לחובבי חוצנים

בתחילת החודש הופצו סרטונים שמתארים מעוף עב"ם מואר  מעל הר הבית. הסרטונים התגלו כזיוף, מה שלא מפריע למנהיג הראלים בארץ לפרש אותם כסימן שה"אלוהים" (החוצנים) רוצים להעמיק את הקשר שלהם עם האנושות ("שכן הגענו לשלב הטכנולוגי שמאפשר לנו להבין שהם אינם אלים"), ובאופן ספציפי לחדש את הרומן עם עם ישראל. הנה.

באופן מעניין, מסתבר של"אומת האיסלאם" של לואיס פרחאן יש גם אמונה חזקה בחוצנים, זאת מאז פארחן עצמו חזה בעב"ם ב-1985. העב"ם העגול פורש על ידו כ"אופן" שראה יחזקאל בחזיונו, ועל פי עדותו הוא שמע את הנביא וגם את אליהו הנביא מדברים איתו. פארחן התייחס לכל זה לאחרונה ומקשר את זה גם לצורך לשמור על הסביבה.הנה.

הלינקים עצמם התגלו בבלוג ארץ האמורי, ותודתי שלוחה להם.

מישל וולבק באבחנה קולעת על הראלים

אריק גלסנר הפנה את קוראיו לראיון מעניין עם מישל וולבק. וולבק לדעתי הוא סופר נוראי, מהבחינה הספרותית כלומר. הוא פשוט לא כותב טוב לדעתי. מבחינה רעיונית הוא כמובן מעניין ופעמים רבות מצמרר, בהקצנה שלו של המצב האנושי האגומאני-קפיטליסטי, שבצורה מסויימת דווקא מצליחה לשים ראי מול עינינו. בכל אופן, הראיון מדבר וולבק על כת הראלים, אותה הוא שיבץ בספרו האחרון, "אפשרות של אי" (היחיד שקראתי, וגם לא את כולו). הוא אומר:

It’s a mix of total optimism about scientific progress and nonmoralism about sex. That’s what attracts participants. They say that there are extraterrestrials who are way ahead of us and can bring us their recipes for technological happiness.

והנה הוא מצליח לזקק את מהותה של הכת המגוחכת הזאת: מצד אחד שמירה קנאית על ראיית עולם מטריאליסטית, שמאפשרת התעלמות מאתיקה (ועל כן גם מין חופשי), מצד שני הבטחה אוטופיסטית-משיחית לאושר שיבוא לא על ידי המדע שלנו (כי ממנו כבר התייאשנו), אלא מחייזרים שיירדו מהשמיים וילמדו אותנו את המדע שלהם. הראלים בבת אחת כהתגלמות מזוקקת של החלום המודרני וכהודאה מיואשת בכישלונו ופנייה מחדש לכוח עליון.