רציונליות

דת, בלי קשר לרציונליות

2013-09-18_094255נטע הלפרין הכינה כתבה ארוכה ויפה (טיים-אאוט עמ' 36-44) על התנועות דמויות-הדתות שסובבות אותנו (טבעונות, עתידנות, פמיניזם, סביבתנות ועוד), וראיינה אותי בין השאר. לצערי כנראה לא הצלחתי להסביר את עצמי כמו שצריך (ראו הציטוט להלן) אז אנסה לעשות זאת כאן.

מה ש*לא* אמרתי הוא שככל שהחברה נעשתה יותר רציונלית החילון התגבר. ממש לא. למעשה, אמרתי ההפך. אמרתי שהרעיון הזה הוא מיתוס, ולא החשיבה הרציונלית, שאינה מיתוס. וזה שיש בנו צד שלא מסתפק בקיום הגיוני ומוכר זה נכון, אבל אין לזה קשר הכרחי לתנועות כמו טבעונות, שלא מבקשות קיום אחר. אז מה בעצם אמרתי?

מה שאמרתי הוא שטעות לחשוב שמי שהוא חילוני הוא רציונלי. כלומר, שהוא לא היה חילוני אלמלא הוא היא רציונלי, והוא אינו דתי *מפני* שהוא רציונלי. כאילו שהרציונליות היא שהוציאה אותו מהדת.

ההנחה הזאת נולדת מתוך התפיסה ההיסטורית על פיה תהליך החילון הינו בעיקרו תהליך של *רציונליזציה של האנושות*, דהיינו האנושות הפכה פחות ופחות דתיה מפני שהיא הפכה יותר ויותר רציונלית. עידן הנאורות בעצם מסמן את תהליך התבגרותה של האנושות, יציאתה מכבלי המיתוסים ואגדות הילדים, והפיכתה לרציונלית.

אבל זה אינו יותר מאשר הסיפור שהנאורות מספרת לעצמה, כלומר, טפיחתה העצמית על השכם הרציונלית שלה (אנחנו, הנאורים הרציונלים, הגענו בכוח מחשבתנו החופשית והבהירה למסקנה שאין אלוהים, וכך יכולים כולם. הנה, מספרים גדולים כבר הגיעו לאותה מסקנה וניערו מעליהם את בדיות הדתות – כה לחי חברים!! יחד נבנה חברה נאורה ומתקדמת!!!).

המציאות, למעשה, שונה. לא כאן המקום להרחיב על תהליך החילון, ורק אסתפק ואומר שלמיטב הבנתי לרציונליות אמנם היה בו חלק, אולם שורשיו רחבים ומגוונים הרבה יותר. תהליך פשוט, ליניארי, ממורכז-שכל שבמסגרתו החשיבה שלנו הופכת לשיטתית *ובעקבות זאת* אנחנו הופכים לחילונים מצייר תמונה דמיונית ולדעתי שגויה של מה שקרה בארבע-מאות השנים האחרונות. למעשה, זה אינו אלא מטא-נרטיב אוטופי שבעצמו מהווה מעין מערך אמוני אופטימי ומשיחי.

ו-ל-כ-ן, אין מה לתמוה על שלל אמונות ותנועות דתיות שממלאות את הנוף העירוני שלנו, ואין מה לשאול בנאיביות הכיצד זה שכל כך הרבה חילונים, שכבר השילו מעליהם את הדת, נתפסים לשטויות אי-רציונליות כאלה. כי זה לא עניין של רציונליות. זה עניין אחר. ועל כך בפעם אחרת

ערב עיון לכבוד ספרו של הרב עמית קולא

ביום ה' בשבוע הבא יתקיים ערב עיון על ספרו החדש של הרב עמית קולא. ישתתפו בו הרבנים יובל שרלו ויהודה ברנדס, ד"ר משה מאיר ואנוכי. הספר עוסק בקשיים של האמונה אל מול פני החשיבה הרציונלית-מודרנית וממצאי המחקר המדעי, ומציע זווית הגותית מקורית להתמודדות עם השאלות שהמפגש הזה מעלה. אני מביא כאן את הכתוב בצד האחורי של הספר, ואת ההזמנה לערב העיון, הפתוח לקהל הרחב:

הותיקן לא מאמין שהיהודים הם העם הנבחר

בסדר, מה חדש? כלומר, כשהותיקן, בהתייחס לחוסר המוסריות שבכיבוש הפלסטינאים ביהודה ושומרון אומר ש

מציאת מפלט בעמדות תנ"כיות ותיאולוגיות תוך שימוש בדבר האל כדי להצדיק חוסר צדק, זה לא מקובל. […] אין יותר דבר כזה 'העם הנבחר'.

אני מסכים איתו במאה אחוז, אבל היי, חברים, לכל אחד יש את המיתוסים שלו, לא? כאילו, לא תרצו שמישהו יבוא ויאמר שאמונה בלידת הבתולין היא שטות, או הניסיון להצדיק אמונה בישו תוך הסתמכות על כך שהוא קם לתחייה שלושה ימים אחרי שנצלב היא לא רצינית, לא?

ואולי זה מראה על אימוצו של הותיקן את העמדה של הברמס, על כך שבמרחב הציבורי אנחנו רשאים לדבר רק רצינלית, ואת המיתוסים לשמור לעצמנו? אם כן, באמת הגיעו ימות המשיח.