אבל הם גם נגד כדורגל בשבת. וכדורגלנים.

אמרתי ואני שוב אומר: ההתעקשות על מניעת תחבורה ציבורית בשבת לא רק שהיא אנטי-חברתית, ולא רק שכשהיא באה משרים שמשתמשים ברכביהם הממשלתיים היא נגועה במוסר כפול, אלא שהיא גם מהעמדות היותר טיפשיות של המעוניינים לשמור על "צביון יהודי" של המדינה. הרי הכבישים מ-ל-א-י-ם מכוניות. איזה צביון נשמר על ידי מניעת נסיעתם של עוד כמה אוטובוסים?

אבל מה נעשה, שמע ישראל הסטטוס קוו אלוהינו, הסטטוס קוו אחד.

על איסור מסחר בשבת (ראשון) בארה"ב

בהקשר לפולמוס סגירת עסקים בשבת, מאמר ב-New Yorker על המחוז האחרון בעיר, Bergen, שעדיין אוכף Blue Laws, חוקים האוסרים על פעילות מסחרית בשבת. חוקים שכאלה, על פי המאמר, חוקקו לראשונה ב-1650, מטעמים דתיים כמובן, והגיעו לשיאם בשנות השישים של המאה העשרים. מאז הם בנסיגה, כאשר כוחות כלכליים בעלי עוצמה, ערכים ליברטניאנים, החלשות איגודי העובדים, החלשות הדת במרחב הציבורי ותפיסת הקניות כבילוי שוחקים אותם לאט אבל בטוח. מצד שני, היום מתעוררים קולות שמעוניינים לאתגר את המובן מאליו הצרכני ולאפשר יום ללא קניות – או עבודה למי שנאלץ למכור. כך שיש סיכוי קטן שהחוקים האלה יינצלו, לפחות במחוז הזה. נושא מעניין מאוד לדעתי.

לארח משפחה דתית – הוראות הפעלה

אתחיל בעיקר: אני מכבד ומעריך את ארגון הרבנים 'בית הלל'. אני חושב שהם עושים עבודת קודש, ממש כך, שמדובר באנשים טובים ומיטיבים מבחינות רבות, ושתפקידם בעת הזאת בחברה הישראלית הוא חשוב וחיוני ביותר.

ועכשיו לעניין: אחד הפרוייקטים שלהם נקרא "שבת ישראלית", והוא כולל אירוח של משפחות חילוניות אצל שומרי מצוות, ולהפך, מתוך כוונה להכיר ולהעשיר, או כמו שהם כותבים: "מארחים ומתאחרים, נותנים ומקבלים". יופי של דבר.

אה, רק בקטנה: מסתבר שכשהחילונים מתארחים אצל הדתיים, הם נאלצים כמובן לשמור שבת וכשרות, שהרי המארחים שומרי מצוות. וכשהדתיים מתארחים אצל החילונים, גם אז החילונים נאלצים לשמור שבת וכשרות, שהרי.. אה… טוב, צריך להתחשב בדוסים, לא? מצ"ב מנשר הוראות לחילונים המתעדים לארח שומרי מצוות. אפשר לגשת ישר לסיכום: אוכל קנוי, "סביבה שומרת שבת", כלים חד פעמיים וכו'. כיף חיים.

גם אחרי שנודה שההתחשבות מובנת, שהרי אנחנו לא מצפים ששומרי המצוות יפעלו בדרך שעבורם היא חטא חמור, נישאר עם תחושה לא נעימה, שאין כאן באמת הפרייה הדדית. הרי הדתיים לא באמת רואים או חווים שבת נורמלית אצל מארחיהם. הם לא נחשפים לאורח חייהם, ובעצם לא מתקרבים אליהם בשום צורה מלבד ההיכרות הפשוטה בין בני אדם. אין כאן, במילים פשוטות, מצב הדדי של "נותנים ומקבלים". החילונים מקבלים שיעור בשבת, כשרות והתחשבות. הדתיים נותנים שיעור, ולא מקבלים הרבה.

ובעומק הדברים, העוול האמיתי כאן הוא כלפי שומרי המצוות. לא רק שהם לא מועשרים בחשיפה לאופני חיים ישראלים שלא הכירו, אלא שהמסר שעובר כאן הוא כזה: חילונים חיים בצורה פשוטה, "רגילה". להיות דתי פירושו לנהוג בכל מני מנהגים משונים. כלומר החילוניות היא "נורמלית", ואילו הדת היא ה"אקסטרה". הדת היא התחביבים המוזרים של הדודים מאלון שבות או מביתר, השטויות שעושים אנשים ש"צריך להתחשב בהם".

וזה לא רק עוול כלפי הדתיים, אלא גם כלפי הדת, שהרי כך מאששים את ההנחה המובלעת של פרוייקט החילון: רוצים להיות נורמלים? זרקו את המסורת.