רוחניות

פיטר ברגר על מצוקת הכנסייה הקתולית בברזיל

פיטר ברגר, מחשובי וכו', כותב בבלוגו על קרבות הבלימה שמנהלת הכנסייה הקתולית בברזיל. עדיין המדינה בעלת המספר הגדול ביותר של קתולים בעולם, שיעור הקתולים בה הולך ומצטמק, כאשר הברזילאים עוברים לכנסיות הפנטקוסטליות, שמבטיחות להם את "מתנות הרוח", כלומר חווית רוחניות של "לידה מחדש" ו"דיבור בלשונות". במצוקתה מוכנה הכנסייה הקתולית לסבול גם היא מופעים של התלהבות דתית בטקסיה.

ברגר טוען שזה לא יספיק. ראשית, זה יכול דווקא להרחיק קתולים הגונים שאין להם רצון להיחשף לרוח החיה. שנית, הבעיה של הכנסייה אצל רבים מהברזילאים (ובכלל) היא הממסד ורעיון התיווך בין המאמין לאלוהים – בדיוק הרעיון שהפרוטסטנטיות, ובצורה מועצמת הפנטקוסטליות, דוחה. הכנסיות האלה הרבה פחות היררכיות, הרבה יותר מבקשות מגע ישיר עם האלוהות.

ומה מזה נוגע לנו? הרבה, מכיוון שבבסיס התמורה הזאת נמצאת התנועה לעבר אינדבידואליות והרצון בחופש בחירה בענייני דת, כמו גם בחוויה דתית-רוחנית. ומאלו יש לא מעט אצלנו. גם כנגדם נאבק הממסד הדתי הישן יותר, לא פעם על ידי קואפטציה, וגם כאן הוא נמצא בתהליך של שחיקה מתמדת.

יוגה בעזרת ה'

רוני אברמסון הלכה לה לשיעור יוגה, והנה מקשקשים לה בשכל על חודש אדר, על מגילת אסתר, על ריבונו של עולם. במאמר דעה ב'הארץ' היא מתלוננת על כפייה דתית. במובן מסויים בצדק גמור: על פי רוב מי שמשלם על שיעור יוגה לא מצפה לשמוע על "היד המכוונת של ההשגחה העליונה". שרבובו של הקב"ה בין התנוחות והמתיחות הוא לא לעניין.

במובן אחר, יש כאן היפוך אירוני של מסלול התפתחות היוגה במערב: מאז סוף המאה ה-19 הופשטה היוגה ממימדיה הדתיים והפכה לשיטה "מדעית" שתכליתה להגיע לרוגע, שלווה, אושר ועוד כמה דברים טובים. לפעמים היוגה בזמננו כלל לא נחשבת אפילו לעניין "רוחני", ומדובר בהתעמלות בלבד. זאת בעוד היוגה בראשיתה היתה דרך רוחנית עמוקה ומורכבת, ובהחלט לא התכחשה לקיומו של האל. למעשה, היוגה-סוטרות של פטנג'לי (סביב המאה ה-3 לספירה) מציינות בפירוש ש"כתוצאה מהתמסרות לאל מושג סמאדהי" (1.24 או 2.44). בעוד היוגה במערב הפכה, תוך מעבר במנסרה הניו-אייג'ית, לטכניקה מדיטטיבית-עד-אתלטית, הנה חוזר אליה – דרך היהדות – המימד התאיסטי! אברמסון ציפתה ליוגה מערבית, אבל קיבלה טעימה ממשהו שדומה (קצת יותר מדי מבחינתה) דווקא ליוגה ההודית העתיקה.

ובמובן שלישי, צריך להבין גם עוד משהו קטן: יהדות שמוגשת על מצע של יוגה היא עצמה יהדות שעוברת תהליכים מואצים של ניו-אייג'יזציה. אברמסון אמנם עברה סוג של כפייה דתית, אולם המסורת היהודית נכפית כאן גם היא לא מעט. היוגה עברה במערב מסלול של אנטיתאיזם. היהדות עוברת כאן מסלול בו היא הופכת לתאיזם רוחני-הרמוניסטי. כאשר אותה מורה ליוגה משתמשת בתרגילים כדי להסביר את המגילה היא משנה את היוגה, אבל גם את המגילה. בסוף הדרך הזאת ההלכה הופכת ל"דרך רוחנית", והחג הופך לפורימאסנה.

קול קורא לכנס החמישי לחקר הדת והרוחניות העכשווית

הקול הקורא לכנס החמישי לחקר הדת והרוחניות העכשווית פורסם, והרי הוא לפניכם. ארבעת הכנסים הקודמים, שהיו מוצלחים מאוד, התקיימו באוניברסיטת חיפה תחת הנהגתן הבוטחת של פרופ' עפרה מייזלס וד"ר מריאנה רוח מדבר. הפעם הכנס עובר לתל-אביב, ומונהג על ידי פרופ' רון מרגולין וד"ר אייזיק לובלסקי. פי שתראו להלן, הדוברים המרכזיים הם לא רק מבכירי התחום בעולם, אלא גם מהמעניינים שבהם (רונלד האטון, ג'פרי קרייפל, ג'יימס לואיס). אנא הפיצו למי שאתם חושבים שיכול להתעניין בלהרצות בכנס, או להגיע כדי לשמוע.

 

קול קורא

הכנס הישראלי החמישי לחקר דת ורוחניות עכשווית

2013 למאי 29 – 28

הכנס הישראלי לחקר דת ורוחניות עכשווית מהווה משנת 2009 מסגרת בינתחומית שנתית להצגת
מחקרים רלוונטיים במגוון דיסציפלינות – מדעי הרוח, מדעי החברה, מדעים מדוייקים ועוד. השנה
הכנס יאורגן על ידי תכנית הלימודים במדעי הדתות באוניברסיטת תל אביב ויישא אופי בינלאומי. אנו
מקדמים בברכה חוקרות וחוקרים המעוניינים להציג מחקרים רלוונטיים בעברית או באנגלית.

במסגרת ימי הכנס ינתנו שלוש הרצאות מליאה בשפה האנגלית:
פרופ' רונלד האטון (אוניברסיטת בריסטול, אנגליה)
פרופ' ג'פרי ג'. קריפל (אוניברסיטת רייס, ארה"ב)
פרופ' ג'יימס ר. לואיס (אוניברסיטת טרומסו, נורבגיה)

הנושא המרכזי המוצע לכנס השנתי הינו:
יצירת מסורות בדת וברוחניות עכשווית

(ניתן לשלוח הצעות גם בכל תחום אחר הרלוונטי לחקר דת ורוחניות עכשווית, כגון היבטים פסיכולוגיים,
רוחניות ורפואה משלימה, מגדר ופמיניזם, רוחניות ועסקים, השילוב בין מזרח למערב, התחדשות יהודית,
קבלה עכשווית וכו').

אנו מזמינים חוקרים ותלמידי מחקר להגיש הצעות להרצאות בודדות ולמושבים
מאורגנים (בני 3-4 הרצאות).

טפסי הגשת הצעות להרצאות בודדות ולמושבים מאורגנים ניתנים להורדה באתר הכנס:
http://humanities.tau.ac.il/religious_studies/index.php/conference
אנא הגישו את הטפסים לא יאוחר מה-15 בדצמבר 2012 לכתובת הדואר האלקטרוני
spirituality.tel.aviv@gmail.com, אל מרכז הכנס, מר שי פררו. תשובות תישלחנה
בדואר אלקטרוני עד לסוף ינואר 2013.

*  *  *  *  *
יושבי ראש ועדת הכנס: פרופ' רון מרגולין (אוניברסיטת תל אביב), ד"ר אייזיק לובלסקי
(אוניברסיטת תל אביב)

חברי הוועדה המדעית (ע"פ סדר א"ב): פרופ' יואב אלשטיין (אוניברסיטת בר אילן), פרופ' בועז
הוס (אוניברסיטת בן גוריון בנגב), ד"ר יוסי חיות (אוניברסיטת חיפה), פרופ' דוד כ"ץ (אוניברסיטת תל
אביב), פרופ' ג'יימס ר. לואיס (אוניברסיטת טרומסו, נורבגיה), פרופ' שרה סבירי (האוניברסיטה
העברית), מר תומר פרסיקו (אוניברסיטת תל אביב), ד"ר מריאנה רוח-מדבר (המכללה האקדמית
צפת).

ההגיון הניו-אייג'י ורוח הזמן

על הקשר ביניהם. שתי דוגמאות קטנות לעניין.

דוגמא א':

בן שלו כתב ב'הארץ' של יום שלישי ביקורת על הופעותיו של שלמה ארצי. שלו כותב טוב ומעניין, אולם את עיני צדו כמה פסקאות משמעותיות:

אם ההופעה הראשונה נדמתה בעיני כאירוע מוסיקלי שהידרדר ונהפך לקרקס, האסוציאציה שההופעה השנייה עוררה היתה שונה לגמרי. היא גרמה לחשוב על סדנת מודעות המונית, עם ארצי בתפקיד המדריך הראשי או הקואוצ’ר, חברי הלהקה בתפקיד עוזרי המדריך, יושבי השורות הראשונות ‏(ובעיקר אלה שארצי נעצר לידם‏) בתפקיד המשתתפים, ויתר האנשים בקהל בתפקיד הצופים. […]

מי מאתנו לא מרגיש צורך להשיל, להשתחרר, להתחבר? מי מאתנו לא רוצה לעבור את כל התהליכים האלה כדי להיות מסוגל לאהוב ולהיאהב? בכך עוסקת סדנת המודעות ההמונית של ארצי, ועל מנת שיהיה לה תוקף אמיתי, על מנת שהצופים המשתתפים יעברו את התהליכים האלה על בשרם, האיש שמעביר את הסדנה חייב אף הוא לעבור אותם. אולי זאת סיבה שארצי מרשה לעצמו להתנהג, לפחות בחלק מהזמן, בצורה לא שגרתית: לטייל, לאלתר, לפלרטט, להביך, לדבר במקום לשיר, להשפריץ מים. […]

אבל כמו בסדנאות מודעות אחרות, לצד היופי והאמת היתה גם מנה לא קטנה של דביקות וכוחנות. באמצע “מלך העולם” ארצי הפסיק לשיר והכריז בלי להתבייש: “כל אחד מכם הוא מלך העולם: הכי ידוע והכי לא ידוע, הכי עשיר והכי עני, הכי גדול והכי קטן!”

נו, בדולינה לא היתה יכולה לומר זאת טוב יותר. הפיכת הופעה לסדנת שיתוף או מודעות היא הפיכתה לאירוע תרפוטי, שבו הקהל מוזמן "לעבור תהליך" ובו חוויותיו ורגשותיו, הופכות לאמצעים שלו להגעה לקתרזיס, שמנקה אותו מבפנים. כאן לא באים כדי לשמוע מוזיקה, לא באים כדי לראות אמן שר. באים כדי לזכות בחוויה, והכריזמה של האמן אינה אלא יכולתו לעורר בנו רגש, שלא לומר דמעות.

מתוך נקודת המבט הזאת לא קשה לפתור את החידה שבשמה יצא שלו למשימתו המסוכנת בעורף העוגב. על פי דבריו הוא ביקש

לפתור את הסתירה־לכאורה שקשורה למעמדו העליון של ארצי. איך זה שאמן חושף קרביים כמוהו נוחל הצלחה כל כך גדולה וכל כך מתמשכת במדינה שמעדיפה על פי רוב את הכוכבים שלה במצב צבירה שטחי ומלטף? איך זה שהמלך הבלתי מעורער של המיינסטרים הוא במובן מסוים אמן קיצוני?

התשובה בגוף השאלה: אמן חושף קרביים כמו ארצי הוא בדיוק מה שמחפש הקהל הצמא לרגש שעולה על גדותיו, שמתחנן להפוך הופעה ל"חוויה מטלטלת", שנוהר אל הבמה בבקשה לגאולה מהיומיום המתיש בתוך בליל של קולות קורעי אוזניים וקהילתיות-לרגע עם עוד אלפים שנעים בקצב אחיד. על כן על אף ששלו ודאי מבין בזה הרבה יותר ממני, קשה לי להאמין שהקהל הישראלי אכן מעוניין בכוכבים "במצב צבירה שטחי ומלטף", לפחות אם הכוונה כאן היא לאמנים שלא חושפים ומעוררים רגשות. להפך, תנו לנו יזע (ארצי) דמעות (ביטר), או רגישות אניגמטית וכנות שובת לב (א. בנאי – שניהם). ומי שאמר שהופעות רוק מחליפות את טקסי המקדשים הפגאנים ידע מה שהוא אומר.

דוגמא ב':

בקטלוג איקאה 2013, שהוכנס לאחרונה לא בקשתי לתיבת הדואר שלי. והנה, בעודי מעלעל בו לתומי גיליתי כיצד מומלץ על פיו לנקות את מצפון:

ikea 2013 p 288

ממש הפואטיקה של ההלכה (כשם של פינה קטנה שאני נוהג לערוך בדף הפייסבוק שלי), אם כי לא ההלכה היהודית, אלא ההלכה האקו-הוליסטית רומנטית (+היפר-קפיטליטית צינית). הפוסקים המלומדים מקטלוג 2013 של איקאה מסבירים מה יש לעשות (=מה עלינו לקנות) כדי להשקיט את מצפוננו לקראת הימים הנוראים. גמר חתימת-פחמן טובה.

מעבר לחוסר הנוחות בפרסומת שתחת מניעים מסחריים מציעה לנו אתיקה (וממילא, בצורה לא הגונה, שהרי קנייה של כרית פוליאסטר יד שנייה תהיה טובה הרבה יותר לסביבה מקנייה של כרית כותנה חדשה באיקאה) יש כאן עדות לחדירתה של חשיבה אקולוגית לשיקולי הצרכנות של ההמונים. איקאה לא היו מדיגשים ידידותיות לסביבה אלמלא היו בטוחים שזה יעודד קנייה. אני לא טוען שאקולוגיה היא ניו-אייג', אבל בהחלט יש בהנחת המוצא ההוליסטית שלה סממנים מאותה השקפת עולם שנולדה בשנות השישים, מכורתו של הניו-אייג' המודרני.

על כן כמובן יש להבהיר: זה לא שהניו-אייג' "משתלט על המרחב הכללי". הניו-אייג' הוא פשוט הביטוי הדתי-רוחני לרוח הזמן הכללית, שבמסגרתה פנימיות, רגש, חוויה, יצירתיות, "אותנטיות" ואהבה מקבלים דגש והופכים למטבעות תרבותיים מרכזיים בשוק החברתי הנוכחי. בשדה הדת מתקבלת רוחניות ניו-אייג'ית. בחינוך מתקבלים בתי ספר דמוקרטים ובגרויות בקולנוע. בבריאות מתקבלת רפואה אלטרנטיבית-אינטואטיבית-הוליסטית. בבידור מתקבלת אהדה ל"ריאליטי" ומופעים של שיא הרגש. בפוליטיקה נאהב יותר את מי שמסוגל להחצין את רגשותיו ו/או להיות אותנטי (ראו כאן).

נאו-פגאניות ביוון

כתבה שהתפרסמה לפני שבועיים ב'כלכליסט' מציגה את היוונים המודרניים שהחליטו לחזור ולהיות פגאנים. יש בה הרבה ציטוטים משעשעים וגם מעניינים. למשל:

"אין פה אמונה דוֹגמטית כמו בנצרות. אין ספר קדוש אחד ומסקנות שכולם חייבים להאמין בהן", אומר לי פנדיון. "גם הכוהנים שלנו לא מביאים אלינו את דברי האלים אלא מייצגים אותנו בפניהם", מוסיף ואסיליס. "והאלים עצמם הם בעיקר סמלים שמבטאים את השלמות. אנחנו מתקרבים אליהם על ידי קיום מידות טובות של הרמוניה ורדיפת צדק".

הניו-אייג' מקבל אל תוכו מאפיינים מהפגאניות היוונית הקלאסית, ומוסיף כמה משלו.

"זאת בעיה. מי שנוהג לפי תרבות יוון צריך להיות אדם רציונלי. ולהאמין באל חיצוני שמינה נציגים שיכתיבו לך מה לעשות זה לא רציונלי. איך תוכל להיות אזרח טוב אם אתה מאמין בכזה דבר?". […] "רק דת מרובת אלים יכולה היתה ליצור את הדמוקרטיה"

יש בזה משהו.

ולאסיס (53) הוא היסטוריון מטעם עצמו, עם תואר בכלכלה מאוניברסיטת אתונה. אל דת אבותיו הגיע בצעירותו, כשטייל באמריקה והתאהב דווקא בתרבות האינדיאנית. "ביקשתי מצ'יף לעבור חניכה לשמאניזם, והוא אמר לי: 'אתה צריך לעבוד את האלים בשפה שבה אתה חולם'", הוא מספר. אז הוא חזר ליוון ולמורשת הפגאנית שלו

והנה הסיפור הידוע על הדלאי-לאמה שמציע ליהודי לחזור ליהדותו בגרסה היוונית-פגאנית.

(ובעוד כחודש ייצא מגזין מיוחד בעריכתי עם שני מאמרים על הנאו-פגאניות בישראל. פרטים בקרוב.)

מדיטציית ויפאסנה עם הסכמה מהרב אבינר

סצנת המידטציה היהודית הולכת ותופחת, והקהילה שומרת המצוות כאן עוקבת אחרי הקהילה המקבילה בארה"ב בעניין שיש לה בויפאסנה הבודהיסטית. כל מי שיעיף מבט בשלל המרכזים ללימוד מה שמכונה "מדיטציה יהודית" בארה"ב יוכל לראות שרובם מסובבים בצורה זו או אחרת על הטכניקה של הויפאסנה, שהיא (לדעתי האישית והמשוחדת, כמתרגל מזה שנים) אכן טכניקה מצויינת לחקירה עצמית והתפתחות רוחנית.

בארץ יש שתי עמותות שמארגנות קורסי ויפאסנה, העמותה לויפאסנה הבינלאומית של המורה ההודי גואנקה, ועמותת תובנה הישראלית, שנבדלות באופיין ובמוריהן, ולא אאריך בזה. עבור שומרי מצוות, רק עמותת תובנה מאפשרת לקיים אורך חיים אורתודוקסי, וגם זה בדיעבד, כלומר, על המודט למצוא זמן משלו להתפלל וכו'.

לפני שבועיים התפרסם בעלוני בית הכנסת דבר קיומו של "קורס מדיטציה יהודית" שלמעשה, כפי שפורט במודעה, מתוכנן להיות "קורס ראשון מסוגו ללימוד מדיטציית ויפאסנה ברוח היהדות". דיברתי עכשיו עם המארגן, דויד, שהסביר שהמניע לארגון הקורס היה הבאת הטכניקה המעולה הזאת לציבור שומר המצוות, שלא מוצא את מקומו בעמותות הקיימות, ומכוון להיות יהודי-דתי לכתחילה, כולל תפילות, הפרדה בין נשים לגברים וכו'.

לצורך כך, שימו לב, הצליח דויד לקבל הסכמה מהרבנים אבינר ומלמד, דבר מדהים בעיני, שכן הויפאסנה היא כמובן טכניקה בודהיסטית. זאת ועוד, הרב אבינר פסק בעבר שאין ללמוד דברים שכאלה מהגויים: "עניינים רוחניים מוסריים וחינוכיים אנו יונקים ממקור דבר ה' אשר לישראל, ולא ממקורות זרים שמבלבלים ומטמאים את השכל והרוח, הנפש והגוף של אדם מישראל." (וראו מעט יותר על העניין ההלכתי במאמר של ד"ר נתן אופיר המלונקק לעיל, או בסוף הרשימה שלי הזו). ייתכן שעם השנים שינה הרב את עמדתו, לא מעט, אפשר מנחש, בשל הביקוש הגובר והולך מצד הציבור, ביקוש שמתבטא גם במעשה.

בכל מקרה, בהנחה שהמורה הוא רציני (אני לא מכיר אותו), מדובר לדעתי בחדשות טובות מאוד. הפרטים באתר הקורס.

קורס מדיטציה יהודית בחנתון

במסגרת המחקר לדוקטורט שלי, שהוא כידוע על מדיטציה יהודית, הגעתי גם לקורס המדיטציה היהודית הראשון שהעבירו הזוג ג'ף רות וגו'אנה כץ בקיבוץ חנתון לפני שנתיים. כלומר, לא השתתפתי ממש בקורס, אבל הגעתי ואף ראיינתי את רות'. ג'ף וגו'אנה הם יהודים אמריקאים, רבנים רקונסטרוקציוניסטים, שמגישים את גרסתם למדיטציה יהודית, ועושים זאת בהצלחה מרובה במרכז שלהם בארה"ב, אלת חיים. כעת הם חוזרים לארץ, וחוברים לרב ג'יימס ג'ייקובסון מייזלס ממכון פרד"ס ולד"ר סטיבן פולדר מעמותת תובנה כדי להוביל קורס מדיטציה יהודית, שוב בקיבוץ חנתון. בבקשה:

הכנס הישראלי הרביעי לחקר הרוחניות העכשווית

הכנס הישראלי לחקר הרוחניות העכשווית, שקונה את מקומו כחלון הראווה הרשמי להצגה ולדיון של מחקרים בתחום בישראל, מרחיב השנה אף יותר את מוטת כנפיו, והופך בשנתו הרביעית בעצם לכנס בינלאומי, כאשר מגיעים אליו זאת הפעם לא מעט חוקרים ממוסדות אקדמיים בחו"ל, ויהיו בו אף מושבים על טהרת האנגלית.

כמו כל שנה אני ממליץ מאוד להגיע ולהנות מהשפע העצום של ההרצאות. בתוכנייה תוכלו למצוא מושבים על נושאים כגון הכללת רוחניות במוסדות חינוך, אזוטריקה מערבית, שמאניזם עכשווי, פגאניזם עכשווי ופסיכולוגיה טרנספרסונלית. במליאת הפתיחה ידבר פרופ' פול הילס, מהחוקרים הבכירים של תנועת הניו-אייג' והרוחניות העכשווית בעולם, ובמליאת הנעילה יתקיים דיון, לדעתי חשוב, הנוגע לדו"ח הבעייתי מאוד של משרד הרווחה על "תופעת הכתות" (ראו עליו כאן, וכאן).

אף אני אדבר בכנס, במושב שבו אהיה כננס בין ענקים. אציג את המחקר שלי (כחלק מהדוקטורט שאני כותב) על טכניקות המדיטציה של ר' זלמן שחטר-שלומי, הכהן הגדול של תנועת ה-Jewish Renewal בארה"ב, ואזכה לחלוק את הבמה עם ד"ר נתן אופיר, שמסיים בדיוק ספר על ר' שלמה קרליבך, ועם פרופ' שאול מגיד ופרופ' חוה וויסלר, שניים מהחשובים ביותר שבחוקרי ה-Jewish Renewal בארה"ב. הנה המושב כולו:

מושב ג' 4: התנועה להתחדשות יהודית – Jewish Renewal Movement
יו"ר: פרופ' חביבה פדיה, אוניברסיטת בן גוריון בנגב
1. חידושים פסיכו רוחניים בהתחדשות הניאו חסידית של ר' זלמן שחטר שלומי ור' שלמה קרליבך — ד"ר נתן אופיר, האוניברסיטה העברית ירושלים
2. Post Monotheistic Jewish Theology in Contemporary America: Zalman Schachter Shalomi and Arthur Green — Prof. Shaul Magid, Indiana University
3. רבי זלמן שחטר שלומי בין מדיטציה יהודית למדיטציה הודית — מר תומר פרסיקו, אוניברסיטת תל אביב
4. Practicing Devekut in Jewish Renewal: Learning to Experience God’s Presence — Prof. Chava Weissler, Lehigh University

כאן אתר הכנס, ושימו לב שכדאי להירשם מראש.

כוונה לסגור את ערוץ הניו-אייג' באתר מעריב

ערוץ הניו-אייג' באתר מעריב-Nrg שימש לי בית במשך שנים. אם אני לא טועה מ- 2005 ועד לפני כשנתיים כתבתי בו טור קבוע, רוב הזמן על בסיס שבועי, כל הזמן על בסיס חצי-התנדבותי. הסכמתי לכתוב כמעט בחינם מפני שאני חושב שהערוץ הוא אתר חשוב של שאילת שאלות ונתינה של מידע ראשוני עבור מחפשים רוחניים רבים בארץ. האתר כמובן לא חף מחסרונות, אבל הוא ניסוי ייחודי בנוף התקשורתי בארץ לאפשר שיח רוחני, וגם רוחניקי כמובן, באתר של עיתון לאומי גדול (אחריו קמו ערוצי רוחניות גם בנענע, וואללה ומאקו).

ומסתבר שהוא הולך להסגר. אני לא בדיוק מודע לפרטים, אבל אורי יריב, כתב באתר, פתח במסע להצלתו. לטובת העניין נפתח דף פייסבוק וכן עצומה. נכתב גם מניפסט קצר בעניין, והנה הוא:

לדעתנו, עיתון אינו רק אמצעי שמיועד להרוויח ולתת הכנסה לבעליו ולעובדיו. עיתון, ובייחוד עיתון ראשי כמעריב, הינו אמצעי ראשון במעלה להשפיע לטובה על סדר היום ועל הלך המחשבה של אוכלוסיות רחבות. לסגור מדור שלם זה כמו לסגור פקולטה שלמה באוניברסיטה, וזוהי טעות גדולה לסגור מדור כזה. החשיבות של המדור היא גדולה במיוחד מפני שאין עוד עיתון בארץ שהצליח להעמיד ברשת מדור ניו אייג' רציני. בעיתוני הרשת האחרים מדור כזה לא קיים כלל.

כאנשים המעורים בסצנה הרוחנית הענפה בישראל אין לנו ספק כללי כי מדור הניו אייג' באנרג'י הוא מוסד אמיתי בכל זרם הניו אייג' בארץ ומה שמייחד אותו הוא המגע המיוחד שהוא יוצר בין הניו-אייג' למיינסטרים. ברבות השנים, בזכות מיקומו בתוך עיתון ידוע הפך הערוץ לשער כניסה לרוחניות עבור רבים שעד אז לא התחברו כלל ועיקר לכל מה שעלול להיות "נגוע" ברוחניות. גם האנשים הספקנים ביותר נשבו בסגנון הכתיבה, הייחודי שבמדור.

אבל החשיבות של המדור היא לא רק בפתיחת השער לרוחניות לאנשים מה"מיינסטרים" אלא גם בכיוון תנועת הניו-אייג' עצמה אל המיינסטרים. הכתיבה הנבונה והאחראית במדור שהביאה את דברי הרוח בשפה שמתאימה לכולם אפשרה לרבים בעולם הרוח בישראל להמציא ולמצוא שפה והלך חשיבה בוגרת מכפי שהיה בעבר –ואכן, בעשור האחרון משהו זז, התפתח והבשיל ברוחניות בארץ.

הדבר הזה מקביל למגמה הולכת וגוברת בעולם בכלל ובארץ בפרט; הביטוחים של קופות החולים משלמים על טיפולי שיאצו, טיפולי אלכסנדר ודיקור סיני, ההומיאופתיה והרפואה הצמחית הטבעית מתפשטות לכל עבר, היוגה כובשת כל שכונה. כוחות רבים הובילו לפריצת הדרך הזו ומדור הניו-אייג' באנרג'י הוא בוודאי אחד החשובים שבהם.

התפקיד של המדור בישראל לא הסתיים; ישנה כמות לא מבוטלת של קוראים קבועים ונאמנים שנכנסים אליו מדי יום ויום ומעגלים נוספים וגדולים של אנשים שגולשים בו לעיתים תכופות, כך שיחד עם המדור זרם הניו-אייג' בישראל גדל, מתפתח ומבשיל. לסגור את המדור עכשיו זה כמו לחתוך איבר חשוב בגוף שרק עכשיו מתחיל את חייו הבוגרים.

קצת תשומת של שלנו והרבה קריאה לחברים שיבואו לתמוך ולהירשם תוביל ללא ספק להצלחה ולשמירה על המדור הנהדר הזה.

הדור הצעיר בארה"ב פחות מזדהה דתית

כמה נתונים מעניינים התפרסמו השבוע על ידי מכון Pew הבלתי נלאה. הנה שתי טבלאות מתוך מחקר באמת ענק על פערי הדורות והשפעתם על הבחירות הקרבות:

26% מהדור שנולד לפני שנת אלפיים (דור Y, בני 20+) לא מזוהים דתית. זאת לעומת 21% של דור האיקס (היום בני 35-45 בערך), והמספרים קטנים ככל שהאנשים מבוגרים יותר.

רק 46% מהדור שלפני שנת אלפיים חושבים שהאמונה חשובה מאוד לחברה. 64% מדור האיס חושבים כך, וכו'.

כל זה מתאים מאוד למאמר הזה, שטוען שתנועת המחאה השמאלנית שצמחה בארה"ב בשבועות האחרונים היא ברובה חילונית. למרות שבארה"ב יש היסטוריה של דמויות דתיות שמובילות מאבקים חברתיים (מרטין לותר קינג הוא הדוגמא הקלאסית), לתנועת המחאה הזאת אין אופי דתי, וזאת, כך נטען במאמר, משום שהזרמים הדתיים השמאליים במצב של חוסר ארגון.

יחד עם זאת, גם אם אין דת ממוסדת, יש רוחניות, ובמאמר תמצאו תמונה של אוהל מהמחאה ובו כריות מדיטציה ומזבח מרובה אלילים. יש גם דיווח על סוכה שהקימו המוחים היהודים. כלומר, אין הזדהות עם זרם מסויים, אבל יש רוחניות אקלקטית. בדיוק כפי שהסקר של Pew מצא: הצעירים פחות מזדהים עם דתות ממוסדות. אבל יש להם מה לומר על בעיות חברתיות.