
זה מורכב: על איסור בורקה בחוף הים ובבית המשפט

ארגוני העובדים בצרפת הגיעו להסכם עבודה על פיו לעובדים אסור לעבוד אחרי השעה שש בערב. הם חייבים להתעלם מהמיילים של הבוסים שלהם מרגע שהם יוצאים מהמשרד, במחשבים ובסמארטפונים. שימו לב: ההסכם לא קובע שמותר להם להתעלם מהמיילים, אלא שהם חייבים להתעלם מהם. אסור להם לעבוד.
זאת התפתחות מרתקת לדעתי מכמה טעמים. קודם כל, כמובן, כוחם של ארגוני העובדים בצרפת. כה לחי. אבל מעבר לזה, ההבנה הפשוטה שאם החוק יקבע שמותר להתעלם מהמיילים, עבור רבים זה לא יספיק. ראשית משום שהמעסיקים שלהם ירמזו להם שלא כדאי, וזה כבר יחזיר אותם לעבודה. אבל מעבר לזה, משום שרובנו לא חזקים מספיק כדי לבחור מחדש בכל יום ובכל ערב לא לבדוק מיילים. אנחנו זקוקים לחוק שיאסור עלינו את מה שיזיק לנו.
אפשר לראות כאן עקרון הלכתי בחוק ממלכתי. שבת נראית כמו שבת רק משום שאסור בה כך וכך. האיסור הוא שמאפשר לעצב את המרחב והזמן, ואפשרות בחירה, עם כל הכוונות הטובות, לרוב לא היתה מספיקה. אנחנו פשוט לא חזקים מספיק.
ואפרופו שבת, מזל שאין ציווי דתי כלשהו שמדבר על איסור בדיקת מיילים בערב, אחרת בצרפת כבר היו זועקים על כפייה דתית. ואת כל הנקודות הללו כדאי להשוות עם המהלך של חולדאי לפתיחת עסקים בתל אביב בשבת.
נשיא צרפת בדיוק עזב, אבל הנה שלושה ציטוטים מפי צרפתים מהפכניים על היהודים.
"מכיר אתה נוצרים רבים שטרחו לבדוק את טענות היהדות כנגדם? […] מי שמדבר עם יהודים אינו מתקדם הרבה יותר. אומללים אלו חשים עצמם מסורים לחסדנו; העריצות שנוהגים בהם נוטעת פחד בלבם; הם יודעים באיזה מאמץ קל עולים לאהבה הנוצרית אי צדק ואכזריות […] לעולם לא אהיה סבור ששמעתי באמת את טיעוני היהודים עד שלא יהיו להם מדינה חופשית, בתי ספר, אוניברסיטאות, שיוכלו לדבר ולהתדיין בהם בלי סכנה. רק אז נוכל לדעת מה באמת יש להם לומר."
רוסו, 1762
"מן היהודים בתור אומה יש לשלול הכל, אולם ליהודים כפרטים יש לתת הכל. אין להעניק הכרה לשופטים שלהם,רק אלה שלנו חייבים להיות שופטיהם. יש לסרב להעניק תמיכה לקיום המתמשך של חוקי ההתאגדות היהודית. אל להם להיות במדינה גוף פוליטי ואף לא מעמד. עליהם להיות אזרחים כפרטים. יאמרו לי, הרי הם אינם רוצים להיות אזרחים. ובכן, אם הם אינם רוצים בכך, שיאמרו זאת, ואז הבה נחרים אותם."
קלרמון-טונר, 1789
"לא הדעות הספקולטיביות יקבעו עוד את מעמד האזרח: הדת תוחזר אל עצמה, תושב אל השגב שבמוסדה […] האינטרסים של המצפון לא יתערבו עוד באינטרסים המדיניים. […] יהודי בורדו, ביון, אוויניון רואים את מעמדם כאזרחים מובטח בצו רשמי. צדק זה, היהודים הצרפתים הדרים בפריס ובשאר חלקי הממלכה תובעים אותו היום: כלום נוכל למונעו מהם? איזה הבדל מהותי ביניהם לבין אחריהם בבורדו נוכל לקבוע? כלום נאמר שלאלה תעודות רשמיות ומעמד מוכר שאין לאחרים? התעודות הרשמיות של היהודים הצרפתים בטבע הן; וחותם הטבע שקול בהחלט כחותמם של כל שליטי אירופה."
ברטוליו, 1790
—
מתוך הספר 'האדם משתחרר: הנאורות והמהפכה הצרפתית', שמכנס אוסף של טקסטים מימי המהפכה על מגוון נושאים. ערך וכתב הקדמה ואחרית דבר: דניס שרביט. הוצאת כרמל.
הצעת חוק בקוויבק מכוונת לאסור על לבישת סמלים דתיים "בולטים" (conspicuous) על ידי עובדי מדינה, שהם בקוויבק מורים, מרצים באוניברסיטאות, שוטרים, סגל בבתי חולים ועוד. בין הסממנים: בורקה, צלב גדול וכיפה.
החוק עוד לא עבר, אבל נראה מההצעה שממשלת קוויבק הנוכחית מנסה להמשיך את מסורת אמה הורתה, צרפת, בהפרדה חריפה של דת ממדינה, עד כדי ניקוי המרחב הציבורי, עד כמה שרק אפשר, מסממנים דתיים.
קוויבק מהווה מיעוט פרנקופוני בתוך הים האנגלופוני הקנדי, ולכן מעוניינת לשמור על תרבותה הייחודית. מצד שני, באופן אישי הצעת החוק הזאת נראית לי די מטורפת. וכי מה מפריע כיסוי הראש של הזולת לאחיו האזרחים? יש כאן יותר מכל, נדמה לי, ניסיון לטהר את הגוף האזרחי מדת, ברוח הנאורות הקיצונית. מעין אנטי-תאיזם רציונליסטי שכופה עצמו על המיעוטים הדתיים שבחברה. ואולי גם קורטוב איסלמופוביה.
מצד שני, אם בית המשפט העליון ידחה את החוק כבלתי-חוקתי בטח איזו איילת שקד קוויבקית תאמר שההחלטה שלו לא דמוקרטית.
הנה כתבה על הפגנות של מוסלמים נגד הצעת החוק, והנה מאמר דעה על העניין בפורוורד.