ר' נחמן

אלחנן ניר על צדיק (טנטרי) ממקומות מטונפים

Capture.JPGר' נחמן הוא הרבה דברים, ובין השאר מלא בסתירות. הוא מלמד שמחה אבל דכאוני בעצמו, מדגיש יראה מחטאים מיניים אבל מלמד דרכים קלות לכפרתם, ורואה את הגוף כמכשול לרוח, ומצד שני מגלה פה ושם מאפיינים טנטריים מובהקים. הטנטרה גם היא הרבה דברים, וביניהם הדגש על השימוש בחטא ובמין (לא תמיד שני אלה הם אותו הדבר כמובן) על מנת להתפתח מבחינה רוחנית (ולא פחות מכך, לרכוש כוח, אנרגיה, עוצמה).
 
ובכן לר' נחמן יש צד טנטרי, שאפשר למצוא למשל בציטוט הבא:
 
והוא מעלה גדולה, כשיש יצר הרע להאדם, כי אז יכול לעבוד אותו יתברך עם יצר הרע דיקא, דהינו לקח כל ההתלהבות והחמימות ולהכניסו בתוך עבודת השם, דהינו להתפלל ולהתחנן בחמימות והתלהבות הלב וכיוצא. ואם אין יצר הרע לאדם, אין עבודתו שלמה כלל. – ליקוטי מוהר"ן תנינא, מט
 
ההתלהבות העולה מתוך היצר הרע מגוייסת כאן לצורך עבודת ה', עד כדי כך שבלעדיה "אין עבודתו שלמה כלל".
 
לאחרונה יצא הספר 'יהודי בלילה: מסע בעקבות חלומותיו של ר' נחמן' (ידיעות ספרים) של ידידי היקר אלחנן ניר, שהוא גם רב בישיבת 'שיח יצחק' וגם עורך מוסף 'שבת' במקור ראשון. בספר הזה מטפל ניר בחלק מעניין במיוחד מתורת ר' נחמן: החלומות שלו. ניר מפרש שמונה חלומות של ר' נחמן, ופרשנויותיו מעמיקות וידעניות, מפליגות לשדות רבים ושונים, לאורך ולרוחב המסורת היהודית וכן לשדות כפסיכולוגיה, סוציולוגיה ועוד.
 
תוך קריאת פרשנותו לחלום של רבי נחמן על 'צדיק ממקומות מטונפים' מעלה ניר, בלי לקרוא לזה כך, את הצד הטנטרי של הצדיק מברסלב. החלום הוא על צדיק גדול, שגופו כולו טינופת, ובאופן מובן עולה שאלת העבודה הרוחנית עם מקומות "רעים". ניר מביא תוך פרשנותו את הציטוט הבא של ר' נחמן:
 
עוד שמעתי שאמר רבנו זכרונו לברכה "פסל לך הפסלת יהיה שלך", הינו שבכל מקום שתראה איזה פסלת יהיה הפסלת שלך, שתתלה הפסלת בך. "משם נתעשר משה", הינו על ידי זה זכה לחכמה. – חיי מוהר"ן, עבודת השם תקעח
 
כאן קבלת הפסולת שלנו כלשנו מזכה אותנו בחכה – ושמא הפסולת עצמה מזכה אותנו בחכמה. כך או כך, אין לדחות את הפסולת, אלא לאמצה אלינו.
 
ניר מקשר את העניין לא רק לקבלת הרע, אלא לגבול בין התודעה למעשה, למתח בין פתיחות לשמרנות, וגם למצוות חגירת האבנט בשעת התפילה, על מנת לחצוץ בין הלב והראש לערווה. "למעשה אומר ר' נחמן, ואולי נימה אירונית בדבריו – אין כל אבנט שבכוחו לחצוץ בין הלב לערווה, בין המקום הנקי לזה המטונף, בין מקום התבונה המשמרת למקום המיניות המערערת והפורצת." (עמ' 58)
 
אכן כך. והנה ניסיונות החציצה, כפי ניר מטיב לאבחן, לא פסקו אלא אף התרבו בעידן המודרני, בו כל מני "טינופות" כזבל, צואה, עוני, וחולי ממודרים ומורחקים מאיתנו באופן יעיל ביותר. לצד התועלת אנחנו מאבדים בתוך החציצות האלה כוחות רוחניים ומפגשים קדושים.

ספר חדש, כל סיפור ר' נחמן, השוואת גרסאות

ראש השנה נראה כבר באופק, הדרכים נמלאו מודעות הקוראות להגיע לאומן, וממש עכשיו יצא לאור ספר מופלא מאוד: 'כל סיפורי רבי נחמן מברסלב: המעשיות, הסיפורים הסודיים, החלומות והחזיונות'. בספר, כשמו, מקבץ לראשונה את כל סיפורי ר' נחמן, כולל המצונזרים, האבודים, הנדירים והסודיים – והכל במהדורה מדעית מוערת, עם תאריכים, השוואת גרסאות והערות נוספות. על הכל ניצח פרופ' צבי מרק המומחה לברסלב, עזר לו הרב אליעזר חשין (חסיד ברסלב המומחה לכתבי היד של החסידות), את הפרוייקט ריכז ד"ר אלחנן שילה, ערך והביא לדפוס דב אלבוים, והספר עצמו יצא בהוצאות מוסד ביאליק, בית – יצירה עברית, וידיעות ספרים. בקיצור, פרוייקט לתפארת.

הספר מביא 162 סיפורים, מהם מוכרים מאוד ומהם לא ידועים כלל. כאן אביא לפניכם שתי גרסאות לסיפור מאוד מוכר, המשל על התבואה המשגעת (התנצלותי על איכות הסריקה). ראו נא בתמונות את שתי הגרסאות, האחת מהספר 'מעשיות ומשלים' שיצא בשנת 1935, והשניה מהספר 'שיח שרפי קודש' שיצא בשנת 1988. שימו לב שהסיפור המאוחר יותר, שהוא הגרסה שסופרה על ידי הרב לוי יצחק בנדר, מעניק לקורא לא יותר מאשר מוסר השכל חביב שמעודד אותו לשמור מצוות, ואילו הסיפור המוקדם יותר מכיל מסר חתרני שמערער את התפיסה הנורמלית, תרתי משמע, של המציאות כולה.

אם נשתמש בכלל המחקרי Lectio difficilior potior ("הקריאה הקשה יותר חזקה יותר"), נוכל להניח שהגרסה "הקשה יותר", כלומר המערערת יותר, היא האמיתית, כלומר זו שסיפר ר' נחמן, שכן סביר יותר להניח שאינטרסים ממסדיים ימתנו את המקור מאשר יקצינו אותו. אם אכן כך, נראה שההשוואה בין הגרסאות מרתקת חושפת לפנינו את התהליך בו הסיפור "בוית", דהיינו התהליך בו שגעונה המטורף של התבואה המשוגעת נמהל בלקח דידקטי בינוני שנועד לחנך את החסידים.

הספר באמת עשיר ומלא כל טוב, וזוהי רק טעימה זעירה ממנו. כל הכבוד לכל העושים במלאכה, שהעניקו לתרבות העברית מתנה גדולה ויפה. אשתדל להביא עוד טעימות מהספר בהמשך.

Scan100372

Scan100382

 

2014-09-02_1716483

נ-נחים נגד רבנים

מפלגת הנ-נחים מכריזה על מרד ב"רבנים":

יש דברים שצריכים לעשות על דעת הצדיק רבי נחמן מבלי לשאול את הרבנים!!! אנחנו לא מזלזלים בכבודם, פשוט מאוד: יש דברים שהם לא מבינים בהם או שאין להם רשות מהשמים לדעת אותם. כה נסענו לאומן בלי לשאול את הרבנים. ככה הדפסנו מאות אלפי ספרים ומיליוני סטיקרים בלי לשאול רבנים. ככה יצאנו לרחובות לרקוד בלי לשאול רבנים. ככה נכנסו למעדונים ולחתונות בלי לשאול רבנים. ככה בע"ה נכנס לכנסת וככה נבחר כולנו חברים נ נח 'פץ' בלי לשאול רבנים.

שימו לב: בשם החיבור הישיר לצדיק המסורת, במידה מסויימת גם ההלכה, עפה מהחלון. או כמו שהיה מנסח זאת החוקר הזוטר שבי: המתח שבין הרוחניות העכשווית האקספרסיבית להלכה ההטרונומית בא לידי ביטוי במקרה זה בתנועה דתית חדשה שמקדמת אנטינומיזם. לא משעמם בברסלב.

שירה בעקבות ר' נחמן

יצאה לאור אסופה חדשה, ליקוטי שירות – שירה שנכתבה בהשראת ר' נחמן ותורותיו:

באנתולוגיה מקובצים 70 יוצרים ו-110 יצירות, רובן שירים. בין המשוררים אדמיאל קוסמן, נחום פצ'ניק, מנחם פרומן, בכל סרלואי-אולמן, אסי פרבר, אורית גידלי, מאיר ויזלטיר, חיים באר, אנטון שמאס, שבתאי מג'ר, אלחנן ניר ועוד רבים. יש גם מאמר של צבי מרק על התקבלותו של ר' נחמן בספרות העברית. העורכים הם יורם ניסינוביץ וצורית יעיר. הספר הוא למעשה הגליון הל"ה של משיב הרוח, כתב העת לשירה שיוצא מתוך המגזר הסרוג, הפעם בהוצאת ידיעות אחרונות.

בחרתי שיר אחד, של שלומי ברנד, שהתאהבתי בו ממבט ראשון:

"אנדרנלין של קדושה" בברסלב

לא מזמן כתב יאיר אטינגר על הרב ברלנד ומנהגיו המשונים, והנה כתבה שהתפרסמה אתמול, גם של אטינגר, על הרב ברלנד, גם היא על מנהגיו, שכוללים נסיעה ללא התחשבות ברמזורים והתגנבות לקבר יוסף ללא התחשבות בפלשתינאים. המעניין כאן לדעתי הוא ההצדקה להתלהבות שמושגת מהסיכונים שלוקחים החסידים של הרב:

כמה חסידים סיפרו שברלנד הורה לחמוק בדרך מ"דינים" – כוחות שליליים שמנסים לעצור את תנועתם, כמו רמזורים, תמרורים ושוטרי תנועה. הוא מעודד הסתכנות. לדברי החסיד נ', ברלנד לימד אותו כי "ברגע שאתה עושה השתדלות מעשית שכרוכה בסכנות מסוימות, זה קושר אותך במדרגה יותר גבוהה עם הצדיק". ובמקרה של שכם, עם יוסף.

חסיד אחר, בני מחלב, ממארגני הנסיעות לקבר יוסף, אמר: "כשאני נוסע לקבר יוסף אני יודע שיכול לקרות לי משהו, אבל אני מאמין ברב (ברלנד), ויש לי תחושה של ביטחון. אני קורא לזה אדרנלין של קדושה.
[…]
האם חסידי ברלנד רואים בפלסטינים, או בחיילי צה"ל המוצבים באזור שכם, "דינים" שצריך לעקוף ואולי להתעמת אתם? "הם לא זורקים אבנים ולא פוגעים באף אחד", אומר [ד"ר צבי] מרק. "על פי האתוס שלהם, אם מישהו לוקח אתו סכין, הוא פוגע באמונה. זה אתוס של ביטחון בהשם או ב'צדיק'. הם לוקחים סיכון וסומכים על הרב ברלנד, אבל אין להם כוונה לפגוע בנפש חיה. זה מצ'ואיזם דתי, לא מצ'ואיזם צבאי.

אותי משך כאן מאוד הביטוי "אנדרנלין של קדושה", ולדעתי הוא ממצה את העניין: ההתרגשות היא העיקר, וההתרגשות היא היא קדושה, משום שההתרגשות נתפסת כחיבור עם האלוהות. היא נתפסת כך משום שהיא מושגת על ידי עשיית מצווה (או שליחות לקראת מצוות), אולם תמהני אם אין זה אותו האנדרנלין שניתן להשיג בכל קפיצת באנג'י.

יחד עם זאת יש לציין כי זה בהחלט דומה למה שר' נחמן בעצמו הורה, כשדרש מחסידיו התבודדות והתפללות עד כדי אקסטאזה. אולם אין ספק שיש כאן פנייה אל המימד הרגשי-אקספרסיבי, ברוח התקופה, כתחליף לעבודה דתית רוטינית.

קרב משיחים: ר' אודסר נגד כל העולם

קורא חרוץ בשם עומר ברנדס שלח אלי קישור לבלוג המוזר והמעניין הזה, http://nanachcartoon.blogspot.com/ , וכשמו כן הוא: מציג בעיקר תמונות מצויירות שקשורות בנ-נח, כלומר בזרם הברסלבי המאמין בקדושת ה"פתקה" שמצא ר' ישראל דב אודסר. בעל הבלוג חושב גם שר' ישראל דב אודסר הוא המשיח.

ואכן, כפי שהבאתי כאן עדות קטנה לכך, חלק מצומצם מהזרם הזה מזהה בין ר' אודסר לבין ר' נחמן, ובין שניהם למשיח, ומכאן מסיק שר' ישראל דב אודסר הוא המשיח. כפי שכתב מישהו שהזדהה כ"אני נ נח נחמ נחמן מאומן" בתגובה ברשימה בלינק האחרון:

אכן, שני רבנים רבי נחמן מברסלב זצ"ל ורבי ישראל דב אודסר זצ"ל שניהם זה אדם אחד וכך אמר רבי ישראל דב אודסר זצ"ל (לא מוקלט) אפשר להודיע באוטובוסים שמשיח פה ושמו ישראל נחמן אודסר והוא המשיח!!!

עד כאן נאה וטוב, אולם שימו לב לקריקטורות האכזריות שמופיעות בבלוג הנ"ל, ושמכוונות כנגד כל טוען למשיחיות שמתחרה – כך כפי הנראה בעיני בעלי הבלוג – עם משיחיותו של ר' דב אודסר:

כל התמונות כאמור מהבלוג ההוא, וקל לראות שככל שמשיחיותו של המשיח המתחרה מודגשת יותר, היצירות הגרפיות המוקדשות לו גסות ורבות יותר.

של מי הבלוג? לא ברור. הוא אינו מזוהה. אבל, כפי שברנדס דנן גילה לי, סרטון היו-טיוב המקובע בראש הבלוג הוא יצירתו של אחת bettlirs, שהערוץ שלו מביא גם כמה סרטונים של משפחת אמבש (למעשה שמו של הערוץ הוא AMBASH), אותו שבט שבראשו עומד דניאל אמבש (שתחקיר על משפחתו המורחבת שודר בתוכנית 360), כך שאולי יש קשר בין שני אלה (אין בזה הכרח – יתכן כמובן שהסרטון שאול מהם על ידי בעל הבלוג ללא רשותם).

המרדף אחר החסידות

היום הביא יאיר אטינגר בהארץ ידיעה מעניינת אודות מנהגו החדש של הרב ברלנד, לאחר שלאחרונה זכה בחירות חדשה, אחרי שהתקומם כנגד בנו ונכדו שכלאו אותו בביתו בעבר. מסתבר שברלנד כעת נוהג לנסוע, באמצע הלילה, לקברי צדיקים בגליל. ומסתבר שחסידיו – בעידודו – רודפים אחריו:

[…] כל זה התרחש כחלק מ"מרדפים" מאורגנים שהונהגו בקהילת ברסלב "שובו בנים", בעקבות רבה המסתורי אליעזר ברלנד, שיצא בשלושת השבועות האחרונים לסדרת ביקורים בין קברי צדיקים בצפון. הרב עצמו מעודד את חסידיו להתלוות אליו ו"לרדוף" אחריו […] השיא היה בשבוע שעבר, בלילה שבין חמישי לשישי, אז דלקו אחר רכב השטח מסוג וולוו שהסיע את הרב ברלנד עשרות מכוניות ושלושה אוטובוסים ובהם, כך לפי הערכת החסידים, בין 800 ל-1,000 איש, כולל ילדים ונערים.

אז זה כמובן מסוכן ואולי מעט טיפשי, אבל אני חייב לומר: זאת רוח חסידות ברסלב! אני אומר את זה גם על רקע המחקר הנוכחי שלי, שעוסק גם בברסלב, ובעיקר בעיבודים הנוכחיים שלה. כך למשל, הרבנים המכובדים שלום ארוש ועופר ארז, שהם תלמידיו של הרב ברלנד. אם תקראו את ספריהם תקבלו המלצות לחיים טובים, תקבלו עידוד מתון לעבודת ה', תקבלו דגש על מצוות וכמובן גם קריאה "לשפוך את הלב" לפני ה' בהתבודדות. מה שלא תקבלו הוא טירוף. אלא שאצל ר' נחמן תקבלו טירוף.

מוסיף אטינגר מפי חסיד:

"אחרי כל התהפוכות שהיו אצלנו, השינוי העיקרי הוא שלרב יש פתאום חירות וחופש תנועה", סיפר אחד מחסידיו של הרב ברלנד, שגם בנו השתתף באחת הנסיעות. האב גם מנה סיבות חינוכיות ורוחניות למסעות בצפון. "בראש ובראשונה זה הכיסופים לצדיק. יש עניין בנסיעה אל הצדיק שקושרת את האדם עם הצדיק, וברדיפה אחריו. כתוב בנביא (הושע; י"א) "נרדפה לדעת את ה". העניין הוא שכשאתה רודף אתה לא סתם הולך בקרירות ובשאננות אלא מתלהב אחרי הדבר. זה מתקן לך התלהבויות שליליות שיש בך. אני הרגשתי את זה, מוחשית"

בלי קשר לאמיתות התיאוריה הפסיכולוגית-רוחנית הזאת, העובדה היא שאותו חסיד התלהב. קריאה בדבריו של ר' נחמן מעלה את אותו המסר: יש צורך בהתלהבות, בהתרגשות. אפילו באקסטזה. כרגע אצל הרב ברלנד יש את הרוח הזאת, לטוב ולרע.

ר' ישראל דב אודסר – המשיח???

יובל בן עמי מביא בבלוגו צילום מפליא של גרפיטי שהוא מצא ברחוב בן יהודה. הנה הוא לפניכם:

צילום: יובל בן עמי

צילום: יובל בן עמי

שימו לב לפרטים: ה"גדוילים" של הדור, הרבנים אליישיב, שטיינמן, קנייבסקי ועובדיה בתוך אסלה מצואה, ו"צדיק הדור האמיתי משיח צדקנו" הוא "רבי ישראל נחמן אודסר רבי נ נח נחמ נחמן מאומן"! כפי שמבחין בן עמי, יש כאן הכלאה בין ר' נחמן לאווטר שלו בן המאה ה-20, ר' ישראל דב אודסר, "בעל הפתקה", כלומר אותו פתק עליו כתב לכאורה ר' נחמן את הססמה הידועה.

יש לנו כאן, אם כן, הטלת צואה על רבנים גדולים, זיווג פוסט-מורטם בין שני צדיקים ברסלברים (משל היו רובוטריקים שמתחברם זה על גבו של זה) ומשיח מת, כולל ציון מקום קבורתו (אם כי יש להודות שחב"ד חשבו על זה קודם).

מלחמת התרבות (והשפעתה על חסידות ברסלב)

שמואל פיינר הוא אחד מהחוקרים הגדולים של תקופת ההשכלה וראשית החילון היהודי. הוא כתב מונוגרפיה חשובה על משה מנדלסון, על מהפכת הנאורות, על שורשי החילון (על הספר האחרון כתבתי מאמר ביקורת כאן), ועוד. בספרו האחרון, מלחמת תרבות: תנועת ההשכלה היהודית במאה ה-19, הוא מתמקד בנקודות החיכוך הרבות והמעניינות שבין היהודים המשכילים, שפעמים רבות פרקו עול מצוות, לבין אלו שדבקו בשמירתן.

פיינר טוען שהמשכילים ראו עצמם כבני תנועה אחת, וככזו בעלת אידיאולוגיה מקיפה המשותפת, פחות או יותר, לכל חבריה. מולם התייצבו רבנים שונים, שמן הסתם ודאי ראו עצמם ממשיכיה של המסורת היהודית הנצחית שאין לשנותה במאום. אין לבלבל בין המשכילים למתבוללים או חילונים לתיאבון. אלה גם אלה היו רבים, אולם הניעה אותם דאגה לנוחיותם או לרווחתם, או סתם מיאוס כללי מהיהדות. המשכילים, לעומת זאת, ראו עצמם בנושאי דגל, כבעלי מסגרת ערכית והגותית שעתידה להחליף את הדת היהודית ואת הדתות כולן, או למצער להופכן, על ידי שינויים מתבקשים כמובן, למודרניות.

אותי מעניין במיוחד פרק שלם שמקדיש פיינר למלחמתו של ר' נתן מנמירוב, תלמידו המובהק של ר' נחמן, במשכילים. כידוע, לקראת סוף חייו הגיע ר' נחמן לאומן במיוחד כדי להתעמת עם המשכילים היהודים שהיו בה. הוא ניהל איתם שיחות רבות, והורה לר' נתן להמשיך להתעמת איתם אחרי מותו. ר' נתן המסכן, שלא היו לו הכלים הרוחניים שהיו לרבו, הרגיש אבוד למדי מול השמכילים, "עד שצעק ואמר מה רצה רביז"ל ממנו" (ציטוט של סיפור ברסלבי שמובא בספר). ר' נתן אף קרא ספרים משכיליים רבים, וכתב קונטרסים כנגדם.

פיינר טוען שפגישתו של ר' נתן עם ההשכלה מסבירה את המקום המרכזי שהיא תופסת בכתביו. על פי ר' נתן כל ידע חיצוני לתורה (למשל, מדעי הטבע) הוא חשוד במינות, וממילא מיותר. הפילוסופיה ודאי היא יוהרה חסרת כיסוי, שכן היא מכוונת להשיג ידע מטאפיזי. מסוכן ביותר הוא כמובן מחקר המקרא והספרות היהודית העתיקה, שכן הוא מתיימר לטעון שלא הכל כפי שקיבלנו במסורת (ר' נתן היה צריך כבר בזמנו להתמודד עם הטענה שהזוהר לא נכתב על ידי רשב"י).

כנגד כל זה הציב ר' נתן את האמונה – "מתוך השלילה הגמורה גם של המגמות המתונות יחסית בהשכלה […] ומתוך הרתיעה מכל שמץ של פיתוי לנוכח הנקודות החיוביות שבהשכלה, נדחק כאמור ר' נתן לעמדה הפיאדיסטית", כותב פיינר . עלינו לסמוך על האמונה התמימה, "על האמונה לבד בלי שום הבנה ודעת", כדבריו של ר' נתן. האמונה כאן היא כלי נשק כנגד הקדמה והשכל.

ולמה כל זה מעניין? כי ר' נתן עיצב כמעט במו ידיו את חסידות ברסלב מבחינה רעיונית, אחרי מותו של ר' נחמן. כיום אנחנו רואים את הנטייה האנטי-אינטלקטואלית החריפה של ברסלב, לא רק בקיפוצים ברחובות, אלא בשלילה גורפת של שימוש בשכל, באמונה מחוייבת בפתקים קסומים וססמאות קליטות, ובביטחון שר' נחמן יציל אותנו מכל חטא, ולו רק נאמין בו בשלמות.

והנה ביקורת של הספר מאת אמנון ז'קונט.

ספר חדש על "מעשה משבעת הקבצנים" של הרב יאיר דרייפוס

לא מזמן יצא ספר ובו ניתוחים על מעשיותיו של ר' נחמן בעריכת רועי הורן (שטרם שזפתי בו עיני), והנה ספר נוסף על אחת המעשיות הידועות ביותר שלו. חתונה של אבודים מבוסס על שיעורים שהעביר הרב יאיר דרייפוס בישיבת "שיח יצחק" (שבראשה הוא עומד) ובבית כנסת "קול רינה" בירושלים. העורך, איתן אברמוביץ, כותב ש"הרב דרייפוס מפרש את המעבר של ר' נחמן [לקראת סוף חייו] מתורות לסיפורים כניסיון לחרוג ממגבלות השפה", ואילו דרייפוס עצמו כותב כי "'חתונה של אבודים' הוא ניסיון שלי לספר מחדש את 'המעשה מז' בעטלירס' בשפה שבני אדם משוחחים היום עם עצמם, עם זהותם ועם ספקותיהם."

לא קראתי את הספר (לבד מחלקים קטנים), אבל ביליתי לא מעט זמן עם הרב דרייפוס באומן בראש השנה האחרון, והתרשמתי מאוד מרגישותו ויכולתו לראות לנפש אדם. אני בטוח שתכונות אלה באות לידי ביטוי בספר.

פני הספר