רמי לבני

רמי לבני רוצה לקחת את החילוניות ברצינות

רמי לבני מבכה את התבטלותה של החילוניות בפני היהדות הדתית ומבקש לקחת את החילוניות ברצינות (קישור בתגובות). על פי לבני הפרק המושפל ומדכדך בתולדות החילוניות הישראלית התחיל אחרי רצח רבין, כאשר חילונים רציניים "היכו על חטא על שמעולם 'לא פתחו דף גמרא', קוננו על העוול, כביכול, שגרמו מייסדי המדינה במונעם מהם את מכמני היהדות, ופנו למעגלי דיאלוג דתיים־חילוניים."

לבני רוצה לאחוז ב"נראטיב חילוני שלם ובטוח", ומציע… מה בעצם? ובכן: "הוויה לאומית יהודית" שבמסגרתה "העם היהודי יהיה ככל העמים, שתרבותו תישען על לאומיותו, השלובה במורשת האוניברסלית ונורמות העולם הנאור." – כלומר לאומיות מערבית דמוקרטית. עכשיו, אני לגמרי בעד לאומיות מערבית דמוקרטית, אבל השאלה היא *איזו* לאומיות מערבית דמוקרטית. צרפתית? גרמנית? אמריקאית? שוודית? כל אחת מהמדינות האלה מתייחדת בתרבותה המסויימת, ותרבותה של כל אחת מהן מגיעה מההיסטוריה המסויימת שלה.

האם הלאומיות היהודית תשתמש באוצרות ההיסטוריה והתרבות של העם היהודי? אם כן, ממילא מדובר ביסודות דתיים. פשוט: היהדות אינה רק לאום, אלא גם דת. ממילא כמעט כל מה שנלמד על ההיסטוריה שלה יכלול עניינים דתיים. מה רוצה אפוא לבני? שלא נלמד היסטוריה?

אבל לדעתי לבני לא מבין עוד דבר חשוב. הוא יוצא כנגד ההתעוררות היהודית החילונית (בתי המדרש הפלורליסטים וכו'), ורואה בה כניעה מבישה אל מול המסורת. יש כאן חוסר הבנה יסודי הן במהות המהלך, וכן במשמעותו של חילון. חילוניות אינה שווה לאנטי-דת. יש חילונים אנטי-דתיים, אבל תהליך החילון במשמעותו העמוקה הוא הוצאתם של עוד ועוד שדות כוח וידע (החינוך, הפוליטיקה, הקוסמולוגיה, המוסר) מרשות המוסדות הדתיים או הדת הממוסדת. והרי זה בדיוק מה שעושים החילונים השותפים לעניין המחודש במסורת היהודית. הם לא הופכים לשומרי מצוות, אלא אדרבה: מנכסים את המסורת ועושים בה כבשלהם. הוצאת שדות כוח וידע מידי הדת הממוסדת, כן?

בכלל, דווקא ממעגלי ההתחדשות היהודית ניצבת כיום התנגדות המשמעותית ביותר לאמונה הדוגמטית ולקיטש. כשמכירים את התורה מקרוב מבינים שלא סביר, בלשון המעטה, שהיא ירדה קומפלט בהר סיני. כשמכירים את התלמוד מקרוב מבינים שריבוי דעות הוא ערך יהודי קדום, ושהתפתחותה המתמדת של ההלכה היא עקרון יסוד. כשלומדים את הרמב"ם בעיון מבינים שההלכה היתה רחוקה מאוד מבחינתו משיאה של העבודה הדתית.

וכן, אני בהחלט בעד שכל תלמיד ותלמידה יהודיים בישראל ילמדו על הסידור, כדברי השר נפתלי בנט. בתנאי כמובן שהלימוד לא יבוצע רק בגרסה האורתודוקסית אלא גם מתוך חשיבה ביקורתית ותודעה היסטורית. זאת התרבות שלנו, דתיים או לא.

רמי לבני על יהדות מזוייפת

כמו המשך לביקורת בימים האחרונים על נאומה של רות קלדרון מצד כמה ידידים משמאל המרחב המקוון, כותב רמי לבני סקיצה חביבה שלועגת לז'אנר היהדות הליברלית והמאגניבה של האנשים המנויים בכותרת הטקסט שלו. לדעתי הוא קצת נבזי מדי, והלעג מדי פעם קצת ארסי מדי, אבל בגדול הטקסט בהחלט מעלה חיוך, ואפילו כמה נקודות טובות (למשל, באשר לשטחיות שלפעמים הז'אנר בהחלט נגוע בו).

מה הבעיה שלי עם הטקסט הזה בכל זאת? קודם כל שהוא ממהר לשפוט. שהוא עצמו לוקה בשטחיות. משום שהתופעה הזאת כולה, של בתי המדרש הפלורליסטים, של הפיוטים המחודשים, של העניין החילוני המחודש במקרא הוא כל כך צעיר, כל כך בוסרי, שבאמת קל מאוד למצוא ולהבליט את חולשותיו. לא שאין לו חולשות כאמור. אבל יש גם הרבה מעבר. כמי שמלמד בישיבה החילונית בירושלים אני יכול לספר על שיעורים רציניים, בהחלט לא שטחיים, ועל תלמידים רציניים ובהחלט לא שטחיים. על אנשים צעירים שמקדישים ארבעה חודשים מחייהם כדי ללמוד ללא כל תעודה שמחכה להם בסוף (ובודאי לא מקצוע), ועל מורים לא צעירים שמלמדים חצי בהתנדבות כי הם חושבים שזה ראוי ושהם שותפים בבנייתה של תרבות.

ועוד בעיה קטנה, והיא בסאבטקסט של דבריו של לבני. כי מה בעצם הוא מרמז? הוא מרמז שיהדות טובה, נעימה, רכה, שוויונית, מכבדת, יצירתית, ליברלית, פתוחה, משלבת, קשובה – שיהדות כזאת היא ממילא זיוף. שהיא לא "היהדות", מפני ש"היהדות" היא גזענית, שובניסטית, כוחנית, אטומה וכו' וכו' וכו'. וזה עצוב משתי בחינות. ראשית, מכיוון שיש כאן התכחשות לכל מה שאכן יפה וטוב בתרבות היהודית. מה לעשות? יש בה גם טוב. ושנית, מכיוון שיש כאן אימוץ, מודע או בלתי מודע, של העמדה האורתודוקסית החשוכה שקובעת שהיא ורק היא "היהדות". לבני בעצם מודה שרק ליהדות אורתודוקסית שמרנית הוא ייתן תו-תקן של כשרות. רק היא "רצינית", רק היא "אותנטית". אז הוא לועג להתחדשות שהוא חושב שמזוייפת, מאשר את השמרנות שהוא מקבל כאמיתית, ובוודאי גם חושב שהוא נורא חתרני.