קונסרבטיבים

משה פייגלין, הודיה כריש-חזוני ואנוכי על הכותל, דת ומדינה

אמש התארחתי יחד עם משה פייגלין והודיה כריש-חזוני בתוכנית 'חמש מקורי' של 'כאן'. הנושא היה יחסי דת ומדינה על רקע משבר הכותל, ומה שהיה מעניין במיוחד לדעתי הוא יחסו של פייגלין לעניין. מחד, הוא ניצל את הבמה כדי לשטוח את המצע בנושא של מפלגתו 'זהות', שעיקרו הפרדה מוחלטת של דת ומדינה (לבד מזה, איכשהו, שזאת נשארת מדינת היהודים). מאידך, באופן עקבי הוא התעלם מכך שכרגע אין הפרדה, ושהמעמד המיוחד שזוכה לו האורתודוקסיה הוא הכל לבד מזה.

כך יצא שלגבי עניין הכותל ספציפית הוא עשה את עצמו כלא מבין מדוע לא יסתפקו התנועות הלא-אורתודוקסיות ברחבה המשנית שכבר קיימת ומדוע הם זקוקים להכרה רשמית. "לא צריך להכיר באף זרם" פסק, תוך שהוא מתעלם באופן לא-ישר מכך שיש זרם שכבר יש לו הכרה – ושליטה, ותקצוב – ממדינת ישראל. (ומשום מה יש לי הרגשה שבאופן כללי הליברטריאניות של פייגלין תסתדר איכשהו עם תמיכה ממלכתית באנ"ש תוך מניעת תמיכה – בשם צמצום הממשלה – בכל השאר. אבל זה הרי הופך להשקפה הרווחת ממילא כיום בציונות הדתית).

צריך שוב לומר: המאבק כאן הוא על תפילה ברחבה טובה וראויה, אבל הוא בהחלט גם על הכרה. יהודים קונסרבטיבים ורפורמים בארץ ובארה"ב רוצים להרגיש שייכים. רוצים להרגיש שהמדינה רואה אותם ומקבלת אותם כחלק ממנה. מדובר בחלק עצום מהעם היהודי, אבל גם לו היה מדובר במיעוט, הרצון הפשוט הזה היה מוצדק. ואין שום סיבה טובה בעולם למה שמדינת ישראל לא תעשה זאת.

אריה דרעי ודודי אמסלם יורקים בפרצופה של יהדות ארה"ב

חה"כ דוד אמסלם (ליכוד), יו"ר ועדת הפנים של הכנסת, כותב בפייסבוקו אחרי סיור בכותל את המילים להלן:
capture
 
בדיון בועדת הפנים אמר דברים חריפים עוד יותר:
 
אני רוצה לקרוא מפה לרה"מ לפעול להחזרת מתווה הכותל, אני לא מאמין בו, צריך לחזור חזרה למסורת ישראל כפי שהיה. עם כל הכבוד ליהודים האמריקאים, הם לא אמורים להשפיע עלינו כאן, גם הם ייעלבו זה בסדר, לא ייקרה כלום אם הם ייעלבו, הם לא עושים לנו טובה, לכן אני קורא לרה"מ להחזיר חזרה את המתווה. (הציטוט מתוך הדו"ח של מכון על משמר הכנסת)
 
אמסלם בהבל פה מבקש לבטל החלטת ממשלה שבאה אחרי שלוש שנים של דיונים בין זרמי היהדות הלא-אורתודוקסית לבין מדינת ישראל, ותוך כדי כך גם דואג לציין שרגשותיהם של מיליוני יהודים פשוט לא מעניינים אותו. זה אחרי שאתמול אמר שר הפנים אריה מכלוף דרעי Arye Machlouf Dery שהוא "מוותר על היהדות הזאת".
 
עשרות שנים מדינת ישראל נהנתה משירותיהם הנאמנים של יהודי ארה"ב. הרבה כסף והרבה לחץ פוליטי על הממשל האמריקאי היא הרוויחה. רק לסבר את האוזן: התמיכה הכלכלית של יהדות ארצות הברית בישראל עומדת על יותר מ-2 מיליארד דולר בשנה. וזה לא כולל מבצעים מיוחדים, כמו "צוק איתן", שרק במהלך השבועיים הראשונים שלו תרם ארגון ידידי צה"ל בארה"ב ובפנמה לישראל 1,374,612 ש"ח.
 
והנה, כשאותם אנשים ממש מבקשים סובלנות לאמונותיהם והכרה מינימלית הם מקבלים את העלבונות של דרעי ואת הבוז של אמסלם. מן הסתם נשמע בקרוב (ואולי רק דוברי האנגלית בינינו) דברי הרגעה ופיוס מפי ראש הממשלה. אבל המשבר הזה לא ייפתר עד שלא יכובדו הצרכים הדתיים של יהודים לא אורתודוקסים בישראל.

על חילונים רפורמים וחילונים אורתודוקסים

הנה טבלה מעניינת מסקר Pew הגדול שהתפרסם היום. על פי הטבלה הזאת יש 5% רפורמים וקונסרבטיבים בישראל. בהמשך לשני סקרים שונים שזיהו 7%, יש כאן אישור שיש כמה מאות אלפי יהודים ישראלים שמשייכים עצמם לזרמים האלה.
 
מאיפה הם מגיעים? 1% קונסרבטיבים הם בכלל "דתיים". שני אחוזים "מסורתיים" ושני אחוזים "חילונים". 2% "מסורתיים" הם גם רפורמים, וכן 5% "חילונים".
 
ושימו לב ש23% מה"חילונים" ו-65% מה"מסורתיים" מזהים עצמם כאורתודוקסים. אלה אותם חילונים-אורתודוקסים שנורא מעצבן אותם לראות אישה מניחה תפילין, למרות שהם בעצמם לא ראו תפילין מימיהם. מכיוון שיש זיהוי בין היהדות האורתודוקסית לתפיסות פוליטיות מסויימות נראה לי שאפשר להמר שמדובר בחילונים מהצד הימני של המפה הפוליטית.
Capture

נתונים משמעותיים לגבי חלוקת היהודים בישראל ל"זרמים" דתיים

שמואל רוזנר מביא נתונים מרתקים מהסקר האחרון שהראה ש-12% מהציבור היהודי הישראלי מזדהים כרפורמים או קונסרבטיבים. הוא בדק עם עורך הסקר, מנחם לזר, מה ענו המזדהים כך על שאלות אחרות.

כך למשל, בעוד 64% מהמזדהים כאורתודוקסים ענו שזהותם הדתית היא בעלת מימד קהילתי מודגש, עבור 73% מהרפורמים ו-65% מהקונסרבטיבים הזהות הדתית שלהם היא עניין פרטי בראש ובראשונה. כלומר הם אינם חלק מקהילה, הם כמובן לא נולדו למשפחה רפורמית או קונסרבטיבית, אלא מדובר בזהות דתית שהם אימצו באופן פרטי.

בהתאם לכך, 91% מהרפורמים ענו שהם לא משתתפים, או לעיתים נדירות משתתפים, בטקסים בבית הכנסת הרפורמי. 70% מהקונסרבטיבים ענו בצורה דומה. כאמור, אלו אנשים שבית הכנסת שהם לא הולכים אליו הוא רפורמי או קונסרבטיבי.

עוד נתונים: רק 6% מהחילונים הישראלים מזדהים כאורתודוקסים. 7% מזדהים כקונסרבטיבים, ו-10% כרפורמים. אלו נתונים משמעותיים ביותר. בקרב ה"מסורתיים", 26% מזדהים כאורתודוקסים, 10% כקונסרבטיבים ו-7% כרפורמים. (בקרב "דתיים" ו"חרדים" אחוז הלא-אורתודוקסים הוא אפס.)

מה כל זה אומר? רוזנר מסמן נכונה לדעתי את המונופול האורתודוקסי במדינה כתורם לעליית כוחן של התנועות הלא-אורתודוקסיות. הוא גם מדגיש שאותן תנועות עוד לא הצליחו להפוך את ההזדהות הרעיוניות להשתתפות בקהילה או למניע מספק לפעולה פוליטית ממשית.

הייתי מוסיף שמדובר בהמשך המגמה הכללית במערב היום שבמסגרתה הפרט תופר לעצמו "חבילה דתית" על פי רצונו. מדובר בחלק מהאתוס המופרט שמגיע עם הליברליזם (החברתי והכלכלי), שעומד על הגשמה עצמית ופירוק מבנים (חברתיים ואידיאולוגיים) קולקטיביסטיים. אלא שאותו אתוס שמאפשר לציבור הגדול הזה להיפרד מהמובן מאליו האורתודוקסי בישראל גם מקשה עליו להיכנס תחת הגדרה קולקטיבית חדשה, בקהילה או בתנועה אחרת. הא בהא תליא. האתגר שעומד בפני התנועות הלא-אורתודוקסיות, אם ברצונן לגייס את אותם פרטים ולהפוך אותם לכוח חברתי, הוא גדול.

פלורליזם דתי בבית הנשיא

הוזמנתי לאירוע לימוד לרגל תשעה באב בבית הנשיא. עוד יותר מששימחה אותי ההזמנה שימח אותי הרכב הדוברים. מימין לשמאל: רב אורתודוקסי, רב רפורמי, רבה קונסרבטיבית, איש רוח חילוני. אלה ידברו על "חורבן ירושלים ואחדות ישראל". אחדות שאינו אחידות, כראוי.

naseeeeeeeeeee

מן הסתם, יש כאן ניסיון לתקן את פרשת אירוע בר-המצווה המדיר ההוא, אבל זה גם מאוד מעודד ומשמח בפני עצמו. ואני רק אאחל שיום יבוא ואירוע שכזה לא יהיה בגדר חדשות, שיהיו יכולים לדבר זה לצד זה וזה עם זה, בכל מקום וגם בבית הנשיא, נציגים שונים של זרמים יהודיים שונים. לדבר יחד ואחד עם השני – בסך הכל רעיון די פשוט, לא?

וכן, כל הכבוד וישר כוח גדול לנשיא ריבלין, ששוב ושוב מסתבר שהוא משכמו ומעלה גבוה מכל העם.

שיעור הרפורמים והקונסרבטיבים עומד על 12% מהאוכלוסייה?

2015-07-12_165859הסקר הראשון ששאל ישראלים לאיזה זרם דתי הם שייכים (ולא אם הם "חילונים" או "דתיים") נערך ב-2009 (גוטמן-אבי חי), ועורר תדהמה: 7.6% מהישראלים הגדירו עצמם כרפורמים או קונסרבטיבים. אחריו הגיע הסקר של המרכז הישראלי לדמוקרטיה בשנת 2013, שהראה שאכן, זה בערך המספר – אצלו 7.1% הגדירו עצמם כרפורמים או כקונסרבטיבים (3.9% רפורמים ו3.1% קונסרבטיבים). מדובר במספרים עצומים: מאות אלפי ישראלים שמגדירים עצמם כשייכים לזרמים היהודיים הפלורליסטים.

והנה, ביום חמישי האחרון פירסם ערוץ הכנסת סקר נוסף עם השאלה ל"איזה זרם יהודי אתה מרגיש שייך?". 45% ענו שאינם שייכים לאף זרם, 35% ענו שלזרם האורתודוכסי ו-12% ענו שלזרמים הרפורמי והקונסרבטיבי (6% לכל אחד). המספרים האלה מדהימים. מדובר בציבור השווה פחות או יותר בגודלו לציונות הדתית הקלאסית או לציבור החרדי כולו.

ללא ספק, לא מדובר בחברים בקהילות רפורמיות או קונסרבטיביות. כאלה יש מעל מאה, אבל ברור שכאן מדובר באנשים שלפחות חלקם הגדול לא רפורמי או קונסרבטיבי לבד מהזדהותו הטלפונית. אחרים יעלו את בנם וביתם לתורה בבר/בת מצווה, ואולי יתחתנו במוסדות התנועות הללו. אבל גם כך, יש כאן תופעה עצומה. בפרפרזה על המשפט הידוע (של שלמה אבינרי?), אפשר לומר שעבור חלק גדול מהציבור הישראלי בית הכנסת שהוא לא הולך אליו הוא רפורמי או קונסרבטיבי.

לציבור הזה מגיעה הזכות להתחתן כפי שהוא רוצה ולהיקבר כפי שהוא רוצה. מגיעים לו תקציבים שווים, הכרה וייצוג. מגיע לו חופש דת. אי אפשר יהיה לחמוק מזה לאורך זמן.

ומה עם העלייה החדה, תוך שנתיים, מ-7% ל-12%? ברור שאין כאן שינוי דמוגרפי עמוק. אפשר להעריך שמה שיש כאן הוא המשכה והתגברותה של הסלידה מהממסד האורתודוקסי, מהרבנות הראשית לישראל. אורתודוקסים, הנה לכם מניע לאפשר חופש דת בישראל: ככל שהממסד הדכאני והמושחת הזה ממשיך להיות פניה הרשמיים של היהדות, עוד ועוד יהודים יעדיפו יהדות אחרת.

רוב הציבור היהודי בעד השוואת תנאי הזרמים הרפורמים והקונסרבטיבים

סקר מעניין מאוד פורסם היום (מכון סמית):

71% מאזרחי ישראל היהודים סבורים שהחלטת הנשיא ריבלין לא לאפשר לרב קונסרבטיבי להתפלל בבית הנשיא היא שגויה (93% מהחילונים, 33% מהדתיים, 8% מהחרדים).

59% סבורים שיש להשוות את תנאי הזרמים הלא אורתודוקסים במדינה לתנאי הזרם האורתודוקסי (95% מהחילונים, 10% מדתיים, 0% מהחרדים).

מי שעוקב אחרי סקרים שכאלה לא מופתע: ישנו רוב מובהק ועקבי למען חופש דת במדינה: למשל, נישואים אזרחיים זוכים למעל 60% תמיכה באופן קבוע, סקר אחרי סקר. מה שמעניין כאן הוא הפער העצום בין הציבור החילוני (+מסורתי בחלקו, וחבל שלא הקדישו רובריקה מיוחדת לציבור הזה) לבין הציבור הציוני-דתי והחרדי. אותם ציבורים שנאבקים בחירוף נפש (ובצדק!) כדי שיניחו להם לנהוג כאמונתם (בדחיית לימודי ליבה, בהתחשבות באיסורי השבת, בכשרות בצה"ל, בענייני גיור, בתפילה בהר הבית) אינם מצליחים לראות את הדברים מתוך עיני הזולת, שגם הוא, כמוהם, מבקש לנהוג כאמונתו (או כחוסר-אמונתו).

חופש דת וחופש מדת הן זכויות יסוד של כל אדם וכל אזרח. אין אפשרות שרק קבוצה אחת תהנה מהן.

אף אחד לא מושלם, או איך הנשיא ריבלין מבאיש את שמו ואת שמה של ישראל

אתם אולי זוכרים איך לפני כחודש הורה ראש עיריית רחובות לבטל טקס בר המצווה לילדים עם צרכים מיוחדים רק משום שהיה אמור להתקיים בבית כנסת של התנועה הקונסרבטיבית בעיר. פשוט התנועה הקונסרבטיבית מעלה ילדים שכאלה לתורה, מה שאין כן הזרם האורתודוקסי.

אז אחרי חצי שנת לימוד אינטנסיבי בתוכנית ייעודית שפיתחה התנועה המסורתית בעשרים השנים האחרונות, המותאמת במיוחד לילדים אלה, ולאחר החזרה הכללית אשר קיים רב הקהילה מייקי גולדשטיין, עם הילדים, בבית הכנסת, 48 שעות לפני הטקס פוסק ראש העיר שהטקס יתקיים רק בבית כנסת אורתודוקסי, ורב אורתודוקסי הוא שינחה אותו. לא היה שיעור לעגמת הנפש של הילדים והוריהם. הם אולצו לקבל את הדין, שהרי אין חופש דת באמת בישראל, ואף לחתום על כתב הסכמה המאשר כי ילדיהם ילמדו מחדש לקראת הטקס.

מה שאתם כנראה לא יודעים הוא שמאז מסעיר הנושא את העולם היהודי כולו. תחום חופש הדת רגיש במיוחד ליהודים אמריקאים, וספציפית בכל הקשור לישראל (ע"ע נשות הכותל). נכתבו מאמרים והובעו מחאות והועלתה זעקה רבתי, כיאה למהלך כוחני, גס רוח ודכאני שכזה.

בשבועיים האחרונים, ביוזמת המשרד לענייני תפוצות (נפתלי בנט), התגבשה פשרה דיסקרטית ולפיה בית הנשיא יארח את הטקס, אותו יובילו בצוותא הרב מייקי גולדשטיין יחד הרב ד"ר בני לאו, על פי מתכונת מוסכמת שגובשה בין שני הרבנים. הגם שיש בפשרה מימד מובנה של אי-הכרה בלגיטימיות של רב שאיננו אורתודוקס לקיים לבדו טקס בר מצווה בישראל, הסכימה התנועה הקונסרבטיבית לפשרה מתוך רצון להרגיע את הרוחות, לטובת תדמיתה של מדינת ישראל וכמובן לטובת הילדים, שעדיין מצפים לטקס שלהם ולא ממש מבינים למה לא נותנים להם לעלות לתורה.

הורי הילדים עודכנו על מתכונתו החדשה של הטקס רק לאחר שקיבל אישור רשמי שהמתכונת מוסכמת על כל הצדדים. לאחר מפח הנפש, ההודעה התקבלה בשמחה מובנת. בהתאם להסכמה זו אף קיימו אנשי המקצוע של התוכנית פגישת עבודה בבית הנשיא, עם צוות בית הנשיא ועם נציג המשרד לענייני תפוצות, בה סוכמו כל פרט מפרטי הטקס המתוכנן (מדובר באירוע מורכב, המותאם במיוחד לילדים אלה שחלקם לא מסוגלים לבטא עצמם באמצעים מילוליים).

אלא שאז התערב הנשיא ריבלין בעצמו, ופסק שלא יהיה רב לא-אורתודקוסי בבית הנשיא. רב אורתודוקסי הוא שינהל את הטקס לבדו. בית הנשיא אימץ, הלכה למעשה, את עמדתו של ראש עיריית רחובות, והלא-אורתודוקסים הודרו. אחרי שהסכימו להתפשר הם קיבלו סטירה מצלצלת.

הנשיא ראובן ריבלין חוטא פעמיים: ראשית, כנשיא המדינה, הנשיא של כל אזרחי המדינה, אין לו רשות להפלות אנשים על בסיס דת. הרי לא נעלה על הדעת מצב בו הנשיא מדיר מבית הנשיא איש דת דרוזי או מוסלמי, נכון? האם איש דת יהודי אפשר לפסול רק מפני שהנשיא לא מחבב אישית את מנהגיו? הנשיא יכול באופן פרטי להאמין במה שהוא רוצה, גם שהרבי מליובאוויטש הוא המשיח. אבל כדמות ציבורית, ודאי כדמות הציבורית הבכירה בישראל, אין לו שום רשות לקבוע על סמך אמונותיו מי כשר ומי אינו יהודי טוב מספיק כדי לבוא בשערי בית הנשיא.

שנית, הנשיא חוטא גם כלפי חופש הבחירה הדתית של אותן משפחות, הורים וילדים, אשר בחרו באופן מאוד ברור לקיים טקס קונסרבטיבי, ולא אורתודוקסי. מאיפה החוצפה לכפות עליהם רב שהם אינם רוצים בו? מנין עזות המצח האורתודוקסית הזאת לדכא במדינה דמוקרטית את אמונותיו של הזולת? האם הנשיא עצמו היה מרשה למישהו אחר לקבוע עבורו כיצד בנו יעלה לתורה?

כרגע העניין שוב התפוצץ.

מכתב רשמי מטעם התנועה המסורתית נשלח לנשיא. מאמרים פורסמו, בין השאר בוושינגטון פוסט ובנ"י טיימס. הרב סטיב וורניק, מנכ"ל התנועה המסורתית בארה"ב הוציא מייל לרשימת תפוצה המונה מאות אלפים שבו הוא קובע ש-Enough is Enough, ושאי אפשר להרשות את המשך האפלייה וההדרה של הזרמים הלא-אורתודוקסים. המטרה שלהם כרגע היא לחייב את קיומו של הטקס כמתוכנן.

ואי אפשר שלא להצטער על המצב העגום שבו נמצא חופש הדת בישראל. ועל המצב העגום שהכניס את עצמו (ואת מדינת ישראל) אליו הנשיא ריבלין. זה מעציב וזה מביש.

כפייה דתית מאת ראש העיר רחובות רחמים מלול

ראש העיר רחובות, רחמים מלול (לשעבר ש"ס וכיום ליכוד) ביטל טקס בני מצווה לילדים בעלי מוגבלויות שכליות בבית כנסת קונסרבטיבי, מפני שמדובר, אה, איך לומר, בבית כנסת קונסרבטיבי.

על פי התנועה הקונסרבטיבית גם מוגבלים נחשבים למניין והם זכאים לקרוא בתורה, ומובן למה הורים לילדים כאלה ביקשו לחגוג שם את בר המצווה של ילדיהם (וילדותיהם, כי גם נשים עולות לתורה אצל הקונסרבטיבים, רחמנא ליצלן). אבל מי שחשב שיש חופש דת בישראל כנראה שוב הופתע לרעה.

על פי ראש העיר מלול אין לו בעיה שיחגגו איפה שהם רוצים, "אך לא כחלק מטקס רשמי שמאורגן על ידי בית הספר שאמור להיות מקובל על כל ההורים". כלומר כל ההורים האורתודוקסים כמובן. ההורים הקונסרבטיבים יכולים ללכת לחפש. ישראל כמדינה דמוקרטית עבור האורתודוקסים שלה ואורתודוקסית עבור שאר תושביה.

סקר ענק על יהדות ארה"ב

מכון Pew פרסם היום סקר ענק על יהדות ארה"ב, שנערך בין 70,000 איש, וכלל ראיונות עם 3,500 מהם. הנתונים רבים ומגוונים, והנה כמה עיקריים ומעניינים:

יש כ-6.7 מיליון יהודים בארה"ב. הם מחולקים לזרמים הבאים: 35% רפורמים, 18% קונסרבטיבים, 10% אורתודוקסים (בתוכם 6% חרדים) ו-30% שאינם שייכים לשום זרם על פי עדותם. שיעור היהודים שמעידים ש"אין להם דת" הוא 22% (מעט יותר משיעור האמריקאים בכלל המעידים כך, 20%). 44% מהיהודים נשואים ללא-יהודים.

מבין הזרמים, החדשות הרעות ביותר מונחות לפתחו של הזרם הקונסרבטיבי. רק 36% מאלו שנולדו קונסרבטיבים ממשיכים היום להיות קונסרבטיבים. זאת לעומת 48% מאלו שנולדו אורתודוקסים, ו-55% מאלו שנולדו רפורמים. שימו לב שהלעג האורתודוקסי כלפי הרפורמים, כאילו שצאצאיהם אינם ממשיכים בדרכם, אינו במקום. עוד פחות אורתודוקסים ממשיכים בדרכי הוריהם. בהמשך לכך, 15% מאלה שנולדו אורתודוקסים הפכו לקונסרבטיבים, 11% לרפורמים.

על השאלה "מה המשמעות של להיות יהודי עבורכם?" ענו 73% שמדובר בזכר השואה, 69% בהתנהלות מוסרית, 49% קבעו שסקרנות אינטלקטואלית זה העניין, 43% הדאגה לישראל, 42% סבורים שחוש הומור הוא המהות, ו-19% ששמירת מצוות היא דווקא העניין היסודי ביותר.

68% קובעים שאפשר להיות יהודי בלי להאמין באלוהים. כך קבעו 50% מהחרדים, 70% מהמודרן-אורתודקוסים, 56% מהקונסרבטיבים ו-66% מהרפורמים. שימו לב שלכאורה לזרמים הליברלים יותר חשוב יותר מהמודרן-אורתוקדוסים להאמין באלוהים. לחרדים הכי חשוב. ולמרות זאת, הליברלים מאמינים פחות: 96% מחרדים מאמינים, 77% מהמודרן-א', 41% מהקונ' ו-29% מהרפורמים.

מבחינה כלכלית, ב-8% העליונים של אוכלוסיית ארה"ב מבחינת הכנסה נמצאים 24% מהחרדים, 37% מהמ"א, 23% מהקונ' ו-29% מהרפורמים.היהודים עשירים הרבה יותר משיעורם באוכלוסייה, והכי עשירים המודרן-אורתודוקסים.

עוד על הדו"ח:
דיווח באתר המכון: http://www.pewforum.org/2013/10/01/jewish-american-beliefs-attitudes-culture-survey/
הדו"ח עצמו: http://www.pewforum.org/files/2013/10/jewish-american-survey-full-report.pdf
באתר פורוורד: http://forward.com/articles/184795/jews-bound-by-shared-beliefs-even-as-markers-of-fa/?p=all#ixzz2gRMcsIW8
בבלוג של פרופ' אלן בריל (בו נעזרתי):
http://kavvanah.wordpress.com/2013/10/01/pew-report-on-american-jewry-some-observations