רפובליקאים

לבנים בארה"ב דתיים פחות – ולאומנים, גזענים ומתים יותר

הכתבה הזאת של טלי קרופקין מספרת סיפור גדול. במרחבים הלא-עירוניים של ארה"ב תוחלת החיים של הלבנים בירידה. רבים מהם דועכים אל תוך משככי כאבים ואלכוהול. הסיבה אינה עוני או חוסר השכלה גבוהה, שכן תוחלת החיים של קבוצות אחרות, של שחורים והיספאנים, שעניות וכו' לא פחות, עולה. מה יכולה להיות אפוא הסיבה?
"החוקרים מפרינסטון מתמקדים במחקרם החדש דווקא בגורם אחר לתמותה מסוג זה — קריסת מערכות התמיכה, שסייעו בעבר ללבנים העניים בארה"ב להתגבר על תקופות של שפל כלכלי. בין המערכות הללו, שחדלו לתפקד בשנים האחרונות, מונים קייס ודיאטון את איגודי העובדים, שנחלשו משמעותית בד בבד עם התפוגגות המפעלים שעברו לחו"ל, את מוסד הנישואים ואת הכנסייה."
בקיצור, התפוררות המסגרות החברתיות והדתיות ממובילה את הלבנים, שעל פי הכתבה גם מוסד המשפחה ספג אצלם מכה אנושה, אל מותם. אין להם תמיכה חברתית. משום מה החוקרים לא מבינים זאת עד הסוף: "החוקרים מתקשים להסביר באופן מלא את הפער בין הלך הרוח בקרב הלבנים ובין כל היתר." מה קשה להסבר? השחורים וההיספאנים דתיים יותר, והמשפחות שלהם מגובשות יותר. או במילים אחרות, האתוס האינדיבידואליסטי של החברה הצפון-אטלנטית עדיין לא פירק לגמרי את המרקם המסורתי של תודעותיהם ומשפחותיהם.
כל זה קשור גם לעלייתו של טראמפ. במאמר מצויין ב-Atlantic הביא פיטר ביינרט לאחרונה נתונים על הדלדלות הדת בקרב לבנים רפובליקאים, דבר שרק הקצין את עמדותיהם לגבי זרים. הנה:
  • שיעור הרפובליקאים ללא זיהוי דתי מוגדר שילש את עצמו מאז 1990.
  • רפובליקאים לבנים שהפסיקו להגיע לכנסייה יחזיקו ב-19% פחות מאשר כאלה שהולכים לכנסייה ש"החלום האמריקאי עדיין תקף".
  • ככל שאתה פחות בכנסייה, כך אתה יותר מתנגד להגירה לארה"ב.
ביינרט מסכם: "כששמרנים עוזבים את הדת הם משרטטים את גבולות הזהות שלהם מחדש, והפעם ממעיטים בערכם של מוסר ודת, ומדגישים את חשיבותם של גזע ולאום."
הנה לכם כמה מחשבות על חשיבותן של דת ומסורת עבור איכות החיים וצביונם הערכי.
Capture

האפיפיור מקשה על הרפובליקאים

מיט רומני לא יתמודד בבחירות הקרובות לנשיאות ארה"ב, אז לא נצטרך לשמוע שוב על הדת המורמונית, אבל תיתכן בעיית-דת לרפובליקנים אחרים שיתמודדו לנשיאות. ריק סנטורום, ג'ב בוש וכריס כריסטי הם כולם קתולים. עד כה רפובליקנים קתולים היו יכולים לסמוך על האפיפיור שיגבה את העמדות השמרניות שלהם בקשר להומוסקסואליות, תכנון משפחה, קפיטליזם ואפילו יחס לסביבה.

הבעיה כעת, כפי שמגלה אמי דייוידסון מהניו-יורקר, היא שהאפיפיור פרנסיצקוס חורג מהקו השמרני יותר או פחות בכל אחד מהנושאים האלה. הוא ידידותי כלפי הומואים, אמר שרעיון החלחול מטה של ההון הוא "נאיבי", האשים את האדם בהתחממות גלובלית ולאחרונה גם אמר שלא צריך להתרבות "כמו שפנים". אם בעבר השמרנות קיבלה גושפנקה דתית, כעת לא רק שזו איננה, אלא המתמודדים צריכים להחליט האם לדבוק בשמרנותם או בדתם. נותר לעקוב אחרי הראיונות ולראות כיצד הם יענו לשאלות שמאתגרות אותם עם את עמדות ראש הכנסייה שלהם.

הדבולוציה של הרפובליקאים

מכון Pew פרסם סקר הבודק את הדעות של הציבור האמריקאי על התפתחות האדם. מסתבר ש-60% סבורים שהאדם הוא תוצר של התפתחות לאורך זמן, ו-33% סבורים שהוא קיים מאז ומעולם as is. מתוך הדוגלים בהתפתחות, 32% סבורים שההתפתחות היא תוצאה של תהליכים טבעיים ("אבולוציה" בלע"ז) ואילו 24% מאמינים שהיא תוצאה של יד אלוהית מנחה ("אינטעליג'נט דיזיין").

הסקר גם מחלק את הנשאלים על פי זרמים נוצריים (האוונגליסטים בראש המאמינים בבריאה וכו'), אבל אולי הכי מעניינות ההתפתחויות בשדה הפוליטי: מאז 2009 חלה התדרדרות רצינית במצב הבטחון בשכל האנושי בקרב הרפובליקאים. ב-2009 54% מהם היו בדעה שהאדם הוא תוצר של התפתחות הדרגתית. כיום סבורים כך רק 43%, ואילו 48% מאמינים שהאדם קיים מבראשית כפי שהוא כיום.

איך אפשר להסביר שינוי חד שכזה? דאנה מיליבנק מהוושינגטון פוסט כותב שלא מדובר כנראה ברפובליקאים ששינו את השקפת עולמם, אלא במספר האנשים שמוכנים כיום להזדהות כרפובליקאים כשסוקרים מתקשרים אליהם – אלה נותרו היותר אדוקים, שלא לומר פונדמנטליסטים (או אנשים שעבורם שאלת האבולוציה היא יותר פוליטית מאשר דתית). "המפלגה הרפובליקאית עושה את הבלתי יאמן והופכת להיות תיאולוגית אפילו יותר", כותב מיליבנק, ומוסיף שמבחינה של דרוויניזם פוליטי קר, ההומוגניות הלבנה-אוונגליסטית של הרפובליקאים היא מתכון בטוח להכחדה.

2014-01-01_102523