
הרב חיים נבון והכיבוש הנאו-ליברלי של הציונות הדתית

ביוני 2013 קבע בית המשפט העליון כי על העירייה לאכוף את חוק העזר האוסר פתיחת עסקים בשבת, או להחליף אותו. במארס 2014 אישרה העירייה חוק עזר חדש שהתיר פתיחת כ-300 מרכולים ופיצוציות בשבת. שלושה חודשים לאחר מכן פסל שר הפנים דאז גדעון סער את התיקון לחוק. בעקבות זאת גיבשה העירייה גרסה חדשה ובה צמצמה ל-164 את מספר העסקים שיורשו לפעול בימי המנוחה. זו אושרה במועצת העיר באוגוסט 2014, אך סער עיכב את אישורה ולאחר מכן פרש מתפקידו. מחליפיו במשרד הפנים – גלעד ארדן, שלום ודרעי – נמנעו אף הם מקבלת החלטה, עד שהסוגיה הועברה להכרעת הממשלה.
בהקשר לפולמוס סגירת עסקים בשבת, מאמר ב-New Yorker על המחוז האחרון בעיר, Bergen, שעדיין אוכף Blue Laws, חוקים האוסרים על פעילות מסחרית בשבת. חוקים שכאלה, על פי המאמר, חוקקו לראשונה ב-1650, מטעמים דתיים כמובן, והגיעו לשיאם בשנות השישים של המאה העשרים. מאז הם בנסיגה, כאשר כוחות כלכליים בעלי עוצמה, ערכים ליברטניאנים, החלשות איגודי העובדים, החלשות הדת במרחב הציבורי ותפיסת הקניות כבילוי שוחקים אותם לאט אבל בטוח. מצד שני, היום מתעוררים קולות שמעוניינים לאתגר את המובן מאליו הצרכני ולאפשר יום ללא קניות – או עבודה למי שנאלץ למכור. כך שיש סיכוי קטן שהחוקים האלה יינצלו, לפחות במחוז הזה. נושא מעניין מאוד לדעתי.
באוגוסט 2009 קנה איש העסקים אילן בן-דב את 'פרטנר' ב-5.29 מיליארד שקל. הוא עשה זאת אחרי שקיבל עצה מפורשת מהרב הצדיק יאשיהו פינטו בעת שביקר בקבר ה'פלא יועץ' בבולגריה. בראיון לשלום ירושלמי אמר אז בן-דב ש"ישבתי תקופה ארוכה עם הרבה מזומנים ביד. לא רציתי לעשות עסקה עד שלא תגיע הציפור עם עלה הזית. עכשיו יש תיקון".
—
הרב יובל שרלו כתב אז שבקשר בין אנשי עסקים לרבנים-צדיקים האמונה נתפסת כ"סוג מסוים של עיסקה, שאינה מחייבת אלא הליכה לקבר צדיק בלווי רב, תרומת כסף, תחושה פנימית של משהו טמיר ונעלם […] והכל בעטיפה של אמונה, מיסטיקה וסוד. האם לא זו ההגדרה של עבודה זרה?"
—
אחרי ששוויה של פרטנר נפל ביוני 2012 והגיע ל-2.8 מיליארד שקלים, בן-דב החליט שהתיקון נגמר והיונה עפה. הוא מכר את חלקו בחברה וסיכם את תקופתו כיו"ר הדירקטוריון במשפט: "פרטנר הייתה גדולה עליי". לא צויין האם הוא התייעץ עם הרב פינטו לפני שהחליט לבצע את המכירה.
—
ה'פלא-יועץ', הרב אליעזר פאפו, היה ידוע בצניעותו. בספרו 'יעלזו חסידים' הוא כותב: "כל מעשיך יהיו לשם שמיים. לא יהיה אדם אוכל וישן וכוונתו שיהיה בריא ושמן לעשוק בדברי העולם הזה, ולהיות רודף אחר הממון."
—
הרב יאשיהו פינטו חתם השבוע על עסקת טיעון עם משרד המשפטים, אשר במסגרתה הודה במתן שוחד של מאות אלפי שקלים לתת־ניצב אפרים ברכה.
—
מאז שנות השבעים הולך ומתעצמת ההקבלה בין הרוחניות העכשווית לשוק החופשי, עד שזו הופכת ממה שהיה פעם "תרבות נגד", המאתגרת את ההגיון התועלתני-קפיטליסטי, לאחד מזרועותיו היעילות ביותר של השוק.
—
חוקר הדת והתיאולוג הפרוטסטנטי הארווי קוקס כתב פעם על תקופתנו ש"הסכנה היא שהדת תהפוך ללא יותר מאשר מחלקת שרות של הציביליזציה הגלובלית, אשר אינה עוד מעצבת את ערכיה אלא רק מתקנת את הנזק הרוחני שהיא גורמת." ואפשר להוסיף שלפעמים היא עצמה גורמת את הנזק.
בגני ילדים דוסיים נהוג לשיר "מחר שבת, מחר שבת, שבת הקדושה", או משהו בסגנון, וזאת במקום "שבת מנוחה", על פי הנוסח החלוצי-ציוני. והנה, בפלייר שקיבלו תושבי תל-אביב מטעם חב"ד חוזרת השבת להיות יום המנוחה. בשפה הלקוחה חלקה משדה ה-wellness הפורח והמדברת על עונג, רוגע והתמלאות הנפש "במטען רוחני מופלא", וחלקה השני מהביקורת הנאו-מרקסיסטית על השוק החופשי ("המעבידים וכוחות השוק מוצאים תמיד את הדרך לגרום לנו להמשיך לצרוך" – מה שנכון נכון) מסבירים לנו מדוע כדאי גם לנו לשמור שבת – אם כי רק כהלכתה כמובן. עוד עדות לגמישות המופלאה של הרטוריקה הדתית, וליכולת המרשימה שלה לנכס טיעונים משדות שיח זרים, אפילו מנוגדים.
ביום שישי התפרסמה ב"ישראל היום" כתבה על תקשור, מאת נעמה לנסקי. הכתבה לדעתי לא פחות ממצויינת, ומשלבת מגוון מבדר של מתקשרים על אמונותיהם הססגוניות (לדוגמא, אדם ש"מתקשר את יהו-ה, האלוהים הנוכחי של כל הדתות, עם כוח נוסף, שווה ערך ליהו-ה") יחד עם דברי הסבר מאירי עיניים של חוקרים, בעיקר מפי ידידי המלומד אדם קלין-אורון. אני ממליץ מאוד לקרוא את הכתבה כולה, וכאן אביא דברים חשובים של קלין-אורון. הנה עיקרי הדברים:
כלומר התקשור כדת חילונית (מונח שפותח בשיתוף שלו עם ד"ר מריאנה רוח-מדבר), כזו המאפשרת לך לשמור על ערכיך האינדבידואליסטים-קפיטליסטים אבל לקבל "גב" מטאפיזי ותמיכה על-אנושית. ממש יפה.