רות הלפרין-קדרי

פולמוס נישואים אזרחים בגליון 'זהויות' החדש

zzzzzzzzzzzzzzהגליון החדש של כתב העת 'זהויות' (מכון ון ליר, עורך הרב פרופ' נפתלי רוטנברג​) מביא כמה מאמרים מעניינים, וכן רב שיח בעניין "נישואים אזרחיים בישראל". רב השיח, שנערך על ידי רות הלפרין-קדרי, מביא ארבעה דוברים בנושא מלבד הלפרין-קדרי עצמה, והם שירין בטשון, מרק וושופסקי, דוד סתיו ורות גביזון.

החידוש העיקרי לדעתי הוא שמובעת בו בפירוש העמדה שהקושי של המחוקקים במדינת ישראל בהתרת נישואים אזרחיים בישראל הוא החשש מנישואים בין-דתיים. הלפרין-קדרי כותבת על נישואים בין יהודים לערבים, אולם כפי שקובעת רות גביזון, מספר הזוגות האלה קטן מאוד, והקושי הוא בעיקר סמלי.

הנישואים הבין-דתיים שכן מטרידים את הממסד, ואת זה מגלה הרב דוד סתיו​ בפירוש, הם אלה שבין יהודים על פי ההלכה ליהודים שלא על פי ההלכה, כלומר עולים ישנים מברהמ"ל. סתיו מבקש למנוע נישואים אזרחיים כדי שלא תהיה אפשרות להתחתן מחוץ לרבנות. דבר זה ימנע נישואים בין שתי הקבוצות, ולדעתו גם יכריח את מי שהרבנות רואה כלא-יהודים, הרוצים להתחתן במדינה, להתגייר. בלי למנוע מהם את הזכות להתחתן במדינתם לא יהיה להם לכאורה מניע חזק מספיק להתגייר, ואז יהיו כאן "מגוון של שבטים שכל אחד מהם מטיל ספק, בצדק, ביהדותו של האחר."

זאת לא הפעם הראשונה שהרב סתיו מדבר כך (הוא אמר את זה לי בראיון שקיימתי איתו לפני שנתיים), אולם זה תמיד מדהים אותי מחדש: מה ערכו של גיור שנעשה רק כדי לאפשר מהלך בירוקרטי? האם גיור הוא מהלך תועלתני שנועד לאפשר לאזרח לקבל את זכויותיו? ואיזו מין מדינה היא זו המונעת זכויות בסיסיות מאזרחים על מנת שהם ימירו את דתם?

ואכן, רות גביזון יוצאת נגד מהלך שכזה וקובעת ש"הנחלת זהות אינה עניין של משפט. [… עניינים כאלה הם עיסוקם] של משפחה, של קהילה, של תרבות. מדינה איננה יכולה ואיננה צריכה להתערב בהם."

אכן. ואומר עוד משהו כללי: איש דת – בין אם אתה רב, כומר, שייח או קאדי – אם אתה זקוק לחוקי המדינה כדי להציל את הדת שלך, הדת שלך כבר אבודה. אם ללא כפייה דתית מטעם המדינה הדת שלך לא יכולה להתקיים, הרי שלא ראוי לה להתקיים.