ראיון

ראיון איתי על ספרי החדש

באתר בית אבי חי התפרסם ראיון שערך איתי אלעד בר-נוי לרגל צאת הספר שלי, 'מדיטציה יהודית'. על נבואה ומדיטציה, על מגמות בדתיות בישראל, על יבוא טכניקות מדיטטיביות מהמזרח, על המתח בין מדיטציה להלכה, על קריסת המימד הטרנסצנדנטי במערב ועל המפנה הסובייקטיבי, על סוגים שונים של חוויות מיסטיות, וגם עלי עצמי.

ראיון על ספרי 'מדיטציה יהודית' אצל ירון לונדון

אתמול התארחתי בתוכנית לונדון את קירשנבאום לשיחה על ספרי החדש, 'מדיטציה יהודית'. ניסיתי יחד עם ירון להבין מהי מדיטציה, ומה הקשר של טכניקות מדיטטיביות, אם בכלל, לקבלה. דיברנו גם קצת על הרב יצחק גינזבורג ושיטתו המדיטטיבית.

את הספר עצמו אפשר כבר לרכוש בקלות מאתר סטימצקי.

'מקבלים שבת' עם דב אלבוים ואיתי

בשישי שודרה תוכניתו של דב אלבוים, 'מקבלים שבת', בה דיברנו על פרשת בהעלותך. הדיון התנחשל בין דרגות של נבואה לטכניקות מדיטטיביות, ואיכשהו גם הגענו לדבר על התפיסות האישיות שלי בעניין. לחצו על התמונה כדי לעבור לשם.

IMG-20160511-WA00002

ראיון רדיו איתי הבוקר

לפני שעה קלה דיברתי אצל גבי גזית על מאמרי מהשבוע שעבר שעסק במעבר מתפיסה של אזרחות ישראלית לתפיסה של לאומיות אתנית יהודית.

http://103fm.maariv.co.il/mediaEmbed.aspx?ZrqvnVq=GHGEJG&c41t4nzVQ=EE

ראיון איתי בכתבה טובה על הר הבית

אתמול שודרה בהמגזין עם אושרת קוטלר כתבה ארוכה יחסית וטובה של ינון מילס על הר הבית (היסטוריה והווה) כאחד הגורמים המרכזיים לאלימות בזמן הזה. אני מספק דברי פרשנות לאורך הכתבה.

שנת שמיטה – סיכום

אנחנו לקראת סוף השנה, שהיתה שנת שמיטה. לפניה ובתחילתה דיברו לא מעט על אפשרות לקיים "שמיטה ישראלית", משהו שבו יהיה מעורב הציבור הרחב ושיתרגם את המצווה הישנה למובן רלוונטי. קראת סוף שנת השמיטה שאלתי את עינט קרמר, אחת הפעילות המרכזיות בכל הקשור לצד הירוק של ההתחדשות היהודית, מנהלת את הארגון "טבע עברי" וממובילי יוזמת "שמיטה ישראלית", האם הצליחו במשהו המאמצים לבנות הווי כלשהו של שמיטה בישראל כיום.

שאלה: איך היית מסכמת את המאמצים והתוצאות?

בבואנו לבחון את "שמיטה ישראלית" ניתן לראות הצלחה בסדר יורד. מבחינת שינוי השיח הפנים מגזרי "שמיטה ישראלית" היתה הצלחה גדולה. בניגוד לשנים קודמות בהן "צחצוח החרבות" ההלכתי תפס את מרכז הבמה, במה שאנו מכנים כיום פולמוס השמיטה, הרי שבשנה זו עסקו כלי התקשורת המגזריים בדיוני עומק בדבר מהות השמיטה והרלוונטיות שלה לישראל של המאה ה-21. מדובר בסוג חדש של דיון, שיוצא מדברי התורה אל עולם העשייה ומכיר בכך שהשמיטה אמורה (או יכולה) להיתרגם (גם) ברמה הזו. שינוי השיח התבטא, לצד מאמרים בעיתונים ועלוני השבת, במספר רחב של כנסים וסמינרים שהתקיים בנושא לציבורים שונים, סמינרים, כמו גם בהוספת משבצת של "שמיטה חברתית" למגוון אירועי לימוד בנושא השמיטה ההלכתית. את הצלחת שינוי השיח ניתן לראות בריבוי המיזמים החברתיים והסביבתיים שצמחו בקרב ציבור (על כל זרמיו, האורתודוכסי והפלורליסטי כאחד). למן מיזם "שעת שמיטה" של הרב יוסף רימון שהוביל מגוון רחב של תוכניות "הפקרת שעות לטובת התנדבות", דרך מחברות "הכרת הטוב" שהחלו להיות נהוגות בשנה זו או מגוון ביטויים אישיים של מיצוי "דרך השמיטה" בחיים. נראה כי רבים (בעיקר צעירים) רק חיכו לקריאה להטמעת השמיטה בחייהם באופן מעשי ורלוונטי.

מבחינת הציבור הרחב היה פער גדול בין שלב ה"טרום שמיטה", אז נבנתה השפה והתחיל הדיון בנושא ובין מה שקרה בפועל. לקראת שנת השמיטה התקיים שיח ראשוני ומשמעותי מאוד בנושא זה, תוך השתתפות רחבה של קהלים שלא היו מזוהים עד כה עם השמיטה. רק כדי לסבר את האוזן – באירוע שולחנות עגולים בנושא של שמיטה בהקשרה החברתי , הגיעו למעלה ממאה מנהלי ארגונים ומוסדות שהתחלקו למגוון שולחנות עבודה ביניהם שולחן של מנהלי מפעלי הייטק ותעשיות מתקדמות; במפגש של השדולה להתחדשות יהודית בנושא השתתפו 15 חברי כנסת ממגוון מפלגות ושלושה שרים שהתחייבו לקידום שנת שמיטה ערכית ומשמעותית ; בדברי הפתיחה של יו"ר הכנסת הקודמת הוא הזמין את חברי הכנסת ל"שיח של שמיטה"; נשיא המדינה בחר להקים גינה קהילתית במעונו ערב שנת השמיטה ובהמשך לארח אירוע של הקמת "קרן השמיטה" שהקימה ח"כ רות קלדרון שהיתה שחקנית מפתח בתחום ועוד ועוד.

הקמפיין עתיר המשאבים של המשרד לשירותי דת תחת הכותרת "שמיטה – רק טוב יצמח לנו מזה" מדגים כיצד הגופים "הממלכתיים" של השמיטה ניסו להשתלב בשיח החדש שסחף את המערכת. עם זאת, בסופו של יום, התרגום של השיח לעשייה היה נקודתי ביותר, וכלל בעיקר את הציבור "חובב היהדות" מלכתחילה, או אם נמקד – את אלו השייכים לעולם ה"יהדות הישראלית" שהתגייס בהתלהבות לנושא. עם זאת, גם כאן צמחו מיזמים נפלאים, כדוגמת שווקי שמיטה-שמעטה, שמיטהאקטון ל"הורדת הילוך" בשימוש בסמארטפונים ועוד. ראוי לציין את הרשתות החינוכיות מארג ומיתרים שלקחו את השמיטה כנושא מרכז והובילו מהלכים שנתיים ומלהיבים בנושא, וכן את בתי המדרש הפלורליסטים, שכולם, באופן גורף בנו תוכניות ייעודיות לשמיטה המחברות בין האידיאה ובין החיים.

לצד כל הנאמר כאן, ברמה המערכתית לא באה השמיטה לידי ביטוי. לא רק שלא התקיים שינוי משמעותי בהתנהלות המדינה בשנת השמיטה לכיוון חברתי – סביבתי מוצהר, נראה כי דווקא בשנה זו קרו שורה של אירועים המייצגים את ההיפך – למן התפרקות הממשלה, דרך מערכת הבחירות המקוטבת והמפרדת, ונמשך בגל הגזענות הנוכחי. מספר תהליכים משמעותיים שהחלו להיבנות תחת הכותרת שמיטה ישראלית התמוססו עם נפילת הממשלה (והסביבתיים שבהם עם עזיבת עמיר פרץ את המשרד להגנת הסביבה). בין התהליכים האמורים ניתן לציין מהלך, שכבר התחיל לקרום עור וגידים, של פתיחת חלק משמורות הטבע ללא תשלום בשנת השמיטה, ואת הרעיון המקסים שהובילה ח"כ רות קלדרון בשיתוף ארגוני השיקום הכלכלי – של הקמת קרן ייעודית לשנת השמיטה שתסייע בהסדרי חוב ל5000 משפחות העוברות תהליך שיקום כלכלי בשנה זו. יוזמות גדולות אחרות שהחלו להיבנות עם גופים כגון הקק"ל או משרד החינוך גם הם לא הבשילו סביב האירועים הפוליטיים וככלל , לרב הציבור הישראלי, לא היה הבדל בין שנה זו לששת שנות המעשה שקדמו לה וצר לי על כך.

שאלה: אילו גופים, ויותר חשוב, אילו רבנים, תמכו ביוזמות השונות? האם הרגשת רוח גבית מהרבנות הראשית? מהציונות הדתית? מבתי המדרש הפלורליסטים?

ככלל, התמיכה ברעיון של תרגום השמיטה לשפת העשייה החברתית – סביבתית היתה רחבה ביותר. ארגון הרבנים האורתודוכסים בית הלל היווה שופר לרעיון (לצד הנגשת ההלכה בנושא, שהיתה מרכז העשייה שלהם). רבנים כדוגמת הרב דב ברקוביץ, הרב יובל שרלו, הרב בני לאו ושאר ה"חשודים המיידיים" גם הם התגייסו לטובת העניין. בלט במיוחד הרב יוסף צבי רימון, ראש מרכז הלכה והוראה, שלא רק שתמך בקונספט אלא הקים בעצמו מיזם התנדבות תחת הכותרת "שעת שמיטה". כמו כן, בשיח שנוצר סביב הסוגיה האם השמיטה במהותה חברתית, הרב יעקב אריאל, אחד מן המנהיגים הבולטים של הזרם החרד"לי פרסם מעל דפי מקור ראשון מאמר מהפכני, בו הוא גרס כי על הזרם האמוני לקבל בשמחה יוזמות חברתיות של השמיטה, גם אם אינן מקושרות לעשייה ההלכתית.

הרבנות הראשית גם היא התחברה אל הנושא. הרב הראשי לישראל , הרב לאו, הגיע אל כנס "שמיטה ישראלית הראשון" וגם חתם על "אמנת שמיטה ישראלית" המציגה את הצורך של השמיטה להיות אבן דרך בישראל בתחומי חברה, סביבה, תרבות ורוח. האמנה הנ"ל היתה גם תלויה במשרד מנכ"ל המשרד לשירותי דת.

לצערי, גם כאן, מעבר לרמה ההצהרתית לא התקיימה עשייה בנושא. תקציב ועדת השמיטה הממלכתית הינו למעלה ממאה מיליון ₪. מתוכו מצאו את דרכם 0 שקלים חדשים לטובת מיזמי שמיטה ישראלית. גם תקציב של שני מיליון ש"ח מתקציב משרד החינוך שייועד לבתי המדרש הפלורליסטים ולמכללות לאומנות למיזמי שמיטה התמוססו עם נפילת הממשלה כך שלמעשה המשרד לשירותי דת לא תמך במאום בקידום התהליך וחבל.

שאלה: מה לדעתך המכשולים הגדולים בדרכה של "שמיטה ישראלית" שכזו? מה צריך לקרות כדי שזה יהפוך למועד ישראלי שלא מתבייש ליד יום העצמאות או המימונה?

המכשול העיקרי בשמיטה הנו שמדובר בשנה ולא במועד יחיד שאפשר להתאחד סביבו לרגע שיא מרגש. קשה מאוד לשמור על מומנטום גבוה של עשייה ערכית לאורך שנה שלמה, ומן הסתם, כפי שמראה השנה הנוכחית במהלך שנה ישנן הרבה הסחות דעת.

על מנת שהדבר יצליח, לדעתי יש להמשיך ולפעול, עכשיו, כשהשיח כבר השתנה, החומרים הלימודיים נכתבו והמומנטום נוצר, ודרך עשייה פוליטית ופילנטרופית משמעותית לדאוג לכך שבעוד שבע שנים יתקיימו שורה של צעדים ממלכתיים, שיפגשו את יוזמות הgrass roots ויובילו לשנה אמיתית שמאירה את השנים שאחריה. כפי שכתבנו באמנת השמיטה:

שנת השמיטה מציגה לפנינו חלופה רווית אהבת ישראל ואהבת ארץ ישראל, המבקשת לחדש את איכות החיים בכלל המערכות, במאמץ ציבורי מיוחד במינו.

שנה של מעורבות חברתית, של התחדשות רוחנית ומוסרית ושל התבוננות סביבתית מעמיקה. שנה של אחווה, תרבות, רוח, משפחה וקהילה. שער בזמן הנפער אחת לשבע שנים וקורא לחידוש הברית בין האדם, החברה והאדמה. שנה המשאירה את רישומה על שש השנים שלאחריה.

מתוך הכרה כי שנת השמיטה היא ערך יסוד בחינוך האדם בישראל, ומתוך הבנה כי עם שיבת העם היהודי לציון מבקשת השמיטה את הגשמתה בזמן הזה, אנו מבקשים לפעול יחדיו על מנת להחיות את שנת השמיטה ולקיימה כשנה משמעותית בחיי היחיד, הקהילה, החברה והאומה.

• תודה רבה.

האם הרבי מליובאוויטש סבר שהוא המשיח? פולמוס אקדמי

בגליון מוסף 'שבת' של מקור ראשון האחרון ראיין אריאל הורוביץ את ד"ר אלון דהן בקשר לתנועת חב"ד. דהן כתב את המחקר הטוב ביותר לדעתי על תפיסתו המשיחית של הרבי מליובאוויטש, מחקר שעתה לשמחתי הרבה (פשוט כל הדוקטורט מצולם אצלי בארון וזה לא אסתטי) ייצא כספר. בין השאר, דהן טוען שהרבי סבר מתחילת דרכו שהוא המשיח, ושגם כיום הרוב המוחלט של חסידי חב"ד בטוחים שאכן כך.

שתי הטענות הללו, לעניות דעתי, נכונות בהחלט. על תודעתו המשיחית של הרבי כתבתי בעצמי מאמר שהופיע ב'תכלת' ז"ל והסתמך גם על מחקרו של דהן, ומשיחות עם חסידים בהווה ולשעבר ברור לי שרוב החסידות כיום היא "משיחית", והויכוח הוא רק על מידת הפומביות שיש לתת לאמונה הזאת.

והנה, בצורה קצת תמוהה הביאו לצד הראיון עם דהן תגובה ארוכה מפי ד"ר יחיאל הררי, שכתב לא מזמן את הספר 'סודו של הרבי'. על הספר הזה כבר כתבתי ב'עין השביעית' שהוא אינו אלה כתב הגיוגרפי שאינו מחדש דבר, נסמך על מחקרם הגדול של הפרופסורים פרידמן והיילמן ומסתיר עובדות שהיו יכולות להביך את חסידי חב"ד.

הררי טוען בתגובתו שהוא "לא יודע" אם הרבי סבר שבהוא המשיח או לא, וששאר טענותיו של דהן גם אינן מחזיקות מים. אלא מה? הררי הוא חסיד חב"ד, וכזה ששיך לחלק הקטן שמנסה להכחיש שהרבי התכוון שהוא המשיח. תגובתו לוקה בחוסר יושרה שכן הוא אינו מגלה שהוא צד פנימי בעניין, וכמו ספרו, מגלה נרפות אינטלקטואלית.

האם הרבי סבר שהוא המשיח ואף רמז מפורשות שהוא המשיח? בהחלט כן. ראו הדוקטורט של דהן, ראו המאמר שלי לעיל, וראו למשל גם את שירת "יחי אדוננו … המלך המשיח" ששרו חסידיו של הרבי מולו, ובעידדו. וזה רק סרטון אחד מני כמה.

דת, בלי קשר לרציונליות

2013-09-18_094255נטע הלפרין הכינה כתבה ארוכה ויפה (טיים-אאוט עמ' 36-44) על התנועות דמויות-הדתות שסובבות אותנו (טבעונות, עתידנות, פמיניזם, סביבתנות ועוד), וראיינה אותי בין השאר. לצערי כנראה לא הצלחתי להסביר את עצמי כמו שצריך (ראו הציטוט להלן) אז אנסה לעשות זאת כאן.

מה ש*לא* אמרתי הוא שככל שהחברה נעשתה יותר רציונלית החילון התגבר. ממש לא. למעשה, אמרתי ההפך. אמרתי שהרעיון הזה הוא מיתוס, ולא החשיבה הרציונלית, שאינה מיתוס. וזה שיש בנו צד שלא מסתפק בקיום הגיוני ומוכר זה נכון, אבל אין לזה קשר הכרחי לתנועות כמו טבעונות, שלא מבקשות קיום אחר. אז מה בעצם אמרתי?

מה שאמרתי הוא שטעות לחשוב שמי שהוא חילוני הוא רציונלי. כלומר, שהוא לא היה חילוני אלמלא הוא היא רציונלי, והוא אינו דתי *מפני* שהוא רציונלי. כאילו שהרציונליות היא שהוציאה אותו מהדת.

ההנחה הזאת נולדת מתוך התפיסה ההיסטורית על פיה תהליך החילון הינו בעיקרו תהליך של *רציונליזציה של האנושות*, דהיינו האנושות הפכה פחות ופחות דתיה מפני שהיא הפכה יותר ויותר רציונלית. עידן הנאורות בעצם מסמן את תהליך התבגרותה של האנושות, יציאתה מכבלי המיתוסים ואגדות הילדים, והפיכתה לרציונלית.

אבל זה אינו יותר מאשר הסיפור שהנאורות מספרת לעצמה, כלומר, טפיחתה העצמית על השכם הרציונלית שלה (אנחנו, הנאורים הרציונלים, הגענו בכוח מחשבתנו החופשית והבהירה למסקנה שאין אלוהים, וכך יכולים כולם. הנה, מספרים גדולים כבר הגיעו לאותה מסקנה וניערו מעליהם את בדיות הדתות – כה לחי חברים!! יחד נבנה חברה נאורה ומתקדמת!!!).

המציאות, למעשה, שונה. לא כאן המקום להרחיב על תהליך החילון, ורק אסתפק ואומר שלמיטב הבנתי לרציונליות אמנם היה בו חלק, אולם שורשיו רחבים ומגוונים הרבה יותר. תהליך פשוט, ליניארי, ממורכז-שכל שבמסגרתו החשיבה שלנו הופכת לשיטתית *ובעקבות זאת* אנחנו הופכים לחילונים מצייר תמונה דמיונית ולדעתי שגויה של מה שקרה בארבע-מאות השנים האחרונות. למעשה, זה אינו אלא מטא-נרטיב אוטופי שבעצמו מהווה מעין מערך אמוני אופטימי ומשיחי.

ו-ל-כ-ן, אין מה לתמוה על שלל אמונות ותנועות דתיות שממלאות את הנוף העירוני שלנו, ואין מה לשאול בנאיביות הכיצד זה שכל כך הרבה חילונים, שכבר השילו מעליהם את הדת, נתפסים לשטויות אי-רציונליות כאלה. כי זה לא עניין של רציונליות. זה עניין אחר. ועל כך בפעם אחרת

פגישה עם משה פייגלין

אני מקווה שהצלחתי להעלות את ההקלטה של המפגש עם משה פייגלין אתמול. במפגש דיברנו על מגוון רחב של נושאים: דמוקרטיה, חברה, זכויות אדם, "הסכסוך", אמהות חד הוריות, הומוסקסואליות, יהדות, הלכה, "השמאל", הפינוי מעזה, יחסי חוץ, המאגר הביומטרי.

בגדול, בכל הנוגע לזכויות פרט, פייגלין מדבר כליברטן, בצורה יותר מובהקת ממה שחשבתי. למעשה באשר לזכויות אדם ואזרח השקפת עולמו מוזנת הרבה יותר מהליברטניות המערבית ומהליברליזם מאשר מההלכה או המסורת היהודית. כמובן, יש כאן מתח בלתי פתור עם ההלכה ועם חזון מדינה קהילתנית יהודית המעוצבת על פי המסורת היהודית, שלדעתי פייגלין לא מצליח להסביר איך הוא יוצא ממנו, ובמענה לשאלות ששאלתי התחמק לטעמי מתשובה רצינית.

בסופו של דבר נדמה לי שפייגלין סומך על אמונתו שהיהדות היא אמה הורתה של רעיון החירות (עניין שלכל הפחות אפשר להטיל בו ספק רציני – האם דת שמתחילה בנתינת חוקים והריגת אלפי אנשים שחורגים מהם היא אמה של החירות? זה לא בלתי אפשרי, אבל יש כאן איזשהו מתח, לכל הפחות) ובטחונו שהתוכנית האלוהית לא תאכזב. ומי שמאמין איתו, כנראה לא מפחד.

בנושא יחסי חוץ הוא מגלה לדעתי עמדה תמימה עוד יותר, הבטוחה שגם אחרי שישראל תספח את השטחים ולא תעניק זכות בחירה לפלסטינים (הוא חוזר בו מרעיונות על גירוש המוני שהביע בעבר) היא תוכל להתמודד עם הקהילה הבינלאומית, משום שמחד, זו לא תנתק איתה קשרי מסחר משום שהיא (הקהילה הבינלאומית) זקוקה להם, ומאידך שישראל ממילא יכולה לייצר את מטוסיה וטיליה לגמרי בעצמה. מצעדי גאווה בירושלים הוא מאשר, וזאת למרות אמונתו שהתפיסה ההומוסקסואלית מכרסמת ביסודות החברה ומביאה לקיצה של אירופה וארה"ב. גם אמהות חד הוריות הן סכנה תרבותית, ופייגלין קובע שהוא יבטל את התמיכה הממשלתית בהן. וכלל לא הספקנו לצערי לדבר על בית המקדש.

לבד מהאשמותיו הקולניות של פייגלין (לקראת סוף המפגש) את השמאל ("אתם!") ברמיסת זכויות האדם בהתנתקות ובהרג המוני באוסלו, היה בסך הכל נעים. הדיון גם הוסרט, ואמור לעלות לרשת, וכשזה יקרה כמובן אביא אותו לכאן.

הנה הלינק: http://chirb.it/cqsAkd

Check this out on Chirbit

ראיון איתי בתוכנית 'אנשים בלילה' עם קובי מידן

אתמול בלילה ראיון אותי קובי מידן בתוכניתו בגל"צ. דיברנו על הרוחניות העכשווית, על היהדות בזמננו, וגם עלי. הנה הלינק לקובץ ההקלטה, הנה אתר ההקלטות של התוכנית, והנה אתר הפייסבוק של התוכנית.