"צניעות"

שתי ידיעות בנושאי חופש דת (והדרת מוסלמים)

1. טראמפ מתכוון להכריז שידרוש שאלון למהגרים לארה"ב, בו הם יבחנו בנושאים של חופש דת, שוויון מגדרי, וזכויות להט"ב. נניח לרגע לשאלה מה שיעור החרדים והחרד"לים שיהיו יכולים להגר לארה"ב במקרה כזה, ונתמקד בשאלה על הלגיטימיות של השאלון. האם מדינה יכולה להציב שער ערכי שכזה? לכאורה, מדוע לא? האין מדינה יכולה לקבוע מי ייכנס אליה? ודאי שכן. אולם אם מדינה מסויימת פותחת את שעריה להגירה, יש פגם בניפוי אנשים על פי השקפת עולמם, בדיוק כפי שיש פגם בנויפיים על פי אמונתם הדתית. כל עוד לא מדובר בנושאי אידיאולוגיה רצחנית או כאלה המועדים לפשוע, אפלייה על בסיס השקפת עולם או אמונה אינה דרכה של דמוקרטיה ליברלית. מה שכן לגיטימי הוא למשל לדרוש מהמהגרים להשתתף בקורס המלמד על ערכי היסוד של המדינה (למשל, על ידי לימוד החוקה). מעבר לזה, על כל אדם לבחור את השקפת עולמו בעצמו, ועל המדינה לאפשר לו זאת.
 
2. בית משפט בקאן אישר תקנה שקבע ראש העיר, על פיה אסור לנשים להגיע עם בורקיני, כלומר בגד ים המכסה את כל הגוף, לחוף הים. התקנה אושרה "מטעמי ביטחון" ועל פי חוק האוסר על אזרחים "להשתמש באמונות דתיות כדי להימנע מהכללים הרגילים המסדירים את יחס הרשויות הציבוריות לבני אדם פרטיים". החוק הזה הוא דוגמא טובה לחילוניות המיליטנטית של הרפובליקה הצרפתית, שבמקרה הזה לא משמשת אלא להפלות ולהדיר קבוצה מסויימת מחוץ הים, דהיינו, מוסלמים. אמנם, גם יהודיות אדוקות לא תוכלנה להתרחץ השנה במימי הים של קאן. בכל מקרה, חוק כזה מנוגת לחופש הדת והמצפון, ולבד מיוצאים מהכלל נדירים, ככל שמדובר בחופים ציבוריים פולש בצורה לא לגיטימית לרשות הפרט של האדם.

הרב פינטו מודה בשוחד

באוגוסט 2009 קנה איש העסקים אילן בן-דב את 'פרטנר' ב-5.29 מיליארד שקל. הוא עשה זאת אחרי שקיבל עצה מפורשת מהרב הצדיק יאשיהו פינטו בעת שביקר בקבר ה'פלא יועץ' בבולגריה. בראיון לשלום ירושלמי אמר אז בן-דב ש"ישבתי תקופה ארוכה עם הרבה מזומנים ביד. לא רציתי לעשות עסקה עד שלא תגיע הציפור עם עלה הזית. עכשיו יש תיקון".

הרב יובל שרלו כתב אז שבקשר בין אנשי עסקים לרבנים-צדיקים האמונה נתפסת כ"סוג מסוים של עיסקה, שאינה מחייבת אלא הליכה לקבר צדיק בלווי רב, תרומת כסף, תחושה פנימית של משהו טמיר ונעלם […] והכל בעטיפה של אמונה, מיסטיקה וסוד. האם לא זו ההגדרה של עבודה זרה?"

אחרי ששוויה של פרטנר נפל ביוני 2012 והגיע ל-2.8 מיליארד שקלים, בן-דב החליט שהתיקון נגמר והיונה עפה. הוא מכר את חלקו בחברה וסיכם את תקופתו כיו"ר הדירקטוריון במשפט: "פרטנר הייתה גדולה עליי". לא צויין האם הוא התייעץ עם הרב פינטו לפני שהחליט לבצע את המכירה.

ה'פלא-יועץ', הרב אליעזר פאפו, היה ידוע בצניעותו. בספרו 'יעלזו חסידים' הוא כותב: "כל מעשיך יהיו לשם שמיים. לא יהיה אדם אוכל וישן וכוונתו שיהיה בריא ושמן לעשוק בדברי העולם הזה, ולהיות רודף אחר הממון."

הרב יאשיהו פינטו חתם השבוע על עסקת טיעון עם משרד המשפטים, אשר במסגרתה הודה במתן שוחד של מאות אלפי שקלים לתת־ניצב אפרים ברכה.

מאז שנות השבעים הולך ומתעצמת ההקבלה בין הרוחניות העכשווית לשוק החופשי, עד שזו הופכת ממה שהיה פעם "תרבות נגד", המאתגרת את ההגיון התועלתני-קפיטליסטי, לאחד מזרועותיו היעילות ביותר של השוק.

חוקר הדת והתיאולוג הפרוטסטנטי הארווי קוקס כתב פעם על תקופתנו ש"הסכנה היא שהדת תהפוך ללא יותר מאשר מחלקת שרות של הציביליזציה הגלובלית, אשר אינה עוד מעצבת את ערכיה אלא רק מתקנת את הנזק הרוחני שהיא גורמת." ואפשר להוסיף שלפעמים היא עצמה גורמת את הנזק.

גיליון אקדמות ופולמוס דיני צניעות

אחרי זמן רב שלא זכינו, לפני שבוע יצא גיליון נוסף של 'אקדמות', כתב העת למחשבה יהודית של בית מורשה. הגיליון מכיל באמת כמה וכמה מאמרים מעניינים, והוא פותח בפולמוס שיוזם פרופ' נדב שנרב על הלכות צניעות. בקצרה, שנרב טוען שאין דבר כזה.

כמובן שכיום רבנים כותבים ספרים שלמים על איך נשים צריכות להתלבש ולהתנהג (צניעות, כידוע, זה משהו שמוגבל לנקבות), אבל שנרב מפנה את תשומת הלב לזמנים עברו, בהם בקושי התעסקו עם העניין. עכשיו, כמובן שבקושי התעסקו מפני שצורת הלבוש היתה שונה, אולם שנרב בכל זאת שואל האם יש אי שם קוד הלכתי ללבוש נשי:

בשולחן ערוך ובמשנה תורה לרמב"ם מפורטים דיני שבת ודיני קידוש החודש, הלכות מאכלות אסורות והלכות לולב. איפה נמצאות הלכות צניעות? אם, כמו שעולה מדבריהם של פוסקים ידועים, יש קורפוס מאורגן של הלכות גמורות בנושא, מדוע הן אינן מופיעות באופן מסודר בשום מקום?

שאלה טובה. שנרב ממשיך ומנתח את המקורות הבודדים מהם בכל זאת מנסים לברר מהו רצונו של קב"ה בעניין הזה, ומנסה להראות שכאשר חז"לנו מדברים על איסור שיער גלוי לאשה נשואה או איסור קריאת שמע לפני אשה ערומה הם לא מתכוונים להורות על איסורים בדיני לבוש נשי, אלא על איסורים אחרים לגמרי (למשל, איסור על אישה לבזות את בעלה). ממקורות אחרים הוא מראה שחכמינו לא היססו להפשיט נשים ולהביט בהם בהזדמנויות שונות, ולא נמצא בתלמוד כל דיבור על האיסור ההלכתי שבדבר.

תגובה למאמרו של שנרב כותב הרב שמואל אריאל, ומצליח לערער כמה קביעות של שנרב, אולם אחרות, לטעמי, לא. גם הרבנית (שימו לב לתואר!) עו"ד מיכל טיקוצ'ינסקי כותבת תגובה לשנרב ומציגה זוויות אחרות בדיון.

בסיכומו של דבר הכל מסכימים שאין שום דין הלכתי לגבי עובי הגרביים או גובה הצווארון שנשים אמורות ללבוש, ונחלקים לגבי איסורים כלליים שיותר שנמצאים או אינם נמצאים אצל חז"ל. גם אם יש איסורים כאלה (ונדמה לי שיש – הן שנרב והן אריאל מנסים למצוא "שיטה" אחת אצל חכמינו, ולא חושבים, נדמה לי, על האפשרות הבאה: חלק מחז"ל פסקו שיש, חלק חשבו שאין. ההלכה לא היתה אחידה אז), ברור שהם חד משמעיים הרבה פחות מאשר מנסים להציג אותם כיום.

לשמחתי אתר בית מורשה מציג את כל המאמרים הנידונים כאן להורדה חינם. ובבלוג של "רב צעיר" התפרסמה רשימה על הפולמוס.

Scan1003334

טבילת גיורות וההגיון המוזר של הלכות "צניעות"

אתמול שודרה ב'מבט שני' כתבה מצויינת של אמנון בנימין על היבט מסויים בתהליך הגיור של נשים בישראל. למי שאינו יודע, גיורות חייבות בסוף תהליך הלימוד לטבול במקווה מול עיניהם של שלושה רבנים/דיינים, כשהן לבושות חלוק בלבד (ללא בגדים תחתונים). הכתבה מביאה עדויות של נשים שעברו את התהליך המשפיל והטראומטי הזה, שמגיע דווקא ברגע משמעותי ביותר בחייהן – בדיוק כשהן ממירות את דתן ומקבלות על עצמן זהות דתית חדשה.

לא ברור למה על יהודיה שטובלת במקווה יכולה לפקח אישה (בלנית), ואילו על גיורת צריכים שלושה גברים לראות אותה עם חלוק רטוב לגופה בלבד. לא ברור גם איך זה משתלב עם הדאגה (האובססיבית) ל"צניעות" והיומרה ל"טהרה" מינית. האם לשמוע זמרת שרה או לנסוע באוטובוס יחד עם נשים מקרב אותנו לחטא יותר מאשר לראות אישה יוצאת מהמים בחלוק רטוב? ואיזה רב היה מרשה לבתו או אשתו לטבול בפני שלושה גברים? אבל על הגיורות אף אחד לא שומר.

צריך לשים לב היטב היטב לחריגות האלה מהנראטיב המקובל המוצג לפנינו כלפי חוץ. אלה נקודות הגמגום, הקרטוע, שמאפשרות הצצה אל מעבר למטריקס ההלכתי המושלם לכאורה. בעבר הזכרתי כאן גם את מנהגן של נשים שומרות מצוות לשלוח את תחתוניהן לרבנים על מנת שיבדקו את הפרשותיהן (אם וסת, אם לאו). עלינו לשאול את עצמנו למה מקפידים שם ומאפשרים כאן. מכיוון שברור ש"צניעות" או חוסר בה אינה הסיבה, יש לשאול מה אילו מניעים ואילו כוחות מסתתרים מאחורי מנהגים שונים והלכות שונות. התשובות, אני בטוח, מעניינות מאוד.

כאמור, הכתבה מצויינת. לכו לתוכנית מאתמול, תחת הכותרת "כבוד הרב?", החל מדקה 40:56

הרב לבנון מפגין עיוורון הלכתי

הרב אליקים לבנון פסק:

ילדה יותר מגיל שלוש, הלבושה בגד ים, יש איסור על גברים לראותה, שמא הם יבואו לידי הרהורי עבירה.

האם הרב לבנון מדבר בתוך הזדהות אישית? אני מנחש שלא. אני מנחש שלרב לבנון אין הרהורי עבירה כשהוא רואה ילדה בת ארבע לבושה בבגד ים. למה כך נראה לי? מפני שסטטיסטית, הרוב המוחלט של הגברים בעולם לא נמשך מינית לילדות בנות ארבע.

יותר מכך: אני מתאר לעצמי שגם הרב לבנון יודע את זה. כלומר הוא יודע שהרוב המוחלט של הגברים בעולם לא נמשך מינית לילדות בנות ארבע. הוא יודע שמדובר במיעוט מבוטל, בטל בשישים, חסר חשיבות. אז למה הוא פסק כפי שפסק? "דבריי מעוגנים היטב ויש להם יסוד הלכתי."

וכאן אנחנו מגיעים לעניין המטריד באמת. לא אובססיית ה"צניעות" כשלעצמה, שבסופו של דבר אינה יותר מסובלימציה לפורנוגרפיה, אלא העיוורון המוחלט באשר לעולם הזה, והמעבר לשכון ב"הלכה" הטהורה, ללא כל התחשבות בהיגיון הבריא או בעובדות המציאות. הרב לבנון פשוט לא חי כאן, בינינו, בעולם הממשי, אלא בד' אמות של הלכה, ולכן אינו מדבר אלינו, אלא אל יהודים שקיימים רק בדמיונו הקודח ובין דפי פוסקי העבר. ההלכה סיפרה לו שגברים נדלקים מבת ארבע בבגד ים, והוא מקבל את זה כתורה למשה מסיני. בלי מחשבה, ללא הגיון, ללא ספק.

והוא גם פוסק כך לבני קהילתו. והנה עוד בעיה: ציבור המוכן לקבל פוסק הלכתי עלוב שכזה כמנהיג רוחני.